http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1710892

מקרה שהיה כך היה- אישה שעבדה במקום מסוים גילתה שגבר אחר מרוויח יותר ממנה, התפטרה ותבעה.
לכאורה- מקרה קלאסי של חזיר שוביניסטי שהפלה נשים. אבל אם נבדוק מה באמת היה שם-
בריאיון העבודה היא נקבה במשכורת שהיא רוצה לקבל. היא גם קיבלה אותה. אך בית המשפט טוען שהיתה לה בעיה של חוסר ביטחון עצמי, שהיא חלשה, שהיא לא יכולה ללכת לריאיון עבודה ולבקש לבד את המשכורת ההולמת עבורה. ומכיוון שכך, אם המעסיק קיבל אותה לעבודה ונתן לה את המשכורת שהיא ביקשה, אזי המעסיק הפלה אותה לרעה ועליו לפצות אותה (פעמיים, פעם כדי להשוות לה את המשכורת ופעם כתשלום על האפליה).


"בג"ץ הכיר בכך שלעתים כושר המיקוח של נשים על שכרן הוא פחות מאשר של גברים, ולפיכך טענת מעביד כאילו הפער בשכר נובע ממשא ומתן חופשי בינו לעובדת טרם התקבלה לעבודה, אינה טענה מספקת המצדיקה פערי שכר משמעותיים."


כלומר- מעתה, תדע כל אישה, ויידע כל בן מיעוטים, ואולי כל יהודי מעדה אחרת, שהוא חתיכת אפס חסר ביטחון, והוא חייב שהממסד הכל יכול יגן עליו. שאיש לא סומך עליו שיידע לבקש את השכר שמגיע לו, כי הוא ילד קטן שנזקק להגנת האח הגדול שלו (תרתי משמע).

כל התערבות שכזאת בשוק החופשי שבין מוכר וקונה היא גם לא מוסרית, גם מתנשאת אך בעיקר מעלה בצורה ישירה את יוקר המחיה. כשמעסיק חייב לתת לכל העובדים את אותה המשכורת בלי קשר למשכורת שהם מבקשים בריאיון העבודה, מחיר המוצר שהוא מוכר עולה בעוד כמה שקלים.


ונשים יקרות- כל עוד הממסד מתייחס אליכן כלא שוות, מה הפלא שגם בחברה יש כאלו שמתייחסים אליכן כלא שוות.


טור מעניין בנושא- אתר קו ישר
http://www.kav.org.il/100994/b1276


"לשיטתה של הגב' בייניש, כל חברי הוועדה למינוי שופטים נגועים באפליה על רקע עדתי, מיני, נטייה מינית, גזעי ולאומי – אלא אם יוכיחו אחרת. עובדה: רוב השופטים בעליון לדורותיו הם יהודים, אשכנזים וגברים – ואין ביניהם, למיטב הידוע, אפילו הומו אחד. ראוי שנטל ההוכחה יעבור אל חברי ועדת המינויים לשופטים – שיוכיחו גם הם ש"אין להם אחות". "

כעקרון, אם גבר ואישה מתקבלים לאותה עבודה ששניהם יכולים לבצע אותה באותה יעילות (לא מדובר כאן על עבודה פיזית) ולשניהם במשותף יש או אין רקע בתחום אז אין סיבה לשלם לאישה פחות כסף זולת זה שהתקבעה תפיסה שלנשים צריך לשלם פחות ואולי ראוי להילחם בתפיסה הזו באופן של חיוב מעסיקים לשלם אותו דבר.

הבעיה שלי עם העניין היא שאני מאמין שלהעלות את השכר לעובד שאתה מעריך זה הדבר הכי לגיטימי בעולם וזה יהיה לא הוגן אם עובדת שסטנדרט העבודה שלה נמוך תתבע לקבל תוספת שכר מקבילה לזה שקיבל עובד אחר שמחזיק באותה משרה וסטנדרט העבודה שלו גבוה יותר.

כלומר, אם יש לי עובד מעולה שדופק עבודה ועובדת פחות טובה שעושה את העבודה בסדר אבל מושכת הפסקות ומדברת המון בטלפון אז צריך שתהיה לי הזכות להעלות את השכר של הגבר מבלי שאני יהיה חשוף לתביעה מצד העובדת הקצת בטטה.

אבל לא על זה הדיון.
למעסיק מן הסתם יש אינטרס לשלם כמה שפחות. לעובד אינטרס לקבל כמה שיותר. כשהם מגיעים לעמק השווה יש חוזה. למה לקבוע שצד אחד לא היה כשיר להיכנס לחוזה הזה?

אתן לך עוד דוגמא- בשוק ההון נהוג להעניק חוזים אישיים (לא מדבר על רמת העובדים הזוטרים). ביני ובין אדם שעושה תפקיד דומה לשלי בוודאו יש הבדל ברמת השכר, ולא משנה אם אנחנו גברים או נשים. כי זה היה מו"מ ואחד מאיתנו בוודאות יודע למכור את עצמו יותר טוב. אז מה, אם מדובר בגבר אחר, אין אפליה, ואם הבחור השני היה אישה אז יש פה אפליה?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shruki למה לקבוע שצד אחד לא היה כשיר להיכנס לחוזה הזה?

הטענה היא שכושר המיקוח של נשים הוא נמוך יותר.
אין לי ממש דעה מוחלטת בנושא כי אני יכול להבין את שני הצדדים של המטבע הזה.

"הטענה היא שכושר המיקוח של נשים הוא נמוך יותר. "
אז אתה מבין שלדבריך אתה קובע שנשים הן יצור נחות שלא יודע אפילו להתמקח על השכר שלו. גזען.

צ'אקי אם לנשים יש כושר מיקוח נחות, לו אני מעביד פשוט לא אעסיק אישה בתפקידים בהם נדרש בעל התפקיד לבצע מו"מ מסוג כלשהו.
ההחלטה של בג"צ, איך להגיד, מוזרה ונגועה במיזוגניות.

ציטוט:

הטענה היא שכושר המיקוח של נשים הוא נמוך יותר.

בסדר, אם כך גם השכל של הנשים קטן יותר, ולכן מגיעה להם שכר קטן יותר(כי גברים עושים עבודה טובה יותר, שכלם גדול יותר).

תשמע, אי אפשר לאכול את העוגה, ולהשאיר אותה שלמה.

ציטוט:

ונשים יקרות- כל עוד הממסד מתייחס אליכן כלא שוות, מה הפלא שגם בחברה יש כאלו שמתייחסים אליכן כלא שוות.

צודק, צריך לשמר את פערי השכר,
אחרת השוויון יפגע.

פערי השכר במקרה הזה נבעו מניהול מו"מ, לא אפליה, אבל אני חושב שאתה דווקא לא החמצת מה שכתבתי...

לדעתי זו לא שאלה של "או זה או זה",
הפער נבע הן מאפליה והן ממו"מ.
זה שאישה דורשת שכר נמוך יותר במו"מ נובע מאפליית נשים בשוק העבודה.

לא שהתעמקתי בנושא, אבל באופן שטחי:
השאלות הקובעות לפי חוק[1] הן 2:
1. האם יש פער בשכר בין גבר לאישה? (במקרה הזה: כן)
2. האם הפער נובע מהבדל בתעסוקה? (במקרה הזה: לא)

כלומר: לאישה יש זכות לקבל שכר שוויוני, ומו"מ לא פוגע בזכות הזו (כפי שמו"מ לא פוגע בזכות לקבל שכר מינימום אאל"ט)

האם כישורי המו,מ אינם חלק מהתעסוקה? אני יודע בוודאות שאחד המנהלים בתפקיד מסוים אצלנו בחברה הרוויח הרבה יותר ממי שהחליף אותו בתפקיד. אפליה? כלומר- אם המחליף היה אישה היה מקום לתביעה?

והאם לפי דבריך אין בכלל מקום לשאול עובד מהן דרישות השכר שלו, כי בית המשפט/רגולטור יודעים כמה הוא צריך לקבל?

אפשר לתבוע השוואת תנאים למצנח הזהב של גליה.



נ.ב

סתם בשביל הסקרנות - כמה זמן חלף מהגשת התביעה ועד מתן פסק הדין בידי נאורי העל שלנו?

14 שנה...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4236715,00.html

היה שומע נזיפה או שתיים מהגברת נאור

ההבדל הוא ששם, כפי שציינת, כל אחד התבקש לציין כמה ירצה לקבל - והאיש היה חכם ממנה...

מצד שני, יש נחמה גדולה בכל הסיפור הזה: פסיקות של בייניש הם הסיטוריה

אני לא מבין, לאנשים אין יותר אחריות אישית על המעשים שלהם? המעסיק צריך לדאוג גם למי שמבקש פחות כסף ולתת לו יותר ממה שביקש? ואם לא המעסיק בית המשפט? אם היא הייתה מבקשת כמו העובד ומקבלת פחות אז פסק הדין היה מוצדק לדעתי, אבל זה לא המצב. אנשים לא יכולים לצפות שמישהו אחר יעשה את העבודה בשבילם גם אם יש להם בעיה של ביטחון עצמי.

זה בדיוק הרעיון מאחורי התערבות ממשלתית ורגולציה- אנחנו יודעים יותר טוב מהאנשים הקטנים מה הם צריכים.