מודה לא מכיר את הסיפור הזה של אלוף שלמה גזית:


אלוף (מיל) שלמה גזית
13.04.2013

להלן טור שבועי חדש,
חסיד אומות עולם טורקי

הקונסול הטורקי במרסיל עלה על רכבת טרנספורט של יהודים, והודיע לקצינים הנאצים שהוא נוסע עם היהודים. הנוסעים היהודים ניצלו.

סלאחטין אולקומן היה דיפלומט טורקי באירופה, בשנות מלחמת העולם השנייה. שמו חקוק על הקיר ב"יד ושם" כאחד מחסידי אומות העולם.

ההתנצלות הישראלית בפני ארדואן על אירועי המאווי מרמרה קוממה ישראלים רבים, אשר גאוותם הלאומית נפגעה. נמצא גם מי שחיטט והחליט להזכיר לנו את פשעי אנקרה משכבר הימים, והוא מפיץ את סיפור ה"סטרומה" – אניית המעפילים אשר ממשלת טורקיה סירבה לתת למעפיליה מחסה בשטחה. האנייה חזרה לים השחור, עלתה על מוקש ימי וכל נוסעיה (להוציא שניים) נספו. אני קיבלתי כבר את סיפור ה"סטרומה" משישה מקורות שונים, ואני מניח שהסיפור מופץ ומגיע בדרך זו גם לרבים אחרים.

אני מניח שרבים בישראל מכירים וזוכרים את הפרשה, אף שקשה להאשים בה את ארדואן, שטרם נולד בעת שקרו הדברים.

לפני כעשרים שנה צפיתי בסרט דוקומנטארי שהפיקו ב"יד ושם", סרט שעסק במדיניות טורקיה כלפי יהודי אירופה באותן שנים. הופתעתי מן הדברים אשר לא היו מוכרים לי, ואני מניח שאינם מוכרים לרוב המכריע בישראל, וחבל שאינם מוכרים. הסרט עוסק בשני שלבים: הראשון - יחס ממשלת טורקיה ליהודי גרמניה עם עליית היטלר לשלטון, והשני – המדיניות הטורקית במהלך שנות המלחמה.

בחלק הראשון, מוסטפה אתא טורק היה עדיין בחיים (הוא נפטר ב-1938). מששמע על יחס הנאצים ליהודים, הוא הורה לאשר לתת מקלט במדינה הטורקית לכל הרופאים, המדענים ואנשי הרוח היהודים בגרמניה שיבקשו זאת. אם אינני טועה, קרוב ל-200 משפחות ניצלו אפשרות זו, וחלק ניכר מהם אף נשאר בטורקיה לאחר שנסתיימה המלחמה. לחבורה זו היה, אגב, תפקיד מרכזי בבניית התשתית המדעית-אקדמית של טורקיה המודרנית.

חלקו השני של הסרט מספר על הוראה של ממשלת טורקיה ומשרד החוץ הטורקי, לתת הגנה, במדינות אירופה הכבושה, לכל יהודי אשר יכול לטעון כי היו לו קשר וזיקה כלשהם למולדת הטורקית. בעיקר נהנו מכך יהודי צרפת, אשר רבים מהם עזבו את טורקיה משקרסה האימפריה העותומאנית לאחר מלחמת העולם הראשונה. הסרט מספר על כל הקונסולים הטורקים אשר קיבלו את ההוראה ופעלו על פיה, והצילו אלפי יהודים מידי הנאצים.

הסיפור הכי דרמאטי הוא סיפורו של סלאחטין אולקומן, אשר היה הקונסול הטורקי במרסיל. נודע לו על משלוח של יהודי העיר העומד לצאת ברכבת למחנות ההשמדה. אולקומן התייצב מיד אישית בתחנת הרכבת, ותבע מן הקצינים הנאצים במקום לבטל מיד את הטרנספורט המתוכנן. אלה לעגו לו, "צפצפו עליו" והורו לרכבת לצאת לדרכה. אז עלה הקונסול הטורקי אולקומן בעצמו על הרכבת, והודיע לקצינים הנאצים כי הוא נוסע יחד עם היהודים שבמשלוח וכי גורלם יהיה גם גורלו. והרכבת יצאה לדרך. לאחר מספר שעות נסיעה עצרה הרכבת. כל הנוסעים היהודים שבמשלוח הוחזרו במשאיות למרסיל, וניצלו .

על פרשייה זו מצוין אצלנו סלאחטין אולקומן ב"יד ושם" כאחד מחסידי אומות העולם.

אני מביא סיפור זה לידיעת אנשינו כאן בישראל, ולכל אלה המבקשים להזכיר לארדואן כיצד נהגה מולדתו לפני 70 שנים בפרשת ה"סטרומה". אני מציע לצרף גם את סיפור ההגנה שנתנה הממשלה הטורקית ליהודים באירופה הכבושה.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו