הבשורה הטובה: העיסקה תכלול גם חוברות

הבשורות הלא טובות: אסור יהיה לכתוב בחוברות... [אז לשם מה הן קיימות אם צריך יהיה בפועל להעתיקן בכתב יד?]

הסכום שנע סביב 300 ש"ח אינו חד פעמי. ההורים יאלצו לשלם השנה סכום זה כדי להצטרף לתוכנית, לתת השנה ללא תמורה את כל הספרים המשומשים שבידיהם [ולא להעבירם לאחים קטנים יותר למשל] ובנוסף לשלם כבר עם תחילת השנה הבאה ובכל שנה שאחריה סכום של כ300 ש"ח שיתווסף לשאר תשלומי ההורים.

אחריות ההורים הינה לעטיפת הספרים ולשימורם - כלומר אדם יקבל ספר במצב שאינו בשליטתו ויהיה חייב דין וחשבון על מצבו לגוף ערטילאי בסוף תקופת ההשאלה או שיחויב ברכישת ספר חדש [כלומר בעלות גבוהה פי כמה ממה שהיה מוציא על ספר זהה כבשוק הספרים המשומשים החופשי כיום]

ההורים לא יוכלו להעביר ספר מילד לילד ויחויבו לשלם בעבור כל ילדיהם. כלומר הורה עם ילדים בכיתות עוקבות הרוכשים היום ספרים משומשים בנאמר 200 ש"ח ומעבירים אותם מילד לילד ומוכרים אותם בסוף התקופה - יאלצו לשלם 600 ש"ח ולא יהיו בעלי הספרים או בעלי יכולת למוכרם בסוף התקופה

ביה"ס ועד ההורים או העיריה אינם אחראים לפרוייקט אלא 'חברה מתפעלת' שמונתה וההורים צריכים לפעול מולה לבדם. מי בחר? מי תימחר? מדוע צריך 'חברה ממונה' להשתלטות על מה שמתנהל מצוין בשוק חופשי כבר כיום?מה יקרה אם תקלע החברה לגרעונות והפרויקט יפסק כשהכסף והספרים כבר בידיה? לפי מה תקבע 'החברה' מי מקבל איזה ספר ובאיזה מצב?

ביה"ס יוכל להחליף סילבוס ספרי לימוד אחת ל5 שנים - רעיון מבורך אך למה צריך לערבב אותו ביצירת מזכירות קולחוז לעניני ספרים משומשים?

ההורים המשלמים יאלצו 'להתנדב' לתפעול הפרויקט כלומר - גם לשלם על הדגים הסרוחים וגם להצליף בעצמם בעזרת זנבות הדגים...

נפלא...