חינוך מחדש" - שנאת ישראל כחול לבןחנה אייזנמן א תמוז התשס"ה 08/07/2005 11:49







במאמר שכתב ב"ידיעות אחרונות" ב-24/10/1993, כותב הסופר (איש שלום-עכשו) אהרון מגד:
"הכמות והעוצמה של כינויי הגנאי ושל ביטויי השנאה, הבוז, המיאוס, התיעוב, שהוטחו במשך עשרים וחמש השנים האחרונות כלפי המתנחלים - אפשר להשוותם בהצטברותם רק לאלה של האנטישמים כלפי היהודים. כך בוצע, במשך השנים מעין "רצח אופי" קיבוצי[...]"

אחד האחראים לתעמולה האנטישמית, בלשון המעטה, הוא אברהם תירוש, המציע, כאחיו לנשק, ג'עפר פרח, לחנך מחדש את הנוער שלנו, ה"מתפרע" (איך אמרה פעם אמא של חוזר בתשובה? – הייתי מעדיפה שישתמש בסמים) .

מאז שכתב מגד את הדברים עברו עוד 12 שנה, כלומר – 37 שנות הסתה זהה, ולרוב מתוחכמת יותר, מזו הנאצית ויש דוגמאות רבות, המאששות את קביעתי זו.

רפי רשף "מחמם" את הסוהר מכלא מעשיהו, ובין השאר שואל – איך היו מטפלים באסירים בטחוניים (רוצחים ערבים), אילו הציפו את הכלא במים. השוואה.

ענת דוידוב מתאמצת לנקות את הרוצחים האנרכיסטים מרצח שוטר משמר הגבול. כשאינה מצליחה לבלבל את המפקד, מסיטה שונאת ישראל את השיחה למה שמצפה לחיילי משמר הגבול מצד ה"מתנחלים" בעת ה"פינוי"... ולבסוף, לאחר שסחטה את המרואיין עד לשד עצמותיו, נוסח מרתפי האינקויזיציה, היא קובעת: "תשובות לא קבלנו..". צריך לשמוע כדי להאמין! דוידוב לא קבלה את התשובות שבהן רצתה, היא קבלה את האמת, וזה לא מה שהיא מחפשת. נזכרתי ביעל בת זאב שטרנהל, שאמרה בקול בוכים – אבל רק פלשתינאים נהרגו.... זאת לאחר קרב יריות של חיילי צה"ל עם מרצחים שחדרו לישוב יהודי.... זה – יעל&ענת - האויב המתועב מולו אנו ניצבים, כלומר, חייבים להתייצב, להדוף ולנצח.

הפושעים הם אלה המאלצים את הנוער להילחם, ואז מכים, עוצרים ומתעללים!!! ולא רק את הנוער, אלא, גם ילדים.......

במשך כל אותן שנים, של הסתה פרועה נגד בוני הארץ, נוסעים ילדי יש"ע ברכב ממוגן, כשהם נסקלים באבנים, מתפוצצים, עדים לפיצוץ הוריהם ובפיזור חלקי גופות, ו..... שקט! הלוא אנו עם מאופק. אבל יש גם שעות חסד; צל"ש על הלוויה מאופקת ומכובדת. כי כשאנחנו מתים, מוכנים הרשעים להעניק לנו מלה טובה, שכן "מתנחל טוב הוא מתנחל מת" (על שלט דרכים בין בית אלפא לחפציבה)! זוכרים איזו הלוויה שקטה היתה לחמשת בני משפחת סחייווסחירדר, שנרצחו בקפה סבארו בירושלים? ממש, למופת!

את הדברים הבאים כתבתי במרחשון, התש"ס (אוקטובר 1999),

תחת הכותרת "אחדות ישראל":

"הוא היה שנוא כבר בבטן אמו. שם הוא גם חטף את המכות הראשונות שלו, כאשר אמו נגררה על טרשים ודרדרים, בידי הצבא הטוב ביותר במזרח התיכון. היתה זאת הפגנה אדירה של "אחדות ישראל", נגררים וגוררים מיררו בבכי ולא הבינו למה בעצם הם מבצעים פקודה בלתי חוקית בעליל, שעליה מתנוסס דגל שחור, לבן, אדום ירוק. אח"כ הוא היה הילד היהודי, שהצבא היהודי בזבז את זמנו ואת משאביו, כדי ללוותו ל"שיעורי פסנתר", בימים שאבא שלו היה טוב דיו, כדי להחזיק בנשק במארבים בשלג הלבנון, אך נשקו נלקח ממנו, כאשר הוא נועד להגן על חייו ועל חיי ילדיו.

מאוחר יותר היא היה החייל שגורש מן הטרמפ, באמצע הלילה בשומקום, כי לנהג הפטריוט התברר, שביתו של החייל נמצא ב"שטחים". והלוא באחדות ישראל מחוייבים רק הנאמנים לעמם ולמולדתם, זה גם בא להם טבעי. יותר מדי טבעי, עד כדי הגשת הלחי השניה.

היום הוא שנוא בזכות עצמו. הוא שוב על גבעות הטרשים, מבקש לבנות את הארץ. שוב נחזה במפגן אדיר של "אחדות ישראל", חיילי צה"ל במדים מגרשים מאדמות מולדתם חיילי צה"ל ללא מדים, לעיני כל שונאי ישראל, בראשות מחנה השלום. הפעם לא יבכו החיילים. שטיפת מח בת שנות דור עשתה את שלה. הגוררים לא יחושו שום עכבות במתן ידם לחורבן התקווה בת שנות אלפיים. ושוב תהיה התנגדות פאסיבית, כי הלוא אנו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". ואם הדיקטטורה הרעיונית קבעה כי עלינו לאבד את מולדתנו ואת חיינו, נעשה זאת ברוח דמוקרטית. על חורבות המדינה ייקבע שלט: "פה נטמנה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

וכך זה נמשך שנים על שנים, הם הגוררים, אנו הנגררים, כי לנו אסור להרים יד על יהודי, להם מותר. למה? ככה! זו אקסיומה, כמו חובת הגירוש! למה מגרשים, ככה! כי הם קבעו! למה ירו ב"אלטלנה"?

ומאז עברו שנים נוספות של טבח, מתגבר והולך של יהודים, בידי הפארטנרים לשלום של ירון לונדון וחיים יבין! ועם ישראל מבליג. "מתנחלים" נטבחים ברשות השמאל ובברכתו, ע"ע זאב שטרנהל ואחרים, ו.... שקט. למעלה מחמשת אלפים פצמ"רים נוחתות על גוש קטיף, לקידום מדיניות ה"התנתקות" של שרון, והתושבים שותקים. פצמ"ר או שתים בשדרות והמדינה מזדעזעת, אך חמשת אלפים +, על ה"מתנחבלים", זה לא נחשב. זה כוחה של שטיפת מח אנטישמית.

איך מייצרים "אלימות" של "מתנחלים" ושומרי מצוות -

מיכל קפרא במעריב (6.2.1999): "...תחושת הזרות היתה התחושה האלימה ביותר בהפגנת החרדים...."

יעל אדמוני ("ירושלים6.12.1991 ) על אנשי עפרה: "הם אפילו נחמדים", אפילו! ובכל זאת, עפרה הוא מקום "עגום", משום שגם ה"מתונים" אינם מבינים, שעצם הקמת יישובם זו "אלימות"... יתר על כן, יעל "יכולה להבין התפרצות אלימה של מתיישבי יש"ע נגד ערבים לאחר פיגוע" אבל "יציאה מסודרת" להקמת ישוב חדש, בתגובה למעשה רצח, "מפחידה" אותה.....

אלימים או לא אלימים, ה"מתנחבלים" מפחידים. במשך שנים התאמצו להסית אותם לאלימות ולא הצליחו. השב"כ איבד את סבלנותו ושלח את אבישי רביב לייצר אלימות ולהודות במעשים החוליגאניים בשם המתנחלים. רביב לא הצליח למצוא בכל רחבי יש"ע גם אחד שיהיה מוכן להתנקש בחיי ראש הממשלה ונאלץ להסתפק בבחור עם כפה מהרצליה (שגם הוא לא רצח).

גם עמוס עוז התעייף מלחכות וקבע (ידיעות אחרונות, 8.6.89: "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה מתוך פינה אפלה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב... על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף".

מאז כניסת האנשים למלון נוף דקלים, ברשות הבעלים, התיקשורת רודפת אותם, ובעידוד צה"ל הצטרפו לרדיפה

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm

מה יותר גרוע - כשקוראים למי שהלך ומשרת עשרות שנים את המדינה "נאצי, בוגד, אנטישמי וכד'... כמו שעשו לרבין", או שקוראים למתנחלים:" מאנייקים, אוכלי חינם, חבורת הזבל, קרציות מוצצות דם וכסף וכד'. בוא נסכים אתם לא תכנו אותנו בשמות ובתויות קין ואנחנו לא נכנה אותכם בשמות...עשינו עסק? ואגב רק אסירים בטחוניים ואסירים ממתנגדי ההתנתקות, פותחים ברזים ומציפים מהמשאב היקר הזה. כי אין להם מחר ואין להם אלוהים. זה הסוהרים הישוו את התנהגותם.. משום מה ולא התקשורת.