שלום,
אני חיילת בשירות סדיר פז"מ של 7 חודשים, משרתת כרגע בחברון. התייתמתי מאבי לפני 18 שנים, בעקבות זאת אימי נכנסה לטראומה. אימי לא עובדת וישנם חובות. לפני הצבא אני עבדתי ועזרתי בכל הנדרש. כרגע, אני לא גרה בבית עקב בעיות אישיות פרטיות, אני מתגוררת אצל הסבתא והסבא ובגלל גילם המבוגר ובעיותיהם הבריאותיות הדבר מעמיס עליהם, לכן אני גם אצל החבר. מצב לא נעים שמצריך ממני לכלכל את עצמי מהדברים הכי קטנים. עוד מהטירונות והקורס ביקשתי שירות קרוב לבית יומיות בשביל שאוכל לצאת לעבוד על בסיס קבוע. הבטיחו לי הבטחות וכמובן לא קיימו.
השיגרה הלחץ והבעיות היומיומיות מקשות עליי, אני במינוס ואין לי מאיפה לממן את עצמי, האפשרויות שהצבא מציע לא עוזרות. אני חייבת לעבוד!
מלבד עובדה זאת, אני משרתת חצי שנה בחברון, נמצאת בבסיס בדיכאון ותסכול אינסופי שמקשה עליי לתפקד. לא הסתגלתי לבסיס ולא התאקלמתי מבחינה חברתית. בבסיס מודעים למצבי, הגשתי טופס55, ראיתי כמה פעמים קב"ן (יש לציין שזה פסיכיאטר של היחידה, אין בנינו תקשורת טובה בכלל, ולכן הוא גם לא עזר לי), פניתי לקצין העיר, שלחתי מכתבים לסמח"ט, וניסיתי לעשות הכל. אך שום דבר ללא הצלחה. לפני כ-5 חודשים הייתי עריקה חודש, הייתי בכלא וקיבלתי תנאי 20 יום.
כרגע, לאחר שניסיתי לעשות הכל, לא נותרה לי ברירה אלא שוב להיות עריקה.
כל המוטיבציה לשרת ירדה לי משמעותית עקב המצב הנ"ל. אני חיילת שמאוד רוצה לשרת ולתרום את חלקי, אך בתנאים שיתאימו למצבי, כך שאוכל להחזיק ולממן את עצמי ביום יום וגם לשרת בכיף.
אני מבקשת לדעת מה אני יכולה לעשות במצבי? האם יש פיתרון אחר חוץ מהכלא?