יום סיירות יולי 2005

יום סיירות 4.7-5.7 2005.

שלום להלן תאור של יום הסיירות מנקודת מבט אישית שלי.

עוברים את שערי ווינגט ומתחילים לחפש היכן מעברים תיום סיירות, השעה בסביבות 15:30 ופה ושם רואים חברה עם חולצות לבנות, שגם מחפשים תמקום. לאחר בירבורים הגענו! ופתאום אני רואה אין ספור נערים לבנים. טוב לא מתרגשים מכך ולאט מתגלים לך חברים מהשכבה מהשכונה......

הולכים לאיזושהיא ממכולה קטנה עם מלא חיילות בפנים, כדי להירשם ליום סיירות לתת זימון + שאלון רפואי מפנים אותך לחובש ואומרים לך את מספרך. החובש בודק בדיקות בסיסיות מאוד דופק ולחלק גם הוא מודד חום, אותי ועוד כמה "בעייתים" הופנו לרופא. התור לרופא היה עצום וזה היה זמן להכיר קצת אנשים ולקבל סינגורים מאייזה גובניק. הרופא שואל קצת שאלות בודק שוב דופק ומשחרר אותך.

טוב השעה כבר 17:00 מרכזים את כולם מתחת לצלייה גדולה ומחכים, פה ושם לוקחים אנשים לסינגורים כגון: לך תביא ארגז כובעים!, למלא ג'ריקן וכו...

מגיעות 3 חיילות ממדור סיירות מסבירות קצת על היום ועל שאלון ההעדפות, לאחר מכאן מקבלים שאלון העדפות בו מסמנים עדפויות בין - מטכ"ל, שייטת וחבולים (מי לא יודע?).

לאחר מילוי השאלון מחלקים לקבוצות לפי המספרים האישיים כ60 חברה בקבוצה. הולכים אחרי איזה גובניק, שמעביר לנו חימום קל ומסביר על מבחן הבר-אור – מרפקים, בטן וריצת 2000 (אני מחדש משהוא?) טוב הציגו לנו איך לעשות תמרפקים ואמרו לנו שמי שלא יורד עד הסוף או לא עולה עד הסוף אז לא סופרים לו וכאן אני רוצה להדגיש אל תנסו לרמות אותם כי יש שם מלא מדסנקיות (חלקם שוות רצח), שתפקידם רק לתפוס "תחכמים". מסיימים מרפקים עושים בטן גם פה לא כדי לרמות! היו איזה שלושה לידי שפשוט פסלו להם מלא עליות – את הבטן עושים ב 2 דקות. סיימנו עם הכוח יאאלה ריצת 2000 וכאן טיפ חשוב הוא לא להיות רכרוכיים בזינוק, כלומר מתחילם 60 ילדים בצפיפות וכמבון יש מלא דחיפות ושמים רגליים אחד לשני פשוט תתחילו מהר ותעקפו את כל הבלאגן הזה. הריצה עצמה ברובה מישור, אך מכילה גם עליות וירידות גם כאן אל תנסו לרמות היום סיירות זה לא בה"ס והם תפסו שם אנשים שניסו לתחמן.

יש סיימנו תחלק הפיזי ליום הראשון! התוצאות שלי בבר-אור הן: מרפקים – 70, בטן – 90 , ריצת 2000- מקום שני. עכשיו לא להלחץ אם לא הולך לכם בבר-אור כי אני סבור, שאין לא הרבה משקל בתוצאה הסופית כי היו אנשים שקיבלו מטכ"ל ושייטת עם בר-אור חלש ביותר, אך מצד שני אם יש לך בר-אור טוב זה נותן לך נקודות זכות.

סינגורים נוספים הרבה דיברים בין האנשים על מה הולך להיות מחר, מיסדר וארחות ערב. האוכל היה מפוזר על גבי כמה שולחנות וכלל – לחם מלפני שבוע, גבינות, ביצים, טונה, ירקות, ממרח שוקלד ריבה ומעדנים. מהרגע שנתנו לנו לאכול הייתה שם התנפלות מטורפת על האוכל ואני נשארתי דיי מאחור ללא מעדן ובמעמצים להשיג פרוסת לחם L.

החושך כבר ירד אם התמזל מזלך אתה יושב סתם באזור מרוכז ואם לא אתה מסונג'ר. השעה כבר 22:00 כולם יושבים והרס"פ קורא מספרים מוודאים שאף אחד לא נעלם מקבלים שקי שינה ולילה טוב....או שלא?

השעה בערך 23:30 חלק נרדמים חלק מנסים לישון חלק מדברים. אני אישית ממליץ לכם לשכב ולנוח ולנסות לישון ולא להיגרר אחרי צחוקים למינהם והיו מלא J.

4:00 השקמה!!! קמים מהר מחזרים שק"שים רוחצים פנים ויש ארוחת בוקר, המלצה לא לאכול הרבה אני אכלתי פרוסה עם שוקלד וזהו. מתרכזים שוב לפני הרס"פ והוא מחלק לקבוצות, שאיתם תעברו תיום סיירות – כ 15 בכל קבוצה.

אני הלכתי להשתין מאחורי איזה שיח ופתאום אני רואה מלא ג'יפים נכנסים לא הבנתי מה קורה התחבאתי מאחורי השיח ומהג'יפים יצאו יצורים חלקם ענקיים חלקם פחות ואט אט הבנתי שהנה הבוחנים שלנו, הם הלכו להם עם ראש מורם כאילו הם איזה נסיכים והיו עם חולצות של שייטת 13 של מטכ"ל בקיצור פוזאיסטים לא קטנים.

חזרתי לקבוצה ו3 שלושה מפקדים הגיעו אלינו אחד משייטת שני ממטכ"ל ושלישי לא ידוע. המטכ"ליסט היחיד שדיבר והעביר את היום השניים האחרים לא הוציאו הגה. בלי הרבה דיבורים המפקד אמר "קבוצה 6 קחו ציוד (אלונקות, שקים, אתי חפירה...) ובואו אחרי. אנחנו הולכים אחריו ומרחוק אני כבר רואה מלא ילדים על איזה הר רצים והחששות מתחילות. המפקד עצר והתחיל לתזז אותנו "20 שניות הקפתם תשיח וחזרתם", כמובן לא הצלחנו והוא תיזז ותיזז עד שנמאס לו, לאחר מכן המשכנו לעלות לכיוון הדיונה שלנו שבה עברנו את כל היום הזה.

יופי הגענו לדיונה המפקדים יושבים להם בסבבה על כיסא ונתנו לנו לעלות אותה 4 פעמים בזמנים לא ריאלים, ואז אמרו לנו להסתדר בסדרי הגעה. הספרינטים הללו היו לי ולרבים ללא ספק החלק הקשה והשובר ביותר ביום סיירות, היינו צריכים לעלות תדיונה לרדת אותה ולהתייצב מול המפקד והלגיד את המספר ואיזה מקום הגעת, ב 3 הראושנים זה היה עוד נורמלי, אך זה לא נגמר אנחנו רק חוזרים והוא עוד פעם אומר "צא" "צא" "צא" "צא" הגעתי למצב שבקושי הצלחתי להגיד למפקד איזה מקום הגעתי פשוט לא נשמתי בקטע הזה וקיבלתי הלם מרמת הקושי וזה היה עוד רק בתחילת היום, חשוב לציין שאני בכושר מצויין הרבה מאוד מעל הממצוע, אבל זה לא הדבר שמשחק תפקיד ביום הזה כי אני כמעט בספרינטים אמרתי לעצמי אני לא יכול אני פורש, אבל לא ויתרתי והמשכתי עוד 2 עליות וזה הגמר קיבלנו 8 דקות הפסקה והרגשתי כמו מלך שלא פרשתי. במהלך ההפסקה אני פתאום רואה שהקבוצה קטנה לה ו4 ילדים פרשו. סה"כ עשינו את זה כ 12-14 פעמים והגעתי 3 פעמיים ראשון פעמיים רביעי והשאר שני ושלישי. טיפ לתרגיל ולכול היום אין ספק שבריצות אין לך עוד כוח להמשיך ואתה רוצה לפרוש אבל תמיד תזכירו לכם שזה עוד מעט נגמר גם התרגיל ובכלל היום הזה עוד 3 שעות אתם בבית.

טוב אחרי הריצות למה שלא נעשה אותו דבר רק ש 4 הראושנים סוחבים אלונקה וה 5 וה6 ג'ריקן. בניגוד לאחרים התרגיל הזה עבר לי דיי בקלות (ביחס לספרינטים), מכיוון שבעת סחיבת האלונקה פשוט נחים, נכון שזה כואב בכתף ובטרפז אבל לפחות לא רצים והולכים איתה. עשיונו את זה גם משהוא כמו 12 פעמים, בפעם הראושנה לא שמעתי אותו אומר "צא" אז הגעתי דיי בסוף ובכל שאר הפעמים סחבתי אלונקה.

טוב עוד 8 דקות הפסקה ואז למלא שקים שהייתי די מופתע מהמשקל הכבד שהלהם, וההרואה לעלות את הדיונה כמה שיותר פעמים ואפשר לנוח ולשתות כמה שרוצים. אני מעריך שעשינו את זה כ 30 דקות.

מצד אחד, אני לא עצרתי לשתות ולנוח, ומצד שני לא רצתי עם השק. עשיתי 26 סיבובים.

אוקיי הפסקה והשמועות אומרות חופרים בור, דיי שמחתי מהשמעות, אך השמחה פגה כאשר הבנתי שאנחנו הולכים לזחול. הזחילות מתחילות בחול רך וזה היה ממש כיף כי לא רצנו (אני עדיין הייתי בטרואמה מהספרינטים), אבל אז החול נהיה אבן וזה ממש כאב והמרפקים והברכיים שלי דיי נפצעו. הזחילות לא נגמרו וכל פעם רושמים פחות אנשים, כלומר בהתלחה רשמו את 8 הראושנים אחר-כך 6 בסוף 3 והתלחתי לתהות אם עדיף לעשות ספרינטים בדיונה. לרוב הגעתי בין 3 הראושנים. בזחילה האחרונה (לא ידעתי באותו רגע שהיא הייתה החרונה) שקמתי פתאום נתפס לי שריר ברגל כל-כך חזק שבוקושי הצלחתי לקום התבאסתי נורא לא הצלחתי ללכת והבנתי שאני סיימתי את היום הזה הלכתי בקושי למפקד ולפני שפתחתי תפה הוא הורא לכולם לשבת ואמר שסיימנו את הקטע הפיזי ליום הזה, איזה מזל!!!!.

חוזרים למאהל ממלאים סוצימטרי שותים 10 כוסות שלי מיץ לימון מסונגרים קצת וממתינים לתוצאות....

איזה מתח איזה דרמה פרפרים בבטן ומתחילם להקריא את האנשים שממשכים מינוים למטכ"ל (מטכ"ל סימנתי בעדיפות ראושנה) אני יושב שם והמספרים למטכ"ל נאמרים והמספר שלי לא מגיע ופתאום הוא הגיע אחד לפני האחרון אבן ירדה לי מהלב, מצד אחד נורא שמחתי, אבל אנשים שהתאמני איתם ליום הזה ועזרו לי הרבה לא קיבלו את מבוקשם וזה דיי קילקל את שמחתי.

כל מי שיקבל מטכ"ל איזה 40 המשיך למבדקים עיוניים ולפסיכולוג ישר מהיום סיירות מה שלא ידעתי (חשבתי שזה יום אחרי) ועל מה שהיה שם צריך לרשום סיקור אחר......

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.05 שניות עם 11 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה