12-11-2012, 09:53
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.08
הודעות: 1,184
|
|
|
אני אחיו של ארז איתן ז"ל
חזרתי אתמול מחו"ל ולכן ראיתי את האשכול רק אמש. חיכיתי עד הבוקר כדי לחשוב על כל הנושא הזה ומה שאני כותב הוא לאחר מחשבה ולא כתגובה מהירה.
שני המטוסים פגעו ביום מעונן וגשום של פברואר 1980 בהר כמה עשרות מטרים מתחת לפסגה (בעצם זה קו רכס, כי מדובר באוכף שבין הר הרוח לבין הכפר הנטוש בית ת'ול), מכיוון דרום, במהירות של מאות קמ"ש. עקב הפגיעה הועפו השרידים מאות מטרים לכיוון צפון והתפזרו בעיקר על המדרון הצפוני של הרכס. משאיות של חיל האוויר פינו בזמנו בעיקר את השרידים הגדולים והחשובים ובשטח נותרו מאות אם לא אלפי חתיכות אלומיניום, כבלים, אלקטרוניקה, הידראוליקה, חימוש ועוד ועוד.
בעיני, ואני כמובן מביע כאן את דעתי ולא את דעותיהם של שאר בני המשפחה ובני משפחת גורדון, בנוסף לאנדרטה שבנינו ליד הכביש בסמוך למקום הפגיעה של המטוסים (ואשר משרד הביטחון אמור לשפץ בקרוב), כל השרידים שנותרו בשטח הם חלק מההנצחה. במשך השנים היינו מטיילים במקום וחוזרים עם עוד מזכרת ועוד מזכרת. זה היה חלק מאתר ההתרסקות ובעצם הרחבה של התזכורת מה קרה שם. מי שמגיע במעלה המורד מצפון לא רואה את האנדרטה, שנמצאת מדרום לקו הרכס, אבל עשוי להיתקל בשרידים קטנים של המטוסים ולהבין שקרה שם משהו. אני לא רואה בזה פגיעה בכבודם של אחי ושל יוסי ז"ל או ביטוי לחוסר מקצועיות של חיל האוויר. אני בטח לא רואה כאן קווי דמיון לאירוע הכטב"מ שהופל בדרום לפני חודש.
_____________________________________
כאן יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי (ז. ז'בוטינסקי, 1930)
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
