14-10-2011, 19:18
|
|
|
חבר מתאריך: 15.08.11
הודעות: 208
|
|
ועכשיו ברצינות...שתי שירים שכתבתי בחודש האחרון:
מלאך עוטה לבן,
ופניו זוהרות.
אט אט פורש כנפיו,
מכין עצמו אל הבאות.
לא פוחד,
אלא ירא.
לא מביט אחורה,
מטפס הוא ועולה.
כשמגיע לשמים,
ומרחף בעננים,
מסתכל עלינו מלמעלה,
בוכים ויגעים..
מלאך ממשיך הלאה,
לא מותר.
בכאב גדול,
צופה בכולם,
אך מתעקש וממהר.
לא ישוב עוד אל הארץ,
כי קרה האדמה.
אך יושבי מטה צועקים,
דורשים הם נחמה.
כשמלאך לובש לבן,
וכנפיו פרושות,
הוא נוגע בשקיעה,
ומכין עצמו לבאות.
במשק כנף
נושק אל המרומים.
לא ישוב הוא לעולם.
הנה הגיעו ימי
מחילה ורחמים.
(רחמים וכפרות? מחילה וכפרות? לא ידעתי ככ איך לסיים כי שיניתי את זה כאן.)
שיר מס 2:
(דורש תיקון אז אם בא לכם לפרגן בעצות אני אשמח
על הצביעות:
על הצביעות
לא נכתב הרבה בדפי ההסטוריה.
כי תכונה לה
שתמצא רק מאחורי הקלעים.
כמו בתיאטרון בובות,
כשהמסכים נפתחים,
בוחרת היא דמות
ומשנה פרצופים.
הרשעות לעולם לא
זרה לה.
כי ידידתה היא ,
לעולמי עולמים.
כאשר תפתח לבך ותחייך
תרים אפה ותתלכלך.
תשקר היא, ותעוות אמיתות.
זוהי הצביעות, לא יותר, לא פחות.
בפני רעה מפליאה שבחים,
שלא בפניה.
תנסוך רעל ושאר מכאובים.
והכאב, והאכזבה
והקושי הבלתי נדלה לסלוח.
נשכח אט למחרת,
כשהצביעות תחל לפרוח.
אם לא נתעלם,
אבוי, כך ידוע.
תדע הצביעות,
איך בליבנו לנגוע.
איך לשנות ולסדר,
שתהא טובתה קודמת הכל
כיצד לעוות או לשמר
מה שמומלץ עלינו לזכור.
הצביעות מתגלמת
בעיקר בפני אנשים
במלוא הדרה,
אף שאין בה רצון להרשים.
אך ידידי, אומר זאת בשקט.
הצביעות היא,
לכל הדעות,
בודדה.
וכאשר בודדה היא- גוססת.
_____________________________________
"בתגובה לשרשור- במה חברי הפורום עובדים? חברה קדישא. הלקוחות לא מתלוננים שאני חופר."
(שחכתי את שמך, ולבטח תזכיר לי כשתתקל בחתימה הזו שוב..)
|