|
19-10-2012, 00:47
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.08.04
הודעות: 5,005
|
|
המצלמה של ביאליק
מתוך "בהתחדש לשון" לד״ר ראובן סיוון ז״ל [עמוד א | עמוד ב]:
ציטוט:
זמן קצר לפני פטירתו (בתש״א, 1941) של מו״ר, פרופ׳ דויד ילין, ביקשתי לראיינו בשביל פינת הלשון שבמדור ׳הסכת והשכל׳ ב׳קול ישראל׳ (אז 'קול ירושלים'). סיפר ילין: לעניין צילום שימש ב׳לשון הירושלמית׳ עד סוף המאה הי״ט השם ציור־אור והפועל צִיֵּר־אוֹר, שהציע אליעזר בן־יהודה. ההרכב המסורבל הזה לא נראה לי, ואז עלה בדעתי שהשורש צלם יתאים לכך, שכן המלה צֶלֶם משמעה גם דמות – בצֶלֶם אלהים ברא אותו – וגם חושך: אך בצֶלֶם יתהלך איש, וכן בביטוי חושך וצלמות, מה שמתאים לקָאמֵרָה אוֹבְּסְקוּרָה (לשכת האופל) שבפעולת הפוטוגראפיה.
כדרך אותם הימים לא נהגנו אנו, ׳מְפַבְּרְקֵי׳ המלים החדשות, להכריז על מרכולתנו, אלא היינו משלבים את הצעותינו ברשימות הספרותיות או בכתבות שפרסמנו בעיתוני הארץ או בעיתונים העבריים בחוץ לארץ. הייתי אז סופר העיתון העברי היומי ׳המליץ׳, שיצא ברוסיה, ושלחתי אליו, מדי פעם בפעם, כַּתָּבוֹת (המלים עיתוֹן, כַּתָּב, כַּתָּבָה היו חידושים של ׳הלשון הירושלמית') על הנעשה בארץ. החלטתי לשרבב את חידושי לכתבה על תהלוכה של נזירים נוצרים שנערכה על הר הכרמל (בתר״ס, 1900, בערך), מאורע נכבד בחיי ארץ־ישראל הקטנה של תקופת השלטון הטורקי. תיארתי את ההולכים, השרים מזמורי תפילה בדבקות, והוספתי: והצלם מצלם אותם. הודעתי על ׳המלה החדשה׳ לחבורה הקטנה של מחדשי הלשון הירושלמים וכולנו ציפינו, בקוצר רוח, ימים ושבועות, לבוא ׳המליץ׳ ובו מודפסת, שחור על גבי לבן, המלה החדשה.
(Paul Falardeau, CC BY-ND 2.0)
וכשהגיעה סוף־סוף האנייה מרוסיה, מיהרנו אל הפוסטה (הדואר) לקבל את העיתון המיוחל, ובידיים רועדות פתחנוהו לראות את הכתבה על התהלוכה. זו נתפרסמה אמנם בהבלטה, אבל כשהגענו אל שלוש המלים האלה תמהנו להיוכח שעורך המליץ, שכנראה לא הבין את כוונתי, או אולי המ׳ הסופית שלי נראתה לו כב׳, הדפיס בעיתונו: וְהַצְּלָב מְצַלֵּב אוֹתָם... כראוי לתהלוכה של נזירים נוצרים.
|
הערות
המילה צֶלֶם – הוראתה המקורית הקדומה הייתה, להשערתו של קליין: דבר כרות, חתוך. הוא משווה לערבית: صَلَمَ, צַלַמַ = חתך, קטע (אוזן, לדוגמה). ממשמעות יסודית זו צמח למילה מובן של דמות, צורה ותבנית בשפות שמיות אחרות: ארמית עתיקה (צַלְמָא), מנדָעית (צילמא), אכדית (ṣalmu), סורית (ṣalmā ).
בהשפעת היידיש השתמשו דוברי העברית במילה צֶלֶם בהוראה של צלב נוצרי, כנראה מתוך צורך דתי לדיבור בלשון נקייה ("בין יהודים לנוצרים", א. לימור / "סמאנטיקה עברית" 4-5, ר. ניר).
קליין ציין כי המילה צַלְמָנִיָּה (שמובנה הוא גם מצלמה וגם בית מלאכתו של הצלם) נוצרה בעקבות חידוש אחר של ילין – צַלְמוֹנִיָּה. שני החידושים לא הצליחו לשרוד עד ימינו.
לפי מנוע החיפוש של האתר, השימוש במילה צלמונִיה פסק לקראת שנות ה־40 של המאה הקודמת, ואילו המילה צלמנִיה, שמילאה את מקומה של הראשונה, שרדה עד ראשית שנות ה־70.
את המילה מצלמה הציע ביאליק "כדי לדחוק את הצלמנִיה", לפי הערתו של י. אבינרי ב"מלון חדושי ביאליק". צבי הר־זהב הציע ב"לשון דורנו" (1930) את המילה מִצְלֶמֶת, אולם חידוש זה לא התקבל (אולי משום שהוא עשוי להיקרא, כשאינו מנוקד, כפועל בבניין פִּעֵל: מְצַלֶּמֶת).
ביאליק אף הציע את החידוש צַלְמוּנָע כשם כולל לראינוע וקולנוע (ע"פ עדות שמיעה של אבינרי), חידוש שזכה לתמיכתו של ז'בוטינסקי, אך לא עשה לו כנפיים. אמנם קיים במקרא השם הפרטי צַלְמֻנָּע (אחד משני מלכי מדין שגדעון ניצח והרג), אך במקרה זה חיבר ביאליק את המילים צֶלם ונע ויצר חידוש שדומה מאוד לשם הלועזי cinématographe – רושם תנועה. הבלשן ראובן סיוון ציין בכתביו כי היו שהציעו בירושלים את השם "עַצְמוֹנָע" כתחליף למילה הזרה אוֹטוֹמוֹבִּיל (מכונית) ואף היו שהתחכמו ואמרו "אוֹתוֹ מובִֿיל" או רק "מובִֿיל" בהשפעת אביו.
נראה שביאליק הצליח עד מאוד במשימתו. על כך תספר נתיבה בן־יהודה ("דבר", 30 במאי 1975):
ציטוט:
מילים שנפסלו
בנבדל מהמילים שיוצאות מהאופנה, יש מלים שגרזן מכוון הונף עליהן. למשל גרזן האקדמיה ללשון. יום אחד החליטו: אויס "צלמוניה". מהיום יהיה – "מצלמה". (מודעה מס׳ 4). ועד היום עפה לי מהפה המלה צלמוניה, לקול צחוקם הפרוע של בני הנעורים בזמננו. זה מסגיר את הגיל שלי (– חה, חה, חה – הנה אחת משנת תרפפו!).
אבל לא רק האקדמיה פסלה, גם העם הפשוט. כשצצה משמעות חדשה למילה, בעיקר משמעות גסה, אז... מישהו ממשיך להשתמש במילה במשמעות הקודמת שלה – יוצאות לו מזה כל מני פורענויות גדולות.
|
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י אור - ors בתאריך 19-10-2012 בשעה 11:02.
|
|