לאחרונה קראתי ספר על קורות צוללת אמריקאית, שהושקה במלחמת העולם השנייה, הוצאה משרות 4 פעמים (!) והוחזרה 3 פעמים
ולענין: בעיצומה של המלחמה הקרה, בסוף שנות ה-50 גילו האמריקאים שטילים בליסטיים שנורו למטווח על אי במרכז האוקינוס האטלנטי, מחטיאים. ואז הועלתה לראשונה האפשרות של "השפעת שינויים בכבידת כדור הארץ", ומכאן הצורך למפות את התופעה. לצורך זה, נדרשה פלטפורמה ימית ניידת ויציבה. לכאורה דרישות מנוגדות מעיקרן, והפשרה הייתה צוללת, אשר מטבעה, בזמן צלילה, מנותקת מהשפעת הגלים, ומכאן היציבה ביותר מכל "פלטפורמה ימית ניידת" אחרת.
לצורך זה, נבחרה צוללת דיזל מזדקנת: "USS ARCHERFISH".
נערך סקר ממוקד החלק הימי של מסלול מעוף הטילים בחשאיות מוחלטת. כנראה שזה השתלם, כי הצוללת חידשה את הסקר בראשית שנות ה-60, הפעל למשך שנתיים רצופות, בהן כיסתה את כל האוקינוסים, גם הפעם בחשאיות מלאה.
עד פה המיידע. גם בעידן ה-GPS, יש מקום למערכות ניווט אנרציאליות, ובהן, הפקטור הזה, ככל הנראה משתתף. אם כך, כמובן במגבלות בטחון מיידע...האם מי מן הקוראים יכל להרחיב?
נ.ב. שם הספר: " Gallant Lady: A Biography of the USS Archerfish" אינני יודע, אם פורסם גם בעברית.