אני צריך להעביר מור"ק על מלחמת סיני, ואני נתקל בהרבה דברים שאני לא מוצא הסבר אליהם.
כמו למה הם הוצנחו דווקא במיתלה?
מה הייתה המטרה של ההצנחה?
איך המצרים ידעו להתחפר שם וחיכו לצנחנים?

המדינה היא שלנו ומה שנעשה הוא מה שיהיה

המקטרגים של אריק שרון אומרים שהוא דחף להצנחה שם בלא סיבה מבצעית מספקת.
אבל אלו דעות סובייקטיביות ביותר ובטח לא אני אכריע מה בדיוק קרה שם.

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

לא ברור מה אתה שואל - מה היתה התכלית האסטרטגית של ההצנחה, או למה דווקא בנקודה הספציפית הזו?

אגב, המצרים לא ידעו להתחפר שם ולחכות - הכוח שהיה בתוך המעבר הוא כוח שנע להלחם בצנחנים ונפגע מתקיפות ח"א.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס לא ברור מה אתה שואל - מה היתה התכלית האסטרטגית של ההצנחה, או למה דווקא בנקודה הספציפית הזו? אגב, המצרים לא ידעו להתחפר שם ולחכות - הכוח שהיה בתוך המעבר הוא כוח שנע להלחם בצנחנים ונפגע מתקיפות ח"א.

יותר ברור- מה הרווחנו מהצניחה הזאת? יום אחרי הצניחה נכנסו כוחות מכיוון ישראל בכל מקרה..

שיירת הרכבים המצרים אכן נפגעו אבל החיילים הצליחו להינצל עם הנשקים שלהם (לפי אתר גדוד 202) והם אלה שפתחו באש בסופו של דבר..

המדינה היא שלנו ומה שנעשה הוא מה שיהיה

מה שנפגע הוא כנראה חניון הרכב שלהם, בתכל'ס, והם ישבו בעמדות מוצלחות בהחלט וחיכו שם לא מעט זמן לפני שהצנחנים הראו את פרצופם.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

בגלל הקנוניה בין צרפת, בריטניה וישראל.
הרעיון היה ליצור איום לכאורה על התעלה, שיאפשר למעצמות האירופאיות לדרוש נסיגה הדדית, של ישראל ומצרים, מהתעלה.
הדרך הזולה והמהירה ביותר לייצר את האפקט הנ"ל היה ע"י הצנחה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

מלחמת סיני היתה מהלך מתואם בין הבריטים הצרפתים וישראל. מה שעניין את הבריטים והצרפתים היה השתלטות על תעלת סואץ. לצורך כך גדוד ישראלי צנח בקרבה מספקת לתעלה. הבריטים והצרפתים, לפי התיאום, העבירו אולטימטום לשני הצדדים לסגת מהתעלה. הישראלים "כמובן" הסכימו בעוד המצרים התנגדו, מה שיצר עילה לפלישה האנגלו-בריטית. המבצע לא חייב השתלטות על מיצרי המיתלה וזאת היתה "הברקה" של שרון שעצרה את קידומו למספר שנים.

מוטי גולני :
לפני התנועה ובמהלך הקרב העדיף שרון להתעלם מחובת הדיווח ומן הפקודות שהגיעו אליו. גם דיין אינו נקי מאחריות, בשל המידור הפנימי הכבד שאפף את המלחמה שהוא היה מאדריכליה החשובים, אם לא החשוב ביותר לפחות בצד הישראלי. מי שמכנה מלחמה בשם "מבצע", צריך להתייחס בהבנה לכינוי תנועתו של גדוד שלם אל תוך מיצר יבשתי מבוצר, בשם "סיור מצומצם".

גדוד הצנחנים צנח ליד מצבת פארקר, התחפר שם והמתין לשאר החטיבה של שרון שחברה אליו לאחר שחצתה את סיני לרוחבו בנסיעה ארוכה.
לאחר מכן החטיבה פנתה לכיוון המתלה ושם נתקלה במארב מצרי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי GeriReshef גדוד הצנחנים צנח ליד מצבת פארקר, התחפר שם והמתין לשאר החטיבה של שרון שחברה אליו לאחר שחצתה את סיני לרוחבו בנסיעה ארוכה. לאחר מכן החטיבה פנתה לכיוון המתלה ושם נתקלה במארב מצרי.

אוקיי...מה היה הטעם בזה שהם צנחו? למה הם לא היו יכולים לבוא עם שאר החטיבה?

המדינה היא שלנו ומה שנעשה הוא מה שיהיה

אם היו מתחילים בתנועה מהגבול, אזי מצריים הייתה עלולה לתגבר כוחות, והצנחנים היו עלולים להתעכב ולא להגיע בזמן קרוב לתעלת סואץ - ואז לא היה שום תירוץ להתערבות הבריטית-צרפתית.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

המצרים חסמו את הגבול הימי הדרומי לחורות מהמזרח ועל מנת להכניס סחורות מהמזרח היו האוניות צריכות להקיף את אירופה לכן תוכננה פעולה לכבוש את תעלת סווואץ ובגלל מודיעין הוחלט להנחית את הכוחות במעבר המיתלה!

איזה אירופה ומה מודיעין. יכולת לוותר על הפוסט הזה ובמקום זאת לקרוא את נהלי הפורום.

אֲהוּבָתִי לֹא הָיְתָה בַּמִּלְחָמָה.
הִיא לוֹמֶדֶת הִיסְטוֹרְיָה וְאַהֲבָה
מִגוּפִי, שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּים, שָׁלשׁ.

אם אני זוכר נכון, ישנם שני מעברים במרכז סיני: מעבר הגידי ומעבר המיתלה.
כיוון שמדובר במעבר הכרחי, היה צורך לשלוח לשם כוח שיתפוס את המעבר. אני מניח כי הם הוצנחו בצד המזרחי על מנת לאפשר חבירה מהירה עם שאר החטיבה, על מנת שלא להגיע למצב של הבריטים והאמריקאים בפלישה (?) להולנד במלחמת העולם השניה

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

מטרת הצניחה היה לדמות פעולת תגמול גדולה כנגד מצרים, והיא נעשתה בצניחה בכדי לתת עילה מספיק טובה למעצמות, צרפת ובריטניה, להתערב בנעשה ולפתוח במבצע מוסקיטר. המצרים קידמו כוחות למעבר המיתלה משום שהוא אחד משני המעברים החיוניים בסיני. באותה עת נעו כוחות חטיבת הצנחנים בפיקוד אריק שרון לעבר גדוד 890 של רפול שהוצנח במיתלה. באשר לתנועת גדוד הנח"ל המוצנח וסיירת צנחנים למעבר בסיור אלים, הדבר אירע בשל חששו של שרון ממארב מצרי ופירוש רחב שנתן לאישור של גנדי (רחבעם זאבי ז"ל) לבצע סיור במעבר. לימים טען גנדי כי התכוון לפטרול קטן ושקט בכדי להשיג מודיעין ואילו שרון טען שהיה זה מובן מאליו שכוונתו היתה לאישור להוציא פטרול אלים בסדר כוחות גדודי. לאחר הקרב הקשה נשמעה ביקורת על הצנחנים מצד רא"לדיין ואחרים שהם היו ששים אלי קרב יתר על המידה והסתבכו שלא לצורך. מנגד אמר דיין ש- "מוטב להיאבק בסוסים אבירים כאשר הבעיה היא איך לבלום אותם, מאשר לדחוק ולהאיץ שוורים המסרבים לזוז." על שרון נשמעה ביקורת בקרב הצנחנים, בין היתר על ידי מוטה גור, כי הוא לא הקפיד בדוגמה אישית ופיקד על הקרוב מן המתחם החטיבתי ולא כדרכו תמיד, בראש הטור. כל זאת נכתב לא בכדי להמעיט מאומץ ליבו של שרון, שהיה מפקד השדה המוכשר ביותר של צה"ל ומפקד יוזם אמיץ ומחדש, הן כמפקד יחידה 101 וגדוד הצנחנים 890 (שרון הוא שטבע את האמירה "הצניחה תובעת מן האדם להעיז" ואת הכלל- "לא חוזרים עד שמבצעים") עת קבע בגופו ובנורמות הפיקוד שהציב (שרון נפצע בפעולת כיסופים, כיבוש יעד מבוצר בטקטיקה חדשנית בצה"ל, פרי פיתוחו, ולחם בחלק ניכר מפעולות התגמול בקו החזית) את העקרונות והכללים והסטנדרטים של צה"ל ללחימה, כך עשה גם כמח"ט הצנחנים כאוגדונר וכאלוף פיקוד. יצויין עוד כי גדוד הנח"ל המוצנח (כיום גדוד 101) , בפיקוד מוטה גור, הוצנח בהמשך מלחמת קדש בא- טור. כך שראוי לציין שצה"ל ביצע בהיסטורייה שלו שתי צניחות קרביות מבצעיות, אם כי באותה מלחמה. בגלל שלאחר הצניחה בא- טור לא התפתחה לחימה משמעותית היא פחות זכורה.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

וצריך להוסיף:

ההצנחה היתה אמורה להתבצע בחלקו המערבי של המעבר (מעבר הכרחי באיזור סיני), אלא שזיהוי שגוי של מחנה פועלים כמחנה צבאי הביא להסטתה לצד המזרחי, הנחות מבחינה טקטית. כאשר כבר זוהתה הטעות, זה היה ממש לפני ההצנחה, והוחלט לא לשנות חזרה את נקודת הצניחה.

נקודה נוספת להתייחסות היא העובדה שהסיור בוצע בתוך שטח ההשמדה במעבר, והיה שגוי טקטית.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

חשבו שהמיצר ריק לגמרי, ויצאו אליו בכוח הגון - אבל לא בהיערכות לקרב. משה ינוקא מתאר איך התייחסו לזה בתור טיול והוא עצמו ישב על הנגמ"ש עם רגליים בחוץ.

ההשערה שלי היא ששרון, בחושבו שהמעבר נטוש ומתוך הבנה שאזור מצבת פאלמר* הוא אמבטיה די גרועה להיות בה במקרה של התקפת שריון, שלח את האלק-סיור הזה כדי שהוא יוכל לומר למטכ"ל 'כוח שלי כבר עבר את המיצר, מבקש רשות לחבור אליו', ולתפוס עמדות טובות יותר במיצר.



*סורי, לא פרקר. קורה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

שרון לחם בחלק ניכר מפעולות התגמול בקו החזית....כדבריך
למיטב ידיעתי שרון לא לחם באף אחת מפעולות התגמול בקו החזית
וכנ''ל בכל הפעולות של יח' 101.....תקן אותי אם אני טועה

אגב....ככל הידוע לי כשחזרו הצנחנים לתל נוף לאחר קדש
הם תבעו להדיח את שרון משום שלא נמצא בקרב במיתלה
והסבריו לאי הימצאו היו תמוהים לשון המעטה..................

הבט, שרון לחם בראש יחידה 101 בפעולה הראשונה כשהלכו לפוצץ את ביתו של מוצטפא סמאלי ובפעולת קיביה, אל בוריג' וגם במארב לקצין הירדני (הרופא) בנבי דניאל. ואלה רק כאלה שאני יודע בלי לברר ולבדוק כמו שצריך.
שרון פיקד על גדוד הצנחנים 890 מקו החזית בפעולתו הראשונה בפיקודו כנגד המוצב המבוצר כיסופים (בה נפצע) בפעולות עזה (חץ שחור) נחלין חוסאן הסבחה קלקיליה ובכנרת (בה פיקד מנחתת במי הכנרת בשל מורכבות השליטה בכוחות שהיו כשני גדודים). שרון גם נפצע כמ"מ בחטיבת אלכסנדרוני בקרב לטרון.

כל זאת לא בא לבטל את טענות קציני חטיבת הצנחנים, ובהם מוטה גור, על היעדרותו הלא מוסברת לדבריהם, מקרב המיתלה.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

קרי, נסיעה מנהלתית על ציר נחות ללא חיפויים הדדיים.

ההצנחה בוצעה בצומת פרקר, צוממ מערבית למעברים, מפגש צירים מצפון לדרום ומזרח למערב..

זה לא התפקיד של מח"ט להתעסק בקרב בודד (אלא אם כן יש לו סד"כ של גדוד), ובמיוחד לא כאשר יש לו יחידות אחרות מפוזרות שהוא צריך להתעסק בהן. בשביל זה יש לו גדוד. הטעות (החוזרת) הזו היא אולי הבעיה המקצועית הכי קשה של צה"ל.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

בו הוא יכול להשפיע על הצלחת המאמץ המרכזי של החטיבה
עדיף במקום בו הוא גם יכול להתרשם במו עיניו מהנעשה ולתת הוראות בזמן אמת
שרון טען אחרי הקרב במיתלה (קרב גדודי פלוס) כי הוא היה בצומת פרקר
ותיאם את נושא הפינוי האוירי........נו באמת.....זה תפקיד המח''ט בזמן קרב??

וזה כמעט אף פעם לא קשור לניהול קרב גדודי שקורה באותו זמן. ההשפעה של מח"ט קשורה לתמרון מסגרות שיכולות לבצע זאת, בהטלת עתודה, באמנעה וכו'. ההשפעה של מח"ט על קרב כזה היא בהכנסת הכוח לקרב בצורה הטובה ביותר - ניהול הלחימה הוא באחריות מג"ד.

צומת פארקר הוא נקודת ההיערכות החטיבתית. הוא גם (לפחות) שטח חיוני חטיבתי- מין הראוי שהמח"ט יהיה שם ויתעסק בכל מזה שיעזור להחזיק אותו. אם מה שהוא עושה זה להתעסק בפינוי - זה לא טוב. בשביל זה יש לו סמח"ט.*

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ההחלטה גרמה למצרים לסגת ושינתה את פני הקרב.

נכון מאוד. ההחלטה לשלוח את הסיירת, ומאוחר יותר את גדוד 890 לחילוץ וסיום הלחימה (אז נהרג עובד לידז'ינסקי שהיה מ"פ בגדוד) היתה של שרון. מח"ט שניהל את הקרב מנקודה אחורית שממנה שלט על כלל כוחות החטיבה ועל שדה הקרב (אבל לא כמו במלחמת לבנון השנייה, בה פיקדו מח"טים על לחימה משטח ישראל כמו למשל בבינת' ג'בל). ויש גם הרבה בטענה של ביטיס שמח"ט לא צריך להיות כאחרון הרובאים ואפילו לא כמו המג"ד. מאשימו של שרון לאחר מכן, מוטה גור, נקט באותה שיטת פיקוד כאשר היה מפקד חטיבת הצנחנים 55 בקרב על ירושלים. וכך גם מפקדים אחרים דוגמת יורם יאיר בשל"ג או יאנוש בן-גל ביום הכיפורים.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

לא תמיד. בדאמור למשל הוא עמד על גג של בניין וצפה על שדה הקרב כשהוא מפקח על גדוד 890 שהסתבך בעיירה ועל תנועת הכוחות האחרים.נכון שבמקרים אחרים דוגמת שמלאן (אני חושב, ויתכן שאני מתבלבל עם קבר שמון. בסוף את המידע אני שואב מסיפוריו של אבי ומהספר "אתי מלבנון") כשנהרג מפקד צוות העורב נע יה יה קדימה והוביל את הכוח בלחימה. כי גם מח"ט, ככל מפקד, צריך להתמקם בנקודה שממנה יוכל להשפיע כמה שיותר על הכרעת הקרב.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

הכח פוצל לשני ראשים, היח"טיות היו במגמת עליה (לשוף, בראש החטיבה),
890 היו אמורים לעבור את העיר לחסימה צפונית.

בשימלן, יאיה היה בעורף היחטיות, חפ"ק החס"ה (דורון אברוצקי) צמצם טווח לקו הלוחמים הראשון.
בקבר שמון, היגע לקו התצפית הראשונה, היה צמוד לצוות עורב שטווח משאיות סוריות.

דמור זו דוגמה מצוינת - קרב חטיבתי הוא לרוב לא חד-ראשי.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ראש החטיבה נע לכיוון מזרח והחסימה לצפון, למנוע מעורף החטיבה להיות חשוף.

אגב, יאיה לא היה על בניין גבוהה, אלא בניין הממוקם במעלה הדרך אל השוף.

וואו תודה רבה עזרת לי מאוד.

המדינה היא שלנו ומה שנעשה הוא מה שיהיה

ראשית, יש הרבה חומר לקרוא על הפעולה, אפילו באינטרנט, כדאי ומומלץ.

שנית, דיברתי לא מזמן עם דן זיו (קיבל את אות הגבורה על חלקו בקרב), ויש מס' עובדות שכדאי להבהיר :
1. כפי שנאמר, הצניחה במתלה היתה חלק ממהלך מתואם עם הבריטים והצרפתים, ולא היה כאן מהלך טקטי שלם לכיבוש סיני, המתלה מאפשר תנועה מהירה לכיוון העיר סואץ וזו היתה כוונת הפיקוד העליון.
2. גדוד 890 של רפול הוצנח בצידו במזרחי של מעבר המתלה, ושאר החטיבה בפיקודו של שרון נעה רכובה תוך ביצוע מס' קרבות בדרך עד שחברה לגדוד, כאמור הגדוד הוצנח ליד מצבת פרקר ושם התחפר לקראת משימות להמשך.
3. שרון לא פיקד על קרב המתלה פשוט מכיוון שלא היה שם, מי שפיקד על הקרב היה דוידי, עפ"י פקודה שקיבל משרון, שרון כאמור נע בראש החטיבה.
4. הכוח של מוטה גור ביצע סיור מקדים בכוח מנוגמש + טנקים קלים (AMX) על מנת לפתוח את הציר, הכוח לא ידע שהמצרים נמצאים במקום מכיוון שלא היה המודיעין (נשמע מוכר ...).
5. כפי שנאמר למעלה, המיתלה הוא אחד משני מעברים הכרחיים בדרך לתעלה, השני הוא מעבר הגידי, והמצרים הכינו בתוך המיתלה מחפורות ושוחות לרוב, בפועל המיתלה לא היה מאוייש עד שלא שמעו המצרים ב"קול ישראל" שצה"ל נע לסיני ואז יצאה חטיבה מצרית לאייש את המעבר, כך שכאשר הכוח של מוטה עבר את המיצר היו מחופרים שם שני גדודים כמעט.

ושלישית, אנחנו חוטאים הרבה פעמים בניתוח קרבות מהכורסא ושולפים ביקורת כאילו היינו שם. מדובר בגדוד צנחנים שהיה עשוי ללא חת, בתקופה שבה פקודה היתה פקודה ולא כל חייל שאל 3 פעמים האם הפקודה היא חוקית. כשנשלחה הסיירת לאגף את המיצר מצפון ולחבור למוטה וקיבלה פקודת הסתערות, היא הסתערה גם כאשר היה ברור להם שהם נמצאים בנחיתות מספרית. כאשר קן דרור קיבל פקודה לנסוע דרך המעבר על מנת שרפול ודווידי יוכלו לזהות את רשף הרובים, הוא נסע בג'יפ פתוח למרות שהיה ברור לו שזו משימת התאבדות. כאשר דן זיו קיבל פקודה לנסוע עם זחל"מים דרך המעבר ולחבור לכוח של מוטה על מנת לבדוק מה קורה ולהעביר את הפצועים הוא נסע תחת אש תופת וגם חזר. לפעמים הדרג הבכיר והבכיר מאד עושים טעויות, אבל הלוחמים לא צריכים יותר מדי להתפלסף, לוחמים תפקידם להילחם וזאת עשו בקרב המתלה בצורה יוצאת מהכלל - ועל כך המור"ק !

! This is Sparta

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן1 ושלישית, אנחנו חוטאים הרבה פעמים בניתוח קרבות מהכורסא ושולפים ביקורת כאילו היינו שם. מדובר בגדוד צנחנים שהיה עשוי ללא חת, בתקופה שבה פקודה היתה פקודה ולא כל חייל שאל 3 פעמים האם הפקודה היא חוקית. כשנשלחה הסיירת לאגף את המיצר מצפון ולחבור למוטה וקיבלה פקודת הסתערות, היא הסתערה גם כאשר היה ברור להם שהם נמצאים בנחיתות מספרית. כאשר קן דרור קיבל פקודה לנסוע דרך המעבר על מנת שרפול ודווידי יוכלו לזהות את רשף הרובים, הוא נסע בג'יפ פתוח למרות שהיה ברור לו שזו משימת התאבדות. כאשר דן זיו קיבל פקודה לנסוע עם זחל"מים דרך המעבר ולחבור לכוח של מוטה על מנת לבדוק מה קורה ולהעביר את הפצועים הוא נסע תחת אש תופת וגם חזר. לפעמים הדרג הבכיר והבכיר מאד עושים טעויות, אבל הלוחמים לא צריכים יותר מדי להתפלסף, לוחמים תפקידם להילחם וזאת עשו בקרב המתלה בצורה יוצאת מהכלל - ועל כך המור"ק !

יפה אמרת.
ועדין, יש מקום ללמוד מהן השגיאות שנעשו בקרב הזה - ובאחרים - על מנת שלא לחזור עליהן.
המור"ק נועד ללמד את הלוחמים מה צריך לעשות כשהמפקדים שלהם טועים.
הפקת הלקחים נועדה ללמד את המפקדים איפה הם עלולים לטעות, בתקווה שיצליחו להימנע מכך בעתיד.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

שנינו יודעים שבמקום שבו מחולקים צל"שים כנראה שהקרב לא הלך ממש חלק. אין ספק שיש מה ללמוד ברמת המפקדים אבל ... המיתלה, החווה הסינית, גבעת התחמושת, כיבוש החרמון ועוד ... קרבות גבורה שהמור"ק הוא גבורתם של החיילים והמפקדים, ולא ההצלחה הטקטית והאסטרטגית.

אם רוצים מור"ק על קרבות בנויים לתפארת, אז זו אופרה אחרת.

! This is Sparta

קודם כל צנחן 1 מילים כדורבנות.
מצד שני אני מוכרח לומר לדעתי הצנועה, ואולי אני טועה, שגדוד הצנחנים הנ"ל נשאר ללא חת (אני מודה שכבוגר הגדוד והחטיבה אני משוחד) ולוחמיו עדיין מבצעים בנחישות את משימותיהם, ולטעמי לפחות ברמת החי"ר כך הדבר גם בחטיבות האחרות.
הרי לא לחינם אמר יורם יאיר (יה-יה) כי -
"ברמת הלוחמים והמפקדים הזוטרים הניסיון הקרבי של 2006 עולה על זה של צה"ל ב-82'. ההתחככות בשטחים והלחימה בעזה ובאיו"ש גרמו לזה שכמעט כל חייל קרבי עבר טבילת אש ויש לו ניסיון קרבי, מה שלא היה ב-82'. לעומת זאת, המפקדים של 82' היו מפקדים ותיקי מלחמות, כל מג"ד ומח"ט שלחם ב-82' לחם לפחות במלחמה קשה אחת אם לא בשתיים קודם לכן. ההבדל המהותי ביותר, הוא שב-82' המטרה של הכוחות הלוחמים הייתה ברורה, בכל שלב הם ידעו לאן הם צריכים להגיע ומה רוצים להשיג. לצערי זה דבר שלא היה לנו ב-2006 וזה מה שמנע את ההצלחה. זה מה שמנע מצה"ל להשיג את מה שהוא יכול היה וצריך היה להשיג." (מלחמה במבצע )

אולי אני טועה, ואולי באמת הצבא השתנה עד כדי כך שפקפוקים וויכוחים נוכח פני האויב הם דבר שבשגרה, אבל דומני שלא כך הוא הדבר. הכי קל לנו הוותיקים לומר שפעם "בזמננו" היה יותר טוב. הצבא (עם כל הבעיות והיתרונות שבכך) הוא פחות או יותר אותו צבא והלוחמים של 2011 אמיצים לא פחות.
שוב, אולי אני טועה (ואולי לא לזה צנחן 1 התכוון בכלל וסתם יצאתי חומוס). אני מקווה שלא.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן1 שנית, דיברתי לא מזמן עם דן זיו (קיבל את אות הגבורה על חלקו בקרב), !

אם זה אותו דן זיו, האחראי לכשלון בקרב סרפיאום עדיף שישתוק. האומץ האישי שלו הביא אותו לשרשרת של החלטות שגויות שבסופם נהרגו רבים מחיליו. לאחר הקרב היו לו כמובן תירוצים בשפע והסברים דחוקים. לא בטוח שאפשר לסמוך על דבריו.

ניתן לקרוא פה עוד על קרב סרפאום .

וגם פה.

יהודה

בתאריך 26.07.1956 הודיע הנשיא המצרי, שהוא מלאים את תעלת סואץ. הצרפתים והאנגלים, שהיו בעלי המניות בתעלת סואץ, החלו לחשוב על מיתקפה כנגד מצרים על מנת להחזיר לעצמם את השליטה בתעלה ולבטל את הלאמתה. במסגרת ההכנות למבצע הצבאי, העלו הצרפתים הצעה לשיתופה של ישראל במלחמה זו. במהלך השיחות בין צרפת, אנגליה וישראל, הוחלט שצה"ל יפתח בפעולה צבאית כנגד הצבא המצרי שיביא אותו קרוב לאיזור התעלה. הלחימה באיזור התעלה (מעבר המיתלה) יתן עילה לאנגלים והצרפתים להציב אולטימטום למצרים וישראל ולבקש מהם לסגת 16 ק"מ מהתעלה, והיה והאולטימטום לא יתקבל, אנגליה וצרפת יתקפו באיזור התעלה וישתלטו עליה.

הצניחה במיתלה ותנועת חטיבת הצנחנים, נועדו להשיג שני יעדים:

1. מילוי התנאי של מלחמה בין ישראל למצרים שיאפשר לאנגליה וצרפת להגיש את האולטימטום למצרים וישראל.

2. להטעות את המצרים ולתת להם להאמין שהפעולה במיתלה היא רק פעולת תגמול ולא מלחמה ממשית, וזאת על מנת שח"א המצרי לא ינסה לתקוף את ת"א וערים נוספות.

2. המתלה נבחר כי היה מספיק קרוב לתעלה כדי ליצור את התירוץ ('באנו למנוע פגיעה בחופש השיט') לשאלה 1.
3. המצרים קיבלו דיווח על הצניחה ומפקד מצרי יוזם במיוחד שלח את חייליו אל מעבר לתעלת סואץ ולמיצר המתלה (טוב, אל-חיטאן, אבל לא נהיה קטנוניים).

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

The Art of Strategic Counterintelligence
The Musketeer’s Cloak: Strategic Deception During the Suez Crisis of 1956

https://www.cia.gov/library/center-...ce.html#12-ibid

כזכור ארה"ב הופתעה לגמרי מלחמת סואץ והמאמר הנ"ל מנסה להסביר את הסיבות בגינן כשל ה CIA בחיזוי המלחמה. בין התובנות המעניינות

1. ה CIA התנגד לתמיכה אמריקנית בהקמת מדינת ישראל מהסיבות הבאות
א. חשש מסכסוך בין ארה"ב לערבים, שיסכן את השליטה והנגישות לנפט הערבי ויוביל את הערבים אל המחנה הסובייטי (כל הנבואות הללו אכן התגשמו)
ב. חשש שמדינת ישראל תקרוס אל מול הצבאות הערבים, מה שיחייב את ארה"ב להתערב צבאית למניעת שואה שנייה
ג. חשש שישראל (המאד הסוציאליסטית דאז) קרובה אידיאולוגית לברה"מ עד כדי משלוח גייסות לעזרתה (!!) יש לזכור שבאותם הימים רוב מדינות ערב היו עדיין מונרכיות ידידותיות למערב ועוינות את האידיאולוגיה הקומניסטית הסובייטית הנוקשה.
ד. חשש שהכרה בישראל יוביל לדרישות עצמאות דומות של הכורדים בעירק (אז עדיין מונרכיה ובעלת ברית חזקה של המערב) ושל הארמנים בטורקיה (חברה טרייה בנאט"ו הטרי).

2. ה CIA הצביע על כך שאין אחידות אינטרסטים בין בעלות הברית המערביות - הבריטים והצרפתים רצו כידוע לשמר את הנכסים הקולוניאלים ואזורי ההשפעה שלהם במזרח התיכון (למשל תעלת סואץ, ירדן ולבנון), זאת בניגוד גמור לאידיאולוגיה האמריקנית שדגלה בפירוק האמפריות והענקת עצמאות לעמי העולם (כפי שהיה בתת היבשת ההודית). ה CIA ניסה לשמר את מצרים במחנה המערב, גם אחרי הפיכת הקצינים ב 1952. בין היתר נציג הארגון בקהיר שכנע את נאצר להציג את עסקת הנשק הענקית כעסקה מול צ'כוסלובקיה ולא מול ברה"מ והוסבר לו שהמשך הקשרים הטובים עם המערב יאפשר להעניק סיוע לפיתוח המדינה הענייה. נאצר לא היה חירש לטיעונים הללו. בה בעת עסקת הנשק המצרית ולאחר מכן הלאמת התעלה היו כמובן הקטליזטורים הגדולים למלחמה.

3. ה CIA העריך שמנהיגי ישראל אינם מרוצים מקווי הפסקת האש 1948, בטוחים בעצמם מבחינה צבאית ומעוניינים להרחיב את גבולות המדינה על חשבון ירדן (הגדה המערבית) ומצרים (סיני). בכך גם סייעו בהטעיה העצמית שלהם - הם פרשו את הגיוס והפרישה הצבאית הישראלית שלפני המלחמה כמהלך שמכוון כנגד הגדה המערבית כולל הפאדיונים שם ולא כנגד מצרים. באותה העת בריטניה הייתה ערבה לבטחונה ושלמותה של הממלכה האשמית (וגם ספקה נשק וידע לצבאה) ולכן פריסת הכוחות מצדה בקפריסין נתפשה כאקט הרתעתי כנגד המהלך הישראלי המסתמן ולא בהכרח בהקשר של תעלת סואץ. כמו כן היה תרגיל ימי גדול של נאט"ו במזרח הים התיכון וגם זו היה אצטלה בריטית וצרפתית להזזת כוחות משמעותיים, שאכן נטלו חלק בהתקפה על סואץ.

4. גורמים נוספים שפעלו להעצמת ההטעייה הייתה האיבה ההדדית הידועה עוד מימי המנדט בין ישראל ובריטניה, כמו גם האיבה האישית בין רוה"מ הבריטי אידן ובן גוריון (ה CIA טען שאידן היה לא רק אנטי ציוני אלא אף אנטישמי). וכיצד מדינות שכה עוינות זו את זו יכולות לשתף פעולה ועוד סביב תוכנית מלחמתית משותפת? כנ"ל התחייבויות שקריות שנתנו מנהיגי ישראל, בריטניה וצרפת לאייזנהאור שלא לפתוח במלחמה (יתכן שהאמינו שלא יזכה בכהונה שנייה ועל כן לא יהיו השלכות מרחיקות לכת להטעיה המכוונת) תרמו משמעותית מאחר ואייזנהאור ואנשיו לא העלו על דעתם שבעלות ברית כה קרובות יטעו אותו בצורה בוטה שכזו ועוד בשיתוף. רבים בדרגי ההפעלה ב CIA אמנם חשדו בכוונות מקביליהם ב SIS (הידוע היום יותר כ MI6), בעיקר אחרי מעורבתם בהפיכה באירן ב 1953 אבל בדרגים הבכירים היה אמון מלא בבריטים בגלל אחידות האינטרסטים במלחמה הקרה בקומניזם.

5. הבריטים והישראלים הפעילו קמפיין תקשורתי כנגד נאצר באמצעות עיתונים ותחנות רדיו. המדיה הישראלית גויסה על מנת לייצר אמפטיה ותמיכה בציבור האמריקני, על מנטרות המעטים מול רבים, תוקפנות ורצחנות הפאדיון. המדיה הבריטית פעלה גם כלפי הציבור הבריטי והאמריקני אבל גם אל תוך מצרים עצמה בעזרת תחנת רדיו בקפריסין. למשל השוו בין נאצר להיטלר (זכרון טרי מאד, רק עשור אחרי מלחמת העולם) וטענו שמארח נאצים פנטיים דוגמת קצין ה SS אוטו סקורזני, שהוזמן למצרים על תקן יועץ צבאי ביחד עם 100 נאצים אחרים (בכלל בעצת ה CIA). גורמים חיצוניים שתרמו להצלחת ההונאה - תשומת הלב של הממשל הייתה נתונה לבחירות בארה"ב (שבוע לאחר מכן) וכן למרי הנרחב בהונגריה (שהוביל לפלישה הסובייטית באותו השבוע). בנוסף על כן שר החוץ דולס היה חולה מאד והעדרותו פגע משמעותית בתפקוד משרד החוץ כולו כצומת מודיעינית.

6. לסיכומו של עניין, למרות המתיחות הרבה באזור אחרי הלאמת התעלה, ארה"ב לא חשדה בדבר והופתעה לגמרי מפרוץ המלחמה כך שמדובר באחד ממהלכי ההונאה המוצלחים ביותר במחצית השניה של המאה ה-21. בסופו של דבר המהלך כשל מאחר וההלם האמריקני תורגם חיש מהר לזעם והתנגדות נחרצת בממשל אייזנהאור למה שנתפש אצלהם כחרחור מלחמה קולוניאליסטי. כניעתן המוחלטת ללחץ האמריקני והתקפלותן המבוהלת מסואץ גרמה נזק בלתי הפיך למעמדן של בריטניה וצרפת כמעצמות עצמאיות וראשי הממשלות שלהן (שחודש לפני כן עוד דנו באפשרות של איחוד בין שתי המדינות...) נאלצו להתפטר בבושת פנים. שתי המדינות נכנסו לתקופה של חוסר יציבות פוליטית ותהליך התפרקותן מנכנסיהם הקולוניאלים דווקא הואץ משמעותית (במקום ההפך). לגבי ישראל, אייזהנאור גמל לבן גוריון בניכור שנמשך עד תום כהונתם של שני האישים.

http://www.idf.il/1133-13584-he/Dover.aspx

גורם ההפתעה שיחק כאן תפקיד מרכזי. אפילו בתוך ישראל, בכל הקשור לפתיחתו של "מבצע קדש" שררה האפלה מוחלטת. קול ישראל שידר הודעה תמציתית של דובר צה"ל, לפיה כוחות של צה"ל תפסו עמדות בסמוך לתעלת סואץ ופגעו ביחידות פדאיון בעקבות פגיעות צבאיות באזרחי ישראל. המטרה הייתה ליצור אצל המצרים את הרושם המוטעה שמדובר בפעולת תגמול בלבד. על פי התכנון המקורי, מטוס דקוטה היה אמור להצניח בובות הטעיה בקרבת שדה התעופה כברית וליד איסמעיליה, ושני מטוסי מטאור T-7 תוכננו לביים נתיב טיסה בגובה 30,000 רגל לאורך ציר רפיח-קנטרה. הכל חלק מתוכנית ההונאה שנועדה להסתיר את שלב הפתיחה של "מבצע קדש".

כיוון שחיל-האוויר קיווה להצניח את לוחמי גדוד 890 מבלי שהדבר יתגלה, המבצע עצמו נפתח בניתוק הקשר - פשוטו כמשמעו - בין הכוחות המצריים בסיני למפקדותיהם בעורף. שני מטוסי מוסאטנג של טייסת "מגיני הדרום" המריאו בשעות הצהריים על מנת לקטוע את חוטי הטלפון בחצי האי סיני, בפעולה שזכתה לשם המרשים: "מבצע מספריים".

אימונים סודיים בבית דראס
הפעולה הפשוטה לכאורה דרשה ימים ארוכים של הכנות. בגלל הסודיות הרבה שאפפה את המבצע, שותף בתכנון רק טייס המוסטאנג סגן אמיתי חסון, ולקראת סוף האימונים הצטרף אליו סרן הארי קרסנשטיין.

חיל-האוויר בנה בחשאי מתקן מיוחד, שהוסתר בבית דראס: תפאורה מדויקת של המטרה, או במילים אחרות, ארבעה עמודי טלפון שביניהם נמתחו חוטי נחושת. הנשק אף הוא היה פשוט להפליא: משקולת כבדה שנקשרה בכבל לזנב המטוס ונועדה לקרוע את חוטי האויב.

ב-29 באוקטובר לקראת הצהריים נערך התדריך. מפקד הטייסת, רס"ן יצחק יבנה, הנחה לבצע את המשימה בכל מחיר, גם אם ייתלשו כבלי הניתוק מעל המטוס, כפי שאכן קרה באימונים. את ההשראה שלו הוא שאב דווקא מפרח טיס חסר-מזל, שבטעות ניתק חוטי טלפון באמצעות מדחף מטוס סטירמן שהטיס במהלך הכשרתו בבית-הספר לטיסה. בדיעבד, השתמשו צוותי המוסטאנג בפתרון יצירתי אפילו יותר.

עוף מוסטאנג, חתוך את השמיים
בשעה 14:00 המריא דרומה המטוס הראשון, לעבר היעד המרוחק יותר מבין השניים שנקבעו, סמוך לתעלת סואץ. הם טסו בגובה 100 רגל בדממת אלחוט, עם חימוש פנימי מלא, כאשר הכבלים הכבדים נשרכים מאחוריהם. תוך דקות אחדות המריא גם הזוג השני, וראה את שורות הצנחנים שהצטופפו ליד 16 מטוסי הדקוטה, שלוש שעות לפני הרגע ההיסטורי. "רק אז חשנו לראשונה את דחיפות המבצע - כמה גדולה האחריות הרובצת עלינו", תיאר סגן אמיתי חסון.

המציאות, כהרגלה, ווידאה שמה יכול להשתבש - ישתבש. הכבלים של שני המטוסים ניתקו לפני שהזוגות הספיקו לקטוע את קווי הטלפון. הזוג הראשון הצליח לאלתר באמצעות המדחף, אך הזוג השני מצא פתרון אחר. "באתי לקראת החוטים ולפתע ראיתי שלא אצליח להתרומם מעליהם", סיפר מאוחר יותר סגן אמיתי. "ירדתי מתחתם ויצאתי מצד שני. אחרי זה כבר התחלתי להוריד כנף. הכנף חתכה בחוטים כחמאה".

עד היום, לא ברור מה הייתה מידת ההשפעה של ניתוק קווי הטלפון על האויב. הפעולה אומנם שיבשה את הקשר והקשתה על המצרים לקרוא את תמונת המצב, אך מפקדת גדוד מכוניות הגבול שחנתה באזור הצליחה בכל זאת לדווח למטכ"ל המצרי בזמן אמת על מעבר 16 הדקוטות והצנחת הכוח. עם זאת, דבר אחד ברור: בשעה 16:59, בדמדומי השקיעה, הסתיימה בהצלחה הצנחתם של 395 הצנחנים מעל סיני. הלוחמים התקדמו לעבר מצבת פארקר ובערב אף תפסו את ה"מזלג" הסמוך לו ללא התנגדות מאורגנת. "מבצע קדש" החל.

מפקד טייסת 103 "הפילים" שהצניחה את הצנחנים במיתלה היה יעקב אבישר. בנו דייב הוא חבר ותיק שלי . אתמול שוחחתי איתו ונודע לי שעל קברו כתוב שיעקב היה "מהנעלבים שאינם עולבים ". מסתבר שאחרי מבצע קדש הוא הודח מתפקידו . לטענתו בגלל אינטריגות בחיל האויר . לאחר מכן הוא השתלב במוסד ועסק בעליה מצפון אפריקה , אך עד יום מותו לא שכח ולא סלח . דייב סיפר לי שאחד המפקדים בחיל האויר אמר לו שאינו מבין איך כל ההטסה וההצנחה עברו כמעט באפס תקלות באמצעים של שנות ה50 . וזה היה הרבה בזכותו של יעקב אבישר . דייב עצמו עשה את כל הדרך מילדות בצהלה דרך הכפר הירוק , צנחנים . מילואים בסיירת צנחנים אצל מישקה ז"ל, עד חזרה בתשובה רצינית מאוד וחיים כחרדי לכל דבר .