א. מה ההבדל הגדול בין אפגניסטאן של 2001 לגרמניה וליפן של 1945? גם אז היו בוודאי מי שציינו שהתנאים המקומיים ימנעו Nation Building בסגנון מערבי.
בפרט ביפן, שהיתה בעלת תרבות שונה מאוד מהמערבית, והיתה שנואה ומבוזה.
מבחינת ארה"ב, ביניין אפגניסטאן היה אמור לא רק למנוע חזרת הטליבן לשלטון שם אלא גם להיות הישג תעמולתי במלחמה נגד הטרור: תראו, אנחנו לא נגד האיסלם וכל המוסלמים; למעשה, אנחנו ממש בעדכם!
בגרמניה- גם אחרי התבוסה פעמיים - ישנו עם עם חוט שדרה. תרבות משותפת. מדע. שפה. מוסיקה. דת וכו'. היה לגרמנים הרבה מה להפסיד מהתנגדות גרילה לבעלות הברית. והם סבלו מיליוני אבידות. השוני הוא שוני מהותי: כשאתה סופג מיליוני אבידות של צעירים בתקופה קצרה - להט הלחימה שלך יורד פלאים. הנאצים הושמדו למעשה. היטלר הושמד. צבאו הושמד. מי שנשאר - עבר למעשה ברירה טבעית הפוכה: שרידת הפחדנים והחלשים. אלו שלא יכלו לצאת לחזית.
אלו ששרדו - היו כנועים ועשו כל שאמרו להם. הלוחמנים, החזקים, הנחושים - מתו בשדות הקרב בהמוניהם. ככה זה במלחמות גדולות.
תהליך הברירה הטבעית ההפוכה- שרידת החלשים - שעבר על החברה הגרמנית היה קצר וטראומטי.
באפגניסטן, ארה"ב לא הרבה מיליונים. לא הרסה ערים שלמות. חייו של האזרח הפשוט לא נפגעו כמעט מהפצצות שטיח וכו'. לכן - מידת הלוחמנות שלהם והנכונות שלהם לסייע לגרילה נגד הכובש- היתה גדולה מאד מלכתחילה. נרוב מניין הגברים הלוחמים שלהם שרד. ובסיוע אידאולוגיה מוסלמית קיצונית - הם ניהלו מלחמת גרילה מוצלחת שגבתה קורבנות באפן קבוע מהמערב במלחמה שאי אפשר לנצח בה.
בל נשכח שהם עברו משהו דומה רק הרבה יותר טראומטי במלחמה מול הרוסים ולכן היו בטוחים בכוחם ונצחונם מול ארה"ב.
גרמניה ויפן אחרי המלחמה לעומת זאת אחרי אובדן של מיליונים- רק רצו לחזור לחיים ולהשתקם. כבלי חוכמות. לעולם לא נדע מה היה קורה אם יפן היתה ממשיכה בגרילה מול ארה"ב.
תכנית מרשל שם הצליחה לא בגלל גאונייותה - אלא בגלל שהצדדים המובסים הותשו בכל פרמטר כמעט. התשה מוחלטת שפירושה השמדה או התשה חלקית אבל יעילה מאד. הם פשוט איבדו את החשק להילחם ולא ראו כל רווח אפשרי מהמשך הלחימה לעומת ההפסדים שכבר ספגו והיו עתידים לספוג במקרה של המשך הלחימה מול הצבא האדום למשל.
ב. אפגניסטאן לא היתה תמיד "מבוזרת, פרימטיבית, קשוחה, חסרת מטרות" כמו היום, ואין סיבה שתישאר כך בעתיד. בבלוג "טופס 630" התפרסמם בזמנו
פוסט צילומים משנות ה-50' נראה "מערבי" למדי.