|
02-05-2015, 10:17
|
|
מנהל פורום צבא ובטחון
|
|
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,953
|
|
כתבה ותמונות מאתר מאקו
סוגרים את הקרב בכדור הראשון: הצלפים הכי טובים בצה"ל חושפים את סודות המקצוע
מאות הצלפים הטובים ביותר בצבא, מהצנחנים ועד סיירת מטכ"ל, התייצבו לאליפות הצליפה של צה"ל לשנת 2013. על הדרך הם הסבירו איך צלף עובד, נזכרו במארבים שעשו בגבול עזה - וסיפרו על התחושה שאחרי הסחיטה של ההדק: "כשאתה הורג בן־אדם, אין לך תחושה או רגש. כל מה שעובר לך בראש זה המשימה"
מאי רש
לפגוע בכדור הראשון. המשפט הזה רץ בראשו של כל צלף שמביט במטרה דרך הכוונת, כשהוא שוכב בתוך שיחים סבוכים שמסתירים אותו, נטמע בתוך השטח. המטרה נעה לאטה, לא מודעת לצלב הקטן השחור שמעטר את ראשה בדיוק במרכז המצח, או קצת שמאלה מבית החזה, תלוי איפה יש יותר סיכוי לפגוע. בכדור הראשון כמובן.
המשפט הזה עבר שוב ושוב במוחם של מאות צלפים שהתכנסו בסוף השבוע שעבר במתקן אדם במטרה להתחרות זה בזה באליפות צה"ל בצליפה לשנת 2013. כל יחידות החי"ר, היחידות המיוחדות, הסיירות והיחידות המשטרתיות שלחו את טובי הצלפים שלהן לתחרות השנתית במטרה אחת – לנצח ולקבל את הגביע הנחשק מידיו של קצין החי"ר והצנחנים הראשי, תא"ל איתי וירוב. במשך יומיים המטווחים של הבסיס התמלאו ברעשים בלתי פוסקים של יריות ותרמילים משומשים על הרצפה. להבדיל מתחרויות אחרות, על מלאכת הצליפה לא ניתן להגיד בסוף היום ש"זה רק ספורט". "אפשר כמעט לקרוא לזה אמנות", אומר סגן בוריס, אחראי תחום צליפה וקליעה ביחידת "אגוז". הוא יושב על כיסא פלסטיק מתחת לאחת הצליות שמשקיפות על אחד המטווחים, מביט על חייליו שבדיוק חוזרים ממקצה נוסף בתחרות. "חלק נרחב מהמקצוע הזה כולל פיזיקה ומתמטיקה, חישוב של טווחים, רוח ומהירות", הוא פוסק. "אבל חלק לא פחות חשוב זה גם להבין את האויב שלך. להכיר את השטח שאתה נמצא בו, ובעיקר להבין איך אתה כצלף הופך להיות חלק ממנו".
עבודת צוות של שני אנשים
הכדור הראשון נורה בשעות הבוקר של יום רביעי. חיילי מדור הצליפה בבית־הספר ללוחמה בטרור (לוט"ר), שמשמשים כשופטים בתחרות, היו אלו ששרקו במשרוקיות והזניקו את ארבעת המקצים הראשונים: ירי על מטרות זזות, ירי לטווחים ארוכים של עד קילומטר, ירי לטווחים קצרים של מאות מטרים וירי לאחר מאמץ (יל"ם). כל מקצי היום נעשים תחת השמש, שצורבת את עורם של הצלפים המתחרים; המקצה האחרון הוא ירי בלילה.
באחד המטווחים נעמדים חיילים בשורה, ומתכוננים למקצה של ירי לאחר מאמץ, במסגרתו הם נדרשים להתאגרף במשך דקה וחצי עם שק אגרוף, לאחר מכן לרוץ לקו היורים ולבצע ירי מדויק, תוך כדי נשימות מהירות. עם השריקה, הלוחמים שולפים את האגרופים ומתחילים להכות במרץ את השקים השחורים, פניהם המזיעות מזדעפות עם כל מכה. שוב נשמעת שריקה, והצלפים עטים על הציוד שלהם שכולל, בין השאר, את רובה הצלפים, משתיקי קול, מחשבון ירי בליסטי ומד טווח לייזר. עם משקל רב על הגב הם יוצאים לכיוון קו היורים, כורעים על האדמה ומתחילים לפגוע בזה אחר זה בדמויות הקרטון. "המטרה של התחרות ברורה – לבחון את היכולת המבצעית של הצלפים", אומר רס"ן עופר, ראש מדור הצלפים בלוט"ר, שארגן את התחרות במגרש הביתי שלו. "להיות צלף זה להיות איש מקצוע בתחום מורכב. מגיעים לפה אנשים עם יכולות אישיות גבוהות מאוד, שברגע אחד צריכים לקבל החלטה אם לירות או לא לירות במישהו. זה לא דבר שלומדים בבית־הספר".
ו שעת אחר הצהריים, ומקצה הירי לטווחים ארוכים עומד להתחיל. שתי מש"קיות ממדור הצליפה בבית־הספר ללוט"ר פורסות את קו היורים ומורות לצמדים להסתדר לפי מספרי ברזל. לתפקיד הצלף יש תדמית של זאב בודד, אך למעשה מדובר בעבודת צוות של שני אנשים. לצד כל צלף ניצב "מאתר", שתפקידו לכוון את האוחז ברובה אל המטרה ולתת לו את כל הנתונים הנחוצים: מהמרחק ועד מהירות הרוח. בקרב החבר'ה בתחום מקובל לומר בחיוך שהצלף למעשה רק יורה – המאתר הוא מי שבאמת פוגע. "מצוותים אותנו בסוף ההכשרה, ואנחנו מבלים יחד עד השחרור", מתאר סמל איילון מיחידת "מגלן" את מערכת היחסים שלו עם סמל איתי, הצלף שאיתו. כמו שאר המאתרים, גם הוא עבר הכשרה של צלף, ואמור להחליף את איתי אם הוא נפגע. לדברי איתי, "כמו כל זוג שעובד כל כך צמוד, יש רגעים טובים ורגעים קשים, אבל אין ברירה אלא להסתדר, כי כל אחד תלוי בשני".
השניים נעמדים יחד עם יתר הצמדים מול המטרות האדומות שמנצנצות מרחוק – קצת יותר מקילומטר מהם. הקצין שאחראי על המקצה שורק במשרוקית, ומכריז: "שלוש דקות! שני כדורים לפגוע במטרה!" הצמדים רצים לקו היורים, מורידים את תיק ה"לאו" הכבד ופותחים עמדה. המאתרים מודדים טווחים, רוח וטמפרטורה; סמל רועי, המאתר, וסמל ניב, הצלף – צמד מגדוד 51 של גולני – כבר מוכנים לירי. רועי נותן לעמיתו נקישות, לפיהן הוא מכוון למטרה. פניו של הצלף מתכווצות בריכוז מופתי, עינו ממוקדת בכוונת ששמה את הצלב בדיוק במקום שבו הוא שואף לפגוע, אצבעו נסחטת על ההדק ובעודו משחרר את הקליע – כתפו נרתעת בחוזקה מעוצמת ההדף. "בול", אומר המאתר, שצופה בפגיעה דרך טלסקופ הליאופולד, שמגדיל את המטרה פי ארבעים ומשמש בשעת היום, להבדיל מטלסקופ ללילה. "זה תענוג כשמצליחים לפגוע", מחייך רועי אחרי סוף המקצה.
לכתבה המלאה
קרדיט לתמונות: בן אברהם
באתר מאקו רשום שהכתבה מתוך עיתון "במחנה", אך לא מצאתי אותה בשום מקום אחר ברשת
_____________________________________
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל
|
|