היי, לא מזמן חזרתי משלושה שבועות של מחנה נוער בנורווגיה.

המחנה היה של ארגון "ליונס"-Lions ודרכם נרשמתי והתקבלתי למחנה.

המחנה ובעצם רוב מחנות הנוער של הליונס הם לבני נוער מכל העולם, בין גילאי 16-20..

איתי נסעה עוד מישהי מישראל למחנה, והיו גם נציגים ממקומות כמו דרום אפריקה, קניה, רוסיה, שבדיה, אנגליה, ארה"ב, הודו, אסטוניה, טורקיה, איטליה וכו'..-סך הכל 25 בני נוער שייצגו 19 מדינות(2 מישראל, 3 מטורקיה, 3מאיטליה, 2 מדרום אפריקה והשאר באו ביחידים)..

המחנה התחלק לשלושה שבועות בצורה כזאת:

שבוע ראשון-מחנה בלב יער, שעה נסיעה מאוסלו, עושיםפעילויות "אאוטדור" ופעמיים במהלך השבוע יש גיחות לסיורים באוסלו(בניין העירייה, ארמון, סתם בעיר וכו')

שבוע שני-מחנה "נודד", כלומר נוסעים לאזור ההרים ועוברים כל לילה מלון כדי להספיק לראות דברים. אישית הכי נהנתי מהשבוע הזה והיו בו המון פעילויות אקסטרים כמו טיפוס הרים של יומיים(כולל טיפוס על ההר הכי גבוהבנורווגיה), רפטינג וכו'.

שבוע שלישי-משפחה מארחת-משפחה מקומית מארחת אותך, במהלך השבוע יש כמה פעילויות משותפות של המחנה אך רובו עם המשפחה, בערב האחרון מסיבת פרידה.



טסתי עם עוד בחורה מישראל, במקרה הכרתי אותה עוד מלפני הטיסה-למעשה מהתיכון.

טוב, אז,נחתנו ביום שבת דיי קיצי באוסלו ומייד נאספנו למחנה על ידי בחור מבוגר וחביב שחיכה לנו בשדה התעופה.

הגענו לבית עץ גדול שהוא חלק מחווה, בלב יער, כשרוב הדרךאנו רואים אגמים קטנים וגדולים מכל הכיוונים. נאמר לנו שממש מאחורי הבית יש שביל של 5 דקות לאגם הפרטי שלנו, יש שם סירות קנו ומשוטים, מזח קטן ומי שרוצה יכול לקפוץ חופשי למים.

תמונה של המזח המדובר והאגם ה"פרטי שלנו".

בשבוע הראשון, היינו בעיקר ביער, שטנו בקנו, ולמדנו להכיר אחד את השני. יצאנו פעמיים לאוסלו, כאשר בפעם הראשונה, שהייתה יום סיור ארוך, ביקרנו בכיכר הזיכרון לפיגועים שהיו באוסלו כמה ימים לפני שיצאתי(פינו את כל הפרחים בשבוע האחרון שלי שמה). סיור בבית העירייה, איפה שמחלקים פרס נובל, העיר עצמה, נמלוכו'.







בית העירייה של אוסלו מבחוץ, וההיכל בו מקבלים פרס נובל(שנמצא בתוך בית העירייה, קצת קשה להעביר את הגודל)..





כיכר הזיכרון באוסלו, מרחק של כמה מטרים מאיפה שאירע הפיגוע ליד משרדי הממשלה-טסתי לאוסלו ממש כמה ימים אחרי. אני חייב להוסיף שהנורווגים, בתור עם, היו בשוק טוטאלי מהפיגוע הזה, עוד לתוך השבוע האחרון שלי שם, כל הכותרות בעיתונים המקומיים עסקו רק בזה.




בפעם השנייה היה זמן חופשי להסתובב-באותו היום אף אחד לא הבין מה מפריע לי כשנכנסנו לחנות שמכרה דברים כמו מדים נאצים ותגים, "מה?! אבל זה היה מזמן למיאכפת?"
במהלך השבוע הראשון, כל ערב, היו הרצאות-כל אחד עשה מצגת עלהמדינה שלו, וכל ערב 3-4 מדינות עשו את המצגת וענו לשאלות. אני והבחורה מישראלהיינו צריכים לענות ללא מעט שאלות על עזה והפלסטינאים, חשוב להבין, שהמחנה אמורלהיות מחנה "א פוליטי", אבל כמובן שפוליטיקה נכנסת, ופה היוטיוב היה מאודשימושי(כשהטורקים העלו את נושא המשט חייכתי חיוך רחב והראיתי לכולם כמה חביבים היואותם "פעילי שלום", זה דיי השתיק אותם.)

היו שיחות על כל מיני נושאים וגם על שואה(הבחור מדרום אפריקה לא שמע על זה בחיים למשל ממש את המושג שואה, הוא לא שמע אותו אף פעם ולא ידע מה זה בכלל.), מלחמות וכו'. לדעתי, ייצגנו את ישראל בצורה יוצאתמן הכלל.

פעם אחת אני זוכר, שלאחר ארוחת ערב מוקדמת, יצאתי ליער לטיול לבד ופספסתי את ההרצאות של כמה מחברי למחנה, לא שמתי לב לשעון וחזרתי 4 שעות אחרי, אני דיי פחדתי מכך שהמדריכים יתעצבנו שלא הודעתי להם שאני ביער(באמת פאשלה שלי), אבל גיליתי שכולם יותר דאגו לי ולא הבינו לאן נעלמתי..




השבוע הראשון נגמר, (תמונה של הדגלים של המחנה מורדים מהתורן לקראת התחנה הבאה).




סתם תפיסה של פרפר ביער:


נסענו לאזור ההרים של נורווגיה, כשהיעד הוא לטפס באמצע השבוע על ההר הכי גבוה בנורווגיה.

במהלך השבוע הזה, נסענו המון, עברנו מלון\אכסניה כל לילהכמעט, ועשינו פעילויות אקסטרים. למשל: רפטינג מטורף בנהר ענק, טיפוס הרים וכו'.

כל יום התחיל בשעה דיי מוקדמת, ונגמר בשעה מאוד מאוחרת.

הטיפוס על ההר הכי גבוה בנורווגיה לקח משעות הבוקר המוקדמות, עד בערך 22:00 בלילה-כולל טיפוס עד הפסגה, וירידה למטה(אין רכבל או משהובסגנון).

הטיפוס היה "fucking crazy" כמו שהגדרנו אותו ובעברית-מדהים. למעלה מחצי מחברי הקבוצה פרשו באמצע. התחיל לרדת שלג לקראת ההגעה לפסגה-שהיא בגובה של 2500 מטר.

תמונות מצורפות.


מי בתמונה? מימין לשמאל:פינלנד, גרמניה, שבדיה, איטליה, ישראל.



אני והבחור מאסטוניה.^

דיי הפריע לי שלא כולם עזרו אחד לשני והרבה פשוט טיפסו ולא חשבו על הפן הקבוצתי שבזה(גם המדריכים הודו אחר כך שהם פחות הקדישו לזה מחשבה והיו עסוקים יותר בלטפס).

למחרת עשינו רפטינג של 3-4 שעות, עם קסדות, וחליפות הצלה, זכורה לי התהפכות של הסירה למים, והחילוץ לסירה אחרת. אחר כך נאמר לנו שהמים היו בטמפ' של 8 מעלות.

השבוע הלך והתקרב לסופו, כשאת היומיים האחרונים של השבוע השני, בילינו בבקתת עץ מדהימה, וכשאני אומר בקתה, אני מתכוון למשהו יותר בסגנון של דירה מאוד גדולה, עם 20 חדרים, כדי שלכולם יהיה מקום, מטבח משלנו-בו היינו צריכים לבשל לעצמנו.



בסוף אותו שבוע, נסענו נסיעה של יום חזרה לאוסלו, והגענו בערב(עצירה קצרה בדרך במקום בו חתמו על עצמאות נורווגיה משבדיה-הרבה בדיחות על הבחור השבדי) לבית ספר באוסלו, שם פגשנו בפעם הראשונה את מי שיארח אותנו בשבוע השלישי בנורווגיה, או כמו שקראנו להם-host" mom\host dad". התארח איתי בבית שלהם הבחור משבדיה, הסתדרנו מצויין, ולמעשה הוא היה החבר הכי טוב שלי(גם במחנה אפשר לומר עוד מלפני השבוע השלישי היה לנו קשר דיי טוב).

מגיעים לבית המשפחה בלילה, ארוחה ראשונה אוכלים עם זוג המבוגרים בחצר שלהם(הבן שלהם סיים שירות בצבא הנורווגי לא מזמן-אחלה נושא לשיחותאיתם חשבתי אבל מסתבר שהם אולטרה שמאלנים וביקשו לא לדבר על פוליטיקה כי "למהלהעיק, באת לפה לעשות כיף!" תכלס צודקים..)

למחרת הם לוקחים אותנו למקום בו נערכה אולימפיאדת החורף, סימולטור סקי, וכל מיני דברים אחרים.

תמונה של פיורד ליד אוסלו(המקום דיי מפורסם- Oslofjord)


השבוע מתחיל לחלוף, ביקרתי עם האם שאירחה אותי כמה פעמים בבית האופרה של אוסלו(פילהרמונית של אוסלו, ואופרה), גיליתי שמוסיקה קלאסית זה לאנורא.

כל ערב כמעט, יוצאים לעיר ופוגשים חלק מהחברים מהמחנה, כלאחד מתארח אצל משפחה אחרת ולוקח אוטובוס\טראם\רכבת\מעבורת(!) אחרת לבית שלו.

בית האופרה של אוסלו:



באמצע השבוע היה ברביקיו בביתה של אחת המדריכות במחנה, היא אירחה מישהי מטורקיה ומישהי ואיטליה. הבית שלה היה דיי נחמד, כל המחנה הגיע בתחבורהציבורית וגם המדריכים האחרים, משפחות שלהם וכו'. היה אחד הערבים היותר מעניינים שהיו לי, בעיקר בגלל שישבתי עם המדריכים אחרי הארוחה ועשינו מעין שיחת סיכום ארוכהכזאתי, על מה לדעתי כדאי להם לשפר וכו'(במקום לרקוד עם האחרים כמובן)

יצא לנו להכיר את אוסלו, שהיא עיר דיי קלה ונוחה לתיירים. מערכת תחבורה מעולה, כולם כמעט דוברים אנגלית, ויצא לנו להסתובב המון, לבקר בלא מעט מוזיאונים(פה היינו אני והבחור השבדי דיי חריגים, השאר לא היו רציניים בקטע הזה)

פעם אחת הוא לא הבין מה כל כך מרגיז אותי בכך שיש בבית העירייה של אוסלו תערוכה נגד הכיבוש-ואם תרצו תמונות אשמח לצרף.



לקראת סוף השבוע יש לנו שיט משותף לכל המחנה לפיורד ליד אוסלו, יום שיט חביב שדי היה מלווה בתחושת סיום(היה יום חמישי בשבוע השלישי).

מסיבת סיום

ביום שישי, יום אחרי השיט, הגיעה מסיבת הסיום, הגענו לשםיחד עם המשפחות המארחות.

באותו היום היינו צריכים להכין מאכל מהארץ שלנו, להביא אותו לערב הסיום, והכנו מעין שולחן עם מאכלים מכל המדינות... ואז כמובן אכלנו את זה. היה במעין אולם הזה מקרן שהציג תמונות מהמחנה מעל כולם בזמן שאכלנו ארוחת ערב.

לאחר הארוחה, פינוי זריז של כל הכלים והאוכל, והתפנינו לטקס הסיום עצמו.

הטקס כלל עמידה מול כולם, קבלת המון מחיאות כפיים מהמשפחות המארחות, ומתן תעודה ממוסגרת של משתתף במחנה, דגל של המחנה, חולצה וכו' וכו'.

אחר כך הגיע "החלק האמנותי", בו התחלקנו לקבוצות(חילקואותנו בשביל זה כבר בשבוע הראשון ואמרו לנו לעבוד על זה), ועשינו קטע אמנותי-חלק עשו מצגת(קראנו להם עצלנים) חלק ריקוד עממי-טורקיה והודו. הקבוצה שלי, שבמקרה, או לא במקרה שובצה עם החברים הכי טובים שלי במחנה-בחורה מרוסיה, ובחור מקניה והבחור משבדיה-עשינו מעין מערכון של "יום טיפוסי במחנה"-חיקויים מצחיקיםוכאלה.

ו.... לאחר החלק הזה המשפחות המארחות הלכו, נשארנו עםהמדריכים(אגב כל אותם מדריכים הם אנשים בני 40-60 עם משפחות-הם ליוו אותנו כל המחנה והיו פשוט יוצאים מן הכלל בכל מובן אפשרי), כל חברי המחנה, ועשינו מעין מסיבה שכללהבכי, ריקודים, תחרות שכיבות סמיכה שהבחור הגרמני ניסה לארגן לאורך כל המחנה-בסוףכמובן שניצחתי וכו' וכו'.. נפרדנו מכולם והגענו בשלוש בלילה הבייתה.

שלוש שעות אחר כך התעוררנו, ליום שבת-היום בו כולם עוזביםאת המחנה. קמנו מוקדם מאוד כי הבחור משבדיה היה צריך לקחת רכבת חזרה לשבדיה מהתחנה המרכזית של אוסלו, ורציתי ללוות אותו. נפרדנו בתחנת הרכבת-הגענו 5 דקות לפני שהרכבת יצאה.


תיק של משתתף ממוצע במחנה

דגל מישראל, בובה מדרום אפריקה, צמיד מקניה, סיכה משבדיה, תמונה של הבחור מדרום אפריקה והבחור מגרמניה על רכבת הרים וכו'..




חזרתי עם "האבא המארח" שלי לארוחת בוקר קצרה, פרידה מהאם, השארתי הקדשת תודה על הספר של ישראל שקניתי להם, ונפרדנו לשלום.

הוא הסיע אותי לשדה התעופה, שם חיכיתי שעתיים עד הטיסה ולבחורה מישראל שצריכה לטוס איתי באותה טיסה, במקרה בשדה, פוגשים כמה חברים מהמחנה, לעוד quick goodbye.. וזהו..

3 שעות לבריסל, ומשם 5 שעות בערך לישראל.


הערה:
אני מצטער על איכות התמונות, צילמתי ברזולציה מאוד גבוהה, ואני לא מבין שום דבר בלהקטין תמונות, ככה שהאיכות לא משהו פה, מקווה שתהנו.
אבל בכל זאת, הצלחתי להכין את האשכול הזה סוף סוף!(חזרתי לפני יותר מחודש, וכל סופ"ש הבטחתי לעצמי שאני אעלה כבר את האשכול עד שסוף סוף התפנה זמן עכשיו.)
מצטער אם קצת קשה לקרוא, או שה"יומן מסע" הזה לא רציף או מאורגן, כתבתי את זה בחלקים ואני אשתדל להוסיף עוד קצת בקרוב.

את הקטע הזה עצמו גם טיפסנו, ואחר כך ירדנו בחזרה.

סתם שאלה.. איך ידעת/שמעת על זה?

נשמעת חוויה מדהימה.

מצטרף לשאלה איך הגעת לזה?

הגלריה שלי בפליקר

בעיקרון, פירסמו בבית הספר שלי שלט של ארגון ליונס(וכשאני אומר שלט אני מתכוון דף A4 קטנטנן שכתוב עליו שם ומספר טלפון של רכזת הארגון בעיר שלי).
אחר כך הסתבר שגם עברו בכיתות יב' והסבירו(כנראה שזה היה עוד יום שלא הייתי בו)..
הרמתי טלפון וקבעתי פגישה, לפגישה מגיעים עם אחד ההורים ושומעים עוד פרטים על כל התהליך, מקבלים המון טפסים למלא והפגישה היא גם מעין ראיון קבלה וחלק קטן שעושים באנגלית..
אחר כך סימנתי במעין דירוג כחלק מהטפסי קבלה שלוש מדינות מתוך רשימה של יותר מ-50(!) ומובטח לך שתקבל את אחת משלוש המדינות-כמדינה שלמחנה שלה תטוס. נורווגיה הייתה בעדיפות הראשונה שלי (האמת היא שרציתי בכלל אוסטרליה אבל לא הסתדר עם התאריכים).
ו.. זהו.
שלושה וחצי חודשים בערך לפני המחנה קיבלתי את המייל הראשון מהמדריכים של המחנה בנורווגיה..
אגב, יש מדינות כמו ארה"ב שיש בהן למעלה מ10 מחנות של הליונס, ואתה יכול לבחור מחנה ספציפי מתוכן, למשל הוואי, ויסקונסין..(אלו המחנות מהרשימה שאני זוכר אבל יש עוד..).
אם אתם מכירים מישהו בטווח הגילאים המדובר שמעוניין במחנה אתם יכולים להמליץ לו, יש סניף ליונס כמעט בכל עיר בארץ.

אם אפשר לשאול, מה העלות?

וגם- יש מחנה דומה בארץ?

יש מחנה דומה בארץ, ואם רציתי יכלתי גם ללכת אליו במקום לטוס(נו בטח..) או לארח בבית מישהו מחו"ל שבא למחנה הזה.

עלויות-אתה צריך להזמין לעצמך כרטיס טיסה למחנה ולהגיע לאותה מדינה עצמאית, רק כשאתה נוחת שם אוספים אותך משדה התעופה ואתה תחת האחריות של המחנה והליונס של אותה המדינה.
בנוסף לכרטיס הטיסה צריך לשלם מעין דמי הרשמה של כמה מאות שקלים ל"ליונס ישראל".
חוץ מזה אפס עלויות

שמחה שהצלחת עם האשכול בסופו של דבר! היה שווה את המאמץ

המקום הוא אולי הכי מתוייר בעיר-על הרציף של הנמל, באזור הכי יוקרתי ויפה.





















מקווה שמצליחים לקרוא את מה שכתוב בתמונות, לשמחתי לא היה הרבה עיניין בפוסטרים האלו בזמן שאני הייתי שם.
(התמונות היו בפלאפון שלי עד עכשיו).