03-05-2012, 08:26
|
|
|
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 5,708
|
|
מעט על היעף ועל התוצאות
ביעף קלע נתון המיקום המדוייק של נקודת יציאת הכיוון (מה שסימנתי כנקודות כתומות בשקף) והמטרה.
יש כאן שילוב בין שתי מערכות, מערכת הניווט האנרציאלית ומחשב ההפצצה. ברגע שעוברים מעל נקודת יציאת הכיוון לוחצים על כפתור ואז יש להפעיל מפסק המחבר בין המערכות (צוות שהיה שוכח להפעיל - היה "מבואס" באופן חזק...). המערכת האנרציאלית מספקת נתוני כיוון ומרחק במהלך הנתיב. כאשר מגיעים לנקודת המשיכה (כשמונה קילומטרים מהמטרה) מחשב ההפצצה היה מספק נתוני משיכה ומשחרר את החימוש במיקום המתאים לפי חישוביו.
היעף נחשב ליעף חסין כיוון שעד שסוללות טילים מגלות אותך ומספיקות לשגר - המטוס כבר שיחרר את החימוש, ניתן "לשבור" בקלות והכיוון הוא של התרחקות. הבעיה היתה בטיסות לילה. לא ניתן היה לטוס נמוך מאוד וסוללות הטילים גילו אותך עוד לפני משיכה. גם לא היה ניתן לשבור לגובה נמוך מאוד. זו הסיבה שביום כיפור, גיחה שנחשבה יחסית לחסינה הפכה להיות המסוכנת ביותר כיוון שבוצעה בעיקר בלילה (לא היה ניתן לבצע משהו אחר כיוון שטרם היו מערכות לראיית לילה) ומטוסים לא מעטים הופלו במהלכה.
דביר, שתיאר במפגש את קורות אותה גיחה, סיפר שלמטוס שלו אפילו לא היתה מערכת התראה (בפני נעילה ושיגור טילים) כיוון שהמטוס שבו טס הגיע לארץ רק כשבוע לפני המלחמה.
לי יצא לטוס עם נחומי בגיחה כזו. פעמיים יצאנו ליעף. פעמיים שיגרו. ברגע שמתחילים לשבור - הנווט בורטיגו מאחר והוא ממשיך להסתכל לאחור על הטיל ואינו מרשה לעצמו להעיף לרגע את המבט למכשירים מקדימה כדי להתאפס. ונותר לי רק לקוות שנחומי לא יהיה בוורטיגו.
לגבי הדיוק - מותנה בהרבה גורמים. החל מדיוק מיקום הלחיצה בנקודת יציאת הכיוון ועד דיוק ההטסה במשיכה (וכמובן בדיוק החישוב של המערכות).
בד"כ, אם לא היתה בעיה במערכות, הפגיעה היתה עד 100 מטרים. מתאים למטרה של ריכוז כוחות (על זה הצטער מפקד חיל האויר כשאמר שצילומי ה"פקקים", לפני ואחרי הגשרים בתעלת סואץ, לא הגיעו לחיל האויר אלא בסיום המלחמה). כאשר מטילים פצצות מצרר על מטרות כאלה - לא מעט מהן פוגעות.
צילומים אודות היעף - כאן (גלגלו גם מעט למטה, יש צילום של מטרה באימונים. כל קו רציף הינו באורך 50 מטרים):
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%F2#post3501920
|