כתבה מכלכליסט (2-10-2012 ) על מארק וואלס מנכ"ל ארגון UANI שגרם למאות חברות ענק להפסיק את עסקיהן עם איראן באמצעות לחץ ציבורי.
בין השאר על הכוונת שלו כול גוף אמריקאי שסוחר ומחזיק באגרות חוב לבנוניות , שלדברי הארגון משמשות כמכבסת כספים של איראן וחיזבאללה.

לוחמה כלכלית היא לא המצאה חדשה. במאה שנה האחרונות נעשה בלוחמה כלכלית שימוש הולך וגובר, לרוב האפקט לחימה כזאת הוא חיובי יותר עבור הצד היוזם מאשר לחימה "חמה" קונונציונאלית. לאורך ההיסטוריה ישנן הרבה דוגמאות של הוצאת מדיניות לפועל לאחר נקיטת סנקציות כלכליות כנגד יריב. הדוגמאות לכך רבות. ישראל נמצאת גם בצד שחטף, אבל גם בצד היוזם לחימה כלכלית.

כיום ידוע שמאבק אפקטיבי בטרור חייב להעשות גם באמצעים כלכליים, ראיה לכך חוק מימון טרור (שהוא אגב דין בינלאומי ולא רק ישראלי).

לאחר מלחמת העולם 1 גרמניה הצליחה למנוע תשלום פיצויים ע"י פיחות ערך המטבע וע"י פגיעה בערכי איגרות המדינה ע"י הפרות בחוזי התשלום. המערב הבין שלא יוכל לסחוט את הלימון הגרמני באמצעים כלכליים.

חרם הנפט שביצעו הערבים בשנות ה70 העמיד את כל העולם מזיע על הרגלים. כתוצאה האמריקאים שינו מדיניות בדרכים רבות, אם ירצו הערבים, או מדינה ערבית מסויימת הם יוכלו להכאיב לנו באמצעות "נשק הנפט בצורה מכאיבה מאוד. למעשה זה כבר כואב ובמצב של לחימה זה יהיה הרבה יותר חמור.
העלאת מחירי הנפט ע"י צמצום התפוקה לא טובה לאיראנים אבל יכולה לחנוק ו"להעניש" את המערב. לדעתי אף להרתיע בפני פעולה צבאית.

למלחמה הכללית השפעה רבה על המדינה, אבל איזו השפעה יש לה על החלטה של אדם בודד ללכת לכיוון מסוים?

בצפון קוריאה משכורת חודשית ממוצעת היא חצי תרנגולת, כף אורז וכוס נודלס - אבל יש להם פצצת אטום.
למה? כי קים החליט שיהיה להם.
כל הסנקציות לא עזרו.

גם באיראן, אם אחמדיניג'ד או חמנאי החליטו - אז תהיה פצצה, ולא משנה מה הנזק הכלכלי למדינה.

אני לא אומר לבטל את הסנקציות, אבל בטח שאי אפשר להתבסס רק עליהם.