איפה עומד הגבול (מבחינה הלכתית) למישהו שרוצה להתאבד?

ובלי שום קשר למה אנים נרתעים מהמילה הזאת "להתאבד"?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי rory gerguson איפה עומד הגבול (מבחינה הלכתית) למישהו שרוצה להתאבד? ובלי שום קשר למה אנים נרתעים מהמילה הזאת "להתאבד"?

אסור להתאבד, גם אם ממש ממש רוצים.(הריון זה משהו אחר לגמרי.)
הסיבה שאסור להתאבד היא:"ונשמרתם לנפשותיכם מאוד".
המשך יום נעים,

בתורה הפסוק מדבר על עבודה זרה בכלל...
מחרפן אותי איך שבבתי הספר אומרים- "תזהרו בחופשה כשאתם חוצים כביש ונשמרת לנפשותיכם"
אולי הם שכחו מה ההבדל בין נפשותיכם לבין חייכם/בריאותכם במובן הפיזי..
הפסוק המתאים באמת הוא זה: "אשר יעשה האדם וחי בהם" (הפסוק גם מלמד על יעבור ולא יהרג)

אין שום מקום להקל בזה. אבל לפעמים מקלים וקברים בקבר ישראל. לדוגמה, היה לי חבר
שהתאבד אבל קברו אותו בקבר ישראל כי הוא התאבד כתוצאה ממחלה נפשית.

כדי שיקברו מישהו "מחוץ לגדר", יש צורך בהרבה תנאים הלכתיים, כך שבפועל ניתן
לקבור מתאבדים כרגיל. (זה דומה לכך שכדי לדון אדם כמחלל שבת יש צורך בשני
עדים והתראה)

בס"ד



בכל אדם יש ניצוץ אלוקי.
ברגע שאתה מואס בחייך, מאסת באלוקיך.
ברגע שפגעת בעצמך, פגעת באלוקיך.

מה גם, שכל אדם, לא רק חייו עצמו טמונים בו,
אלא גם חיי בניו, נכדיו, ניניו, בני ניניו, נכדי ניניו, ניני ניניו וכו', ועוד שרשרת ארוכה אחר-כך.
התאבדות תביא לא רק למותך, אלא גם ל"מותם" של דורותיך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי חממוס! בס"ד בכל אדם יש ניצוץ אלוקי. ברגע שאתה מואס בחייך, מאסת באלוקיך. ברגע שפגעת בעצמך, פגעת באלוקיך. מה גם, שכל אדם, לא רק חייו עצמו טמונים בו, אלא גם חיי בניו, נכדיו, ניניו, בני ניניו, נכדי ניניו, ניני ניניו וכו', ועוד שרשרת ארוכה אחר-כך. התאבדות תביא לא רק למותך, אלא גם ל"מותם" של דורותיך.

למרות שזה כבר לא יעיל, כי אני בספק אם תוכל להגיב:
ואם אדם רוצה להתאבד בגיל 80?
לשיטתך - מותר לו.
[אישתו בת 70+, ככה שהם לא יכולים להביא ילדים...]
אז אם הוא יתאבד - זה לא ישנה כלום - כי בנים כבר יש לו - וכל הדורות אחריו יתקימו כרגיל.
אני בכלל לא אוהב את ההתיחסות שלך לאלוקים - "מאסת באלוקייך" "פגעת באלוקייך", קצת כבוד, האמנם האלוקים כ"כ חלש?

אתה, כמובן, מדבר בהשאלה ספרותית שהיא בעייתית איך שלעצמה.

אני רוצה לחזק אותך.. יש בזה דיון בהקשר לספר "התניא" שבו 'בעל התניא' כותב "ניצוץ אלוקה ממעל ממש", ולעומת זאת בספר "נפש החיים" ר' חיים מווזלז'ין (אני חושב..) משתדל שלא לכתוב "נפש אלוקה ממעל ממש", כיוון שלדעתו זה עלול להגיע לגבול הע"ז ברגע שאתה מגשים את האל, והופך אותו למשהו מוחשי. בספר "שלושה עשר עלי שושנה" הרב שטיינזלץ כותב שבפירוש אסור להגדיר את האל בשום דבר, והפנייה היחידה שאפשר איכשהו לקרוא בה לאל זה- 'אין סוף ברוך הוא', הגדרה על דרך השלילה. כשדיברתי על זה עם הרב שלי הוא העלה אפשרות שכש'בעל התניא' כתב "ניצוץ אלוקה" הוא התכוון למידת האלוהות באל (כוחות הטבע) ולא ממש להוויה האלוקית ה'אין סוף ברוך הוא'.
גם הרב קוק דן בנושא הזה במאמר "הייסורים ממרקים", הוא כותב שם שלכפירה יש זכות קיום ארעי כיוון שהיא באה לטהר את האמונה בקרבנו. זאת אומרת, ככל שבן אדם יצטרך להתמודד עם הכפירה שמולו כך רמת האמונה שלו תצטרך להתברר ולעלות. בהקשר לזה מוסיף הרב שלאמונה יש "שער חמישים" בעוד שלכפירה יש רק עד 49. ואנחנו כבני אדם נוכל ברמה השכלית שלנו להגיע רק לשער ה-49 באמונה ולא יותר, כי ה-50 זהו האידיאל האמוני, או במילים אחרות האל...
מקווה שאני מובן, ומצטער על ההקפצה הלא קשורה הזאת..

אתה לא אדון לחייך- על כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה חי ועל כורחך אתה מת, ומי שמתאבד הוא גאוותן שמנסה לקחת את תפקידו של ה'.
ומי שמתאבד מיאוש הוא טיפש כי "גם אם חרב חדה מונחת על צווארו אל יתיאש מהרחמים"
ומי יודע מה יכול לקרות?
וחוצמזה אם אתה עוד חי אז סימן שיש לך עוד מה לעשות בעולם- ואם אתה מתאבד אתה בורח מתפקידך