את 'שלום עליכם' שרתי באותו יום שישי חורפי כבר בקול חנוק. אי שם אחר חצות ישבתי על המחשב מקשקש ב'פרש' וכשהטלפון צלצל ידעתי שטוב כבר לא יצא מהשיחה הזאת. רבע שעה אח"כ עמדתי מהעבר השני של דלת בית הורי כמביא הבשורה הנוראה מכל. בהלוויה ירד גשם זלעפות והמנחמים עברו על פנינו והמשיכו לעבור, לחבק ולחזק גם בימים הבאים. החילונים אמרו 'שלא תדעו עוד צער' וידעו שזה לא נכון. המשכילים יותר ואנשי המקצוע שוחחו על המהלך והטיפולים. הכיפות הסרוגות אמרו 'משמים תנוחמו' או 'המקום ינחם אתכם' והחרדים האריכו בפסוקים שניכר כי נאמרו בכנות. ובחלוף הימים הגיע אלי אדם שהכרתי אי שם ואשר הוא ובנו חלו באותה מחלה [וכולי תקווה כי החלימו]. הוא לא הכביר בגינונים. רק ניצב מולי, הישיר מבט ואמר: 'כוס על האים אמא של המחלה המחורבנת הזאת'.

השבתי לו חיבוק ואישרתי באוזניו : 'דבריך הם דברי טעם יותר מכל שאמרו האחרים'

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

אחד ההורים שלך נפטר אם הבנתי נכון? מצטער לשמוע, תנחומי.

הבשורה הקשה ביותר שניתן להביא להורים - היא על מות צאצא שלהם...

...איך ממשיכים לחיות אח"כ. אם אני הייתי יכולה לחיות. ואני כל הזמן בספק, ובכל זאת - אנשים חיים אח"כ.

לא יודעת מה רציתי להגיד. חוץ מחרא. כמה שזה חרא. וכושלהאמאמא שלה.

חלפו מספר חודשים וכבר דמענו מספר חגים וערבי שבתות ובכל זאת הושרו השירים ונאמרו הברכות ונעשתה השתדלות רבה.

כאילו אם אני ארשה לעצמי לחשוב על משהו כזה - אני אאפשר שזה יקרה. אפילו עכשיו כשאני כותבת אני מפחדת.

כואבת איתך, ולוחצת לך חזק את היד. מקווה שימהר להגיע הרגע שבו אפשר לחשוב עליו בלי שהלב ירגיש כאילו הוא נקרע מהחזה, הרגע שבו אפשר באמת להיזכר בו בחיוך דומע ולא בקריסת מערכות.

עצוב,
משתתפת בצערכם.



.

מודה שלקח לי קצת זמן להבין מי הנפטר...אז מדובר באחיך, נכון? תנחומיי לך ולמשפחתך.
ואכן, המחלה הארורה הזאת מפילה רבים...שלא נדע.

תודה לכולכם על הניחומים.

אני חושב שמה שאחותי היתה מעדיפה זה אשכול מחאה נגד הסרטן המחורבן ומזימותיו. כפי שאמר אותו מנחם בפשטות:כעהאאשהה"ה

סרטן היא מחלה מטלטלת. כל 3 חודשים או פחות בכל CT מגרילים את החיים מחדש [או שלא...]. כל טיפול נסיוני נותן תקווה מצד אחד ונותן תחושת חולשה נוראית עם הקאות מצד שני... כל מיחוש בגוף שבזמן בריאות לא שמים עליו הופך לאיום קיומי. ותוך כדי זה היא גם גידלה משפחה לתפארת.

'הלאה הסרטן - העם דורש צדק בריאותי!'

ומילים באמת אין.
אולי כוסאמא של המחלה הזאת.

כשאני קורא על הגידול הזה, שפתאום מחליט לעשות מה שהוא רוצה, לגייס לעצמו כלי דם ומזון ובשלב מסוים כשהוא חש מספיק בטוח, נמאס לו מהמקום בו הוא יושב וללכת לזרוע את ההרס שלו בחלקות גוף אחרות, ובכל מקום לנהוג באותה טקטיקה מרושעת. אני לא רואה את הדברים כמו אוסף של מולקולות ותאים אלא כמלחמה אישית שאנחנו צריכים לנהל כנגד הפולש הזה.

תנחומים לך ולהוריך.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

מסכים עם כל אות ואות.
ובערך בפעם הראשונה בחיים שלי אני יכול להגיד שאני משתתף בצערך.
זה בא בלי להודיע, לוקח את מי שהוא רוצה.
ומשאיר אותנו יתומים.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק