27-01-2012, 11:28
|
 |
מנהל פורום צבא ובטחון
|
|
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,953
|
|
כך כבשנו את האלפים (ישראל הי!ם)
שיעורי הישרדות במינוס 15 מעלות, שינה בבורות, חילוץ לכודים והתמודדות עם מפולות שלגים • זיו קורן הצטרף לאימון מיוחד של יחידת האלפיניסטים בשווייץ, וגילה מתנדב בן 51 שמאוהב בקור, מפקד צוות מורעל ולוחמים שעשו בית ספר לצבאות האירופיים • גם בשלג יש לנו על מי לסמוך
זיו קורן, אנדרמט, שווייץ (צילומים: זיו קורן)
כששמעתי שלוחמים מיחידת האלפיניסטים יוצאים לקורס גלישה וחילוץ בשווייץ, היה לי ברור שאני שם עלי את העוזי והרימונים ועף על הסיפור. שבועיים של תיאומים והכנות ואני בדרך לאנדרמט, עיירה שוויצרית קטנה בהרי האלפים, שבה ממוקם בסיס הדרכה גדול של הצבא המקומי. לוצרן, העיר הקרובה, נמצאת מרחק שעה נסיעה ברכבת. על רכב אי אפשר לסמוך, זה יכול לקחת אפילו כמה ימים, תלוי במזג האוויר. וגם ביום שמש אין כאן יותר ממינוס חמש מעלות.
רק על הטיסה לציריך עברה בי המחשבה שאני בכלל לא יודע לעשות סקי. מפגשיי הבודדים עם השלג היו בעיקר דרך חלון המטוס. אז בניתי על זה שיסדרו לי אופנוע שלג עם חייל שיסחב לי את המצלמות. בדרך משדה התעופה בציריך לאנדרמט נאלצתי להחליף ארבע רכבות; ככל שהתקרבתי ליעד, הן הפכו ישנות יותר וריקות יותר. ברכבת האחרונה הבנתי שאני הנוסע היחיד לאנדרמט.
שבע דקות ארכה ההליכה מתחנת הרכבת לבסיס הצבאי, ובהן השארתי שובל של אצבעות שנשרו לי מהקור. השמיים היו כחולים, והשמש כאילו זרחה. אבל במינוס 15, עם רוח קלה, שבע דקות הן נצח.
האלפיניסטים של צה"ל חיים בשביל הקור הזה. כולם מילואימניקים, כל אחד מהם חתום על הצהרה שאפשר להקפיץ אותו למילואים בהתראה של 24 שעות, כי ככה זה כשהשירות הצבאי מושפע באופן ישיר לחלוטין מהשיגעון של מזג האוויר. "מזג אוויר קשה זה לגמרי סטייה אצלי", מסביר קובי שווייד (51), שמשרת ביחידה כבר 30 שנה ובעשור האחרון עושה את זה בהתנדבות. "כשנכנסת מערכת ויש סערה אני תמיד צריך להיקרע בין הרצון לקחת את הג'יפ ולרדוף אחרי איזה שיטפון לא יודע איפה, לבין לעלות לחרמון. אם מתקשרים ואומרים לי "אתה חייב לעלות לחרמון", אז אני עולה בלי לחשוב פעמיים. אני אוהב מזג אוויר, אני נהנה מזה שאני הולך בשלג וקר לי ויש לי רוח בפנים, משהו שמישהו אחר לא היה סובל יותר מחמש דקות. זאת הפרעה כזאת, ואני נהנה ממנה. הודעתי לכל העולם ואשתי שאני לא סובל במילואים, להפך - אני מאוד אוהב את מה שאני עושה, ולכן אני ממשיך ללכת כל שנה למילואים. גם בגיל 51. הצוות שלי כבר מזמן משוחרר, ואני נודד בין צוותים של צעירים ממני".
חוץ מקובי נמצאים כאן גם מפקד הצוות, אמיר שוקרון (27), גרי עוזה (35) וטל רפפורט (31). כולם מילואימניקים, בדיוק כמו שאר חיילי היחידה, ש-90 אחוזים ממנה הם יוצאי סיירת גולני. "בעבר באמת סיירת גולני התמחתה באזור הצפוני, אז זה התאים ליחידה - לוחמה בתנאי מזג אוויר קיצוניים ובולדרים", מספר שוקרון בגאוות יחידה של גולנצ'יק. הם מקבלים אותי בסחבקייה ישראלית טיפוסית, עד שהם שומעים שמעולם לא עשיתי סקי. אני שובר את הקרח בעזרת סיפורים על צלילה עם כרישים, נהיגה בפורמולה ועמידה על מטוסים באוויר, אבל זה לא אותו הדבר. הם מקבלים אותי לחבורה בציון עובר בקושי.
לכתבה המלאה
כתבנו האמיץ
_____________________________________
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
