אני מחפש מידע לגבי מקרה זה שמשום מה כמעט ונעלם מעל דפי ההיסטוריה. מעט המידע אונליין נמצא באתר "יזכור" וכן בעבודות מחקר שנעשו על השנים הראשונות של חיל הים. יש גם מעט מסמכים בנושא בארכיון צה"ל אך חסרות עדויות מקור ראשון של המעורבים (שמיעה או בזכרונות כתובים), סיפורי רקע על מה שקרה מפי קרובי משפחה, מקורבים או כאלה ששירתו בחיל-הים או גדנ"ע-ים בתקופה, צילומים רלוונטיים וכו'. עקב הזמן שעבר מהאירוע (59 שנים), סביר שהמעורבים ברובם כבר אינם בחיים (לא איתרתי עדיים איש מהם). מפקד הסירה ששרדה ומפקד הקורס נפטרו לפני שנים אחדות.

קורס ימאות מתקדם בחיל הים, שנקרא קורס סיפון ב', נערך בשיתוף עם גדנ"ע-ים וכלל הפלגה בסירות מפרש מחיפה עד דרומית לתל אביב (איזור נחל שורק). בהפלגת אימונים מסוג זה השתתפו 15 חניכי הקורס שיצאו ב-19 בנובמבר 1952 לים. החיילים היו בוגרי אגודות נוער ימיות וימאים מוסמכים בחיל הים. סירות המפרש היו דו-תרניות (כנראה סוג של ליוויתניות שנבנו בחברת "עוגן"), וצויידו במכשירי אלחוט לטווח קצר לשם תקשורת ביניהן. הנוהל שהיה קיים באותה תקופה היה שהסירות יצרו קשר עם מפקדת חיל הים בהגיען לתל אביב.

החניכים פוצלו לשתי קבוצות, שמונה חיילים הפליגו בסירה "רבקה", בפיקודו של סמ"ר בן עמי לוינהרץ, שהיה מפקד ההפלגה, ושבעה חיילים בסירה "מנחם" בפיקודו של רב"ט יעקב ברודשטיין.

בהתאם לתכנית ההפלגה המקורית, היה על שתי הסירות לעזוב את נמל חיפה ב-19 בנובמבר 1952 ולשוב לנמל ב-23 באותו חודש. מאחר וביום ההפלגה, מזג האוויר לא היה מתאים ליציאה לים, פנו סמ"ר לוינהרץ וסרן יעקב המל, מפקד בית הספר לימאות בבסיס הדרכה של חיל הים, לתחנה המטאורולוגית בנמל חיפה, לקבלת תחזית. על פי התחזית אמורה הייתה הסערה להירגע ולמחרת צפויה הייתה רוח מזרחית קלה.

סרן המל טען בפני ועדת החקירה, שהוקמה לבדיקת המקרה, שהורה לסמ"ר לוינהרץ להפליג רק למחרת בבוקר. לעומתו טען סמ"ר לוינהרץ שסרן המל הנחה אותו להחליט על יציאה להפלגה כשמזג האויר יאפשר זאת. העד היחיד שנכח בעת מתן ההוראה של סרן המל, היה רב"ט יעקב ברודשטיין שנספה בסירה "מנחם".

לפנות ערב שככה הרוח, ובשעה 17:30 הורה סמ"ר לוינהרץ לשתי הסירות לצאת להפלגה. בעוזבן את נמל חיפה פנו הספינות דרומה. דרומית לראש הכרמל נתקלו ברוח חזקה, התורן הראשי בספינה "רבקה" נשבר לארבעה חלקים, סמ"ר לוינהרץ הורה לאנשיו לזרוק עוגן צף. באותה עת נורתה רקטה ירוקה מהסירה "מנחם", סמ"ר לוינהרץ יצר עם אנשיה קשר אלחוטי, ונאמר לו שהם בסדר ואף הם הטילו עוגן צף. הייתה זו התקשורת האחרונה עם הסירה "מנחם", והסירות איבדו קשר ביניהן. הסירה "מנחם" התרחקה ללב ים.

ב-22 בנובמבר התקשר סרן המל למפקדת חיל הים, לברר האם יצרו הספינות קשר ,כמתוכנן, בהגיען לתל אביב-יפו, הקצין התורן השיב שמזג האוויר נאה ואין סיבה לחשש, על אף היעדר הקשר. ב-23 בחודש, משגברו החששות לגורל הימאים, החלו חיפושים באמצעות כלי שייט ומטוסים. החיפושים לא העלו דבר (סריקות על החוף ובים). חיל האוויר ערך חיפושים מהאוויר בהם השתתפו גם מטוסים אמריקאים ובריטים.

ה"רבקה" הטלטלה בים במשך ארבעה ימים, נסחפה עם הרוח וזרמי הים לצפון. ב-22 בנובמבר 1952 הגיעה הסירה לחוף ג'וניה, צפונית לביירות וחייליה נלקחו בשבי. בתחילה טענו שהם שייכים לאגודת ספורט אך משנמצאו ברשותם אקדחים (ידיעה ב"דבר" מציינת שכך דווח ברדיו רמאללה), נלקחו לכלא בביירות (כנראה כלא רומייה).

התנהל משא ומתן קצר וב-8 בדצמבר 1952 הוחזרו שמונת החיילים לישראל (עם הסירה) על ידי ממשלת לבנון בתמורה לשחרור ספינה לבנונית, שנתפסה על צוותה קודם לכן, והייתה בישראל. הסירה השנייה, נעלמה ועקבותיה לא נודעו עד היום. ידוע על פנייה לסורים שנעשתה דרך ועדת שביתת הנשק והם טענו שלא מצאו דבר. כמו כן מודיעין חיל הים הצליח ליצור קשר טלפוני באמצעות הלבנונים עם מפקד הסירה שנשבה ותחקר אותו לגבי הסירה שנעלמה, ללא תוצאות מועילות.

ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון הודיע אישית להורים שהתכנסו בלשכתו, על אובדן בניהם. מפקד חיל הים, אלוף מוקה לימון שלח מכתבים למשפחות לאחר שגם חיל הים שהמשיך בחיפושים הגיע למסקנה שלא ניתן למצוא דבר (קצת בדומה למקרה ה"דקר" ונעדרי סולטן יעקב, במשך שנים ארוכות הוסיפו בני המשפחות להאמין שבניהם חיים והם כלואים בסוריה. רק אחרי מלחמת ששת הימים שוכנעו להציב יד לזכרם בבית-העלמין הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים בחלקת הנעדרים. הם גם מונצחים באתר חיל-הים באשדוד.

מפקדים ולוחמים:
חיילי הסירה שנשבו: בן עמי לוינהרץ, אריה הדס, יוסף מחלוף, יוסף גרשטיין, בנימין סטריקובסקי, נחמן ספקטור, יעקב כהן ומרדכי כהן.

חיילי הסירה שנעלמה: אברהם בן פורת, יעקב ברודשטיין, שמואל גרבר, ראובן דגני, עמוס סעדון, יצחק פרושוביץ, יעקב שחר ז"ל.

פרט אחרון לפרשה התווסף בשנת 1998, כש-46 שנים לאחר היעלמו, הועלה ראובן דגני (פישל) ז"ל, לדרגת רב"ט ע"י ראש אכ"א דאז, אלוף גדעון שפר (התעודה מופיע באתר הצנחנים). האם ידוע על הפעולות שהביאו להעלאתו בדרגה של דגני ז"ל?

תודה על המידע המרתק!
הלוואי והייתי יכול לסייע במשהו.

האלוף גדעון שפר רק חתם על תעודה מחודשת עבור המשפחה, אך זו לא העלאה חדשה. שים לב לתאריך.
כל השבעה הועלו לרב"ט בנובמבר 53.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il