אני מתכנת במקצועי, ובמשך כשנתיים עבדתי כאזרח ביחידה צבאית במרכז הארץ.
זו בהחלט חוויה יחודית לחזור כאזרח מבוגר ליחידה בה הקולגות יכלו להיות הילדים שלי, לראות מדים מסביב, והווי צבאי משולב בסממני הייטק (למשל- לקבל מיילים מהרס"ר).
את הנקיון בשטחים הציבוריים בבניין בו עבדתי (מסדרונות, שירותים, מטבחון) עשו עובדות קבלן פעם ביום בבוקר, באיכות נמוכה, ובדרך כלל המקום היה מוזנח.
הנקיון בחדרים היה באחריות העובדים (חיילים ואזרחים).

פעם לא היה קבלן נקיון במשך מספר שבועות, ובמהלכן לא ניקו את השירותים.
שאלתי את אחד הקצינים לדעתו על כך (פניתי אליו כפרשן ולא כאחראי), ולדבריו הוא לא מאמין שמישהו ישלח חיילים לנקות את השירותים, וכאמור- איש לא ניקה.

בחדרים היה מתבצע מדי פעם מבצע נקיון- תלוי במידת נחישותו של מפקד היחידה. במקרה הטוב היינו מנקים אחת לשבועיים, ובמקרה הפחות טוב.. קצת פחות..
תיאורטית יכולתי להשתמט מזה- אני אזרח, קשיש בן 50 פחות או יותר, התקבלתי לעבודה כמתכנת וכו'; אבל לא עלה בדעתי לנהוג כך וראיתי ערך חינוכי חשוב בכך שאני ממחיש שאין כל פחיתות כבוד בלנקות.
הגדלתי לעשות ובאחד הימים בהם היינו צריכים לנקות את חדר העבודה הגעתי מוקדם יותר, וניקיתי אותו בעצמי בזרירזות תוך רבע שעה (כשמנקים ביחד זה נמשך הרבה יותר זמן).
אזרח אחר שעבד גם הוא באותו החדר (מלבדנו היו עוד חיל וחיילת בסדיר וקצין בקבע) לקח ממני דוגמה, ובפעם הבאה שהיה צריך לנקות הוא הקדים להגיע וניקה את החדר.
לקראת מועד הנקיון הבא הקצין פנה לחיילת בסדיר והציע שהפעם היא תנקה. תשובתה של החיילת- למה? האזרחים הרי מנקים לנו..
חשוב לציין שלא היה מדובר באיזו פרֶיחה אלא בבחורה מוכשרת שהתקבלה ועברה בהצלחה קורס של ממר"ם.
כמובן שמאותו יום הקפדתי לא לנקות אא"כ כולם מנקים- כולל אותה חיילת, וכולל הקצין שהקפיד לחלק משימות אבל איכשהו היה שוקע בשיחות "חשובות" בסלולרי כשהגיעה העת להחזיק ביד מטאטא ויעה.

נזכרתי בפרשנות המקורית של אותה חיילת למה שנתפס בעיני כ"דוגמה אישית" לאחר שקראתי על הצנחנים "הגיבורים" שמוכנים לשבת בכלא ובלבד שלא יצטרכו "להתבזות" בעבודות נקיון של "צעירים".

כתב קטן
סיפור נחמד

אבל בו לא נשווה את התנאים .. מזגן ... אוכל ... יציאות הביתה של אותה עובדת מוכשרת בממר'מ
ללוחם בצהל שמשקיע מהחיים שלו במאמץ פיזי ונפשי הרבה יותר ממנה. לכן ממנה אפשר לבקש
וממנו לא ..כי זה הנוהג ביחידות מבצעיות בצהל .

זכויות ל- RedBlossom

אני מסכים עם תגובתו של אקם (אפילו שהיא לא שורשרה לתגובתך כהלכה)
ההודעה המקורית מצביעה על בעיה חינוכית עצובה ורצינית ביותר שחייבים לתקנה.

ובהתייחסות ל'אפקט הפז"ם' ביחידות קרביות אומר את דעתי:
באם הדבר מקובל על הרוב המוחלט של חיילי היחידה (וכמובן על מפקדיה) אין בעיה שהדבר ייעשה באופן שלא יפגע במבצעיות היחידה. כל רעיון הוותיקות ביחידות קרביות מלכתחילה היה כזה. הבעיה היתה שעם הזמן הפז"ם הפך ל'מפלצת פז"ם'- והדבר פגע במבצעיות. אני אומר את הדברים על סמך שירותי הצבאי וממקרים שראיתי וחוויתי בעצמי ביחידה שלי.

לדוגמא:חייל שמוקפץ למטרת סוללה באמצע הלילה לירי לסיוע ליחידת חי"ר כלשהי שהסתבכה במהלך מלחמת לבנון השניה ואומר למפקד הצעיר שלו (שלא העז להמרות את פיו- הרי החייל ותיק והמפקד חדש בסוללה...) להעיר את הצעירים בצוות שלו כי הוא עייף- מראה על בעיה מבצעית. ברגע שהדבר מתפתח לתופעות מהסוג הנ"ל (והיו עוד מקרים- לא אחד ולא שנים) - סימן שצריך לשרש את התופעה מיסודה, ולתת לחייל הזה לנקות כמה תאי שירותים נוספים כדי שתחזור לו שפיות דעתו (ואם מלכתחילה הוא לא היה מפסיק לנקות את תאי השירותים- לדעתי הוא לא היה מגיע למצב העגום אליו הגיע).

ובשיחה עם אבי מורי, נאמר לי שכמובן - "לפני שלושים שנה לא היו דברים כאלה".
"ביחידת המילואים שלי דאגנו לנקיון ולמטבחים באופן שווה עד המילואים האחרונים."

אשמח אם מי שמרגיש כמוני יוכל להעלות פה בפורום מקרים דומים בהם הפז"ם התבטא כחוסר מבצעיות. משום מה יש לי תחושה שלא רק בסוללה שלי הפז"ם בא לידי ביטוי במפגע מבצעי חמור.

בילבולי ביצים
זה מה שכתבת נקודה
צורת החשיבה שלך בדיוק הביא
את הוותיקים של הפלוגה המסייעת בגדוד 890
לשלוח את הצעירים שהגיעו שבוע לפני המלחמה
לזווד את הנמרשים למבצע שלום הגליל .

נוהג נפסד שצריך לשרש מכל חטיבות החיר

אקם

לשרש*
להשריש זה בדיוק ההפך.

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.