הייתי ביום חמישי שעבר בקונצרט של התזמורת הפילהרמונית בהנאגר 11.
המופע נקרא "הפילהרמונית בג'ינס" והמתכונת שלו די שונה מקונצרט רגיל של התזמורת - מדובר במופע קצר יחסית, 2 יצירות לא "כבדות" בסה"כ, ולכל הופעה יש מנחה אחר - לאו דווקא מתחום המוסיקה.
רובי ריבלין וגיל קופטש הנחו בעבר, את הקונצרט שבוע שעבר הנחתה מארינה מקסימיליאן בלומין ואת שני העתידיים ינחו (כל אחד בנפרד) השף ישראל אהרוני והעיתונאי עופר שלח.

את פנינו קיבל הרכב ג'ז מקומי, בירות חופשי וחטיפים. כל זה במשך שעה לפני תחילת הקונצרט (וגם בשעה שאחריו).
האולם עצמו היה יפהפה בזכות התאורה המקסימה ובזכות הוידאו ארט המדהים שהוקרן על הקירות (אנסה לצרף תמונות אחר כך).
בשעה 22:00 התזמורת כבר ישבה במקומה ולבמה עלתה המנחה - שללא מילים מיותרות ניגשה ישירות לפסנתר וביצעה את הסינגל שלה "עמוק בטל"

ההופעה הייתה אינטימית ומרגשת, רק מארינה והפסנתר.

לאחר התשואות מהקהל פתחה מארינה בהסבר קצר על המופע והציגה את המנצח - ג'נאנדראה נוזדה האיטלקי- ואת הכנר הסולן - יוליאן רחלין (במקור מליטא).
היצירה הראשונה הייתה הקונצ'רטו לכינור של ברהאמס. אני אציין שאני לא ממש סובלת כינורות, אבל איכשהו כשהסולן מלווה בתזמורת אז אני מסתדרת חח (בניגוד לפסנתר- שאני מתה על הצליל שלו לבד, אבל קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת יכול לגרום לי להשתגע מעצבים). אין לי הסבר הגיוני לזה, סתם דפקה כנראה.
היצירה מחולקת לשלושה פרקים:
אלגרו מה נון טרופו (מהיר)
אדג'יו (איטי) - עם סולו אבוב מרגש
אלגרו ג'וקוזו, מה נון ויוואצ'ה (מהיר) - אפשר להגיד "צועני"
(עקב חוסר אובייקטיביות מובהק בכל הנוגע לאבוב, קישרתי לחלק השני : )

מארינה הסבירה בהתחלה כמה היצירה הזו הייתה שונה במחלקות - נטען שמכיוון שבראהמס עצמו לא היה כנר, הוא כתב יצירה שהיא כמעט בלתי אפשרית לנגינה בכינור. בעקבות היצירה, הסבירה בלומין, שנדרש לחשוב על טכניקות חדשות בכל הנוגע לנגינה בכלי.
כשהסתיימה היצירה היה ראיון קצר עם הסולן רחלין על איך זה מרגיש לעמוד כסולן, על כך שנשלח בגיל צעיר מאוד לוינה על מנת ללמוד נגינה ועל עבודתו ארוכת השנים עם יוניסף.

מארינה עלתה שוב להופיע עם עיבוד מקסים ל-Fly me to the moon


לאחר מכן הגיעה גולת הכותרת (מבחינתי) - פתיחת הפנטזיה בסי מינור ל"רומיאו ויוליה" של צ'ייקובסקי.
אם היו מבקשים ממני לבחור במלחין האהוב עליי, נראה לי שהייתי בוחרת בו. היצירה הזו כל כך יפה, חבל שהוא לא הצליח להשלים אותה..
היצירה מחולקת ל-4 קטעים ללא הפסקה ביניהם - קטע איטי וקודר (הכנסיה), קטע קצבי (הקרב) וקטע רומנטי עם סולואים של אבוב, קרן אנגלית, כינור וויולה (האהבה). אחרי שכל נושא מוצג בנפרד, יש מיש-מאש אדיר של כל הנושאים יחדיו במין קודה מרשימה. אתם בטח מכירים את נושא ה"אהבה" מכל מיני סרטים מצויירים ומפה -

ובמלואה:


בסוף זכינו לראיון קצר ודי מצחיק עם המנצח האורח

החוויה הייתה נהדרת מההתחלה ועד הסוף. החיסרון היחידי היה המקום עצמו. כל פעם, באמצע הקונצרט, כשהטבע קרא למישהי על עקבים - הטיק טיק טיק טיק פשוט הידהד בכל ההאנגר. ככה גם כל שיעול, עיטוש ולחישות.
אבל זה באמת מינורי ואפשר לנסות ולהתעלם.

עם המנוי (לקונצרט הזה ולשניים הבאים במרץ וביוני) קיבלנו גם מתנה - דיסק כפול עם מיטב הרגעים של הפילהרמונית לרגל חגיגות ה-75 שנה להיווסדה.

בקיצור- אם אני הצלחתי להגיע לשם מהצפון הרחוק ברכבת - אני בטוחה שגם אתם יכולים
תפנקו את עצמכם בחוויה מקסימה, עם אנשים טובים ואווירה קלילה. מבטיחה שלא תתחרטו.

איזה ויברטו יש לו!!!

• שיהיה יום נפלא.
• עשוי להכיל בוטנים, חלקי אגוזים, סרקזם, אירוניה, ואף ציניות