מצאתי לנכון להעלות את הכתבה ממוסף הארץ מסוף השבוע:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0

מועלות בה נקודות מעניינות מאוד בקשר ליכולת הריאלית של ישראל להשפיע על תוכנית הגרעין האיראנית ולהתנהלותה אל מול איראן גרעינית.
תהנו.


קיסינג'ר נורא מודאג

המודיעין על תוכנית הגרעין האיראנית דל מדי, חיל האוויר לא מסוגל להפציץ את הכורים שם, אמריקה לא רוצה להפציץ אותם, קשה לסמוך על אירופה, הנשיא החדש בטהראן לא מאנשי שלומנו, לישראל אין בעצם יכולת מכה שנייה יעילה והיא לא תשרוד התקפה גרעינית. החדשות הטובות: אין דבר כזה נקודת אל חזור

מאת יוסי מלמן

הנרי קיסינג'ר מודאג מאוד. תחזיתו לגבי השלכות תוכנית הגרעין של איראן קשה וקודרת למדי. היא הושמעה באפריל, בפגישה "אוף דה רקורד" שהתקיימה בואשינגטון ב"טריילאטרל קומישן", מועדון יוקרתי שבו מתכנסים לשיחות בלתי רשמיות מנהיגי מדינות לשעבר, מנהלי חברות בינלאומיות ומומחים שונים. קיסינג'ר העיד כי המחשבה על מה שנדרש המערב לעשות כדי לבלום את איראן ולמנוע ממנה להשיג נשק גרעיני מדירה שינה מעיניו. בשנים שבהן שימש כהיסטוריון וחוקר בתורת היחסים הבינלאומיים בהרווארד כתב קיסינג'ר בין השאר על אסטרטגיה גרעינית. כשר החוץ של ארצות הברית וכיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ניקסון בתקופת המלחמה הקרה, הוא עסק בכמה משברים בינלאומיים שאיימו לגלוש לעימות גרעיני בין שתי מעצמות העל. בהרצאתו הוא הסביר כי בתור מי שניווט את מדינות הגרעין והאסטרטגיה האמריקאית, הוא מבין עד כמה קשה ומורכבת תהיה משימת ניהול מציאות מזרח תיכונית שבה לאיראן יש נשק גרעיני.

לפי קיסינג'ר, בנוסף להשפעות ההרסניות על המזרח התיכון, גם ההשלכות על העולם המערבי יהיו בלתי נסבלות. בתור תומך נלהב בדיפלומטיה הנשענת על עוצמה צבאית, הוא סבור כי על המערב להתאחד במטרה לייצר לחצים יעילים על איראן. אבל להערכתו איראן לא תירתע מלחצים דיפלומטיים ויש לנקוט כלפיה גם בלחצים כלכליים, כולל אמברגו נפט. ההתארגנות לקראת מהלך כזה, לשיטתו, צריכה היתה להיעשות כבר אתמול.

אין מאזן אימה

בחירתו לנשיא של ראש עיריית טהראן, מחמוד אחמדינג'אד, נציג החוגים השמרניים, מגבירה את החשש בישראל ובמערב מפני איראן שתחזיק תוך שנים ספורות נשק גרעיני. "כמובן שיש לראות בחומרה רבה את האפשרות שלאיראן יהיה נשק גרעיני", אומר ד"ר עוזי ארד, שמתקשה להבין מדוע בעת שבה עשויים האיראנים להשיג נשק גרעיני משעבדת הממשלה את כל משאביה למאמץ ההתנתקות. "ההיסטוריה תקבע אם זה סדר קדימויות נכון או שמא משגה אסטרטגי עמוק", אומר מי שהיה בעבר היועץ המדיני של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש אגף המחקר במוסד. "הערכתי נובעת לא רק מהיותי ישראלי", מוסיף ד"ר ארד, כיום יועץ לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת וראש המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, "אלא גם כמי שמנתח ובוחן תהליכים אסטרטגיים בעולם ובאזור".

מה עלולה איראן הגרעינית לחולל לאזור?

"מעל ומעבר לאתגר האסטרטגי המובהק שאיראן גרעינית תציב בפני ישראל, הדבר יגרום להקשחת עמדות הפלשתינאים והערבים ויפגע בסיכויים להשיג הסדרים".

זו אכן הדעה הרווחת בקרב מומחים. דעת המיעוט של קומץ מומחים שאינם מעזים להזדהות בשמם, היא שאיראן מגורענת דווקא תייצב את האזור, כי לפי הבנתם כך ייווצר שוויון הרתעתי מול ישראל. במונחים השאובים מתורת האסטרטגיה הגרעינית, שהתבססה על מארג היחסים בין ארצות הברית לברית המועצות בשיא המלחמה הקרה, מצב אפשרי כזה מכונה "מאזן אימה".

אבל ח"כ אפרים סנה מהעבודה דוחה את האפשרות ליישם במזרח התיכון את מודל מאזן האימה. כשהיה סגן שר הביטחון תחת אהוד ברק עסק סנה בתחום שד"ר אבנר כהן, בספרו החדש "הטאבו האחרון", מכנה "ממלכת הסוד" - המנגנון הביורוקרטי האחראי לכל היבטי מדיניות הגרעין של ישראל. לדבריו, "לא יכולה להיות הרתעה אסטרטגית אמיתית בין ישראל לאיראן כי להרתעה כזו דרושה סימטריה. ובין שתי המדינות אין סימטריה. לא בגודל השטח, לא בגודל האוכלוסייה ולא באופי מנגנוני קבלת ההחלטות. כושר הספיגה של איראן, כפי שרפסנג'אני עצמו אמר באחת ההזדמנויות, הוא לאין ערוך רב מזה של ישראל. וכאשר אנו כה פגיעים - אין הרתעה אמיתית".

איך ישפיע נשק גרעיני איראני על המצב האסטרטגי של ישראל?

1. "ישראל תתקשה לנהל משא ומתן חופשי על אינטרסים חיוניים שלה עם מדינות ערביות, משום שמולה יתייצב כוח סחיטה איראני. לדוגמה, עם סוריה ברמת הגולן. האיראנים יגידו לסורים לא לוותר ויתייצבו מאחוריה עם העוצמה הגרעינית שלהם.

2. "בכל מצב של מתיחות יהיו ישראלים שיעדיפו לא להיות כאן. הפחד יגרום להם לעזוב את ישראל.

3. "תהליכי קבלת ההחלטות בישראל יושפעו מהאיום האיראני. גם אם ראש הממשלה או הממשלה כולה לא יודו בכך, אין לי ספק שלא יהיה לממשלה חופש פעולה מלא בצל המחשבה שלאיראן יש פצצה. כבר כיום זה קורה בזעיר אנפין בצפון הארץ. העובדה שחיזבאללה פרש 12 אלף קטיושות המכוונות לעבר ישראל יצר מעין מאזן אימה משתק המקשה על קבלת ההחלטות שלנו. אז תאר לך איך יתקבלו החלטות כשלעבר ישראל מופנים טילים גרעיניים".

עוזי ארד: "לאיראן מגורענת יש היבטים רחבים יותר, החורגים מהשפעתה על הסכסוך הישראלי-ערבי. איראן תהפוך למדינה הדומיננטית באופ"ק ותנקוט קו קשוח וניצי בנושא מחירי הנפט. עלייה במחירים תפגע בכלכלות המערב. זהו חלום הבלהות של צרכני הנפט הגדולים.

"היבט נוסף: במקרה שיהיה לה נשק גרעיני יתחזק ביטחונה העצמי והיא תגביר את עמדתה החתרנית-מהפכנית, שמיועדת להרחיב את השפעתה בכמה מעגלים קרובים, כמו המפרץ הפרסי, וגם רחוקים יותר. אבל גל ההדף החזק ביותר, הסכנה הגדולה ביותר, הוא שנשק גרעיני בידי איראן יפתח את הסכרים לתפוצת נשק גרעיני לעוד מדינות. הוא יחולל תהליך שרשרת. מצרים, עם יומרות אזוריות, תתקשה להשלים עם המצב. לא ברור כיצד תנהג במקרה כזה אלג'יר, שיש לה יכולת גרעינית מסוימת. ובעיקר ערב הסעודית תוטרד מאוד מהמצב החדש, שיהווה עבורה זרז לבחינת האפשרויות העומדות לרושתה. בעבר הלא רחוק התפרסמו ידיעות כי סעודיה התעניינה בנושא".

אין זרוע ארוכה

החשש מפני שחיקה בכוח ההרתעה מניע את ישראל זה יותר מעשור לחפש פיתרונות חדשים, אבל בכל הקשור לאסטרטגיה גרעינית בעולם קשה להמציא את הגלגל ורוב הרעיונות מקורם במלחמה הקרה. חוץ ממאזן אימה יש גם "יכולת מכה שנייה": פיתוח אמצעים להשיב במכה גרעינית גם לאחר ספיגת מכה ראשונה. לשם כך יש להבטיח את שרידותו של הנשק הגרעיני, או על-ידי אחסון הטילים והפצצות במאגרים תת קרקעיים שחסינים למתקפה גרעינית, או או על-ידי שמירתם במקומות מסתור שלא ניתן לגלותם. לפי פרסומים זרים מחזיקה ישראל את ראשי החץ הגרעיניים שלה, שמורכבים על טילי "יריחו" דגם 2, במתחם סודי באזור הרי ירושלים ליד המושבים זכריה ושדות מיכה, בואכה בית שמש.

עוד דרך מקובלת בעולם להבטיח את הישרדות הנשק הגרעיני במקרה של מתקפה היא הסבת צוללות למשטחי ירי לנשק גרעיני, כי קשה לגלות צוללת המסתתרת מתחת למים. לפי פרסומים זרים, אחת הסיבות של ישראל לרכישת צוללות חדישות מסוג "דולפין" מגרמניה ולפיתוח טיל שיוט המבוסס על דגמי יריחו ושביט, היא הרצון לפתח יכולת מכה שנייה. אבל מומחים ימיים זרים מפקפקים אם אכן תצליח ישראל להשיג יכולת כזו, שתהיה יעילה ושתחזיר לה את היתרון ההרתעתי. לדברי אותם מומחים, כדי לקיים יכולת מכה שנייה ובמקביל להמשיך במשימות הביטחון השוטף והלוחמה הקונוונציונלית בים, יש צורך בלפחות תשע צוללות. ספק רב אם ישראל, שמשאביה דלים (בימים אלה היא מתחננת שגרמניה תממן לה לפחות עוד צוללת אחת מדגם דולפין), תוכל אי פעם להגיע לעוצמה הנדרשת.

הקשיים לכאורה בהשגת יכולת מכה שנייה יעילה אינם הסיבה היחידה ליכולת המוגבלת של ישראל לטפל באיום הגרעיני האיראני. מומחים צבאיים בישראל ומחוצה לה מעריכים כי לחיל האוויר הישראלי אין העוצמה הצבאית הנדרשת להשמדת האתרים באיראן במכת מנע שתסכל את התחמשותה בנשק גרעיני. הערכה זו מושתתת על כמה עובדות: האיראנים למדו היטב את לקחי הפצצת חיל האוויר נגד הכור הגרעיני בעיראק ופיזרו את מתקניהם הגרעיניים ברחבי המדינה, כולל במזרח המרוחק מאוד מישראל; והם מיקמו את המעבדות והמתקנים החיוניים ביותר במאגרים תת קרקעיים שבוצרו היטב.

לפני כשלושה שבועות טען ה"לוס אנג'לס טיימס" כי אולמות הייצור במפעל צנטריפוגות הגז להעשרת אורניום בנאתנז, כ-250 ק"מ דרומית לטהראן, נבנו במעבה האדמה והן מוגנות בבטון מזוין בעובי שמונה מטרים ומרובדות בשכבות אדמה חסינות לחדירת פצצות או רקטות. לחיל האוויר אין יכולת אסטרטגית אמיתית בהפצצות יעדים רחוקים. לשם כך דרושים מפציצים ארוכי טווח שמסוגלים לשאת חימוש כבד מסוג "מכסחי בונקרים", ובעלי יכולת לבצע "הפצצת שטיח" שבה ממטירים על המטרה פצצות במשקל ארבעים טון.

אף דובר ישראלי רשמי לא יודה בכך - אבל רוב המומחים תמימי דעים כי למעשה אין לישראל אופציה צבאית מציאותית ויעילה לפעול בעוצמה ולבדה נגד איראן. הכרה זו מחלחלת לממסד הצבאי-מדיני והיא אחת הסיבות לשינוי מסתמן במדיניות הישראלית. במשך שנים, עד לפני כמה חודשים, עוד נשמעו הצהרות מתלהמות של גנרלים, מפקדי חיל האוויר ושרים בדבר "הזרוע הארוכה" של ישראל שיכולה להכות בכל מקום באיראן. דברים ברוח זו כמעט ואינם נשמעים עוד. הבון הטון החדש, שדוברו המרכזי הוא ראש הממשלה אריאל שרון, הוא לדחוק בקהילה הבינלאומית כולה לבלום את תוכנית הגרעין של איראן.

"אכן אני מאבחן שינוי בגישה הישראלית", אומר ד"ר אפרים אסכולאי, חוקר בכיר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. עד לפרישתו ב-2001 שימש ד"ר אסכולאי בשורת תפקידים בכירים בוועדה לאנרגיה אטומית של ישראל (וא"א) - הגוף העליון האחראי לעיצוב וניהול מדיניות הגרעין של ישראל (כולל הפעלת הכור בדימונה), שגם ממלא תפקיד מרכזי, לצד אמ"ן והמוסד, בניתוח ובהערכת יכולות הגרעין של מדינות המזרח התיכון. "דעתי האישית", הוא מוסיף, "היתה תמיד שתוכנית הגרעין של איראן אינה רק בעיה של ישראל אלא בעיה עולמית. מה עוד שישראל היא משנית בשיקולים האיראניים להשיג נשק גרעיני".

באחרונה התמעט גם השימוש במינוח "נקודת האל חזור", שהיה כה חביב על ראש אמ"ן הפורש, האלוף אהרון פרקש זאבי. "ההיסטוריה מלמדת אותנו", מסביר אסכולאי, "על מדינות שהגיעו ליכולת טכנולוגית שיכולה היתה לאפשר להם לממש את הפוטנציאל הגרעיני והן לא עשו זאת, כגון שוודיה, יפאן, ארגנטינה וברזיל. כך שלדעתי גם את מה שמוגדר נקודת אל חזור אפשר להחזיר או להפוך".

אין רפורמה בטהראן

איראן שוקדת בחשאי זה קרוב לעשרים שנה על השגת נשק גרעיני. תוכנית הגרעין האזרחית שלה, שנועדה למטרות מחקר, תעשייה, רפואה והפקת אנרגיה, משמשת גם מסווה לכוונות נסתרות. בכך צועדת איראן בנתיב הודו, פקיסטאן, דרום אפריקה, צפון קוריאה, ולפי פרסומים זרים - גם ישראל. אבל, לדברי מאיר ג'אוודנפאר, השאיפה האיראנית להיות מעצמה גרעינית החלה כבר בתקופת שלטון השאה.

ג'אוודנפאר, יליד איראן, שהתחנך באוניברסיטאות בבריטניה, מנהל בתל אביב ובלונדון אתר מידע וחברת ייעוץ וניתוח לנושאים כלכליים ומדיניים במזרח התיכון (www.meepas.com). לדבריו, השאה שאף להיות בעליה של פצצה כדי להאדיר את שמו ומשטרו וכדי להשיג הגמוניה אזורית ולהפוך את איראן למעצמה החזקה בין הים התיכון לאוקיינוס ההודי. תפישה זו היא גם נחלת המשטר הנוכחי ברפובליקה האיסלאמית. אבל נוסף לה עוד מניע, שאותו מונה ד"ר אסכולאי: איראן רוצה נשק גרעיני כדי להגדיל את כושר ההרתעה שלה מול אמריקה. מבט חטוף במפה יסביר למה: איראן מוקפת בצבא האמריקאי, הפרוס בכל גבולותה או בקרבתם: באפגניסטאן, בעיראק, בטורקמניסטאן, באוזבקיסטאן, בערב הסעודית, בכוויית ובקטאר.

"איראן סבורה", מעריך אסכולאי, "כי נשק גרעיני ירתיע את אמריקה מלתקוף אותה". ג'אוודנפאר מציין מניע נוסף: הנשק הגרעיני נתפש ככלי לשימור השלטון וביצורו.

למעשה לא חדלה איראן ולו לרגע ממאמציה בתחום זה. הכל נעשה בחשאי, בלי שקהילות המודיעין של ישראל ואמריקה השיגו מידע אמין ומדויק. מאז 1985 הוקמו באיראן מעבדות מחקר, מומחי גרעין נשלחו להשתלמויות בחו"ל, נחתמו הסכמים עם רוסיה להקמת הכור להפקת חשמל בבושהר, ונרכשו ידע, טכנולוגיה וציוד, בין היתר צנטריפוגות מרשת ההברחות בראשות אבי פצצת האטום הפקיסטאנית ד"ר עבדול קאדיר חאן. כל אותה תקופה הצליחו מומחי הגרעין האיראנים לבצע בהחבא שורת ניסויים חשאיים שבהם הפרידו פלוטוניום בכמויות מזעריות והעשירו אורניום - שני ההליכים שבעזרתם מיוצרים חומרים בקיעים להרכבת פצצת גרעין. היקף תרגילי ההונאה נחשף רק בשלוש השנים האחרונות, בעקבות מידע שזרם החל מאוגוסט 2002 מ"המוג'אהדין חאלק", תנועת ההתנגדות למשטר בטהראן.

האיראנים הודו שהוליכו שולל את הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), למרות שהם חתומים על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. מעניין לציין כי האמנה לא אוסרת על איראן לעסוק בפיתוח גרעיני, כולל העשרת אורניום. היא רק מחייבת אותה לדווח על מעשיה.

מאז נחשפו השקרים, הלחץ הבינלאומי הכבד עושה את שלו. איראן הסכימה להשעות את כל פעילות העשרת האורניום. הסכם ההשעיה הושג בשיחות עם נציגי גרמניה, בריטניה וצרפת ויפוג בסוף החודש. להערכת מרבית המומחים בישראל, בקהילת המודיעין ומחוצה לה, איראן רואה בהסכם מכשיר להרווחת זמן ולהדיפת לחצים בינלאומיים, בין היתר בקשר לתקינות הבחירות שנערכו בשבוע שעבר.

ד"ר דן אלדר, בכיר לשעבר באגף המחקר של המוסד, סבור כי בחירתו של הנשיא החדש "מסמלת שינוי חברתי גדול. בבחירות אלה הכפריים והפרולטריון העירוני אמרו את דברם מול מעמד בינוני-גבוה שבע ובעלי הקרקעות, שהנשיא לשעבר האשמי רפסאנג'אני נמנה עליהם במידה מסוימת. בדיעבד, אפשר לומר כי שלטונו של הנשיא היוצא חאתמי לא היה אלא אפיזודה חולפת, שלא הובילה את איראן להתמתנות ולעלייה על דרך הרפורמות. בחירת אחמדינג'אד משמעותה: המהפכה הסתאבה והוחלט להחזירה למקורותיה החברתיים ולשורשיה. בחירתו מבטאת גם מהפכה דורית. במהפכה שהעלתה את חומייני לשלטון ב-1979 הוא לא נמנה על הממסד המהפכני הבכיר. מעניינת לא פחות העובדה שהנשיא הנבחר לא תואם את תדמית הדור הצעיר האיראני, כפי שהצטיירה במערב ובישראל, ולפיה הצעירים האיראנים רוצים כביכול לינוק מתרבות המערב ומאסו באיסלאם הרדיקלי".

שלטון האיסלאם באיראן נותר איתן ואף התחזק?

"בהחלט. יתרה מזאת, אנשי הדת האיראנים אינם פחות לאומנים משהיו אנשי משטר השאה. לפיכך השגת עוצמה גרעינית היא בעיניהם סמל מעמד ונכס לאומי המבצר את מעמדה של איראן כמעצמה אזורית".

אמריקה מסוגלת להחריב את התשתית הגרעינית באיראן. אבל היא תתקשה בשנים הקרובות לממש את יכולתה. היא תלתה תקווה מסוימת בבחירת רפסאנג'אני הפרגמטי במונחים איראניים. ושוב הוכח שהיא לא יודעת הרבה על מה שקורה באיראן. עכשיו, נוכח ההפתעה מבחירת הנשיא החדש, קשה להעריך כיצד יתפתחו יחסי איראן עם ארצות הברית והמערב ומה יקרה בסוגיית הגרעין.

"ספק רב אם יש ממש בכל הרעשים והצלצולים הנשמעים על כוונות התקפיות אמריקאיות כלפי איראן", מעריך אלדר, כיום חוקר בנושא המזרח התיכון במכוני מחקר בישראל. "נוכח המעורבות בעיראק, ספק רב אם בוש וממשלו ישקעו בהרפתקה איראנית. איראן אינה עיראק מבחינת היכולות והמוכנות הצבאית, התודעה ותחושות הכבוד והגאווה הלאומיים. לכן אני נוטה לחשוב שארצות הברית שוקלת יותר את המודל הלובי של 'אילוף הסוררת' ובמסווה של רטוריקה מיליטנטית ואיומים מתנהל משא ומתן שקט בערוצים חשאיים בין איראן לאמריקה על כל מרכיבי היחסים בין שתי המדינות ובכלל זה העניין הגרעיני".

אלדר מבחין בסימן נוסף המעיד על מעין הבנה בארצות הברית בצורך להגיע להידברות עם איראן ולזניחת האופציה הצבאית. מדובר בשינוי המפתיע שחל בעמדת הממשל בעניין המשך כהונת המשפטן המצרי ד"ר מוחמד אל בראדעי כמנכ"ל סבא"א. בשלוש השנים האחרונות ביקרו דוברי הממשל (וישראל) את בראדעי על גישתו הרכה מדי כלפי הפרותיה של איראן. אבל בחודש שעבר נפגש בראדעי בואשינגטון עם בכירי הממשל ובהם שרת החוץ קונדוליסה רייס. לא ידוע מה סוכם בפגישות אלה, אבל ברור שהממשל הסיר את התנגדותו לבחירתו לתקופת כהונה שלישית. אפשר להניח כי גובשה עסקה בין בראדעי לממשל, שבמסגרתה הוא התחייב לנקוט כלפי איראן קו תקיף יותר, עדי כדי תמיכה בעיצומים נגדה, תמורת תמיכה אמריקאית בו.

סימן נוסף לשינוי במדיניות האמריקאית הוא העמדתו לדין של לארי פרנקלין באשמת העברת מידע לאיפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית, ובאמצעותה לישראל. פרנקלין עבד בדסק האיראני בפנטגון ונודע בעמדותיו הניציות כלפי איראן. גישתו המחקרית היתה מגמתית ומוטה לעבר תפישת ישראל לגבי הצורך להכתיב קו תקיף כלפי איראן לסיכול תוכנית הגרעין שלה. פרנקלין ביקר כמה פעמים בישראל, נפגש עם בכירי איפא"ק (ששניים מהם עומדים לדין יחד עמו), עם אישים במשרד הביטחון ובקהילת המודיעין, ועם מומחים מהאקדמיה ובהם עוזי ארד - שנחקר בביקורו האחרון בארצות הברית בידי אנשי הבולשת הפדראלית על קשריו עם פרנקלין.

יכול להיות שהטיפול הנחוש של הממשל בפרשת פרנקלין מאותת על חוסר שביעות רצון מהתנהלות ישראל בסוגיה האיראנית, שמתאפיינת בפעלתנות יתר של נציגיה הרשמיים והרשמיים למחצה בזירה הואשינגטונית, מתוך כוונה להזין את מקבלי ההחלטות שם במודיעין מוטה וחד צדדי שנועד להשפיע על שיקוליהם. נראה כי ההחלטה להעמיד את פרנקלין לדין מעידה שבממשל נוצר הרושם כי ישראל מפריזה בכוונה בעוצמת האיום הנשקף מאיראן מגורענת.

אין סוף טוב

בגלל שלמודיעין הישראלי (והאמריקאי) אין מידע אמין ומדויק על יכולות הגרעין של איראן; בגלל שאין לישראל אופציה צבאית; ובעיקר בגלל שהיא נאלצת לסמוך על הדיפלומטיה האירופית (בגיבוי סבא"א) ולחצים אמריקאיים (כולל איום בהטלת עיצומים על יצוא נפט, כפי שמציע קיסינג'ר) לריסון התיאבון הגרעיני של משטר האייתוללות, שהכל תמימי דעים שאין הוא צפוי לשכוך - הרי שישראל חייבת להיערך לעידן חדש שעלול להתפתח בעתיד הלא רחוק, שבו יהיה לאיראן נשק גרעיני.

זו נקודת המוצא של הספר "אני הנבחר", רומן מתח שיצא לאור לאחרונה ושבמרכזו השאלה מה יעשה ראש ממשלת ישראל ברגע שמגיע לידיו מידע כי טילים איראניים חמושים בראשי חץ גרעיניים עומדים לנחות תוך 48 שעות על תל אביב. מחבר הספר, שבתאי שובל, הוא שותפו בחברת הזנק של האלוף (מיל') עמירם לוין, שהיה המשנה לראש המוסד. במשך שנים רבות שירת שובל במסגרת המילואים שלו ביחידת "בקרת אמ"ן" שתפקידה לשחק את פרקליט השטן ולאתגר את הערכות קהילת המודיעין. שובל עסק רבות באמ"ן בשרטוט תרחישים עתידיים.

בספר מסופר כיצד מגייס המוסד סטודנט איראני, באמצעות פיתויים מיניים בצ'טים באינטרנט ובדואר אלקטרוני, והופך אותו לסוכן מתריע, שמטפס לתפקיד מפתח בפיקוד הטילים הגרעיניים של איראן ומעביר את ההתרעה על הכוונה לשגר טילים.

על פי התרחיש הדמיוני של שובל מורה ראש הממשלה להעמיד בכוננות את מערך טילי יריחו ואת צוללות הדולפין, החמושים בראשי חץ גרעיניים. לפחות פעמיים בעבר, לטענת פרסומים זרים, העמידה ישראל את כלי הנשק הגרעיניים שלה בכוננות, או עשתה הכנות לשם כך: בתקופת ההמתנה במלחמת ששת הימים (מאי-יוני 1967) וביום השלישי (8 באוקטובר 1973) במלחמת יום הכיפורים. אמנם בשני המקרים האלה היה מדובר במשברים חמורים, שנתפשו בישראל כעלולים לסכן את קיומה, אבל אופי האיומים היה קונוונציונלי. אם וכאשר יהיה לאיראן נשק גרעיני יישא האיום אופי שונה לחלוטין.

ככל הידוע התקיימו כאן מעט מאוד דיונים בשאלה אם ישראל יכולה לשרוד מתקפה גרעינית. ב-1982 (בהשפעת המתקפה על הכור הגרעיני בעיראק) נכתב בישראל דו"ח שעסק בנושא זה ושבו נקבע - על סמך חישובים של מזג אוויר, משטר רוחות וזרמי אוויר, אמצעי השיגור, מיקום הפיצוץ ונתוני קרינה רדיואקטיווית - כי להערכת מומחים ייהרגו במתקפה גרעינית על ישראל בין מאה לשלוש מאות אלף בני אדם. מסקנת מחברי הדו"ח היתה כי ישראל תוכל על כן לשרוד מתקפה כזו.

רוב המומחים סבורים כי המסקנה הזו היא הבל ורעות רוח. לישראל אין יכולת רפואית לטפל במספר כה רב של נפגעים; אין לה משאבים כספיים, טכנולוגיים ואנושיים להשתקם לאחר מתקפה גרעינית; ומעל לכל לא יהיה לה חוסן נפשי לעשות זאת. ומכאן כי ההיגיון שהנחה את האבות המייסדים של ישראל להשיג יכולת גרעינית - למטרת הרתעה ולמה שמוגדר בתקשורת "ברירת שמשון" (תמות נפשי עם פלישתים או "אף אחד לא ישרוד אותנו") - תקף היום לא פחות מפעם.

אבל אם תממש את הפוטנציאל הגרעיני שלה או תגיב תגובה גרעינית על תקיפה גרעינית תחדל ישראל להתקיים כמדינה. מצד שני, אם יושגו הסדרי שלום עם מדינות ערב והפלשתינאים למרות העוצמה הגרעינית האיראנית, הם יסייעו בהפחתת האיום הגלום בה. *

אני חושב שהאמריקאים יתעשתו ויפלשו לאירן... אל לנו לשכוח שאירן היום היא לא פחות מגרמניה הנאצית... חברים! מלחמת העולם ה3 בעיצומה!!
ואם בכל זאת ישגרו עלינו טילים גרעיניים (חס וחלילה),אז ניקח את כל העולם איתנו!

תחשבו על זה ככה
בעולם שוחר שלום כמו היום, כל מדינה תוקפנית סובלת אפילו ארה"ב שנחשבת תוקפנית בעירק סובלת מחוסר תמיכה עולמית.
לכן על ישראל לפי דעתי פשוט לשתוק ולהתעסק ביכולת המכה השנייה כאשר רוה"מ יכול לבקש מבוש שיגיד בפומבי שארה"ב תתמוך בישראל במקרה שהיא תותקף ע"י איראן בנשק גרעני ואף תגיב בנשק זה כנגד התוקפת.
לפי דעתי איראן לא תסתכן במלחמה עם ארה"ב.
ישראל יכולה להשקיע את רוב המשאבים בשיפור החץ ושיפור יכולת המכה השנייה בעיקר בדמות צוללות שאינם יפגעו במקרה וישראל תותקף בנוסף לריכוז יכולות מודיעיניות באיראן.

ישנם שני שלבים שעלינו לעשות:

א. לחץ בינלאומי מצד ארה"ב מדינות אירופה ומועצת הביטחון וסנקציות חריפות נגד איראן כדי להשיב אותה מתוכניתה

אם הם לא ייאותו אזי שאז תיצטרך פעולה צבאית ופעולה זו תוכל להתבצע ע"י :

תרחיש 1. ישראל - באמצעות תקיפה של הכור






[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P010705/m.0.0107.1.1.9.jpg]





תקיפה זו תתיבצע ע"י מטוסי f-15i שיש להם יכולת להגיע לטווח כזה וזאת כאשר הם מצויידים בפצצות "מפצחות הבונקרים" ובטילי פופאי וכשלפני כן ייתקפו מטוסים את מערכת המכ"ם הצפופה שם - רק חבל שאי אפשר להשתמש במזל"טי הארפי נגד המכמ"ים {בגלל הטווח}

ובה בעת על ישראל להיות במהלך התקיפה ובהמשכה בכוננות כללית של כוחותיה לרבות כוננות גרעינית - אם זה אומר לחמש את טילי היריחו בפצצות גרעין ולחמש מטוסי f-15i בפצצות טרמו - גרעיניות ביכון לתקיפה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.israeli-weapons.com/weapons/aircraft/f-15i/f-15i_2.jpg]






זה תרחיש די מסובך עקב כך שאנו לא מעצמה צבאית ואין לנו מפציצים וגם הסיכון שאנו לוקחים הא עצום :

1. התערבות רוסית

2. החרמה מצד רוב מדינות העולם

3.תקיפה של אירן את ישראל בכל מערך טילי השיאב שלה כאשר הם מצויידים בפצצות כמיות וביולוגיות ומכוונות לגוש דן

4. תקפה כוללת של מדינות ערב - 12000 רקטות על הצפון - זהו תרחיש שלפי דעתי ספק אם ישראל תצא מזה בזול , לפי דעתי במלחמה כוללת יהיו לפחות 60000 הרוגים - רובם אזרחים מהצפון


תרחיש שני : תקיפה של אירן ע"י ארצות הברית - זה כבר משהו אחר , ארה"ב תוכל להשתמש בקלות במפציצים שלה שיופעלו מעירק וזה כולל :

f-117 שיגן על המפציצים מפני מטוסי f-5 של אירן

- b-2 שיבצע את עיקר התקיפה ע"י פצצות חודרות בונקרים וגם שימוש "באם כל הפצצות" על הכור בבושאר ועל המתקנים להפרת צינטרופוגת ופולוטניום .

b-1 יסייע למפציץ הקודם ואף יתקוף מערכי מכ"ם

ולבסוף שימוש ב b-52 שיעשה הפצצות שטיח



כדי לבצע שם את מה שנקרא " וידוא הריגה"

ובנוסף ארה"ב תכריז כי כל תגובה בלתי קונבנציואנלית של איראן על כוחתיה בעירק תהווה עילה לארה"ב לשהשתמש כנגדה בשק גרעיני שיהיה בהיכון

זה התרחיש הטוב ביותר משום שישראל לא תהיה מעורבת בעניין , והעבודה תהיה קלה ע"י המפציצים וגם אין חשש מהתערבותה רוסיה כי היא לא תתעמת עם ארה"ב

תרחיש 3: אי התערבות - גירעון היאזור , סיכוי אדיר להשמדת ישראל , ירידה מהארץ , ירידת הסיכוי לעשיית שלום עקב הקשחת העמדות הערביות כי סוף סוף יש סיכוי להשמיד את ישראל
זה התרחיש הגרוע ביותר כי גם אז ישראל תיהיה חייבת לצאת מההעמימות הגרעינית ואולי זה יוביל לעיצמות גרעיני - בכל מקרה ישראל תושמד ע"י איראן - לא נוכל להשמיד אותם או ליצור מאזן אימה אלא אולי א"י ייצור והצגה של פצצות מימן ואיום לשימוש בהם ושמא זה יביא לעימות בין מעצמתי של ארה"ה ורוסיה ואחכ......................



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images.nana.co.il//Upload/12004/Article/Article_Title_284391.jpg]


והתוצאה :
משמידה עולמות !!!!




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images.nana.co.il//Upload/12004/Article/Article_Paragraph_284398.jpg]

1. במקרים מסויימים דווקא עדיף לשהתמש בנשק מונחה טלויזיה/א"א ע"מ לחסל מערכות הגנה אווירית משום שכך אין צורך שמכ"מ האויב יפעל, וכמו כן יש לך אפשרות להשמיד את המשגרים עצמם ומערכות פסיביות שונות.

2. פורסם באופן רשמי שמתוכנת מטוסי הרעם הישראלים נמחקה היכולת לשאת חימוש גרעיני. תחסוך ממני את תרחישי המוסד-הוא-זה-שתפס-את-סדאם-חוסיין. אם אין לך הוכחות- אל תדבר סתם.

3. "f-117 שיגן על המפציצים מפני מטוסי f-5 של אירן" האף-117 הוא מטוס תקיפה, לא קרב, ביכולתו לשאת 2 פצצות ותו לאו. ורק שאני יבין- רק מול האף-5 צריך להתגונן? מה עם הפאנטום? מיג-29? אף-14?

4. הפצצות שטיח לא ממש יעילות מול מערכים מחופרים ומשוריינים כמו שמציגה הכתבה. הפצצת שטיח נועדה להרוס לגמרי מתקנים וכוחות- על הקרקע. אני לא מבין מה זהמשנה אם פצצת טון נישאת ע"י B-52 או אף-16... היא עדיין לא תחדור את מה שדרוש.

הפסקתי לקרוא כשכתבת:

"ובה בעת על ישראל להיות במהלך התקיפה ובהמשכה בכוננות כללית של כוחותיה לרבות כוננות גרעינית - אם זה אומר לחמש את טילי היריחו בפצצות גרעין ולחמש מטוסי f-15i בפצצות טרמו - גרעיניות ביכון לתקיפה"

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...52&postcount=18

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

הם יחשבו טוב מאוד אם להיכנס לעוד מלחמה לפני שהם סיימו עם עירק.דעת הקהל שם בהחלט לא תהיה בעד "עוד מלחמה במזרח התיכון" במיוחד בזמן ממשל בוש. "מנהלי" ארה"ב (כמו גם נשיא ארה"ב-בוש במקרה הזה)יקחו את עירק כדוגמה להסתבכות לא רצויה ומיותרת ולא ימהרו לקחת על את הסיכון של עוד הסתבכות כזאת.
זה הצד הפסימי בעניין.

הצד האופטימי-
אנחנו עם סגולה, הקב"ה איתנו מימי התנ"ך והוא יציל אותנו בנס גדול מאוד כדי שכולם יחזרו בתשובה.אין ממה לדאוג במקרה הזה, האירנים אכלו אותה.

שהמלחמה בעירק מראש נועדה להפיל את השלטון ולכונן שם משטר חלופי. אלפי הבדלים בין זה לבין מבצע קצר וחד פעמי לפגיעה בתשתית הגרעין או התעשייה.

מעבר ל"ניתוח" האסטרטגי ה"מבריק" שהוצג לעיל, חשוב לציין כי גם אם מחר בבוקר הכור בבושהאר היה נעלם ונמחה מעל פני האדמה, הייתה לאיראן יכולת העשרת אורניום שתביא לייצור פצצות גרעין.

לכן, כל הדיבורים המתלהמים על תקיפת הכורים, אין להם על מה להתבסס כגורם היכול לנטרל את היכולת האיראנית להתחמש בנשק גרעיני.

של הכנת פצצה גריעינית או עצם אחזקה בארסנל גרעיני.

אבל גם אם זה יגיע למצב כזה אני מאד מקוו שיהיה מאזן אימה גרעיני (למרות שזה דימוני) כמו בתקופת המלחמה הקרה.
אבל כמבון אסור לשכוח שאיראן היא מדינה רדיקלית ולא בהכרח פועלת בהיגון ולכן זה הסכנה הגדולה.

לדעתי אנשים פה מגזימים בתרחישים שלהם...ממש תסריטים מהווליוד.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.fresh.co.il/scripts/birthday.php?date=28/06/1989]

והאירנים הבני ז***ת האלה הם איום רציני ואולי הכי רציני שהיה על המדינה שלנו אי פעם.
נכון שהייתה מלחמת יום כיפור וששת הימים..אבל זה כבר אשכרה איום גרעיני.
תבין, מספיק פצצה גרעינית אחת שתפגע בנו במקום הנכון והלך עלינו קפוט. זה ישמיד אותנו כי יהיו עשרות אלפי הרוגים זה יוריד את המורל בארץ בקרב האזרחים והחיילים, המון אנשים יעזבו את הארץ וזאת גם תיהיה הזדמנות מצויינת לערבים הפלשתינאים לעשות לנו עוד פעם טרור ולפגוע בנו מבפנים הארץ ולנצל את החולשה שלנו- ממשלה לא יציבה וההתנתקות. חייבים להודות שאנחנו נמצאים בחרא של מצב. גם יש להם צבא גדול בהרבה ושטח שיהיה קשה יותר להשמיד כי הוא עצום... אין לי ספק בכלל בזה שצה"ל הוא צבא הרבה יותר טוב מהצבא האירני...אבל הם גדולים יותר בכמויות ומהווים איום.
בקשר לארה"ב, הם כניראה יעזרו לנו אם לא בדרך ישירה אז בדרך עקיפה כמו שליחת כספית, נשק וכו'. וזה כי הציבור שלהם לא יסכים לעוד מלחמה בסגנון וויאטנם-סומליה-עיראק כזה... ובטח שלא במצב שבו הם נמצאים היום - הם עוד לא סיימו את המלחמה שלהם בעיראק בכלל!
הרוסים? אני לא חושב שהם ירצו להתערב בדרך ישירה כמו תקיפה של ישראל כי סך הכל ארה"ב עדיין איתנו. אבל הם אולי כן יתמכו באיראן. מדינות אירופה? ניראה לכם שלמישהו שם באמת אכפת מאיתנו? תיראו מה מראים להם בחדשות עלינו ותבינו למה כל כך שונאים אותנו בכל העולם.
המלחמה עם איראן לפי דעתי תגיע במוקדם או במאוחר...אז עדיף כבר שתגיע במוקדם לפני שהם יכינו את הנשק הגרעיני שלהם. כי אם כבר יש מלחמה אז עדיף קונבנציאונלית....או לפחות לא גרעינית.

הפתרון הכי טוב הוא בכלל לכבוש את איראן ולעשות להם עבודות כפייה ולנצל אותם לכלכלת ישראל חחח...

בכל מקרה, אנחנו לא אלה שיחליטו איך ומה יהיה, לנו אין עדיין את הידע והנסיון(לרובינו פה לפחות אין) כדי לדעת מה המהלכים הכי נכונים לעשות. את זה נשאיר לכוחות הביטחון והממשלה שלנו.
מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה להיות מודעים למצב שבו אנחנו נמצאים היום ולא לחיות באופוריה.

גדי.

במצב של איראן גרעינית (ואני מתייחס לסוגיה לא במושגים של "אילו" אלא של "מתי"), שומה על ישראל להגות שוב בסוגיית העמימות הגרעינית. אין כל סיבה להניח כי איראן אינה מדינה רציונלית והיא מסוג "מדינה מטורפת" או מתאבדת, ובלבד שתתקוף את ישראל בנשק"ג.

אינני סבור שאיראן גרעינית מהווה סכנה קיומית לישראל, ואני משוכנע כי גירעונה של איראן יוביל למהלכים איזוריים מרחיקי לכת, כולל אפשרות שינוי המדיניות הגרעינית הישראלית., יתכן שעל ידי מהלך "הלבנת" הגרעין הישראלי בתמיכה אמריקנית.

לשלל ההתלהמות התיקשורתית של "מומחים" ומחשבי קיצין אינני שותף. ייתכן ובעתיד אעלה כאן בפורום מחקר עליו אני שוקד בזמן האחרון העוסק בנושא זה.

יוביל גם לפיתוח כלי נשק גרעינים של מדינות ערביות באיזור.

אסור לשכוח שיש איבה ומתח בין השיעים לסונים וערב הסעודית גם לא כזו תהיה מרוצה מזה שלאיראן תהיה יכולת גרעינית.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.fresh.co.il/scripts/birthday.php?date=28/06/1989]

הנקודה המרכזית לטעמי מהכתבה הזו, היא שבין אם איראן היא איום קיומי או לא (ולדעתי לא),
הרי שממילא אין לנו יכולת לשנות את יכולתה הגרעינית באמצעים צבאיים.
כפי שהזכירו חברים בפורום, אכן יש לנו מטוסים וכלי נשק שמסוגלים להגיע עד איראן, אך זה כשלעצמו לא מהווה איום על תעשיית הגרעין האיראנית. אין לישראל יכולת להשמיד 17 אתרים מפוזרים במעמקי האדמה בו-זמנית (כורים קטנים, מתקני העשרה, מתקני יצור מים כבדים וחומרים יעודיים, מפעלי יצור והרכבת נשק, מחסנים שונים ובונקרים, וזאת בלי לכסות בכלל את בושהר) .

לטעמי, ישראל אף לא תנסה. יותר סביר בעיני שאיראן גרעינית תקבל לגיטימציה עולמית למשטר האיסלאמי שלה (כמו פקיסטאן היום, שהיא אסלאמית אבל גרעינית, בעלת משטר צבאי אבל ידידה של ארה"ב), וישראל תחתור ברצינות להשגת הסכם שלום איתה (להערכתי אין היום מאמצים בכיוון הזה, בגלל שהדבר נוגד את מדיניות ארה"ב).
בכל אופן, אם באיזה תרחיש עתידי נתדרדר לקראת מלחמה גרעינית עם איראן, אני לא חושב שאני אשאר פה כדי לבדוק אם נספוג שלוש מאות אלף הרוגים או רק מאה אלף.

בכתבה נאמר כי אין לישראל יכולת למכה שנייה יעילה.
הצוללות הישראליות היכולות לשאת נשק גרעיני אינן נחשבות למכה שנייה?

אבל אני יכול להגיד לך בלי לחשוב יותר מדי שאין מספיק צוללות.. הרוטציה הנוכחית עובדת ככה:
2 צוללות פעילות ואחת בתיקונים.
תכניס לזה אימונים,חלוקה לגזרות שונות (מן הסתם יש לצוללות עוד דברים לעשות חוץ מלשהות מול חופי איראן) ותבין שהצוללות לבדן אינן יכולות לכסות את השטח האיראני כולו לבדן..

בלי קשר הכתבה הזאת נראת לי מאוד מאוד דבילית...כי לא הכותב ולא הקוראים לא יודעים מה היכולות האמיתיות של הנשק בו מחזיק צה"ל...
ולמרות זאת קובעים כי לישראל אין יכולת מכה שנייה ויכולת להשמיד את מתקני הגרעין האיראניים.
כל מה שהוא כותב זה מדברים שמפורסמים ברבים או שהוא משער שהם קיימים .
מן הסתם אם קיים נשק שמסוגל לחדור את הביטון סביב מתקני הגרעין אז לא הכותב ולא אנחנו נדע עליו.
כמו כן אני בטוח שרובנו כולל כותב הכתבה לא יודעים אם לישראל יש יכולת מכה שנייה ואם כן איזה כלים עומדים לרשותה.
ומי שיודע בטוח לא יפרסם את זה ברבים.. נראה לי עיסוק די מיותר..
מה שכן נהיר וברור לי שבזמן זה או אחר תהיה מדינה איסלאמית בעלת נשק גרעיני זה פשוט בלתי נמנע...

זה שאין מו"מ בגלל האינטרס האמריקני זה סתם שטויות (מצטער על הבוטות). לידיעתך עד בערך1979 אירן הייתה בעלת הברית הכי טובה של ישראל במזה"ת , היה שם שילטון חילוני ,קשרי מסחר עם ישראל ,שיתוף פעולה בתחומים שונים ודברים בסגנון.
בערך בסביבות 1979-1980 קבוצה של קיצונים איסלאמים תפסה את השילטון , הם עשו שם כל מיני בלאגנים כמו הפיכה דתית, הסתה נגד ישראל ניצוק הקשרים עם ישראל ומאז הם הפכו מהאירנים הטובים לאירנים הרעים שכולנו מכירים ואוהבים היום.
התחביב הנפוץ של המנהיגים של אירן הוא לדבר על איך שצריך למחוק את ישראל מהמפה בגלל שהיא המקור לצרות של כל האיזור וגם דברים נחמדים אחרים על ישראל שאני לא ממש זוכר.
אם תנסה לנהל איתם משא ומתן הדרישה שלהם תהיה שישראל תפסיק להתקיים.
מסקנה: בוא לא ננהל איתם משא ומתן.

ציטוט:

ומאז הם הפכו מהאירנים הטובים לאירנים הרעים שכולנו מכירים ואוהבים היום. התחביב הנפוץ של המנהיגים של אירן הוא לדבר על איך שצריך למחוק את ישראל מהמפה בגלל שהיא המקור לצרות של כל האיזור וגם דברים נחמדים אחרים על ישראל שאני לא ממש זוכר. אם תנסה לנהל איתם משא ומתן הדרישה שלהם תהיה שישראל תפסיק להתקיים. מסקנה: בוא לא ננהל איתם משא ומתן.

העובדות ההסטוריות שציינת ידועות לי, אבל אני לא מגיע לאותה מסקנה.
האיראנים עצמם כנראה נשארו איראנים, כפי שאנו הישראלים כנראה נשארנו ישראלים...
בכל מקרה, גם ההנהגה וההסברה הסורית בשנות השמונים כתבו עלינו בדיוק אותו דבר, ובכל זאת נכנסנו איתם למו"מ לשלום. גם אש"ף התבסס על השמדת ישראל וכו' וגם איתם הגענו למו"מ והסכמים.
דווקא העובדה שבעבר הלא רחוק מצאנו מכנה משותף ואינטרסים כלכליים משותפים עם האיראנים מוכיחה שהכל הפיך, וכבר היו דברים מעולם אפילו עם מדינות שדוקא כן היינו איתן במלחמה (מצרים, ירדן).

אני לא שולל מו"מ עם אירן רק בגלל שהם אירנים ושיש שם קיצונים, אני כן שולל מו"מ בגלל השלטון שלהם שבכלל לא מעוניין במו"מ(בשלב זה לפחות) ואם יוזמה ישראלית (שלא תעלה על הדעת) תבוא אז האירנים יתפסו את ישראל כחלשה ופייסנית שמפחדת מכוח ההרתעה האירני ומתכנית הגרעין המתפתחת שלהם. זה נכון שאפשר להגיע להישגים עם מדינות כאלה אבל קודם צריך שהם ירגעו קצת ואז יהיה אפשר לחשוב על זה(עכשיו אי אפשר) בד"כ תהליך זה קורה אחרי הרבה שנים ואולי מלחמה.
מו"מ עם אירן עכשיו הוא כמו מו"מ עם מצרים לפני מלחמת ששת הימים- בלתי אפשרי. למצרים לקח 3 מלחמות והרבה מאוד שנים כדי שיגיעו למצב שאפשר לנהל איתם מו"מ.
מסקנה 2: מו"מ עם אירן יהיה אפשרי בעתיד עם התרככות המשטר או החלפתו אבל לא במצב שאירן על סף פצצה גרעינית ואיום צבאי מתמשך מצדה.צריך סימן של רצון טוב מצד אירן קודם כדי להתחיל בתהליך(משהו קטן אפילו כמו שירשו לספורטאים שלהם להתחרות בשלנו באולימפיאדה למרות שהאירנים יכסחו אותנו).

ציטוט:

למצרים לקח 3 מלחמות והרבה מאוד שנים כדי שיגיעו למצב שאפשר לנהל איתם מו"מ

צודק, לפני מלחמת ששת הימים הנהגת מצרים לא היתה מוכנה לבוא איתנו במו"מ כיוון שחשבו שיוכלו להכריע אותנו. אולם לאחר מלחמת ששת-הימים דווקא פנו המצרים מו"מ לשלום, אולם אנו ראינו עצמנו בלתי מנוצחים, ולכן סירבנו. ראה גם:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...ml?itemNo=77628
אחרי מלחמת יום כיפור גם לנו נפל האסימון, והסכמנו לחתום על הסכם שלום בתנאים גרועים מזה שהוצע לפני המלחמה.
כלומר שלא רק למצרים לקח זמן להגיע למצב הזה, אלא גם לנו, ולצערי במחיר של אלפי הרוגים.
מכאן, אפשר להסיק שכל עוד ההנהגה בישראל תראה את האיום האיראני כבעל פתרון צבאי, היא לא תעשה צעדים בכיוון המדיני. יתכן שכשהפצצה האיראנית תהיה עובדה מוגמרת התפיסה הזו תשתנה.

אני לא מבין, למה ישראל לא הסכימה?
זה רק היה עושה לנו טוב...לא היו שום סעיפים שפוגעים בנו איכשהו. אז למה? אני באמת רוצה לדעת...
תודה.

חצי האי סיני הוא בעל חשיבות צבאית אסטרטגית גדולה מרמת הגולן, ומהווה חיץ מגן ביננו לצבא המצרי, ושטחי אימונים לשריון וחיל האויר שפשוט אין בארץ. לא ניתן להפריז בחשיבות המדינית של הישיבה על גדות תעלת סואץ ושפת הים הערבי. מהרי סיני ניתן לקבל קו ראיה לקהיר, דבר שלא ניתן לוותר עליו מבחינה מודיעינית. בסיני יש נפט שיפתור את מצוקתנו הכלכלית ומחצבי אורניום (ואתה יודע למה זה טוב), וחשוב מכל ישנה התישבות יהודית חלוצית פורחת (חבל ימית, אופירה ועוד).
בכלל, ידוע שאם ניסוג מסיני, המצרים ינצלו זאת כדי לקדם את צבאם לפתחת הנגב לתקיפה, רק שאז קו הבלימה שלנו יהיה קו באר-שבע-אשקלון... פשוט טירוף !
אם המצרים רוצים באמת שלום, הם יכולים פשוט להרים טלפון ונחתום על שלום בגבולות הקיימים.
לסיכום שר הבטחון (דיין) כבר אמר "טוב שארם-א-שיח בלי שלום משלום בלי שארם-א-שיח".
ואחר כך פרצה מלחמת יום כיפור..

למעשה, סאדאת דרש מישראל להתחייב לזכות השיבה (!) ולנסיגה מוחלטת מכל מה שנכבש בששת הימים - ורק אז הוא היה מוכן למו"מ (ולשטחים מפורזים בעומק שווה. נניח, אנחנו נפרז עד לערבה והוא עד אבו-עגיילה). לא רק שהממשלה אז לא הייתה יכולה להסכים לזה, כי אם גם היום ממשלת ישראל לא הייתה מסכימה לזה.
יש לציין גם כי כאשר דיין הציע נסיגה חד צדדית מאזור התעלה, שהייתה מאפשרת למצרים לפתוח את התעלה לשיט, המצרים דחו את ההצעה - למרות שהם לא היו מתחייבים לכלום.

(לדן שיפטן הייתה הרצאה מעניינת בעניין. לא יודע אם יש אותה באינטרנט, אבל שווה לבדוק).

אני לא יודע עם איזה סל דרישות הגיע סאדאת למו"מ לאחר מלחמת יום כיפור, אבל אני מניח שהוא נאלץ לוותר על חלק מהן, כפי שאנו נאלצנו לוותר על חלק מדרישותינו (לדוגמא נושא ההסכם המשלים אודות כינונה של אוטונומיה מלאה בגדה המערבית וברצועת עזה, במסגרת הסכם השלום. כנראה ככה זה כשמתפשרים).

אני גם סבור שלו היו מביאים לפני ממשלת ישראל בספטמבר 73 את נוסח ההסכם הסופי מ-79, לא היה בנמצא אחד שהיה חותם עליו, וזה אולי המוטיב הכללי במה שניסיתי לאמר.

בכל מקרה, מאחר ואת ההסטוריה אי אפשר לשנות, הרי אי אפשר להוכיח את הדברים האלה, רק אולי להתווכח עליהם מדי פעם... : )

והם לא ירצו כל כך בקלות להפציץ אותו בפצצה גרעינית(ולא רק למוסלמים אלה לכל הדתות)
אז יהיה דיי בעיה .

צודק..ממש לא חשבתי על זה ככה.