בספר שאני קורא עכשיו, מתאר משפחה ישראלית בשנות ה-60, מתואר שהאבא מדביק בולים בפנקס קופת חולים שלו.
במה מדובר?

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

http://www.nostal.co.il/Site.asp?ta...%E9%F9%E9%E9%ED

תודה, ידעתי שזה קשור למפא"י ולהסתדרות, לא הכרתי את הבולים. עכשיו אני מכיר.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

זה היה הנוהג, למיטב הבנתי, גם בתחומים אחרים.

לאבא שלי יש פנקס נכי צה"ל, גם בו הוא הדביק בולים (למיטב הבנתי הם סימנו תשלום אגרה...)

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

לא רק אצל מפאי גם בחירות (לאומית), הציונים הכלליים (מאוחדת) ובלתי מפלגתיים (מכבי).
למעשה עד החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי הייתי מקבל בדואר את הבולים (שאז כבר היו מדבקות).
אף אחד לא טרח להדביק אותם, למרות שרופאים מסויימים היו דורשים ממך מדבקה כזו בביקור.

אנ מניח שהיו הרבה שהתעצלו להדביק, אבל ראיתי לא מעט פנקסים שבהם הבולים מודבקים למשעי.
הכי מצחיק היה שבתלוש המשכורת היה אזור שמאחור היה פס דבק, מתחת לבולים, והיה צריך להרטיב כדי להדביק. בשלב מסוים או במקומות מסוימים הפסיקו עם הדבק - ואז לך חפש דבק. כמובן שזה גרם לכך שנמנעו מהדבקה.

אֲהוּבָתִי לֹא הָיְתָה בַּמִּלְחָמָה.
הִיא לוֹמֶדֶת הִיסְטוֹרְיָה וְאַהֲבָה
מִגוּפִי, שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּים, שָׁלשׁ.

הדבקת בולים בפנקסי קופ"ח / חבר הסתדרות הייתה חלק מחיי משפחה ישראלית ממוצעת כמו תשלום חשבונות הסלולר היום.

אני כבוגר עוד הספקתי להדביק אי אלו בולים ואני ממש לא קשיש. נדמה לי שאי שם שמור לו הפנקס הזה עימדי.


__

עוד פנקס חביב שהיה קיים באותם ימים הינו פנקס הבולים של השק"ם - ממנו היו דווקא תולשים בולים ולא מביקים מה שאפשר למשפחות אנשי הקבע, משוחררי הקבע, המשטרה השב"ס השב"כ והשרקר"ק כמו גם לפנסיונרים של הארגונים הללו לחבריהם וקרוביהם של הפנסיונרים של הארגונים הללו, לשכניהם של חבריהם וכן הלאה להנות מהנחה יחודית של 5%-10% ממחיר מוצרים שהיום לא היו מעיפים עליהם כלל מבט.

הפנקס היה פנקס חבר בהסתדרות, שלמעשה נתן גם את האפשרות לקבל שרותי בריאות. מה שנקרא היום "קופת חולים כללית" נקרא בעבר "קופת חולים של ההסתדרות".

הבולים היו חלק מתלוש המשכורת של העובד, תלוש או שניים, אם בת הזוג לא עובדת, והבול היה מודבק בפנקס כדי להוכיח תשלום וזכאות לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים.

אם יש ענין אוכל להוסיף מאוחר יותר צילומים של הפנקס, שבהחלט שמור עימי, יחד עם פנקס העבודה שקיבלתי בגיל 16 ועם עוד כמה מסמכים ישנים ומוזרים.

אֲהוּבָתִי לֹא הָיְתָה בַּמִּלְחָמָה.
הִיא לוֹמֶדֶת הִיסְטוֹרְיָה וְאַהֲבָה
מִגוּפִי, שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּים, שָׁלשׁ.

יכול להיות נחמד לצרף תמונות.
גם של מפלצות בירוקרטיה אחרות המלמדות על מרכזי הכוח במדינה.
תודה

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

הפנקס (האדום עם העריכה הקשיחה) היה מתמלא ואז היו מוספים לו דפים, שהפכו אותו מסורבל יותר. זוכר את עצמי הולך לקופ"ח עם הפנקס של אמא שלי לקחת תרופות מרשם, וכל הדרך חרד שמא רוח פתאומית תעיף ממנו דפים...

בנוסף לפנקס, לאימפריה, "מדינה בתוך מדינה", של הסתדרות/קופ"ח היה גם בכל עיר מבנה משרדים במרכז העיר שכונה "לשכת המס" - ולא, לא מדובר היה על מבנה שקשור במיסי מדינה אלא בדיוק בבולים האלה עליהם אתה מדבר.

בראשון לציון "לשכת המס" הנ"ל שכנה במבנה צמוד קרקע במרכז העיר שמאוחר יותר הצליח לאכלס בקלילות, ונוחות, מרפאה שלמה של רפואת ילדים לעיר לא קטנה בכלל (לפני מספר שנים המרפאה עברה לבניין חדיש והמבנה נהרס וכרגע המגרש בו שכן עומד ריק).

היו גם כאלה. עצמאיים חברי הסתדרות שהיו חברים בקופת החולים הכללית. ולהם, בנוסף לתלושים היה גם כעין פנקס מקדמות, בו נדרשו לשלם במזומן ובלשכת המס את ההפרשים.

סכא שלי החזיק בעסק קטן, שחוייב להירשם בקואופרטיב (של עצאים קטנים אחרים, שכולם מה-זה אהבו את ההסתדרות), וכתוצאה מכך מצא עצמו חבר-מאונס בקופ"ח. אלא מה? כיוצא אצ"ל הוא היה חבר גאה בקופ"ח לאומית (ימי טרום-הירשזון, כמה טוב שלא זכה לראות מה נהיה מהם...), ומתוך אי-רצון לפגוע בחברים-למאבק, המשיך לשלם פעמיים - עד שדווקא המנהל מ"לאומית", שידע שהחברות בהסתדרות היא הכרח במידה ורוצים לאכול לחם בבית - שכנע אותו לרדת מהחברות ב"לאומית".

כן, אין ספק שבהסתדרות תמיד חשו מחוייבות לעובד - גם אם לא רצה בה...


אגב, בסוג של רטרו שכזה, אשתי, שעובדת על חוזה חוזה אישי, מצאה עצמה כפוייה להיות חברת הסתדרות, השד יודע למה...