נתחיל בזה שקראתי את הספר לפני שהלכתי לסרט (ממש לפני, התחלתי בשני, סיימתי בחמישי ובשבת כבר ראיתי אותו בקולנוע)
הסיפור בגדול - בחור הודי מספר לסופר קנדי (שטס על להודו לכתוב ספר על פורטוגל כדי לגלות שהמספר נמצא בקנדה) את "הסיפור שיגרום לו להאמין באלוהים", סיפור ההשרידות המדהים שלו על סירה ביחד עם טיגריס בנגאלי (וגם זברה, צבוע ואורנג גוטנג), יש עוד המון מעבר, אבל לא רוצה להרוס לאף אחד.
נתחיל מהטוב - ויזואלית זה הסרט הכי מדהים שראיתי בחיי, לא פחות מזה. התלת מימד פה הוא לא קוריוז מעצבן אלא חלק מיצירת אומנות מושלמת - יצאתי מהקולנוע עם עיניים כואבות אבל נהנתי מכל רגע (בניגוד לאווטר, לדוגמא, לא הורדתי את המשקפיים אפילו לשנייה) גם מי שהסרט לא מעניין אותו, אני ממליץ ללכת רק כדי לראות איך נראה סרט תלת מימד שנעשה כמו שצריך.
גם מבחינת עלילה ומשחק - הכל היה שם כמו שצריך, הסיפור המרתק, הליהוק המצויין, מיעוט הדמויות שמבחינתי הוא מעולה (בתור מישהו עם זיכרון של דג זהב) וברוב המקומות התסריט נשאר נאמן למקור (לעיתים השינויים היו אפילו לטובה)
אבל יש גם רע - מי שקרא את הספר עלול להתאכזב מהסוף כי הוא מכיר אותו, האפקט בספר חזק הרבה יותר, אבל אני מאמין שמי שלא קרא מאוד יהנה.
בעיה יותר גדולה, שגם הביאה לבעייתיות בעלילת הסרט - בספר יש תיאורים מאוד אלימים כי אין ברירה - זאת המציאות, הנער צריך לשרוד וכדי לשרוד הוא חייב לבצע פעולות שקשה לו איתם בתור צימחוני, התיאורים הקשים על דייג של חיות שונות או הייחסים בין חיות הוא הכרחי וחשוב מאוד לעלילה. בסרט מין הסתם לא יכלו להיות כל כך גראפיים וזה פגע לדעתי מאוד בהעברת המסר בסיפור.
מילה רעה למתרגמים - tiger=טיגריס, טיגריס הוא ממשפחת הנמרים, אבל זה לא אומר שצריך לתרגם את זה לנמר, אמור להיות בסיסי לבדוק את זה בסרט שבו הטיגריס הוא דמות ראשית.
לא קראתי את הספר .
את הסרט אהבתי , יש משהו מיוחד בסרטים ההודיים .
דרך אגב אם בסרטים הודיים עסקינן אני ממליץ בחום למי שלא ראה על הסרט Like Stars On Earth
( Taare Zameen Par 2007 ).