איי פוקלנד (המכונים בפי הארגנטינאים בשם איי מלבינאס) ממוקמים בדרום האוקינוס האטלנטי, כ-800 ק"מ מהחוף הארגנטינאי. במאתיים השנים האחרונות ישנו סכסוך על השליטה בהם, בין ארגנטינה לבריטניה.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.fihplc.com/support/img/map2.gif]


רקע:
ראשיתו של הסכסוך היא עוד קודם לעצמאות הארגנטינית, כאשר רוב דרום אמריקה היה תחת שלטונה של ספרד - כולל האיים, שנתפסו בידי הצי הבריטי (כוח יחיד במינו בעולם באותה עת), במאה ה-18. בתחילת המאה ה-19 זוכה ארגנטינה בעצמאות ואחרי שמסיימת את הסבב המתחייב של מלחמות עם שכנותיה (שגם הן קיבלו עצמאות באותה עת...), היא מתפנה לציין בפני הבריטים שכיורשת הלגיטימית של סמכויות המשנה למלך הספרדי באותו חלק של העולם - הרי שהאיים צריכים להיות בשליטתה. הבריטים, שכאמור, חזקים מהארגנטינאים, מתעלמים והסיפור צף ועולה מאז מדי כמה שנים בפורום בינ"ל כזה או אחר.
ב-1982 כאשר המשטר הצבאי בארגנטינה מצוי במשבר חמור, הופכים איי פוקלנד להזדמנות עבורו, והוא מנצל את חולשת הכוח הבריטי באיים, כדי לפלוש אליהם ולהכריז על סיפוחם. השמחה בארגנטינה היא עצומה, ולראשונה מזה זמן, נראה שהגנרלים משפרים מעמדם במדינה. עם זאת, השמחה קצרה: ראש ממשלת בריטניה באותה עת היא מרגרט ת'אצ'ר והיא מחליטה לפעול צבאית, במידה וארגנטינה לא תיסוג לאלתר. אחרי שהשיגה התחייבות חשאית מארה"ב לסייע לה במידה ותיכשל בעצמה, משוגר הצי הבריטי לאזור האיים. בין אפריל ליוני 1982 מתנהלת מלחמה מלאת כשלים משני הצדדים - אבל בעיקר מהצד הארגנטאי, שמתקשה לתהמודד עם כוח אווירי מיושן ולא גדול, ועם צי שפועל 12,000 ק"מ מבסיסו. כוחות הקרקע הבריטיים שנוחתים באיים, מצליחים להכריע את הארגנטינאים, והאיים שבים לשליטה בריטית.
ארגנטינה עצמה הרוויחה מהמלחמה, שחיסלה את שרידי בסיס הכוח של הגנרלים, וארגנטינה הפכה לדמוקרטיה.
עם זאת, הסכסוך לא תם, וככל שהתבססה ארגנטינה (גם זו הדמוקרטית), שבו וצפו התביעות לאיים, שעליהן ענתה בריטניה ב"התושבים מסרבים לריבונות ארגנטינאית, ועלינו לכבד בקשותיהם". למותר לציין שהתושבים כולם הם מתיישבים בריטים.
עלייתו של צ'אבז בוונצואלה ו"המהפכה הבוליבארית" (כפי שהוא מכנה את גל הנצחונות של מפלגות שמאל ברחבי היבשת), הביאה לכך שגוש המדינות המוכר כמרקוסו"ר (כולל את ברזיל, ארגנטינה, פרגוואי ואורוגוואי), חיזקה את הנכונות הארגנטינאית להעלות שוב התביעות ביתר תקיפות, בעיקר אחרי נצחונם של בני הזוג קירשנר (קודם הוא ואח"כ היא) בבחירות לנשיאות ארגנטינה. השניים, ששייכים לזרם שמאלי של המפלגה הפרוניסטית (ע"ש חואן פרון ששלט במדינה ביד ברזל בשנות החמישים והששים ומדונה העלתה אותו לגדולה...), מקורבים מאוד לנשיאי ברזיל, בוליביה, וונצואלה ושאר מובילי הזרם השמאלי-אק'טיביסטי, שאותו החל צ'אבז.

ב-2010 היה סבב קודם של מתיחות בין ארגנטינה לבריטניה סביב סוגיית האיים, כאשר ארה"ב, תומכת עקבית של בריטניה בעבר, נתנה הדגמה נוספת של מדיניות החוץ הייחודית של אובמה, וסירבה לנקוט עמדה חד-משמעית, דבר שהכעיס מאוד את הבריטים.

השבוע המתיחות קפצה שתי מדרגות:
ארגנטינה הודיעה שתעלה את הסכוסך לדיון באו"ם, וחשוב מכך - הבלוק הכלכלי של דרום אמריקה, הכריז על אמברגו על תוצרת האיים. האיים עצמם, בהם חיים כ-3,000 איש, כבר מדווחים על מחסור בביצים.
בימים אלה שוהה באיים יחידת חיה"א הבריטי אליה משתייך נומינאלית הנסיך וויליאם, ונוכחותו באיים מפריעה גם היא לארגנטינאים.
צ'אבז עצמו מצחצח חרבות כהרגלו, ומבהיר שבמידה וייפתח עימות מזויין, צבאו ייטול בו חלק.

התחזקותה של ארגנטינה, העובדה שיש לה תמיכה מוצקה מצד שכנותיה (דבר שלא היה קיים ב-1982), ומעל לכל - העדר תמיכה אמריקנית בבריטים (שהייתי משמעותית מאוד בהחלטתה של ת'אצ'ר להמר על שימוש בכוח צבאי במרחק עצום מבריטניה) - כל אלה יוצרים לחץ עצום על הממשלה הבריטית, שהשבוע שיגרה לאיים את ספינת המלחמה HMS Dauntless- מה שכמובן גרר גינוי ארגנטינאי.

טלי

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20