בשנות ה30 וה40 פעלו בראשון לציון מחנות הכשרה של התנועה הקיבוצית בהם זכו קיבוצים רבים לפרק ארוך של גיבוש לפני העלייה לקרקע. ביניהם היה קיבוץ ארצי ישראלי ו' (או בקיצור - קיבוץ ו'), של השומר הצעיר. אנשי הקיבוץ הגיעו למושבה בתחילת שנות ה40, והשתכנו בכמה בתים צפונית לנחלת יהודה – מבנים אשר עדיין עומדים היום על תילם, ונסקרו היטב בבלוג של משה רימר, כאן וכאן.

ב-15 ביוני 1948, בעת ההפוגה הראשונה במלחמה, עלתה קבוצת חלוץ מהקיבוץ על הקרקע בעמק יזרעאל באדמות הכפר הערבי הנטוש אנדור. רוב החברות והילדים נשארו בתחילה בנחלת יהודה והצטרפו מאוחר יותר. בהמשך השתלבו עוד גרעינים נוספים מהונגריה ומדרום אמריקה, וקיבוץ ו' מנחלת יהודה הפך בעמק לקיבוץ "עין דור" - על שמו של הישוב המקראי.

לעומת המבנים בנחלת יהודה, פחות מוכר הוא בית החוה של קיבוץ ו', שסיפור ההגנה עליו בעת מאורעות תש"ח תואר בספרו של יוסף אוליצקי "ממאורעות למלחמה: פרקים בתולדות ההגנה על תל-אביב"."בספר החי"ש במחוז תל אביב" מופיעים כמה תיאורים אישיים קצרים של לוחמים, אך לא מצאתי אזכור נוסף על המקום והאירועים שקרו בו. ב"לוחמי הכרך" של אליהו הראל שמגולל את קורותיהם של אנשי החי"ש במחוז תל אביב והסביבה קיבוץ ו' כמעט ולא מוזכר.

ב1943 נרכש על ידי קק"ל שטח בן 930 דונם מאדמת בית דג'ן. הקרקע נמסרה לעיבודו של אותו קיבוץ ו' מנחלת יהודה, שהיה רחוק 9 ק"מ ממנה. האדמה היתה מוקפת כפרים (בית דג'ן, יאזור, חיריה, סאקיה) והמתיישבים נאלצו לעבוד תוך שהם סובלים מהתנכלויות. במקום המבודד הייתה חצר בה שני בתים דו קומתיים עם תחנת נוטרים קבועה, ועל מנת להגיע אליו היה צורך לעבור בדרך לא דרך שעברה בפאתיהם של הישובים הערביים ובסמוך לבתיהם. בימי גשמים היה הקשר אתו ניתק כליל, לעתים אף לשבוע.



כתבות מהעיתונות של אז מספרות על שניים מבני הקיבוץ שנשלחו לעונש מאסר ארוך לאחר שבפשיטה של המשטרה הבריטית במקום נמצא עליהם נשק לא חוקי (קישור לכתבה 1, קישור לכתבה 2)

(בתהתייחס לכתבות: מעניין להיווכח בסגנון המסקר את המשפט בשיטתיות רצינית הבולטת במיוחד בהשוואה לכותרות האדומות מלאות הסנסציה הממלאות את התקשורת שלנו היום כשהיא מציגה מקרים מבית המשפט. מומלץ גם לעיין בנאום ההגנה של דוד אפשטיין, אחד הנאשמים, שמנסה נואשות לשכנע את השופטים האנגלים בצדקתו בהתבססו על רעיונות שנשמעים ממרחק של 70 שנה כדברים קשים - בהתאם לזמננו בהם כללי השיח הפוסט קולוניאליסטי הפכו דומיננטיים ונורמה מחייבת להתבטאות תקינה פוליטית).

סוף 1947 - עם פרוץ המאורעות, בית החוה של קיבוץ ו' היה כאי קטן וחלש. לפי אוליצקי להחזקת האתר הייתה ערך סמלי פסיכולוגי יותר מאשר אסטרטגי. עם התדרדרות המצב הבטחוני עלתה הדרישה לתגבורת של 12 שומרים שיתווספו לשבעה המגנים על הנקודה היהודית המבודדת.



שלושה ימים אחר כך נשלחה תגבורת של 11 איש. בינתיים המתיחות בסביבה הלכה וגברה, ומתקפות הירי על החוה, העובדים בשדה ורכב האספקה התרחשו תכופות:



לאור זאת הועלתה תביעה לתגבורת נוספת של משוריין, קשר אלחוטי ותוספת של 25 איש, אך לבסוף, בינואר 1948, הוחלט לוותר על המקום ולפנותו. זהו צעד חריג בהתאם לתפיסה של רוח הקרב ששודרה אז ומאז, לפיה היהודים יאחזו ולא יוותרו בקלות על אף נקודה ולו הקטנה ביותר, בטח שלא יסוגו ממנה ללא קרב. זהו השטח היהודי היחידי באיזור גוש דן שפונה בזמן המלחמה (לפי הידוע לי, אשמח לתיקונים). ואולי זו גם אחת הסיבות לאזכורים המעטים יחסית למקום ולאירוע שיבוא לאחר מכן.

תאריך הפינוי נקבע ל20 לינואר 1948 אבל התאחר ל29 עקב הגשמים . המשימה הופקדה על שייקה ירקוני, מפקד הפלוגה המיוחדת של החי"ש (ומי שיינשא לזמרת מאוד מפורסמת, באותה תקופה אלמנה שנקראה בשם יפה גוסטין):



הדרך לבית החוה עברה ללא תקלות ובשעה 7:00 הכוח כבר היה במקום והחל בהתארגנות:



בשעה 12 שיירת המסע חזרה יצאה לדרך עם הציוד. לאחר נסיעה של קילומטר הגיעו לפסי הרכבת . בעודם מנסים לעבור שלולית בוץ, הדברים החלו להסתבך:



מפיצוץ המטען והסתערות הערבים נפצעו חמישה, ביניהם המ"פ שנפגע ברגלו. בעת שהם מחכים בשדה לתגבורת, עם המכוניות תקועות והפצועים המוטלים ללא טיפול, הגיעה מתקפה שנייה.





השעה 15:30, התגבורת לא מגיעה והמתקפות על הכוח המוטל בשדה לא פוסקות. בינתיים התחמושת אוזלת, ומספר הכדורים שיש בידי הכוח אינו עולה על 47. ההחלטה היא לירות רק לעבר מטרה ברורה.



עוד התקפה נהדפה אך התחמושת עוד מעט אוזלת לחלוטין. בלית ברירה החלו לזחול חזרה אל הבית שזה עתה עזבו, תחת מטר היריות הבלתי הפוסקות.



ירקוני פקד על אחד הנהגים להפנות את מכונית המשא לאחור. אותו נהג כשהוא פועל תחת אש , וכשכדור פוגע ברגלו ופוצע אותו, מצליח לסובב את הרכב והכוח חוזר אל בית החוה. זמן קצר לאחר הגעתם הופיעו שני משוריינים בריטיים ולאחריהם ארבעה משוריינים יהודיים. הפצועים פונו והנותרים נשארו במקום לעוד לילה אחד. למחרת שיירה מלווה במשוריינים בריטיים פינתה את כל האנשים מחות קיבוץ ו'. בעוזבם מיקשו את המבנה והותירו מאחוריהם ציוד רב שנשאר להיבזז בידי הערבים הצוהלים על הפקרת הבית והרכוש היהודי.

האירועים הללו הביאו להתעוררות גדולה בקרב ציבור הערבי שבסביבה, וחסן סלאמה, מפקד הכוחות הערביים באיזור המעודד מנפילת הנקודה היהודית בידיו, הורה להפנותם לתקיפות נגד התחבורה היהודית בציר הבטחון ממולדת (ב11 לפברואר הוטמן שם מוקש שהביא לפיצוצו של אוטובוס נוסעים. 8 נפצעו קשה).



היכן היה בית החוה של קיבוץ ו'?


בספרו של אוליצקי מסוף 1949 נכתב כי מבית החוה נשאר גל אבנים בבקעת נחל 1500 מטר צפונית לשרידי בית שוגרמן (בית קק"ל). המבנה נהרס, בין אם כתוצאה ממיקושו, על ידי הערבים או שמה לאחר המלחמה. ניתן להסתמך על תיאור של אחת מדרכי ההגעה לשם.



במפה מנדטורית מ1944 אפשר לראות את אותה "פנייה מסימון מק"מ 9". בהמשכה מופיע קצהו של שטח חקלאי נרחב וסימון של מבנה. אמנם לא תואם ב100% את הכתוב, אך ייתכן שזהו בית החוה.



ואיפה זה בהשוואה לשטח כפי שהוא היום? מפה מ1957 שמכלילה את הסימונים המנדטוריים יחד עם אלו של הישובים שהוקמו באיזור, מלמדת שהחוה הייתה במקום שנמצא היום בלב מושב גנות.



לפני כמה שבועות קפצתי לשם לכמה רגעים ודרך זגוגית הרכב בחנתי קצת את איזור הנקודה, שם יש בית כנסת ומגרשי ספורט. אם זה אכן המקום, הסיכוי לאתר משהו שנשאר לא גבוה בהרבה מהסיכוי למצוא מטבע מימי הורדוס על המדרכה ברחוב דיזינגוף. אבל אולי ישנם ותיקים במקום שיודעים אחרת. יש לציין שהבחנתי בבית חדש שבחזית חצרו שער אבן ישן מאוד שדמיון מאפשר לקרוא לו שער ערבי. אבל זה בעיקר דמיון.

ייתכן שהחוה הייתה בכלל מעברו השני של נחל שפירים. בן מושב חמד איתו שוחחתי לא מזמן ציין שהוא זוכר בשנות ה50 בתים עם כתובות ערביות במושב, באיזור הצרכניה – זו גם אפשרות. שמה ותיקי קיבוץ עין דור יידעו יותר?


לסיכום, מיקומה של נקודה יהודית מבודדת בלב איזור ערבי עוין, כה מבודדת עד שלאחר חודשיים של מאמץ הגנה הוחלט לוותר ולפנותה – על אדמה שנמצאת בשטחו של מושב גנות, היום צמוד לכביש 4 וליד כביש 1, מלמדת יותר מכל על השינוי העמוק שעבר האיזור הזה בעקבות המלחמה, באותו פרק זמן גורלי ששינה את האיזור לדורות לכפי שאנחנו מכירים אותו היום, כברור מאליו לכולנו, הצעירים שביננו לפחות.




תמונות מתוך הספר "חיל השדה במחוז תל אביב":

יש רק דבר אחד שהייתי מוסיף, וזה לנסות לבדוק את המקום בתצ"א (באתר ספריית המפות של האוניברסיטה העברית, ניתן לגשת לתצלומי אוויר של מרבית הארץ משנת 1944, כולל בוודאי גם השטח הזה).

טבע ונופים בישראל - טיולים ושמורות טבע בארץ

http://www.inature.info

תודה. יש לי תצ"אות של סביבת בית דג'ן ויאזור מהתקופה, אך הן נחתכות כמה מאות מטרים דרומית לשטח המדובר. אתייחס אליהן בקרוב (זה פוסט אחד מתוך כמה שאני מתעתד לכתוב במסגרת ה"תחקיר" שלי על האיזור).

ניסית בתצ"אות האנגליות והגרמניות כאן וכאן?

אז מה

פשפשתי (קישורים נהדרים, תודה) באתרים ונראה שבכל הצילומים הבודדים של האיזור משנות ה40 קשה לראות את פני השטח המדובר עקב עננות וצל. אך ניתן לשלול בעזרתם אפשרויות למיקומים אחרים בסביבה.
בתצא אחרת שמצאתי אצלי, ניתן להיווכח מבעד לצל בקיומו של מה שנראה כמו מתחם בנקודה המדוברת:



(מקור הצילום מספרית המפות ע"ש מיכה גרנית של החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב)

אהלן אסף,
נדמה שיש לי מידע חדש בנוגע למיקומו של בית החוה מסבא שלי ששמר על המקום, האם פוסט זה עדיין פעיל?

אהלן, מבחינתי הוא עדיין פעיל ואשמח מאוד לדעת עוד פרטים שיכולים להאיר על הנושא