|
21-07-2011, 12:15
|
מנהל פורום סטודנטים
|
|
חבר מתאריך: 03.09.08
הודעות: 5,059
|
|
על שקרים ואוהלים
מבולבל. מצד אחד, כמו רובנו אני שייך למעמד הנשחק. בעצמם מאז שסיימתי את הפרק הראשון של לימודים בחיי והתחלתי לעבוד, גיליתי שלא תמיד יש לי מספיק כסף למה שאני רוצה. ככל שבגרתי זיהיתי את העוולות במשק. את אלו שמשחקים בפנסיה של כולנו, אבל כשחסר להם כסף הם עושים תספורת לבעלי החוב, שהם בעצם אנחנו. אני רואה את השחיקה אצל עובדי המדינה שאינם חלק מוועד חברת חשמל א מעובדי הנמלים וליבי יוצא אליהם. ולמרות כל זאת משהו באוהלים של רוטשילד נראה לי מזויף. כפי שכתבתי, מבולבל.
בישראל יש מצוקת דיור. מצוקה, לא קטסטרופה, שום דבר שמזכיר את משבר הדיור משנת 89. יש בעיה שצריכה להיפתר. וכדרכם של פתרונות מורכבים נדרשת כאן חשיבה, תכנון ארוך טווח ואורך רוח, מה שחסר להרבה מהממשלות שהיו פה ואשר לא היה להן את התכונות הנדרשות בכדי לפתור בעיות שכאלה. עמוקות, רחבות או במקרה הישראלי צרות ולוחצות.
מדינת ישראל עשירה ברוח ודלה בחומר, שלא כמו ברוב העולם קרקע היא משאב מוגבל, על אחת כמה וכמה בתל אביב, ובשטח התחום בין גדרה לחדרה בו כמעט שאין עתודות קרקע.
לכך מתווספת התנהלותם של בעלי הון שתמרנו בשני העשורים האחרונים את ממשלות ישראל ועזרו להביא למצב בו דירה הפכה ממטרה לחלום. אלא שיש פתרונות, לא כאלו שיספקו דירה לכל פועל באופן מיידי, אין לי שום רצון לראות שיכונים קומוניסטים מפוזרים בכל הארץ. אלא מהלכים אמיתיים שיעצרו את שחיקתו של המעמד הבינוני ויקטינו את הפערים בין שני העשירונים העליונים וכל היתר.
מאבקים חברתיים מחממים את ליבי, גדלתי בבית שחינך לאחריות ככלל ולאחריות חברתית בפרט. אבל יש אמת שצריכה להיאמר, המאבק הזה איננו מאבק ספונטני ויוזמיו אינם מתעניינים במצוקת הדיור. גם המעמד הבינוני העמל אינו מעניין את מארגני המחאה. מאחורי המחאה, הספונטנית לכאורה, עומדים אלו ששנים קשקשו בכלב וניסו לחבל בדמוקרטיה הישראלית. ובמקרה שלפנינו: השמאל הלאומי והקרן החדשה לישראל, הם זיהו מצוקה אמיתית, ומנצלים אותה כדי לנגח את הממשלה הנבחרת.
אין ספק שזאת פעולה דמוקרטית, אבל מצד שני אין ספק כי היא איננה ישרה. הם ("הלאומי" והקרן) החליטו ליצור אי שקט מדומה , על מנת לקבל את השלטון שהם משוכנעים שהם זכאים לו. מדובר באנשים חכמים, אבל למרות חכמתם הרבה, למעט הדרישה הכמעט ילדותית – "תנו לנו בית זול ועדיף בבן גוריון פינת שלמה המלך בתל אביב", לא הוגשה על ידי אלו המנסים להנהיג את המאבק שום הצעה אופרטיבית, וזאת כי האופרציה או הפיתרון לא מעניינים אותם אלא כיבוש השלטון בלבד.
קראתי היום בעכבר העיר, על התשעה שהמציאו את המחאה. הם הצעירים שבעוד חמש עשרה שנה יחליטו מה נכון להגיד, לקרוא ולצפות. יפי הבלורית שהלכו ללמוד תקשורת, קולנוע, עריכת וידאו ושאר מקצועות עאלק אומנותיים. אין שם סטודנטים להנדסה, לחינוך, לרפואה. מקסימום אפשר יהיה למצוא אצלם סטודנט למשפטים שנמצא במסלול הנכון למלגה מהקרן החדשה לישראל, ובעתיד הרחוק הוא יהיה שופט בישראל.
בתצרף הזה יש עוד חלק, התקשורת. שנים לא ראיתי התגייסות כזאת של התקשורת לטובת מאבק. שום שאלות קשות, שום תהיות, רק בריחה מעובדות. ריצת אמוק שקוראת לכולנו לצאת לכיכר התחריר של ביבי. ואין לי אלא להסיק שזה מה שהם רוצים. הפיכה. הבעיה היחידה שאנחנו לא רוצים הפיכה. ביבי רחוק מלהיות מושלם, התפיסה החברתית שלו שונה לגמרי משלי. אבל הפיכה? יש בטחון, האבטלה יחסית נמוכה, חתמו על הסכם עם המורים, המשט השני נמוג בערפל. המצב רחוק מלהיות מושלם, אבל הפיכה?
המחאה חשובה, כי הבעיה אמיתית. ואם הייתי חושב שהמחאה הזאת תוביל לשינוי חברתי, הייתי מצטרף. אבל השינוי היחיד שיקרה זה שבעלי ההון, השמאל הישן והרע שמעולם לא ספר אותנו יחזור לשלטון.
ואגב, בפתרון הבעיה אינני מתכוון לבעייתה של דפני: מציאת דירה במשולש דיזנגוף-בן יהודה, אלא מקומות עבודה, הזדמנויות ודירות בגליל, בנגב ובאריאל – כאלה שיספקו פיתרון לצרתם המשותפת של עם ישראל ומדינת ישראל, ויאפשרו לאותם זוגות צעירים חרוצים המתכננים את חייהם היצרניים בארצנו להגיע לבית משלהם.
אז כשאתם רואים את האוהל הקרוב למקום מגוריכם, מריחים את עשן הסטלה, וקוראים על כיכר תחריר של ביבי. רק תדעו שאף אחד שם לא רוצה באמת לעזור לכם. זה בסך הכול התקשורת הישראלית והשמאל האנרכיסטי שמנסים לקשקש שוב בכלב.
_____________________________________
זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)
|
|