26-03-2013, 10:36
|
|
|
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
|
|
ההגדה צהלי"ת הראשונה
אתמול בערב, עם הסיבונו לשולחן הסדר, התחלתי לחלק את ההגדות בין המסובין, כאשר נתקלתי בהגדה אחת ישנה ודי חריגה.
כמו למרבית המשפחות, גם לנו יש אוסף אקלקטי ולא ברור של הגדות: אחת חולקה לפני שנים עם ידיעות אחרונות, ואחת אחרת חולקה באותה השנה ע"י המתחרים ממעריב. אגדה אחת ניתנה לאחותי אי שם באייטיז' והיא כמובן אגדת הפלסטלינה רוני אורן וכו' וכו'.
ההגדה הנ"ל היתה חריגה בנוף הכללי: ישנה מאוד, מודפסת על נייר פשוט ולא על נייר כרום, פורמט קטן יחסית ועיטור הכריכה יחסית נאיבי.
פתחתי את ההגדה וחיפשתי מי הוציא אותה לאור. התשובה: "השירות הדתי, צבא ההגנה לישראל".
זמן ההוצאה: "ניסן, תש"ט, ב' למדינת ישראל"
העיתוי: "לקראת חג החירות הראשון במדינת ישראל"
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח
|