אז כמה הבטחון באמת עולה לכל אחת ואחד מאתנו ?

קל מאד להתבונן על המספר 80 מיליארד ש"ח בשנה, שמהווים כ- 10% מהתוצר של
מדינת ישראל.

(הסבר: כ- 60 מיליארד ש"ח למשרד הביטחון ועוד כ- 20 מיליארד ש"ח לפרויקט
הגרעין, המוסד והשב"כ, שאינם נכללים במסגרת תקציב הביטחון).

המספרים נראים יפה, משהו עגול ומרשים, מקנים תחושת בטחון.

יש האומרים שסכום זה מוגזם, וכי עברנו הרחק מזמן את רף 4 האחוזים מתוך התוצר
שמהווים את הרף הסביר והמקובל להוצאה כוללת על בטחון במדינות המערב המתוקנות.

ומנגד מהלכים עלינו אימה תמידית כל אותם אנשי בטחון שבשלהם מפמפמים את
המנטרה: "אנו חיים באזור מסוכן ואם צריך להוציא סכום שכזה אז צריך". "כמה
שיעלה הבטחון, שיעלה". "לבטחון אין מחיר"...

אז בואו פעם אחת ולתמיד נראה לכל אחת ואחד מכם, כמה הבטחון הקדוש באמת עולה
לכיס שלכם. כשהמספרים נכנסים לחשבוניה ומתחילים להתחלק על כיסו של כל אחד
מאיתנו, הדברים מתחילים לקבל פרופורציות (די מבהילות אפילו):

במדינת ישראל יש כ- 3 מיליון משרות (סדר גודל). קרי, יש כ- 3 מיליון אנשים שעובדים
ומקבלים משכורת בסוף החודש.

80 מיליארד ש"ח לחלק ל- 3 מיליון אנשים, מניב מספר מאד מרשים: כ- 26,600 ש"ח
לשנה סדר גודל לכל אדם עובד. או במילים אחרות, כ- 2,200 ₪ לחודש בממוצע סדר גודל.

הווה אומר, שאם אתה אדם שמשתכר בממוצע המשק (משכורת ממוצעת בישראל
עומדת על כ- 8,000 ש"ח ברוטו) חלקך בנטל עומד על כ- 2,200 ש"ח בחודש לטובת בטחון המדינה.

כלומר: אילו לא היה בטחון כלל, היו נשארים לאדם זה עוד 2,200 ₪ נטו בכיס – זאת על
מנת להעמיד את העניין בפרופורציה המתאימה.

עכשיו: אם אתה משתכר יותר מהממוצע במשק, כמובן שחלקך גבוה יותר מ- 2,200
ש"ח, ואם אתה משכר פחות מהממוצע במשק, אזי חלקך נמוך מכך.

היות והמיסוי בישראל פרוגרסיבי מאד, ככל שאדם משתכר יותר, הרי שחלקו בנטל
הולך וגדל באופן א-לינארי.
דוגמא: אדם שמשכר פי שניים מהממוצע במשק, כ- 16,000 ש"ח ברוטו בחודש, חלקו
איננו פעמיים מאותם 2200 ש"ח לחודש, אלא יותר מפעמיים. קרי: יותר מ- 4400 ש"ח.
ברשותכם לא נכנס כרגע לתחשיבי מס מדויקים, שכן העסק מורכב והכי חשוב,
שהרציונאל המוצג לפניכם כבר די ברור.


סיכום
אני שואל את כל אחת ואחד מכם אזרחי המדינה שנוטלים חלק בנטל:
לאחר שהחישוב הוצג לפניכם ואתם מתחילים סוף סוף להפנים את המשמעות, של כמה
באמת עולה לכל אחד מכם הביטחון, או בעצם כמה כסף מדי חודש אתם משאירים בשורת המס
ולא לוקחים אתכם בנטו, האם אתם עדיין ששים אלי קרב להשאיר סדר גודל הוצאה
שכזה כמות שהוא ?
(נזכיר שיש המבקשים אף להגדילו, חלקם איך לא אנשים מתוך מערכת הביטחון עצמה)

לכשאתם מבינים מהי המשמעות לכיס, כל חודש, מדי חודש בחודשו, האם תהיו מוכנים
להצביע בעד קיצוץ בביטחון ?

האם מדינת ישראל, דינה כליה במידה ותקציב הביטחון הכולל שלה, יהיה נמוך מ-
10% תוצר? (נזכיר כי מרבית העולם המתוקן, אם לא כולו, נמצא הרבה פחות מאשר
הוצאה ביטחונית של 10%).
שאלה מעניינת וחשובה, שהתשובה עליה מעניינת וחשובה במידה לא פחותה.

אישית, כמי ששפר מזלו ומשתכר פי כמה מהממוצע במשק, בתוספת אשתי שאף היא משתכרת מעל
הממוצע במשק, כבר די מתחיל להימאס עלינו לשלם מדי חודש בחודשו 2-3 משכנתאות
וירטואליות נוספות מדי חודש (הערכה גסה בלבד לצורך הצגת הרציונאל) וזאת מבלי
לראות את הכסף הזה באמת בונה לנו בתים.

ושלא אובן חלילה לא נכון: ברור לכל בר דעת שאין וגם אי אפשר ללא הוצאה בטחונית
כלל, לא לשם מכוונים הדברים. אבל במידה ותקציב הביטחון הכולל היה רק מחיצת
ממה שהוא עומד עליו כיום, כ- 40 מיליארד ש"ח במקום 80, הרי שההוצאה הממוצעת
לאדם עובד בישראל היתה נחתכת פי שניים ומביאה אותו לסדרי גודל של 1,200 ₪
בחודש. גם זה הינו סכום לא פעוט, אך הרבה יותר קל ושפוי לבליעה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nec_000 אישית, כמי ששפר מזלו ומשתכר פי כמה מהממוצע במשק, בתוספת אשתי שאף היא משתכרת מעל הממוצע במשק, כבר די מתחיל להימאס עלינו לשלם מדי חודש בחודשו 2-3 משכנתאות וירטואליות נוספות מדי חודש (הערכה גסה בלבד לצורך הצגת הרציונאל) וזאת מבלי לראות את הכסף הזה באמת בונה לנו בתים

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

יופי, אתה משווה את ישראל מול מדינות מערביות רגילות, אנחנו לא כזאת.
אנחנו מדינת מקלט שנועדה להגן על העם השנוא בהיסטוריה, שבמקרה נמצאת בתוך ים של מאות מיליוני קיצוניים שרוצים להשמידה.
נ.ב.
ההשוואות והחישובים שלך על כמה כל אדם משלם הכי מטעים מהסיבה שאתה בעצמך ציינת: נטל המס שונה באופן ניכר. כך יוצא שהאחוזון העליון במדינה מחזיק משהו כמו 25% מתקציב המדינה.

מה שונה אצלנו מכל מדינה מערבית אחרת ?
מה שונה אצלנו למשל מסינגפור ? או מדרום קוריאה ? האם אנו מאוימים פחות ?

טענת שאנו העם השנוא ביותר בהסטוריה, אך יש לא מעט עמים אחרים אשר
חיים בתחושה זהה אותה הם מעבירים מדור לדור לילדיהם.


לעניננו:
המספרים שהוצגו על ידי קודם לכם, מתייחסים לקו שבר ממוצע. זה בא לתאר באופן גס
מהו ישראלי עובד הממוצע, כדי שיובן מה הנטל שחל עליו.

הווה אומר, שמי שנמצא "באזור הממוצע הישראלי", אלו שמשתכרים כ- 8000 ש"ח
ברוטו בחודש, עליהם מושתים סדר גודל גס של 2200 ש"ח מדי חודש, אשר נגבים
מהם מכלל תשלומי המס בחלוקה כזו או אחרת:
חלק מתוך מס ההכנסה, חלק מהמע"מ, חלק ממיסי קניה, חלק ממיסי דלק, חלק ממסי
נדל"ן, חלק ממסי הון וכן הלאה וכן הלאה...

אסב את תשומת הלב, כי חלק מהמיסים אינם פרוגרסיביים, כמו גם שבעשירונים
הגבוהים ישנם לא מעט מקלטי מס שאינם עומדים לרשות העשירונים הנמוכים.

חלקם היחסי של המיסים עבור בטחון מטבע הדברים מושת גם על אפיקים שהם כן
לינאריים, או אז הנטל שמוטל על אנשים אמידים איננו כבד יותר מליארית מהאנשים
העניים בסעיפים אלו.

ככלל, הטענה שרק האמידים מחזיקים את הבטחון, או בכלליות - שרק האמידים מחזיקים
את נטל המס במדינה - הינה טענה שגויה, במיוחד לכשבוחנים את כלל הכנסות
המדינה ממיסים ולא רק ממרכיב מס ההכנסה.

קו השבר שתואר ב- 8000 ש"ח שכר חודשי ממוצע, בהובא במטרה להציג מהם פחות
או יותר "סדרי גודל המס" שכל אחד מאזרחי המדינה העובדים משלם, באם הם באזור "הממוצע הישראלי".
למשתכרים הכבדים יותר ולבעלי ההון הכבד ישנו כמובן נטל גבוה יותר, ולמשתכרים
מעט ומחזיקי מעט רכוש, יש נטל נמוך יותר.

אם רצית לטעון כי מרבית העם נופל בקבוצה "העניים והמסכנים", ולכן לא משתתפים
הם בנטל המס, חלה טעות יסודית בהערכותיך.
חלקם היחסי של האנשים שנמצאים באמצע בין שתי הקצוות, הינו החלק העיקרי של
אזרחי המדינה ואלו נוטלים לא מעט מתשלומי המס הכוללים גם אם לא ישירות
משורת מס ההכנסה שבתלוש, כי אם מסיעיפים לינאריים אחרים: כמו למשל מע"מ
ומיסי דלק.

ישנן עבודות מחקר בתחום שמראים זאת, חלקן יוצאות מהלשכה המרכזית
לסטטיסטיקה או כפועל מניתוחים על הנתונים שהלשכה פרסמה,
חלקן הן עבודות מחקר שהזמינה רשות המסים בישראל.

1.אשמח אם תביא לי שם של עם שעבר שואה, פרעות, אינקוויזציה, ושאר מעשי הטבח בסדר גודל שנעשו ביהודים. עכשיו, גם תביא את המדינה של אותו העם שחיה בשכונה של מדינות רבות שקוראות כל יום להשמדתה ומשקיעות כספים רבים בצבאות שלהן.
2.אתה באמת לא רואה את ההבדל בין ישראל למדינות אירופה או אמריקה? אתה מזכיר את סינגפור, אבל למדינה הזאת 4.5% מהתל"ג מופנים לבטחון למרות שמאז הקמתה היא לא אוימה על-ידי גורמים חיצוניים. בנוסף לכך, סינגפור הצליחה להפוך למעצמה כלכלית וליצור קשרי מסחר עם שכנותיה, מה שמונע מהן לתקוף אותה.
3.לא טענתי שרק העשירים מחזיקים את המדינה. אבל כן מדובר בצורה לא נכונה לנסות לחשב את זה בצורה יבשה של ממוצע כמו שחישבת.

1. אשמח אם תביא לי שם של עם שעבר שואה (הארמנים).
עכשיו, גם תביא את המדינה של אותו העם שחיה בשכונה של מדינות רבות שקוראות כל יום להשמדתה ומשקיעות כספים רבים בצבאות שלהן (דרום קוריאה).

האם לא העלת בדעתך, שאחת הסיבות שהשכנים של ישראל משקיעות "הרבה על
בטחון" נובעת לא אחרת משום שישראל משקיע הרבה בבטחון ?
ישנה תופעה ידוע והיא, שברגע שמדינה אחת פותחת במירוץ חימוש, היא סוחבת איתה
את כל האיזור למירוץ חימוש.
קרי: להשקעה העודפת בבטחון ישנה השפעה הרת אסון על מי שיוזם אותה, בבחינת: לא הגדלת את ההוצאה הבטחונית, חסכת את הצורך הזה מיריבך.
כלומר: המשך הגדלת ההוצאה הבטחונית מצד ישראל יוצר מעגל היזון חוזר שבתורו
מרע את המצב, בכך שאויבותיה נאלצות להגרר גם הן להוצאות בטחוניות גדולות יותר
על מנת שלא תשארנה מאחור - וכך לצערנו חוזר חלילה.


2. אתה מזכיר את סינגפור, אבל למדינה הזאת 4.5% מהתל"ג מופנים לבטחון למרות שמאז הקמתה היא לא אוימה על-ידי גורמים חיצוניים.

סנגפור דווקא מאד מאוימת, במיוחד בהתייחס לנתוניה הגאוגראפיים,
ולמרות זאת היא השכילה שלא להוציא יותר מ 4 אחוז על בטחון.
אתה יודע למה תכנון זה הביא את סנגפור: למצב בו הצמיחה שלה היתה טובה לעין
שיעור מאשר בישראל, ולכן התוצר שם לנפש כפול מאשר אצלנו.
קרי: יש תמורה בעד אי ההשקעה בבטחון והסתת המשאבים שנחסכו לאפיקים
אחרים - צמיחה למשל.
באמצעות צמיחה עודפת, ניתן ביום מן הימים לכשהמצב דורש זאת,
להשקיע באופן מודגש בבטחון אד-הוק וביתר קלות, שכן המשק החזק יותר
כלכלית מאפשר זאת.

1.או יופי, הורדת חצי מהמשפט הראשון שלי. אולי מיליון וחצי אמרנים נטבחו במלחמת העולם הראשונה, אך זה לא משתווה למה שהעם שלנו עבר. בנוסף לכך, הארמנים לא מוקפים במאות מיליוני אויבים קיצוניים שרוצים להשמידם.
2.אולי אנחנו הצתנו את מירוץ החימוש, ואולי בעצם האויבים שלנו הציתו אותו? מה שבטוח, הם קיצוניים בעמדותיהם וקוראים להשמדתנו, ניראה לך שאם אנחנו נקצץ בתקציב אז גם הם?
3.סינגפור קנה מאד והייתה בהתחלה מתיחות בינה לבין מלזיה, אך שוב, היא השכילה לנהל את כלכלתה בחוכמה ולגרום למלזיה לקיים איתה קשרים חמים עד לכדי תלות מסוימת. בשל כך הסיכוי קטן מאד שתפרוץ מלחמה ביניהן, ולמרות זאת, ולמרות העובדה שלסינגפור אין היסטוריה רצופת מלחמות כמונו, הם מעדיפים להשקיע כ-4.5% מהתל"ג בצבא, ועוד כשאצלם התמ"ג לנפש גבוה לאין שעור מול שלנו.

הוא ניסה לתת פרופורציה. ברור שרובנו לא רואים משלמים סכום כזה מהברוטו, אבל זה כן יוצא מכיסינו בדרך כזו או אחרת:
- חלק מהמס נגבה במע"מ (שאחיד לכל הכנסה)
- חלק אחר במס חברות (שלא יורד מהברוטו- אבל מן הסתם, אם שיעור המס הזה היה יורד, שכר המועסקים במקצועות מבוקשים היה עולה, והיו יותר מועסקים)

צודק- מערכת הביטחון גדולה על כלכלת ישראל.

1. הפיתרון הוא להגדיל את כלכלת ישראל: כשהתל"ג לנפש (במונחי כוח קניה) יגיע לרמה הולנדית או אוסטרלית, הנטל היחסי יירד. מובן שזה מחייב העברה של תשומת הלב מהצרכים הדחופים* לתכנון ארוך-טווח, דבר שמנוגד לאופי הדיון הציבורי ולמבנה הפוליטי בישראל. אגב, דווקא למערכת הביטחון יש יכולת תכנון וביצוע טובה (במושגים ישראליים)- אולי חלק מהפתרון הוא להרחיב מאוד את תוכניות השירות לחרדים+ תוכניות דומות לערבים, שיכניסו אותם למעגל העבודה.

2. חלק מהעול הזה לא נובע רק מהחלטה מושכלת על רמת ביטחון גבוהה, אלא מאילוצים פוליטיים כמו הרצון להימנע מאבדות (שעיכב פעולה קרקעית בלבנון ב-2006, האריך את המלחמה, וייקר אותה), אי-הרצון להקים את גדר ההפרדה, האמונה שניתן "להכיל" את הטרור הפלסטיני בשנים 2000-2002 וכו'.

* בעיקר- אך לא רק- ביטחוניים, כמו יום הנכבה! יום הנכסה! משט טורקי נוסף! הכרזת עצמאות פלסטינית! תקיפה באיראן! עימות עם מצריים! התקפת רקטות של החיזבאללה! איומים מטורקיה! ירי מעזה! - מדגם מייצג מהחודשים האחרונים בלבד.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nec_000 אם מדינת ישראל, דינה כליה במידה ותקציב הביטחון הכולל שלה, יהיה נמוך מ- 10% תוצר? (נזכיר כי מרבית העולם המתוקן, אם לא כולו, נמצא הרבה פחות מאשר הוצאה ביטחונית של 10%). שאלה מעניינת וחשובה, שהתשובה עליה מעניינת וחשובה במידה לא פחותה..

זה מאד פופולרי בחוגים מסוימים לאמר שהיות ותקציב הבטחון של מדינת ישראל עובר אחוז מסוים מהתלג אז יש לקצץ אותו. (כ 7.3% מהתלג - השישי בגודלו בעולם) ראית עולם זו לא מביאה בחשבון שאנחנו חיים האיזור לא סימפטי של העולם ושאין לנו את האופציה להפסיד אפילו פעם אחת. בזמן שבמדינות כמו בלגיה מדברים על "לסגור את הצבא" לנו אין את הפריבילגיה.
אין פה שום שאלה של האם ניתן לנצל את המשאבים הללו בצורה יותר פרודוקטיבית/מהנה, ברור שביטחון הוא לא פרודוקטיבי, לא ניתן לאכול אותו ובד"כ לא נהנים ממנו יותר מידי. אבל הוא הכרחי.
כמו כל סעיף תקציבי מניעתי אתה לא רואה את התוצאות שלו אלה על ידי העדר נסיבות אחרות. נקח כדוגמה את תקציב הבריאות. כל עוד אתה בריא תקציב הבריאות הוא תקציב מבוזבז, נניח שנוריד את תקציב הבריאות לרמה המדוייקת של מחלות הסבירות לקרות (המקבילה הבריאותית לבט"ש) ואז תנחת עלינו מגפה... התוצאות ברורות.
לגבי השאלה האם תקציב הבטחון יכול להיות קטן יותר ועדיין לספק בטחון "מספיק" למדינת ישראל. הכל שאלה של מינון. לאיזו סכנה אתה מוכן להסכים כדי לקבל את 1200 השקלים שלך חזרה. האם קיצוץ של 50% בתקציב הבטחון שהתוצאה שלו היא 10% סיכוי להשמדת המדינה אם היא תותקף ע"י כל מדינות ערב ביחד (כולל מצריים) היא סיכון סביר בעיניך?
ונקודה נוספת, אסור לשכוח שאחוז משמעותי של היצוא של ישראל הוא יצוא ביטחוני. (כ-16%) שחלק ניכר ממנו נהיה אפשרי כתוצאה מהשקעה ראשונית של המדינה. קראתי מקור (שאיני מצליח לאתר כרגע) שמתוח כל שקל שמדינת ישראל משקיעה בבטחון חוזרים אליה 80אגורות כיצוא ביטחוני. (בנוסף לתועלת של הבטחון עצמו).
לסיכום אולי מתישהו נגיע למצב שנוכל לכתת את החרבות לאתי חפירה. אבל עד אז אני מעדיף להשקיע קצת יותר כדי שאוכל לחיות פה (גם אם אני צריך לשלם עוד כמה תשלומים למשכנתה עבור הפריבלגיה).

עדי
נ.ב:
אני לא אחד מאלו שטוענים ש- "לבטחון אין מחיר" לבטחון יש מחיר כמו לכל דבר אחר. כמו לחופש וחיים הכל שאלה של האם אנחנו מוכנים לשלם אותו, בכסף או במטבע אחר...

"If everyone is thinking alike, someone isn't thinking."
- General George Patton Jr

מה האלטרנטיבה ?
ישראל היא לא שוודיה ולא נכון להשוות אותה למדינות אחרות.
גם מדינות כמו דרום קוריאה לא נמצאות בעימות תמידי כמו ישראל והם לא יצאו בכמה עשרות השנים האחרונות למלחמות בסדר גודל שיראל היתה צריכה להתמודד איתן, מה גם שהתמ"ג שלהן הוא יותר גדול ולכן הן יכולות להקצות אחוז יותר קטן ממנו כדי לשמור על תקציב מספק.

מצד אחד אופנתי מאוד בחוגים מסויימים לצאת בהצהרות פופוליסטיות שמשוות את ישראל למדינות אחרות בעולם, אבל מצד שני כאשר נוחתות רקטות על יישובים ישראל, או כאשר פורצת מלחמה ישר הם יוצאים במתקפה מדוע צה"ל לא משתמש בציוד המודרני ביותר שיש שיעזור להגן על תושבי ישראל ושימנע נפגעים אזרחיים.

גם חלק גדול מאוד מהייצוא הישראלי הוא של התעשיות הבטחוניות שמתקיימות בזכות צה"ל.

ודבר אחרון האם העלאת הסיכוי להשמדת ישראל שווה את החיסכון ?

הייתי רוצה להשוות את ישראל למדינות שכן נמצאות בסכנה כלשהי, בין שבטווח הקצר ובין שבטווח הבינוני.

בדוק מה קורה לדוגמא עם דרום קוריאה, או סינגפור, או פקיסטאן, או מדינות לשעבר
מהגוש הקומיסטי, שכיום לכודות בין גרמניה ממערב ורוסיה ממזרח, וזוכרות היטב הן את
רוע הנאציזם והן את מחשכי הקומוניזם.

דווקא השוואת ישראל עם מדינות מערב שאינן נמצאות בסכנה בטווח קצר או בינוני, היא השוואה שגויה ומשווה מקרה קיצון מהצד הלא נכון.

חזרת יפה וסכמת את דברי שלי, שלביטחון יש מחיר, והשאלה כמו בכל תחום, מהו המינון.

אני לשיטתי מעלה טענה, שהמינון כפי שנקבע כעת, הוא לא בנקודת האופטימום.
יתרה על כך, כל העולם (וודאי שאיננו חכמים יותר מכולם) גם סבור כך:
העולם טוען, עד 4% לבטחון.

כמו שלכל סיכון רוכשים ביטוח וקובעים את גובה הפרמיה באופן כזה שתמצא נקודת
איזון סבירה, כך ברפואה, בביטוח רכוש, בביטוח חיים... כך גם צריך לבצע בבטחון חוץ.
הוצאה בטחונית הינה פוליסת ביטוח כנגד סכנה ביטחונית.
10% הוצאה מהתוצר, או 2,200 ש"ח לחודש הוצאה ממוצעת לאדם עובד, נראים לי
(קבל תיקון, נראים לכל העולם) כיחס לא נכון ויתרה מכך, לא סביר.

מערכת הבטחון יכולה להתייעל, לקטון ברמה כזו או אחרת, ולקצץ מעצמה לא מעט,
ועדיין להרתיע את הסביבה "ברמה מספקת" על מנת שהסיכוי למלחמה יהה קטן, או
עדיין להיות מוסגלת להתמודדות במלחמה באופן סביר ומבלי להביא להפסד.

הרי גם התקציב כמות שהוא כיום, 80 מיליארד ש"ח, אינו מספק 100% מענה.
אין שום סכום שמספק 100% מענה.

אם הסכום המושקע הנוכחי מספק X אחוזי מענה, הרי שבהחלט אפשר לוותר על
אחוז מסוים מהמענה שהתקציב הנוכחי נותן, וזאת תמורת קבלת סכום כספי חזרה
לשימושים אחרים. ואפילו אם להחזיר את כולו לכיס האזרחים, שכידוע יודעים עפ"י חוקי
השוק החופשי לעשות איתו את הטוב ביותר לטובת צמיחת המשק.
משק גדול יותר מאפשר בתורו הפרשת יותר כסף בהמשך - גם לטובת בטחון. יש כאן
גלגל שמזין את עצמו.

ארצה לציין עוד נקודה יפה שהעלת והיא שהשקעה בבטחון מאפשרת בתורה הכנסה
כספית בצד היצוא הבטחוני. אך טענה זו תקפה במידה זהה גם למצב שבו אותם
הסכומים שלא היו מושקעים בבטחון, היו מושקעים מנגד באפיק אחר, כזה שמביא אף
הוא להכסות ביצוא. למשל השקעה במחקר בתחום טכנולוגי גבוה שאיננו בטחוני:
רפואה, הי טק, מחשוב, אלקט' וכיוצא בזאת...

העולם לא נמצא במצב הביטחוני שישראל נמצאת בו.

הטענה הזו היא טענה ריקה, שכן אם נקבל אותה, גם 10% הוצאה מהתוצר על בטחון מהווה הפקרות.

הוצאה של 20% מאפשרת הגנה טובה יותר לעין שיעור - וחיי ילדי אין להם מחיר.

כולי תקווה שהמשמעות האבסטקטית הזו מובנת או מופנמת, שלכל תחום, יש מעשי
וסביר. השאלה היא למה 10% זה כן סביר, בעוד שסף אחר כמו 20% זה לא סביר ?


נתקוף זאת מכוון נוסף:
מדוע שאני (רק לצורך הדוגמא) אוציא 100 ש"ח בחודש על ביטוח חיים, שכל מטרתו לתת למשפחתי
משענת בטחון פיננסית במקרה בו חלילה, אני כמפרנס המשפחה אלך לעולמי בטרם
עת, בעוד שהוצאה של 1000 ש"ח מהווה סכום לא סביר ?
הרי ידוע שכל המרבה כאן הרי הוא משובח, אין ספק שמשפחתי תוכל להיות במצב טוב
לעין שיעור, לו במקרה מותי חלילה וחס, תהה ברשותה יכולת פיננסית משופרת.

בעוד שישראל נמצאת ברמת איום גבוה שמחייבת אותה לשמור על הוצאות ביטחון גבוהות, אין לה את התמ"ג שיש למדינות אחרות ולכן האחוז ממנו שמוקצה לבטחון צריך להיות גבוה יותר כדי לשמור על רמה זהה של יכולת צבאית.

כל מה שאמרת נכון... ועדיין: 4% זה סכום גבוה למדינה שחיה ללא מצב מלחמה קיים ושריר ואשר במקרה הדחק יש לה ברית שלמה של מדינות ואירופה ואת ארצות-הברית שמחוייבות להגן עליה..

ישראל היא במצב של מלחמה כל הזמן, כאשר יתרונה על אויביה נובע מיתרון של איכות מול כמות. על איכות, כידוע, משלמים יותר ולישראל אין את הלוקסוס של להתפשר.. ובניגוד למדינה כמו טורקיה, ישראל היא האחראית היחידה לבטחונה של ישראל. עם כל התודות לנשק האמריקני שאנחנו מקבלים, אם הוסרים ישעטו שוב אל תוך רמה"ג או המצרים אל סיני, לא יהיו טנקי אבראמס אמריקניים ומטוסי טייפון בריטיים שילחמו לצד חיילי צה"ל. 4%, במצב כזה, עשוי להיות לא מספיק.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

הרשה לי לקחת את הסנריו שלב אחד יותר לעומק:
גם בתקציב הבטחון הנוכחי, לו כל האיזור ירצה לעלות על ישראל (וקונסטלציה שכזו
לאחרונה איננה לצערנו הרב מדע בדיוני: ראה מה קרה במצרים ולאן שועטת טורקיה)

במקרה שכזה בו כל ארצות ערב עם מצרים וטורקיה מחליטות חארם, ובשביל הטיבול
נוסיף מהפכה בערב הסעודית וגם היא תצטרף, שום סכום של 80 מיליארד שמושקעים
בבטחון וגם לא כפול ממנו, יוכלו למלחמה שכזו.
במקרה שכזה עומדת לישראל רק תרופה אחת והיא ההרתעה הגרעינית.

הרתעה גרעינית היא החיסון שלמעשה מונע את השמדתה של ישראל.
מה שיפה בכל הסיפור הזה, היא שההשקעה בתחום הגרעין איננה הנתח העיקרי
מתוך תקציב הבטחון.
רוצה לומר: גם עם תקציב בטחון של 40 מיליארד ש"ח במקום 80, אך עם פרויקט
גרעין קיים ומרתיע, המשמעות של אויבי ישראל היא שאם הן חושבות להשמידה רק משום שזו חתכה את תקציב ההגנה בחצי, הן עדיין מתאבדות.
ההבדל היחיד שיהיה הוא, שבעטיו של הקיצוץ בבטחון, הסיכוי שישראל תאלץ במלחמה אזורית להשתמש ביכולת הגרעינית - יגדל.

רוצה לומר: שהשקעת כל אותם סכומי כסף אדירים בבטחון, כאשר מרביתו הוא על
התחום הקונוונציונאלי, לא משנות כהוא זה את הסיכויי המעשי להשמדת ישראל מצד
איובותיה, שכן מה שמאפשר זאת בראש ובראשונה זה הגרעין.

נכון שישראל לא יכולה לצאת לבדה מול חזון אפוקליפטי של התקפה טואלית מאוחדת של כל העולם הערבי, אבל עובדה שבמלחמת יום הכיפורים דווקא כן הצלחנו להחזיק מעמד ול התפקה מאוחדת של סורה+מצרים+עירק.

לדעתי מדינת ישראל דווקא כן מחזיקה מעמד מבחינה כלכלית ברמת ההוצאות הנוכחית על ביטחון ולא נכון להשוות אותה למדינות אחרות עם כלכלות גדולות יותר ועם רמת איומים נמוכה יותר.

1.מלחמת יום הכפורים היתה יכולה להסתיים אולי אחרי יומיים, אם ישראל היתה ממשת
את היכולת הגרעינית שלה כמו שכמעט קרה בפועל. יתכן שאז המלחמה היתה נגמרת
תוך נזק קטן, תוך שינוי ההסטוריה כפי שאנו מכירים כיום, בכך שהאיזור היה למד,
שנגמר לו עידן המלחמות עם ישראל: מי שתוקף את ישראל, היא לא משחקת
במשחקים ומגרענת אותו.
או אז ההסטוריה היתה כנראה מתפלצת, למשל למצב בו כל הצדדים היו יורדים מעץ
ההשקעות המסיביות בכלי מלחמה ומשהופנם שלא יהיו עוד מלחמות קונוונציונאליות,
משהופנם שלישראל נגמר החשק לכלות את זמנה ואת משאביה על מלחמות.
בבחינת מצהירה היא, מי שמעז, מתגרען למוות.

לעיתים דווקא מתיחת החוט לקצה, היא מה שבסופו של דבר יוצרת תוצר חיובי, בכך
שנמנע מאבק בעצימות נמוכה יותר (קונוונציונאלי אל מול גרעיני) אך כואב ממושך ויקר
יותר.



2. יש לי תחושה שאין לנגד עינך סנריו חלופי, מה היה כאן לו ההוצאה על בטחון היתה
למשל מחצית. התוצר לנפש, במקום 29 אלף דולר כיום, היה כנראה כמו בהולנד
ואוסטרליה עומד על - 39 אלף דולר.
זה אומר שאתה במקום ליסוע על טויוטה קורולה 1.6, היתה נוסע על קאמרי או לקסוס.
זה אומר שבמקום להסתפק בדירת 4 חדרים היית גר בצמוד קרקע.

הרבה דברים היו נראים אחרת ואיכות החיים גם היא. סביר מאד להניח, שעדיין
היינו חיים כאן. וסביר עוד יותר, שגם איבויה של ישראל היו משקיעות פחות בבטחון שכן
מירוץ החימוש לא היה מתקיים ביתר שאת כפי שהוא מתקיים באיזורנו כיום - עת ישראל
מוציאה על בטחון את שמוציא היא.
לכן יחס ההשקעות על בטחון של ישראל מול האיזור, כנראה והיה נשמר רק בהבדל
אחד - שלנו היתה נוצרת רמת חיים גבוהה בסדר גודל ביחס למצב הנוכחי.

הרבה אנשים החליטו בעבר על תעדוף משאבי, שלמעשה מלווה אותנו עד היום
ותקוע לנו כמו עצם בגרון.
לא מתחייב שראייתם היתה נכונה, או נבונה, או נשענת על השכלה רלוונטית, לעיתים
היא היתה תולדה של לא יותר מטראומה ופופוליזם בטחוני.

הגיע הזמן בשנת 2011 אחרי 63 שנות קיום המדינה, שישראל תתחיל לחשוב
שאולי אפשר גם אחרת.

מדובר פה במשחק ובניסוי מסוכן שלא ניתן לחזות את תוצאותיו.
בסופו של דבר מלחמות מוכרעות ע"י חיילים וכלי נשק ולא ע"י חישובים של אחוזי תמ"ג.
אם לאוייבנו יש X יכולת צבאית, אנחנו גם צריכים מינימום של X יכולת דומה, בגלל שלהם יש תמ"ג גדול יותר האחוז שהם צריכים להוציא הוא נמוך יותר ואצלנו גבוה יותר.

לאויבותיה של ישראל, לפחות אלו שקיימות כיום, למעט לאיראן, אין תוצר גדול משל ישראל.
וגם לו היה גדול יותר, לעולם לא נוכל לרדוף אחריו מלכתחילה גם לו נוציא את כל כספינו על בטחון.

היתה בישראל טראומת מלחמת יום כיפור שהביאה את קברניטי המדינה להשתולל אז
עם הוצאה בטחונית בלתי שפויה, שהגיע כדי שליש מהתוצר של המדינה בשנים שלאחר מכן.

לא עברו יותר מדי שנים ורבין הבין (גם ראשי ממשלה שלאחריו) כי הם גוזרים את כלכלתה ועתידה של
המדינה לפח האשפה. מאז בשנות השמונים הראשונות כשההוצאה על בטחון היתה כ- 25% מהתוצר,
ירדנו לאזור 10% כיום. (התוצר עמד על סדר גודל של 40 מיליארד דולר וההוצאה על בטחון עמדה על כ- 10
מיליארד). רבים מכם כנראו לו זכו לחיות אז שנות ה- 70/80 ולהרגיש על בשרם, מהי המשמעות ש- 60%
מהשכר הולכים בחזרה למדינה על מיסים. דבר שהצליח להוריד את רמת החיים לתהום בלתי שפויה.

אז איך עשינו זאת, איך הצלחנו להוריד את ההוצאה על בטחון כשטיעון ההולכים עלינו אימה להשמידנו עודנו
שריר וקיים ? איך הרשנו לעצמנו לזלזל כך בבטחון ולהוריד את נתח ההוצאה עליו בסדרי גודל ?

לקחו כמה שנים טובות עד אשר גם אלו שעומדים בראש המדינה הפנימו את עקרונת יסוד הכלכלה
והסבירות. הירידה משליש מהתוצר (בשיא) אל עבר 10% כיום, הינו מעבר מבורך שנעשה במרוצת 3-4
עשורים. אם נצליח תוך עשור או שניים נוספים להגיע ליעד של 4-5%, דיינו ונקווה בשביל כולנו שנזכה לרגע
הזה לקרוא אז את השרשור שהתפתח כאן.

לעניות דעתי, לו התוצר במדינה יצליח בתוך עשור אחד, מחד לצמוח בכ- 60% - קצב צמיחה שנתי ממוצע
של 4.8%, שאפשרי בהחלט, בתנאי שההוצאה הבטחונית מקוצצת במרץ ומותירה משאבים לצמיחתו
של המשק,
ומאידך המערכת תבצע קיצוץ ותוריד את ההוצאה הבטחונית בכ- 20% ריאלית עד סוף העשור,
קרי ירידה מהוצאה בטחונית של 80 מיליארד לכדי 64 מיליארד ש"ח, נגיע למצב בו בשנת 2021
נתח ההוצאה על בטחון יהווה רק 5% מהתוצר.

זהו יעד מעשי בהחלט שדורש שינוי בדיסקט אצל מקבלי ההחלטות ואצל העם, על מנת שישתף
פעולה עם העניין ולא יתנגד מעל כל בימה אפשרית תוך פגיעה בתהליך.
להערכתי המיטבית ניתן האמור לביצוע תוך כדי יישום פשרות לא גדולות כלל על בטחון, בתנאי
שמרבית הקיצוץ אם לא כולו, יושת על אותם תנאי שכר ופנסיה של אנשי מערכת הבטחון. תנאי שכר
וגמלאות אשר אין להם תרומה ישירה על הבטחון, אלא רק על איכות חייהם ונוחותם של קבוצת אנשים
בחברה הישראלית (שאני אגב נמנה עליה).

אין שום סיבה מוסרית או מוצדקת, שמי שבחר בגיל 21 לחתום קבע ולהשאר במערכת הבטחונית עד שנות
ה- 40 המוקדמות לחייו, שלא עובד קשה יותר מאשר כל אזרח לפרנסתו והאמנו לי אני יודע כי באתי משם,
יהנה ממשכורת עד סוף ימי חייו על חשבון משלם המיסים הישראלי גם כשפרש בגיל 40.
גם אין שום סיבה מוצדקת שבמקביל ימשיך לעבוד משרה נוספת על מנת לקבל שתי משכורות, יחייה כמו
מלך בעוד ששאר העם נאנק תחת נטל הפרנסה והמיסים המופרזים רק על מנת לממן את איכות חייו
המנופחת.

ישנם פתרונות לפתור העניין תוך כדי המשך העסקת הפורשים בגיל 40 עד לסוף גיל הקריירה התקנית,
כמו כל ישראלי אחר, כן - גם בתוך מערכת הבטחון עצמה ובתפקידים שאינם קרביים בשטח, ובכך לחסוך
למשק את הצורך לשלם על כל תקן איש בטחון פעמיים: פעם לגמלאי ופעם למי שמאייש את התפקיד.


מה רוצה לומר לסיכום: שמדינת ישראל מוציאה כיום 10% על בטחון, לא משום שהבטחון במשרין עולה 10%
תוצר, אלא שנתח גדול מהוצאה זו בא על מנת לממן איכות חיים ונוחות למשרתי מערכת הבטחון,
שלה אין כל תרומה ישירה לבטחון. תענוג מפוקפק זה בו חלק מהאוכלוסיה נהנה על חשבון השאר,
עולה למדינה בכלכלה, בקצב צמיחתה ובעתידה - המון. מדהים לחשוב ששינוי רק בסעיף זה ומבלי
להביא לפגיעה ממשית בבטחון עצמו, יוכל כמעט לבדו להביא את השינוי המיוחל ולהכניס את ההוצאה
הבטחונית ביחס לתוצר למסלולה התקין והנכון.

מחד אתה מדבר על התנאים הטובים בצבא קבע.
מצד שני, דיברנו כאן על הקושי לאייש תקנים.

אני מסיק מכאן שיש בעיה מבנית, שאפילו התנאים הטובים אינם מפצים עליה, בשירות הקבע. אפשר לדון כאן בנושא, אבל בכל מיקרה חשוב לי למנוע את הרושם שאפשר בפשטות לקצץ בתנאי אנשי הקבע בלי שתפקוד הצבא ייפגע. יש לייעל את המערכת לפני כן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nec_000 אני לשיטתי מעלה טענה, שהמינון כפי שנקבע כעת, הוא לא בנקודת האופטימום. יתרה על כך, כל העולם (וודאי שאיננו חכמים יותר מכולם) גם סבור כך: העולם טוען, עד 4% לבטחון.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nec_000 הטענה הזו היא טענה ריקה, שכן אם נקבל אותה, גם 10% הוצאה מהתוצר על בטחון מהווה הפקרות. הוצאה של 20% מאפשרת הגנה טובה יותר לעין שיעור

הבעיה עם לכוון פטרונות לנקודת האופטימום היא שכמו שתארתי בדוגמה על מערכת הבריאות, שלא מובע בחשבון תרחישי קיצון. אם כל מה שאתה מעונין להתמודד איתו הוא קיום שוטף (עם שולי ביטחון מינימליים) אז אתה מוותר עם התמודדות עם תרחישים שהם קצת מעבר לשיעור הסביר.
וכאשר המחיר של טעות אפילו פעם אחת הוא השמדת המדינה אז אין לך ברירה אלה לקחת שעורי ביטחון גדולים ככול שאתה יכול להרשות לעצמך. כרגע אתה מוותר על אחוזים בודדים (כ-7% מההכנסה הממוצאת כ15% מהכנסה שלך) אלה לא סכומים של חיים או מוות. רמת החיים שלך נפגעת אבל היא לא מתרסקת. וזו התשובה ללמה לא 20%, כי הוצאה של 20% תהווה פגיעה הרבה יותר חמורה ברמת החיים של כולנו. והתשובה לגבי השאלה של למה 7% ולא 4% היא:כ י זה המקסימום שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו כרגע. (שולי ביטחון)


עדי

"If everyone is thinking alike, someone isn't thinking."
- General George Patton Jr

המספרים שזרקת לחלל האויר, 7%, ולא 4% (דרך אגב המדינה מוציאה 10% ולא 7)
טובים לא יותר מאשר 5% בהם יש מי שנוקב מנגד:
הלך על רף 4% המומלצים, והגדיל אותו כפול 1.25 לטובת רזרווה אזורית על מנת להגיע ל-%5.

אגב, תתפלא כמה כסף מבוזבז שוכב בתקציב הבטחון שאין לו שום השלכה על הבטחון
בפועל, אלא רק על תנאי שכר וסוציאל מושחתים.

סדר גודל עצום מהתקציב הולך על משכורת אנשי קבע באופן בזבזני מעין כמוהו:
1. על שכר מופרז ביחס לשכר המקביל בשירות האזרחי.
2. על פרישה מוקדמת לגמלאות באמצע החיים, כאשר לפורש ממשיכים לשלם פנסיה
עד יום מותו ועבור האדם שהחליף אותו משלמים גם משכורת, קרי משלמים פעמיים על
אותו תפקיד, פעם לזה שמאייש ופעם לזה שנמצא בפנסיה.
3. על חוסר יעילות בתקנים: להבדיל מבעל בית פרטי שמחפש עלות תועלת
ואופטימיזציה שכן העסק נמדד ברווחים, ישנם אנשי קבע מיותרים וגם כאלה שהיו יכולים
בכלל להיות עובדים אזרחיים.

מענה לסעיפים 1 עד 3 לעיל היה מקצץ את תקציב הבטחון בסדר גודל ומבלי לפגוע כהו
זה בהספקים הבטחוניים של המערכת. ההבדל היה מתבטא רק בפחות חלוקת עושר
ורווחה לעובדי וחיילי מערכת הבטחון.

ושאף אחד לא יהלך עלי אימים כאילו מה אני מבין: הנני גמלאי מערכת הבטחון וכיום
עובד בתעשיה הבטחונית, כך שאמור לטעון דווקא ההפך, אלא מה, מרשה לעצמי
בעילום זהות לומר בקול, את מה שהקולגות שלי "לוועד הבטחוניסטי" שומרים בסתר ובבטן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nec_000 המספרים שזרת לחלל האויר, 7%, ולא 4% (דרך אגב המדינה מוציאה 10% ולא 7)

בתגובה הראשונה שלי סיפקתי קישור ל-CIA factbook שטוען שהמספר הוא 7.3%. אם יש לך מקור אחר ספק אליו קישור ואשמח לבחון אותו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nec_000 אגב, תתפלא כמה כסף מבוזבז שוכב בתקציב הבטחון שאין לו שום השלכה על הבטחון בפועל, אלא רק על תנאי שכר וסוציאל מושחתים. סדר גודל עצום מהתקציב הולך על משכורת אנשי קבע באופן בזבזני מעין כמוהו: 1. על שכר מופרז ביחס לשכר המקביל בשירות האזרחי. 2. על פרישה מוקדמת לגמלאות באמצע החיים, כאשר לפורש ממשיכים לשלם פנסיה עד יום מותו ועבור האדם שהחליף אותו משלמים גם משכורת, קרי משלמים פעמיים על אותו תפקיד, פעם לזה שמאייש ופעם לזה שנמצא בפנסיה. 3. על חוסר יעילות בתקנים...

1)המשכורות בקבע לא ממש גדולות. אלוף מקבל כ-50,000 שקלים בחודש ויחסית לאחריות שרובצת עליו זה לא סכום גדול במיוחד. (כמה אנשים האלוף "מנהל"? תשווה למשכורת מנכ"ל) לגבי דרגים נמוכים יותר המצב די דומה. ישנה עליה מסויימת כי בסופו של יום רוב העובדים האזרחיים לא נשארים שבתות ורואים את הביית הרבה יותר.
2) לגבי הפרישה המוקדמת אני בהחלט מסכים איתך, זה "הצופר" היחידי שמקבלים בצבא וגם הוא בתהליכים של ביטול (גיל הפנסיה הצבאית עולה).
3) לגבי חוסר יעילות בתקנים אתה צודק, אבל אין מה לעשות צהל הוא מערכת ממשלתית גדולה ומערכת כזו לא יכולה להיות יעילה. (יחסית למערכות כאלו גדולות צהל בכלל לא רע, לא שאין מה לשפר אבל...)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nec_000 הרתעה גרעינית היא החיסון שלמעשה מונע את השמדתה של ישראל. מה שיפה בכל הסיפור הזה, היא שההשקעה בתחום הגרעין איננה הנתח העיקרי מתוך תקציב הבטחון.

הרעיון של הסתמכות מוחלטת על נשק גרעיני, הוא רעיון שהועלה בעבר. הטענה כי "לנו אין שום דרך להגן על עצמנו מלבד שימוש בנשק גרעיני ולכן לא יתקפו אותנו" יכולה לבא בחשבון כל עוד אתה מדבר על מדינות מסודרות. אם תבחן את התסריט של מלחמת לבנון השניה. חזבלה יורה עליך מאות קטיושות. אתה רואה את ישראל מגיבה בנשק גרעיני על מה שהעולם יטען הוא פרובוקציה מינורית? לשימוש בנשק גרעיני יש תוצאות שגולשות הרבה מעבר למשמעות הביטחונית שלו, השלכות אלו צריכות למנוע שימוש בנשק גרעיני אלה אם כלו כל הקיצים. וגם אז המחיר למדינת ישראל יהיה כזה שרמת החיים של כולנו תרד בסדר גודל ללא שום תלות בנסיבות שהביאו את המדינה להשתמש בנשק לא קונבנציונלי.


עדי

"If everyone is thinking alike, someone isn't thinking."
- General George Patton Jr

ציטוט:

במקור נכתב על ידי adimar בתגובה הראשונה שלי סיפקתי קישור ל-CIA factbook שטוען שהמספר הוא 7.3%. אם יש לך מקור אחר ספק אליו קישור ואשמח לבחון אותו. ישנה טעות במקורות הללו, שמתייחסים רק לתקציב משרד הבטחון גרידא על פי ספר התקציב השנתי של מדינת ישראל. תקציב ישראל על פי מספרים אלו, עומד על רק 55 מיליארד ש"ח. אלא מה, שעליו חלים מספר תוספות: ראשית, בכל אחת מהשנים האחרונות הממשלה הקצאתה סכום נוסף של כ- 5 מיליארד ש"ח אשר התווספו לתקציב הבטחון מדי שנה ומחוץ לתכנית המקורית, ובכך הובא התקציב שבפועל לכדי 60 מיליארד ש"ח. שנית, ישנם תחומים כמו המוסד, השב"כ, פרוייקט הגרעין, פרוייקטים בלתי קונוונציונאליים נוספים, סיוע וסבסוד תעשיות בטחוניות (תע"ש) ועוד... אשר מוסיפות עוד סכום בסדר גודל של כ- 20 מיליארד ש"ח ואשר אינם כלולים בתוך סעיף תקציב משרד הבטחון, אלא מוצנעים בתוך סעיפים אחרים. מכאן שהסך הכולל מגיע לכדי 80 מיליארד ש"ח סדר גודל. דהיינו: עם תוצר לאומי שעמד על כ- 800 מיליארד ש"ח בשנת 2010, מדינת ישראל מוציאה כ- 10% מהתוצר על תחומי בטחון חוץ. 1)המשכורות בקבע לא ממש גדולות. אלוף מקבל כ-50,000 שקלים בחודש ויחסית לאחריות שרובצת עליו זה לא סכום גדול במיוחד. (כמה אנשים האלוף "מנהל"? תשווה למשכורת מנכ"ל) לגבי דרגים נמוכים יותר המצב די דומה. ישנה עליה מסויימת כי בסופו של יום רוב העובדים האזרחיים לא נשארים שבתות ורואים את הביית הרבה יותר. ראשית, על ראש ממשלת ישראל ישנה אחריות גדולה בסדר גודל מאשר לאותו אלוף, אז מדוע הוא כן יכול להסתפק בפחות מ- 50,000 ש"ח שכר לחודש ? שנית, אם בקשת דוגמא לשכר מנכ"ל, הרי שמנכ"ל בחברה ממשלתית מקבל כ- 35-40 אלף ש"ח, תלוי בסדר גודל החברה בראשה הוא עומד. כמו כן אלוף בצבא לא נשאר בתפקידו או לאמר, לא לוקח אותו משום שהשכר עומד על 50,000 ש"ח, ואם רק היו מציעים לו 40,000 ש"ח אז הוא היה עוזב. אין לאותו מועמד למשרת אלוף יותר מדי אפשרויות שמחכות לו בחוץ ברמות שכר גבוהות יותר, שכנגדן הוא מעמיד את הנושא למבחן ולהחלטה. מרבית אנשי הקבע שממשיכים לדרגות הבאות, עושים כן משום שהם מעוניינים להתקדם בקריירה ולהגשים את עצמם, שלא לומר לתרום למדינה מבחינה ציונית, וזאת הרבה לפני שהם מתבוננים על גובה התלוש. רוצה לומר, שנקודת האיזון בה השכר נקבע במערכת הבטחונית, איננו עובד בדומה למערכת האזרחית, שם אדם מבקש משרה כאשר השכר הוא פרמטר מרכזי, וכנגד אותה משרה יש לו חלופות ממעסיק אחר ובתנאים כאלו וכאלו. דהיינו: גם עם ביצוע קיצוץ של 10-20% ברמות השכר הסופר גבוהות לכל הדעות שיש לבכירי המערכת הבטחונית וכפי שציינת, לא יהיה קשה למצוא מי אשר יהה מוכן לקחת את התפקיד. אז אם אפשר לחסוך למשלם המיסים, מדוע לא ? אגב, רמות השכר לבכירי צה"ל כיום הן (ותחזיק טוב את הכסא): כ- 70 אלף ש"ח לרב אלוף (ראש המטה הכללי) שים לב שאחריותו ומעמדו נחותים מראש הממשלה והוא מסתפק ב 47 אלף ש"ח בלבד. כ- 53 אלף ש"ח לאלוף כ- 47 אלף ש"ח לתת אלוף כ- 35 אלף ש"ח לאלוף משנה כ- 26 אלף ש"ח לסגן אלוף **יודגש כי אלו סכומים ממוצעים, וכי חלה עליהם תוספת לקצינים קרביים לאלו שמשרתים כקרביים. ט.ל.ח 2) לגבי הפרישה המוקדמת אני בהחלט מסכים איתך, זה "הצופר" היחידי שמקבלים בצבא וגם הוא בתהליכים של ביטול (גיל הפנסיה הצבאית עולה). תהליכי הביטול שתארת קוראים לצערנו לאט מדי ומעט מדי. לצערנו "יו"ר וועד עובדי משרד הבטחון" עשה הכל על מנת להנציח את העניין ולהלחם באותה וועדה שניסתה לטפל בנושא. לצערנו "וועד" עובדי המערכת הבטחונית יצאו כשידם על העליונה. במקום להביא את גיל הפרישה כפי שהוועדה ביקשה, עשו שמיניות על מנת להעלות את גיל הפרישה בכמה שנים בודדות בלבד והוא נקבע בממוצע על אזור שנות הארבעים המאוחרות. אז מה באו לחסוך כאן, במקום שירות נוסף של עוד 27 שנה, הפכו אותו לרק עוד 23 שנה ? לעג לרש. תחשוב, מי ילך ויתווכח למשל עם שר הבטחון וראש המוסד בנדון, כשזה מאד לא פופוליסטי לעמוד מולם... ? 3) לגבי חוסר יעילות בתקנים אתה צודק, אבל אין מה לעשות צהל הוא מערכת ממשלתית גדולה ומערכת כזו לא יכולה להיות יעילה. (יחסית למערכות כאלו גדולות צהל בכלל לא רע, לא שאין מה לשפר אבל...) אינני מבין, אתה מקבל שמערכת היא לא יעילה, מודה בזה כאילו מדובר באבן שאין לה הופכין. האם בקשנו להגיע למצב של הכל או כלום ? האין אפשר ליעל ולו באופן חלקי, בשלבים, ולהגיע לתוצאה של מקום טוב באמצע, בין המצב השורר כיום לבין המצב האוטופי ? נזכיר לכולנו שמדובר בכסף שלכם. לא הייתי רוצה שיזלזלו לא בו ולא בכם, המדינה ואזרחיה הם לפני הכל. לא המערכת הבטחונית על עובדיה נמצאים לפני המדינה וכדאי שנזכור זאת היטב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nec_000 אינני מבין, אתה מקבל שמערכת היא לא יעילה, מודה בזה כאילו מדובר באבן שאין לה הופכין.

אני "מקבל" שהמערכת לא יעילה כי אני מודע למגבלות של ניהול ממשלתי. אני בהחלט בעד יעול כל עוד הדבר אפשרי, אבל את התוצאות של הגישה הנפוצה של סופרי האגורות באוצר, שמנקודת ראותם קודם צריך להחליט על גודל "הקיצוץ הרצוי" ואח"כ ולהטיל על מערכת הבטחון להתמודד איתו ראינו במלחמת לבנון השניה. בעיקבות קיצוץ חד בתקציב צה"ל הפסיק להתאמן.
הרעיון הבעיתי (הייתי משתמש במונח קצת יותר חריף אבל באמת אין לי רצון להעליב אף אחד) של מקום טוב באמצע הינו פתרון של חשבונאים. ההוצאה הביטחונית לא נגזרת ממוצאים ושיקולים של בו נהיה כמו כולם, הוצאה בטחונית נגזרת מצורך. ולמדינת ישראל יש צורך בצבא גדול הרבה יותר מרוב מדינות העולם. אף אחד לא מאיים על רוב מדינות העולם.
בתקופת המלחמה הקרה מי שמימן את חסר ההוצאה הביטחונית האירופי, הוא משלם המיסים בארצות הברית. האירופאים השאירו את עצמם חשופים לחלוטין להתקפה ורק הכוח האמריקאי הגן עליהם. אם אתה רוצה לראות הוכחה למצב הפתטי הזה תסתכל על מה שקורה היום בלוב. האירופאים החליטו להתערב בקול תרועה רמה, והם כל הזמן מתחננים לסיוע של ארצות הברית כדי לרסן כוח מיזערי של קדפי. ההגנה של דרום קוריאה מבוססת על אותו עקרון של בוא נתחנן לארה"ב.
יש לי חדשה בשבילך, אף נשיא אמריקאי לא ישלח חיילים אמריקאים למות בשביל ישראל. לנו אין ברירה אלה לממן את הבטחון שלנו בעצמנו. (הסיוע הביטחוני האמריקאי הוא סיבסוד התעשיה הבטחונית שלהם ובכל מיקרה הוא בעל שווי שולי כ- 1.5% תוצר, למיטב זכרוני, שבגלל ההכרח להוציא אותם בארה"ב שווים משהו כמו 1% תוצר).

עדי

"If everyone is thinking alike, someone isn't thinking."
- General George Patton Jr

ציטוט:

במקור נכתב על ידי adimar אני "מקבל" שהמערכת לא יעילה כי אני מודע למגבלות של ניהול ממשלתי. אני בהחלט בעד יעול כל עוד הדבר אפשרי, אבל את התוצאות של הגישה הנפוצה של סופרי האגורות באוצר, שמנקודת ראותם קודם צריך להחליט על גודל "הקיצוץ הרצוי" ואח"כ ולהטיל על מערכת הבטחון להתמודד איתו ראינו במלחמת לבנון השניה. בעיקבות קיצוץ חד בתקציב צה"ל הפסיק להתאמן. בסיבות לביצועים הנמוכים בלבנון השניה (יחסית למצופה), לא אשמה רק חרב הקיצוצים בלבדה, כי אם גם סיבות אחרות חשובות לא פחות: מחקרים עדכניים בתחום מטילים דווקא את האשם העיקרי על הדרג המדיני, זה שלא ידע איך להתנהל, והיה שרוי במצב יחסית חריג מבחינה הסטורית: לא היו בין קברניטיו הבכירים אנשים בעלי רקע בטחוני או כל נסיון צבאי. אם כבר כן רוצים לתלות, ולו את חלק מהאשם בחרב הקיצוצים, נציין שכאשר אמרו לצבא "לך קצץ", מקבלי ההחלטות בדרג האמור בחרו שלא בקיצוץ איכות חייהם ושכרם של עובדי ומשרתי המערכת (חלילה וחס), קיצוץ שהיה יכול לשמור את אותה רמה בטחונית ומבלי לפגוע בה, אלא דווקא הלכו כבנות יענה וקיצצו איפה שקל: במחסנים, בציוד, באימונים, בימי מילואים. אולי כי מחסן ימ"ח לא יודע לזעוק ואין לו וועד עובדים שיגן עליו ? הרעיון הבעיתי (הייתי משתמש במונח קצת יותר חריף אבל באמת אין לי רצון להעליב אף אחד) של מקום טוב באמצע הינו פתרון של חשבונאים. ההוצאה הביטחונית לא נגזרת ממוצאים ושיקולים של בו נהיה כמו כולם, הוצאה בטחונית נגזרת מצורך. ולמדינת ישראל יש צורך בצבא גדול הרבה יותר מרוב מדינות העולם. אף אחד לא מאיים על רוב מדינות העולם. אישית הייתי ממליץ שלא לזלזל בחשבונאים. בסופו של יום חיים עולים כסף, והמשאב צריך להתחלק על פני מספר מגוון של אפיקים, ולהתחלק בתבונה. עליו מחד להספיק לכולם, ומאידך זוכרים שהוא סופי וכל שמוש שאינו מושכל בו מביא אותנו בסופו של דבר לעמוד מול שוקת שבורה. הרי מה יעזור אם יהיה לנו רובה אבל לא מזון לאכול ? והנה דוגמא מעשית שמשווה חיים מול חיים: מפאת ההוצאה הגדולה על בטחון, אנחנו למשל משלמים רמת מיסוי מטורפת על כלי רכב, למעשה הגבוהה בעולם. בעטיה אנו נאלצים לסוע במכוניות ישנות יותר, קטנות יותר, בטיחותיות פחות ומזהמות יותר. למעשה, אנו "משלמים" מדי שנה נתח מסוים של הרוגים בדרכים ומתים כפועל מזיהום אויר, רק משום הכורח להסתפק במכוניות ישנות, פחות בטוחות, ויותר מזהמות. האם מישהו נתן לכך את הדעת ? האם מישהו בחן את עלות "הקורבן הבטחוני" אל מול עלות קורבן תאונת דרכים או סרטן הריאות ? בתקופת המלחמה הקרה מי שמימן את חסר ההוצאה הביטחונית האירופי, הוא משלם המיסים בארצות הברית. האירופאים השאירו את עצמם חשופים לחלוטין להתקפה ורק הכוח האמריקאי הגן עליהם. אם אתה רוצה לראות הוכחה למצב הפתטי הזה תסתכל על מה שקורה היום בלוב. האירופאים החליטו להתערב בקול תרועה רמה, והם כל הזמן מתחננים לסיוע של ארצות הברית כדי לרסן כוח מיזערי של קדפי. ההגנה של דרום קוריאה מבוססת על אותו עקרון של בוא נתחנן לארה"ב. יש לי חדשה בשבילך, אף נשיא אמריקאי לא ישלח חיילים אמריקאים למות בשביל ישראל. לנו אין ברירה אלה לממן את הבטחון שלנו בעצמנו. (הסיוע הביטחוני האמריקאי הוא סיבסוד התעשיה הבטחונית שלהם ובכל מיקרה הוא בעל שווי שולי כ- 1.5% תוצר, למיטב זכרוני, שבגלל ההכרח להוציא אותם בארה"ב שווים משהו כמו 1% תוצר). סבור הנני ביחד עימך, שעלינו להיות תמיד עם היד על הדופק ועם החרב במצב היכון. שכאן לא יהיה לאף אחד ספק, כאן לא ימצאו חולקים. אבל חובה עלינו בחוכמה ובמחשבה תחילה, לבחון את הנושא לעומקו. ההשקעה בחרב שמומלץ אקדמאית בעולם שלא תעבור את רף 4% התוצר, כאשר אצלנו נמצאת על 10%, מצביעה כנראה על מצב שהוא לא תקין, או לומר לא סביר ולא מתאים. האמת כידוע, עוברת היכן שהוא באמצע (לאו דווקא בדיוק באמצע). עדי

במדינה שלנו הוא ילך לצרכים פוליטים מהר מאד ,
אם הייתי יודע שהקיצוץ יגיע לאזרח אם בצורת השקעה במערכת הבריאות/מערכת החינוך או לחלופין בהורדת מסך הכנסה ומעמ הייתי בעד.

אני מסתכל על זה בצורה של "זן".
זה מה יש.
זה העם וזה מה שהוא רוצה. [מבלי להכנס לפוליטיקה].
אני לא יכול לשנות כלום.
אני יכול לחיות טוב ככל האפשר ולנסות לסייע לאחרים.
אני מרגיש טוב כשאני חי, הולך לישון, קם בבוקר ועובד.
ואין לי דרך לשנות את מה שקורה כאן.
ההיסטוריה תדבר.

(אין לי אומדן מדויק) אך מרבית תקציב הביטחון הולך למימון משכורותיהם של אנשי הקבע (שניתן אולי בהחלט לקצץ בתקנים ולחסוך כמה מיליארדים טובים, אבל זה כבר נושא לדיון אחר שנדון פה בעבר) שאולי לא יצרניים בראיה צרה של תמ"ג, אבל הם יצרני הצורך הבסיסי (בפירמידת מאסלו) שנקרא ביטחון בין במישרין ובין בעקיפין ..

בנוסף, סכום נכבד הולך על תחזוקה שוטפת של מערך הכרחי של מטוסי קרב שיש נטיה לחשוב שהוא גדול מדי (האומדנים המתפרסמים דווקא לא תומכים בטענה זו), אך בהתייחס לרוחב וכמות האיומים שיש לתת להם מענה, הוא אפילו קטן מדי אל מול חילות אוויר ממוצעים במערב (בהתחשב בכמות האיומים שיש עליהם).

ואנחנו כבר לא מדברים על מערכי היבשה והים...

הייתי מבין אילו היית מדבר על לרדת מ 15-16 אחוזים (אל עבר התשעה אחוזים או עשרה) אבל ההבדל בין עשרה לארבעה אחוזים זניח בהתחשב בצרכים.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

מסביבנו "יהום הסער" האדמה בוערת מטרוף ושינאה ואתה משחק במספרים של הוצאה צבאית מוכרת
למדינה אירופאית
ובו לא נשווה את ישראל לדרום קוריאה ( רמז: פי 5 אולוסיה , תמ"ג לנפש דומה , 50 אלף חיילים אמריקנים , רק אוייב אחד חלש הרבה יותר מסך כל אוייבנו )

יש סיטואציה נתונה היא לא נעימה אבל זה מה שיש לא טוב לך תעבור לגור בשוויץ

אני יושב במחשבים של האוניברסיטה כל היום.

מסביב יהום הסער...בלה בלה בלה (מצטער, אני עונה על דמגוגיה בדמגוגיה)

למי בדיוק אתה רוצה להשוות אותנו? לניגריה...גם בימי המלחמה הקרה ההוצאות היחסיות בארופה על ביטחון היו הרבה יותר נמוכות ולהזכירך, ברה"מ לא היתה מולדובה.

השאלה האמיתית שהוא שואל, האם לא הגיע הזמן להפסיק לקנות את ההוצאה המטורפת על ביטחון כמובן מאליו.

ואם כבר הזכרת את דרום קוריאה, נחמד לך לשכוח עוד מדינה קטנה באזור....סין.

ההוצאות של אירופה היו נמוכות בגלל הסתמכות על ה"פריץ", גם במטריה גרעינית וגם בכוחות קרקע. גרמניה, שהיתה השניה בתרומתה לנאט"ו, השקיעה הרבה יותר מהתקציב שלה בהחזקת צבא.
לגבי סין - לסין אין אינטרס בדרום קוריאה, אלא בתחזוקה מינימלית של הצפון.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ועדיין- ההצגה כאילו בארופה הכל דבש כבר 60 שנה רחוקה מהמציאות.

הפריץ אגב, הוא גם הפריץ שלנו

האמריקאים לא ישלחו כוחות כדי להגן עלינו..

אז למה הם מתרגלים איתנו כל שנתיים (Juniper Cobra)?
ברור שלא ינחתו כאן דיוויזיות של אברמסים ואגדים של מסוקי אפאצ'י, אבל ישראל זוכה לתמיכה רצינית בארה"ב- כספית, דיפלומטית (כולל הגבלות על מכירת אמל"ח למדינות אחרות), מודיעינית, הדרכתית ומה לא.

אני לא כל כך מבין בתקציבי ביטחון, אבל נראה לי שחוץ מהתמיכה הכספית של ארה"ב, אף אחד מסוגי התמיכה האחרים לא מקטין באופן משמעותי את תקציב הביטחון. כאשר ארה"ב מבטיחה למדינות אחרות, שהיא תנחית אצלם דיוויזיות בעת הצורך, הם לא צריכים להסתמך על סד"כ אנושי וסד"כ אמל"ח גבוה במיוחד, שעליהם הולך עיקר תקציב הביטחון במדינה.

הגבלת אמל"ח למדינות בסביבה? אני לא ממש בטוח בכך אחרי העסקה שלהם עם ערב הסעודית וגם לפני..וג'וניפר קוברה-מדובר ביירוט טילים. זה המקסימום שהם יעשו אם יתקפו אותנו(+ויספקו לנו אמל"ח).

ישראל אכן זוכה לתמיכת ארה"ב, במגבלות מה שמתאים לנשיא התורן. אבל כמו שגם אתה ציינתה, ברור שלא ינחתו כאן דיוויזיות של אברמסים ואגדים של מסוקי אפאצ'י.

החירות האירופאית בשתי מלחמות עולם נקנתה במחיר של כחצי מיליון הרוגים אמריקאים, וזה כל ההבדל. כאשר הארופאים מרגישים שאין להם צורך אמיתי "לבזבז" כסף על מלחמה כי במילא עדיף שימותו אחרים כדי להגן על החירויות שלהם אז ההוצאה הביטחונית האירופאית צונחת. וברגע שיש איזו שהיא בעיה, הם צורחים שארה"ב תציל אותם. ראה ערך יוגוסלביה. בעיה ביטחונית בחצר האחורית האירופאית עם מדינה שהתלג שלה היה 1/20 מהתלג המערב ארופאי, ועדיין הארופאים לא יכלו להתמודד איתה בכוחות עצמם.

התקציב הביטחוני הגדול של ישראלי הוא תוצאה של הכרה בעובדה שיש לנו בת ברית אחת בעולם (ארה"ב) וגם הברית ביננו היא בערבון מוגבל בלבד. לנו אף אחד לא יעזור, ואם המחיר של לחיות בארץ הזו הוא ירידה לא גדולה ברמת החיים אז זה מחיר שאישית אני חושב ששווה לשלם.

עדי

"If everyone is thinking alike, someone isn't thinking."
- General George Patton Jr

ציטוט:

במקור נכתב על ידי pack leader מסביבנו "יהום הסער" האדמה בוערת מטרוף ושינאה ואתה משחק במספרים של הוצאה צבאית מוכרת למדינה אירופאית ובו לא נשווה את ישראל לדרום קוריאה ( רמז: פי 5 אולוסיה , תמ"ג לנפש דומה , 50 אלף חיילים אמריקנים , רק אוייב אחד חלש הרבה יותר מסך כל אוייבנו ) יש סיטואציה נתונה היא לא נעימה אבל זה מה שיש לא טוב לך תעבור לגור בשוויץ

בראשית דברי אינני יכול להתעלם מסיפת דבריך ועל כן אתייחס ראשית אליהם:
להמלצת הבזויה "לשלוח אותי לשוויץ" אם לא מתאים לי לבזבז את כל משכורתי על בטחון,
לא ראוי שאתייחס. אלו הן אמרות ממדרגה שפלה ולנלוזה ומוטב שתמשוך סגנון זה מפורום
מכובד באם הוא רוצה לזכות להתייחסות הסובבים אותך. כאן זה לא שוק, כאן זו זירת דיון תרבותית
מכובדת ועניינית. וודאי דמוקרטית בה לכל בר דעת זכות שיטוח טיעוניו גם אם היא מתנגשת עם דיעה של
אחר. אני אינני פחות ציוני או פטריות ממך!

ועכשיו מששמנו נושא זה בצד ובתקווה שלא תחזור על הסגנון, נתייחס עניינית לתוכן:
צפון קוריאה אויב חלש יותר מאויבותיה של ישראל ומאיימת פחות על דרום קוריאה ? - או כך לפחות טענת...

מישהו כאן צריך קצת לקבל רענון זריז בנתונים שכנראה לא נמצאים לפניו:
צפון קוריאה מחזיקה את אחד הצבאות הגדולים בעולם עם למעלה ממיליון חיילים,
את אחד מחילות האויר הגדולים בתבל עם למעלה מאלף מטוסים,
מחזיקה גם יכולת גרעינית בעוד שלאף אחת מאויבות ישראל אין,
בנוסף לכל משמיעה איומים השכם והערב כנגד הדרום, איומים שאינם נופלים מאלו שישראל
מורגלת לספוג (לרבות איומים גרעיניים).
צפון קוריאה נכבדי, מחזיקה ביכולת צבאית העולה על מצרים ירדן לבנון וסוריה גם יחד.

קל תמיד בסיפור הזה לצייר את ישראל המסכנה, ולטעון שהיא היא המאויימת בעולם...
מדובר בלא יותר מאשר דמגוגיה, שעשויה אולי להשפיע על מי שהזירה הגאואסטראטגית אינה
מצויה ברזי ידעותיו.

המציאות מראה שישראל מאויימת ככל שתהיה - איננה בודדה בקלחת.
אם היתה דרום קוראני, כאשר עיר בירתך ומרכז הכח הפיננסי נמצאת רק עשרות
בודדות של ק"מ מהגבול עם צפון קוריאה, כך שאלפי קנים מאיימים עליה, לרבות נשק גרעיני,
מיליון חיילים על הגבול הקרוב שיכולים להתפרץ בסיוע 1000 מטוסי קרב, איזו תחושת איום הנך
מעריך שהיתה עליך ?

דרום קוריאה מאוימת לא פחות מישראל, והיא החליטה, שלא להוציא סכומי עתק על בטחון.
ולא בגלל שיש לה תוצר פי 6, אלא משום שיש לה תוצר שכזה מאחת הסיבות הבסיסיות,
שהיא השכילה לא לכלות את צמיחתה הכלכלית ולמשכן את עתידה רק על בטחון, וכך הגיע היא כיום למצב,
שהתוצר שלה עומד היכן שהוא עומד.

עוד טענת שדרום קוריאה יכולה להרגיש טוב - כי ארה"ב עומדת לצידה ומסייעת לה ולכן יכולה לרסן את ההוצאה הבטחונית שלה.
רק שכחת באותה נשימה להזכיר, שישראל נמצאת בסטואציה דומה מאד בה ארה"ב נותנת מטריה
גאופילטית ואסטרטגית חזקה מעין כמוה, ואף לא כל מה שמוצג בפומבי אתה כאזרח מהשורה יודע.
בנוסף לכך, לישראל ובניגוד לדרום קוריאה, ישנה יכולת גרעינית הרתעתית חזקה מעין כמוהה,
מה שלדרום קוריאה אין.

אם לסכם: דרום קוריאה נמצאת בתחושה ובסיטואציה שהיא מאויימת לא פחות מישראל, איננה נהנת
ממטריה אמריקאית גדולה משל ישראל, איננה מחזיקה ביכולת הרתעה גריעינית כפי שיש לישראל, והיא
עושה שיקולים שונים. אם שמת לב, הכל הפוך ממה שתארת.

לדרום קוריאה היתה עד לא מזמן נוכחות של כמעט 100,000 חיילים אמריקאים. המשמעות הישירה של נוכחות זו היא התערבות צבאית ישירה של ארה"ב לצד דרום קוריאה, כולל הארסנל הגרעיני שלה. ישראל לא קיבלה ולא מקבלת שום סיוע ושום ערבות כזו. לגבי כמויות... כמות היא אינה איכות. אם מה שיש לצפון קוריאנים להציע זה מיג 15 בכמויות גדולות, ארטילריה נגררת וטנקים מיושנים, אז הצבא הזה מאיים הרבה פחות מצבא מצויין בטנקי M1, מטוסי F-16 ותותחים נגררים עם בק"שׁ מודרני.

זה לא אומר שאני לא מסכים עם הטיעון הבסיסי. הקטנת תקציב הבטחון הביאה להעלתו במספרים מוחלטים, שכן צמיחה כלכלית מביאה איתה הגדלה של תקציב המדינה. מספיק שמדינת ישראל תעבור לתקציב לא גירעוני, וכמות הכסף שתתפנה לטובת תקציב המדינה ולא להחזר חובות תגדל עם הזמן.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אתה מפספס את האקט המרכזי בדרום קוריאה יש 30 מיליון אזרחים דרום קוריאה מבזבזת על כוחות הצבא המעולים שלה הרבה יותר כסף מישראל (כ 30 מיליארד דולר) .
ותרשה לי לא להתרשם מהאוייב המורעב חסר הפרוטה שלהם, גם אלף מיג 15 ו21 שלא ימריאו לא יזיזו לדרום קוריאה עם הטנקים של סטאלין הם לא יחצו את האזור המפורז האיום האמיתי היחיד שיש על דרום קוריאה הוא נב"ק .
ההשקעה בביטחון פרופורציונית לאיום הצבאי ולא ליכולת הכלכלית ולכן אין לנו בררה אלא לסחוב את הגיבנת על גבינו .
הערה נוספת : בעבר ההוצאה על ביטחון של ישראל היתה גדולה הרבה יותר באחוזים כי ישראל היתה ענייה יותר תקציב הביטחון מעולם לא קוצץ עד שנת 2000 פשוט תקציב מדינת ישראל עלה מהר יותר מתקציב הביטחון בתקווה המצב ימשך ועד סוף העשור ממשלת ישראל תבזבז רק 5% מה תל"ג על צה"ל ( תוך המשך הגדלת אותו תקציב )
בקיצור תאוריות כלכליות של סטודנטים באוניברסיטה לא תמיד פרקטיות במציאות האמיתית
אפשר לרדת לצה"ל מה גב הוא עושה המון עם המעט שיש לו .
אם אתה רוצה לשלם פחות מיסים צריך לעודד עבודה במגזרים הידועים ולחתוך את הקצבעות .

אני יושב במחשבים של האוניברסיטה כל היום.

1. כתבת: "דרום קוריאה מאוימת לא פחות מישראל, והיא החליטה, שלא להוציא סכומי עתק על בטחון.
ולא בגלל שיש לה תוצר פי 6, אלא משום שיש לה תוצר שכזה מאחת הסיבות הבסיסיות,
שהיא השכילה לא לכלות את צמיחתה הכלכלית ולמשכן את עתידה רק על בטחון, וכך הגיע היא כיום למצב, שהתוצר שלה עומד היכן שהוא עומד."

התוצר של דרום קוריאה גדול פי 6, בגלל שאוכלוסייתה גדולה יותר ביותר מפי 6 מישראל, לא בגלל שאין לה הוצאות בטחוניות גבוהות יחסית. האוכלוסיה בדרום קוריאה 48.7 מליון:
http://www.google.com/publicdata?ds...orea+population
, בישראל האוכלוסיה 7.5 מליון .

התוצר לנפש שלה בכלל לא כזה מרשים וקטן מישראל, לפי ה-IMF (זה תלוי לפי הערכה של מי מסתכלים, אבל זה בגדול המצב) :
בישראל התוצר לנפש הוא $28686 לשנה, בדרום קוריאה $20591 לשנה
http://en.wikipedia.org/wiki/List_o...l%29_per_capita

כלומר כל ההפרש בתוצר, והתוצר הגדול של דרום קוריאה ביחס לישראל הוא בעיקר בגלל האוכלוסיה הגדולה יותר
לדרום קוריאה תוצר של 1 טריליון דולר, לישראל תוצר של 213 מיליארד דולר. כלומר יחס של בערך פי 5 לטובת דרום קוריאה, למרות יחס אוכלוסיה פי 6 ומעלה.
http://en.wikipedia.org/wiki/List_o...P_%28nominal%29

עם תוצר לשנה פי 5 מישראל של טריליון דולר, אין בעייה שההוצאה הבטחונית תהיה יחסית קטנה לתוצר.
דרום קוריאה מוציאה על בטחון אבסולוטית יותר מישראל, 24 מליארד לשנה, לעומת 16 מליארד לישראל. הסיבה שהיא לא מוציאה (יחסית) הרבה על בטחון, היא מפני שיש לה תוצר גבוה פי 6, שמאפשר לה להוציא באופן יחסי לתוצר ולתקציב, פחות .

2. למרות האיום, דרום קוריאה לא סבלה ממלחמות כל כמה שנים כפי שקורה בישראל.
ברור שברגע שיש מלחמות, והאיום מוחשי יותר, ההוצאה גדלה.

מאוד אופנתי היום להשתלח ולעשות דמוניזציה לאנשי הקבע ולהאשים אותם בכל בעיות התקציב של מדינת ישראל.
אבל עובדה שכאשר ניצבים מול אפשרות הבחירה אם לשרת בקבע ואפילו אם בכלל להתגייס רוב האנשים בוחרים שלא לעשות את זה, אז כנראה שלא מדובר בתנאים כאלה חלומיים ורוב האנשים בוחרים שלא לחתום קבע שלא לדבר על להתגייס לצבא.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי zorg מאוד אופנתי היום להשתלח ולעשות דמוניזציה לאנשי הקבע ולהאשים אותם בכל בעיות התקציב של מדינת ישראל. אבל עובדה שכאשר ניצבים מול אפשרות הבחירה אם לשרת בקבע ואפילו אם בכלל להתגייס רוב האנשים בוחרים שלא לעשות את זה, אז כנראה שלא מדובר בתנאים כאלה חלומיים ורוב האנשים בוחרים שלא לחתום קבע שלא לדבר על להתגייס לצבא.

צר לי אך לא הצלחתי למצוא, וודאי לא בטיעוני, כי אנשי משרתי מערכת הבטחון (וזה לא רק אנשי קבע כפי
שאתה בטח יודע) הם האחראים לכל בעיות התקציב של מדינת ישראל. (או כך לפחות טענת)

כמו כן העול התקציבי שמתואר בנדון, וודאי שאינו נופל על כתפי משרתי הקבע ועובדי משרד הבטחון אישית,
אלא נופל על אלו שהחליטו לדורותיהם שיטתית, להנציח מצב אבסורדי ובלתי צודק בחלוקת כספי משלם המיסים.

יחד עם זאת, גם בזבוז משאבים לא צודק זה גרוע ככל שיהיה, איננו אחראי כפי שתארת לכל בעיות
התקציב של מדינת ישראל, שכן בעיות התקציב בכללותם נופלות על הרבה מאד נושאים: בינהם תחלואי
המערכת הפוליטית וסחתנות סקטוריאלית, המשך במערכת סוציאלית עניפה שלא כולם מסכימים על תרומתה
כפי שהיא מתוכננת, המשך בבזבוזי עתק במגזר העירוני וברשויות המקומיות, ומה לא...

עוד ניסית לטעון, שישנם אנשים שאינם בוחרים להמשיך בקבע, וזאת במטרה להראות לכאורה שאם יש
כאלו שעושים כן, אז וודאי מערכת הבטחון איננה קורצת כל כך.

אך האמת היא שהחלטה זו של רבים שלא להשאר במערכת הבטחון, נשענת לאו דווקא משום שאינם
מעריכים את המסלול, אלא בין השאר משום שההחלטה בנדון עומדת לפיתחם כשהם על פי רוב צעירים
בני 20-21, במצב בו הם לא ממש מודעים ומנוסים דיים בכדי להבין את עומק ההשלכות של החלטה זו לעתיד.

בגיל צעיר שכזה צעירים אלו עפ"י רוב לא רואים יותר ממרחק קצר, כשלנגד עינהם טיול במזרח הרחוק או
תחילת לימודים אקדמיים מהווים את סף העומק התכנוני.
אילו היו נותנים להם לקחת קפיצה דמיונית זריזה 30-20 שנה לעתיד, על מנת לראות מה ההבדל בין שתי
החלופות, השארות במסלול קבע לעומת לא, בטוחני שאחוז המוכנים להכנס לקריירה במערכת הבטחון
היה נראה אחר לחלוטין.
ישנם מחקרים מאד מעניינים שמראים מהו הפער בין משרתי מערכת הבטחון בכללותם ביחס לשאר -
ההבדל ביכולת הפיננסית הינו קיצוני ומובהק לטובת אנשי מערכת הבטחון, שנהנים ברבות השנים
הן ממשכורות גבוהות ביחס לתפקיד ומעמד מקביל בשוק האזרחי, הן ממענקי פרישה גדולים באמצע החיים,
הן מבטחון פרנסתי סוציאלי, והן ממשכורת כפולה החל מגיל הפרישה אי שם בערך בגיל 40.

כל סטודנט מתחיל לכלכלה יכול בקלות לכתוב עבודה המוכיחה שהציונות היא עסק לא טוב מבחינה כלכלית !

מה התחליף ? (הייתי שולח אותך לאשכול שפתחתי על הדלקת משואות ביד ושם השנה)

ניתן לקצץ בתקציב הבטחון רק ע"י איגום משאבים והכוונה ממשלתית :

להלן מס' דוגמאות :
1. תקציב החינוך - לעודד חינוך (לא % בגרות) מוכוון שרות משימתי ותגמול ביה"ס בשל כך.
לדוגמא שאוסטרובסקי רעננה יקבל הרבה יותר מגימנסיה הרצליה ת"א.
אז או שההורים יחליפו את המנהל או שיפתחו את הכיס.

תקציב כזה מוכוון שרות בחברה מגוייסת (כולל שרות לאומי) ישחרר את צה" לצמצם משמעותית את חיל החינוך המנופח ולא יעיל. (אני לא מדבר על סגירת נערי רפול) קצין החינוך בצבא צריך להיות לטעמי המפקד.
כמו כן נדרש שיפור מהותי בכושר הגופני, (4ש"ש במקום 2) ובנושא ביה"ס המטייל.

כן אני חושב שמדינה שבה יש 2002 חומת מגן - 2006 לבנון II ועוד ב 2008 עופרת יצוקה - מהומות ב 2011 שסופן מי ישורנו חייבת לגייס את אוכלוסייתה.(תרצו תגידו ספרטה)

2. הגנה אזרחית - לשוב ולרתום את האזרחים הישרים למשמר אזרחי אמיתי! ואת כל ישובי הפריפריה למשמר הישובים. תפיסת ההתישבות שלי אומרת חברה מגוייסת גם לבטחון.
אם לא אין סיבה לתת העדפה להתישבות.

מדיניות הנשק של מדינת ישראל היא בושה וחרפה = הצבעת אי אמון של מנהיגים באזרחים.

הגנה אזרחית טובה ומגובה , תשחרר את הצבא למשימת ההתכוננות למלחמה !

3. מדיניות רווחה מחד וטיפול תקיף בפשיעה מאידך - יפנו תקציבים למערכת שעוסקת בתחומים עליה אינה מופקדת.

4.משרד החקלאות - תכנון משאבים שיסייעו למערכת.

אפשר למצוא רעיונות רבים נוספים....

קודם צריך להחליט שאנחנו מדינה ציונית בלי בושה בלי התנצלות ובלי מסר כפול.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

צידוד לקיצוץ בבטחון איננו אומר "אנטי ציונות", ואם רמזת לכך, צר לי, לא הוכחת זאת.

יש הרבה מדינות שמטיפות לקיים צבא שיש שלו מדינה, לא נראה לי שישראל צריכה להמנות עליהן.

ולשיטת אחרים שאני נמנה עליהם - אם כבר ההפך:
קיצוץ בבטחון תוך הסטת המשאבים, בין השאר לצמיחה וחיזוק תחומים אחרים (גם קיצוץ החוב הלאומי),
מהווה ציונות בהתגלמותה.

שאף אחד לא יעשה דליגיטמציה לטוען, בכך שימשול את צידודיו לחלוקת משאבים אחרת, כאילו הוא אנטי-ציוני.
אני האחרון שמוכן לספוג זאת, כמג"ד שריון בדימוס, וכמועסק (בכיר אם יותר לציין) באחת מתעשיות הבטחון בישראל.
הנני הראשון שאמור לצדד דווקא כן להטביע ממון רב במערכת הבטחון וברכש אמצעי לחימה מהתעשיות שבארץ, מהן אני מתפרנס.
אך יש לי היושרה לשים את האינטרס הלאומי בראש ולטעון באופן ענייני.

תקרא שוב
ותגיד לי איפה רמזתי למה שאתה טוען?

פשוט חושב שיש בתוך תקציב הבטחון דברים שאינם בטחון נטו שאם נוציא אותם קודם ונכון (חינוך) לא נוציא אותם אח"כ דרך הבטחון, אולי גם יעלו פחות.

קיצוץ בבטחון הוא לא אנטי ציוני אם נעשה במחשבה תחילה.

השקעה בחינוך לא פחות תורמת לבטחון - חינוך אינו שווה % הצלחה בבגרות.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

היה ניתן, אולי במשתמע, להבין שכך. על כן הייתי זהיר כבר במקור וציינתי "אם רמזת לכך..."

היות והבהרת את עמדתך, ואף הגדלת להגיב פעמיים בשני פוסטים עוקבים, הנושא יותר מאשר הולבן

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nec_000 צידוד לקיצוץ בבטחון איננו אומר "אנטי ציונות", ואם רמזת לכך, צר לי, לא הוכחת זאת. מסכים לא כתבתי כך ! האם הסטת תקציב בטחון לחינוך (שאינו שווה % הצלחה בבגרות) למועד הנכון - שיעלה גם פחות כסף הוא התנגדות לקיצוץ בבטחון? ככלל התקציב צריך להיות יותר יצירתי ויותר מוכוון בכל הסעיפים. יש הרבה מדינות שמטיפות לקיים צבא שיש שלו מדינה, לא נראה לי שישראל צריכה להמנות עליהן. ולשיטת אחרים שאני נמנה עליהם - אם כבר ההפך: קיצוץ בבטחון תוך הסטת המשאבים, בין השאר לצמיחה וחיזוק תחומים אחרים (גם קיצוץ החוב הלאומי), מהווה ציונות בהתגלמותה. שאף אחד לא יעשה דליגיטמציה לטוען, בכך שימשול את צידודיו לחלוקת משאבים אחרת, כאילו הוא אנטי-ציוני. אני האחרון שמוכן לספוג זאת, כמג"ד שריון בדימוס, וכמועסק (בכיר אם יותר לציין) באחת מתעשיות הבטחון בישראל. הנני הראשון שאמור לצדד דווקא כן להטביע ממון רב במערכת הבטחון וברכש אמצעי לחימה מהתעשיות שבארץ, מהן אני מתפרנס. אך יש לי היושרה לשים את האינטרס הלאומי בראש ולטעון באופן ענייני.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

העליה המטאורית של סינגפור בהישגים הכלכליים היא לא נגזרת ישירה של תקציב ביטחון נמוך, אלא נגזרת של שגשוג כלכלי שהחל עוד לפני שהיתה להם ריבונות על השטחים שהם יושבים בהם היום. את השגשוג הכלכלי הראשוני קשה אפילו לזקוף לזכותם, כי התשתית היתה קיימת עוד מהכובשים לפני כן. כמו כן, סינגפור לא "זכו" למלחמה יום לאחר קבלת העצמאות כך שיכלו להרשות לעצמם "לפתוח" את המדינה החדשה עם תקציב ביטחון נמוך. בנוסף לזה, הצבא של סינגפור בנוי כך שהוא יכול לתת מענה מיידי להתקפה עליהם, אבל לא יכול לתת מענה לטווח הארוך, כך שבנות הברית שלהם יוכלו להיכנס ללחימה מאוחר יותר. לנו אין תמיכה כזאת (התמיכה שאנחנו מקבלים מארה"ב הברית היא שונה בתכליתה מהתמיכה שמקבלת סינגפור מהמערב, ואי אפשר להשוות בכלל).

בקשר למירוץ החימוש. איך הגעת למסקנה שדווקא ישראל היא זו שפתחה במירוץ החימוש? וגם אם כן, איזה ברירה יותר טובה היתה? הרי היה ברור שלאחר מלחמת השחרור תבוא עוד מלחמה גדולה. היה צורך להתחמש כדי להימנע ממלחמות קשות נוספות. יכולות להיות שתי סיבות ליזום מרוץ חימוש. האחת היא מהצורך להגן על עצמנו והשניה היא מהשאיפה להפוך למעצמה. קשה לי להאמין, שמדינה בחיתוליה החליטה לפתוח במרוץ חימוש בשביל להפוך למעצמה. כך שתקציב ביטחון גבוה לא נולד בגלל בורות כלכלית אלא מתוך צורך קיומי.

כמו כן, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לנהל מרוץ חימוש עם שכנותינו מכיוון ששכנותינו עניות. גם אם חלק מהמנהיגים שלהם יושבים על הרים של זהב, הרי שמדובר במנהיגים מושחתים שלא זוכים לתמיכה מספקת מהעם וגורלם קבוע מראש - מלחמות אזרחים, חוסר יציבות שלטונית ובין היתר קריסות כלכליות, שמונעות מהם להתפתח בצורה סדירה מבחינה בטחונית.

מבלי להכנס לנושא עצמו:
חבל מאוד שדיברת על כמה כסף מגיע לתקציב הבטחון מהמיסוי של האדם הממוצע. זה נתון דמגוגי ביותר ומאוד מאוד לא מדוייק.
אני אזכיר לך שרק חלק מתקציב המדינה מגיע ממיסוי ישיר ועקיף. בשנת 2009 עמדו הכנסות המדינה ממיסוי על 177 מיליארד ש"ח, כשתקציב המדינה ל-2010 עמד על כ-321.5 מיליארד ש"ח.
המקורות התקציביים של המדינה הם רחבים הרבה יותר מאיך שהצגת את זה.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

נחמיה ידידי,


הווה ונעמיד את הדברים על דיוקם, איך מורכב תקציב המדינה וניהול החוב הממשלתי:

תקציב המדינה בנוי "מסדר גודל" של קצת מעל 200 מיליארד ש"ח הכנסות מכל
מקורותיה של המדינה, (רובם מיסי הכנסה כפי שראית), והיתר, עוד כ- 100 מיליארד ש"ח,
הינו מחזור החוב הלאומי.

קרי:
בתוך התקציב ישנו סעיף בסדר גודל של 100 מיליארד ש"ח החזר חובות, שממומן
באמצעות הנפקת אגרות חוב בסך דומה. מה שמכונה מחזור חוב - וכנראה שלא ידעת
עליו כשראיתה את הפער 321 אל מול 177 מיליארדים.

אם מדינת ישראל היתה מחליטה, למשל, שהיא מפסיקה לחיות על הלוואות (יעד אידאלי)
ובכל שנה מחזירה 100 מיליארד ש"ח ומבלי להלוותם מחדש, היה נוצר למדינה גרעון
תקציבי בשווי 100 מיליארד ש"ח או במספרים, גרעון של 17% תוצר! (13 נוספים על ה- 4 המובנים).

כך שטענתך, כי לישראל "יש הרבה הכנסות מעבר לאותם 177 מיליארד ש"ח
שנכנסים לקופת המדינה ממיסים", הינה טענה שגויה - שתולדתה בחוסר
הידיעיה איך תקציב המדינה וניהול החוב הממשלתי מתבצעים.


עכשיו נעבור למספרים להבנת העסק:
*הקדמה: המספרים הינם עיגול מאד מהיר וזריז, שכן אין ברשותי כעת הזמן להכנס
לפרטים מדוייקם ועל כן שולף מספרי מאקרו מזכרוני, אך אלו קרובים דיים למדויקים.

1. משהו כמו 200 פלוס מיליארד ש"ח הינם כל הכנסות המדינה ממיסים, הן ממסים
ישירים (מס הכנסה...) והן מיסים עקיפים (אגרות...)

2. תקציב המדינה - קרי ההוצאה, עומד על סדר גודל של 300 ומשהו מיליארד ש"ח.

3.הפער בין הכנסות המדינה מכל מקורותיה (מס הכנסה, מיסים עקיפים, אגרות
והיטלים...) לבין הוצאותיה, עומד איפה על סדר גודל של 100 מיליארד ש"ח
(200 פלוס אל מול 300 פלוס מיליארדים).

4. הפער ממומן באמצעות מחזור החוב הממשלתי. (החוב אגב עומד על כ- 600 מיליארד
ש"ח ושווה לכ- 75% מהתוצר).

5. באחוזים: מדינת ישראל מחזירה מדי שנה סדר גודל של כשישית מהחוב, ולווה אותו
מחדש לפרעון עתידי. דהיינו: המדינה משלמת הלוואות שנטלו בשנים עברו, ומייצרת חוב
לתשלום עתידי.

6. הפער בין החזרת חוב עבר ונטילתו מחדש לעתיד, יוצר ריבית. עלות הריבית השנתית
שמשלמת המדינה עומד על סדר גודל של כ- 30-40 מיליארד ש"ח בשנה.
סכום דינאמי משהו שלמעשה תלוי בגובה הריביות על הלוואות המדינה בתקופה נתונה -
למשל השנים האחרונות התאפינו ברמת ריבית עולמית נמוכה יחסית וזה מקל עלינו.
כמו כן פערים בשערי המט"ח: חלק מהחוב הלאומי נלקח במטבע זר מחו"ל - התחזקותו
של השקל בשנים האחרונות סייע אף הוא בסעיף זה והוריד במעט את נטל החוב ובעטיו
את נטל הריבית.



אם שמת לב זוהי הזדמנות מצויינת ליידע את הקורא, שחוץ מהוצאה כבירה על בטחון
בסך 80 מיליארד ש"ח לשנה, ישראל מוציאה עוד משהו כמו מחצית הסכום רק על תשלום
ריביות בגין חובות העבר. שים לב למספר - 30-40 מיליארד ש"ח בשנה.

דהיינו: כל אזרח עובד שמשתכר "בממוצע של המשק" (כ- 8000 ש"ח ברוטו), מוציא כ-
1000 ש"ח בחודש רק לטובת החזר ריבית על חובות המדינה.
האם זה סביר ?
האם אתה למשל, היית מנהל את משק הבית שלך, בצורה כזו ששמינית מהשכר שלך
הולך רק להחזר ריבית ? (ללא החזר הקרן)


עכשיו שים לב למספר הבא:
כל הכנסות המדינה, כל כולן, מניבות קצת מעל 200 מיליארד ש"ח, כן, זה הכל למרות
רמת המיסוי הגבוהה בה אנו חיים. כל הקופה שמצטברת מכך היא די זעומה ביחס
לרף ההוצאות של המדינה.
מנגד המדינה מוציאה רק לצרכי בטחון חוץ, והחזר חובות, כ- 110-120מיליארד ש"ח.
כמחצית ממה שנגבה מהציבור מכל המקורות יחדיו.

היכולת היחידה לחיות עם רף הוצאה של מעל 300 מיליארד ש"ח כפי שהתקציב בנוי,
הוא למעשה בלוף שממומן באמצעות הלוואות.

כולי תקווה שכשהמספרים וסדרי גודל המאקרו שלהם מונחים לפתחו של הקורא, גודל
מפלצת עול הבטחון ומחזור החובות מתחילים להתחוור להם.
זהו שלב ראשון הכרחי, במיוחד תוך ביצוע רדוקציה למשמעות ניהול תקציב משק בית
אשר מהווה אומדן ברור יותר לקורא שמורגל לעשותו ביום יום.
זאת על מנת להבין ולהפנים, האם הגישה בה פעלה המדינה עד כה הינם סבירים,
האם היא פרופורציונאלית, והאם היא עומדת בקנה מידה - שגם אתם הייתם נוהגים לפיו
בכל האמור לניהול משק תקציב הבית שלכם.

לגבי ההכנסות ממסים ואגרות אתה צודק, אבל לגבי הלוואות, איפה אתה רואה בדו"חות הכספיים בקישור למטה, הכנסות שמקורן בלקיחת הלוואות של 100 מיליארד שקל ומעלה ?

אני רואה שחוץ מהכנסות ממסים ואגרות, יש הכנסות מהעברות והכנסות מעסקאות חליפין, שהינן בסה"כ 33 מיליארד שקל (לא מאוחד) .

ראה דו"חות כספיים ל-2010 של החשב הכללי , הנתונים הרלוונטיים מעמוד 9 והלאה:
http://www.ag.mof.gov.il/NR/rdonlyr...kaspiim2010.pdf

הסר חשש מליבך, הנתונים בכלליותם נכונים.

ראשית אפנה אותך לעקרי תקציב המדינה לשנת 2010 - קרא עמודים 17 - 19:
http://www.mof.gov.il/BudgetSite/St.../ikarey2010.pdf
שם תוכל לעמוד על הפער בין הכנסות להוצאות וכיצד הוא ממומן.

שנית אפנה אותך למסמך פירעון חובות המדינה (גם הוא מתוך עקרי התקציב):
מסמך זה מראה, כי פרעון החוב בשנת 2010 עומד על 114.8 מיליארד ש"ח אשר מהווים
כ- 33.6% מהתקציב הכולל:
http://www.mof.gov.il/BudgetSite/St...ments/1/C33.pdf

פרעון חוב נעשה מכספי המדינה שנכלל בתוך תקציב המדינה, ואשר ממומן מהכנסותיה.
אך אבויה, והכנסות המדינה קטנות מדי - חסר בתקציב סד"ג של 100 מיליארד ש"ח.

על מנת להשלים את הפער בין ההכנסות להוצאות המתוכננות (ובתוספת גרעון מתוכנן על
סך 4% מהתוצר לא לשכוח) המדינה נאלצת שוב, ללוות כסף.

עכשיו: היות והמדינה מתכננת את תקציבה עם גרעון מובנה, קרי שהוצאותיה גדולות מהכנסותיה,
פער זה בסך 4% מהתוצר, לצערנו מתווסף לחוב המדינה מדי שנה ואף הוא ממומן
באמצעות נטילת הלוואות נוספות.

לכן, חוב המדינה לצערנו לא מצליח לקטון אף פעם אלא רק גדל עם השנים.
ובמספרים להמחשה:
בעוד שבשנת 2000 החוב עמד על כ- 500 מיליארד ש"ח, והווה אז כ- 100% מהתוצר
שעמד גם הוא על כ- 500 מיליארד ש"ח,
היום ב 2010, החוב תפח כבר לכ- 600 מיליארד ש"ח, וזאת ביחס לתוצר שעלה לכדי
800 מיליארד ש"ח.
קרי: יחס החוב/תוצר ירד ל- 75%.

חל אמנם שיפור ביחס חוב/תוצר (ירידה מ- 100% ל- 75%), אך החוב נומנאלית
לעולם לא מצליח להסגר. זאת משום שמקבלי ההחלטות לדורותיהם, על שלל אילוצי
הפוליטיקה והסחתנות לה הם נתונים, לא מסוגלים אחת ולתמיד לבנות תקציב עם גרעון
מובנה שהוא 0.
באם רוצה המדינה להקטין את החוב נומינאלית וריאלית, שומה עליה לבנות תקציב עם
עודף, ולהעבירו לטובת החזרי הלוואות.
יש לכך השלכות כבירות על עתידנו בטווח הקצר והבינוני, ועל ילדנו בטווח הארוך.


נ.ב
על מנת שלא תתבלבל עם המסמך שאתה העלאת, אסב את תשומת ליבך לעמוד 8 שבו:
מסמך זה הוא מסמך "שלאחר מעשה", קרי: בעוד שהמסמכים אליהם אני הפנתי
אותך, תכנון תקציב המדינה לשנת 2010 שמתאר את תכנון התקציב "בטרם ביצועו"
ועוד בטרם ידעו בדיוק מה יהיו התקבולים העתידיים, המסמך שאתה הפנת אליו הינו
מסמך שמתאר "מה קרה לאחר שהשנה הסתיימה לה", ולאחר שכבר ידוע בדיוק - כמה
כסף הממשלה הוציאה (לאחר סטיה קלה מהתקציב המקורי, ולאחר שתקבולי ההכנסות
כבר נספרו בקופה).

שים לב שבעוד שהתקציב במקור תוכן להיות 325 מיליארד ש"ח (המסמכים שאני מפנה
אליהם), עמוד 8 במסמך שאתה מפנה אליו מראה כי בפועל הביצוע נסגר על 353.7
מיליארד. כמו כן בעוד שתקבולי המדינה שוערו לעמוד על 234 מיליארד בתחילת הדרך,
בפועל הן נסגרו עם גבייה עודפת והגיעו לכדי 254 מיליארד ש"ח.

כפי שניתן להיווכח, הגרעון שנוצר בסוף השנה הוא 353.7 פחות 254 = 100.7 מיליארד ש"ח.

ציטוט:

חל אמנם שיפור ביחס חוב/תוצר (ירידה מ- 100% ל- 75%), אך החוב נומנאלית לעולם לא מצליח להסגר. זאת משום שמקבלי ההחלטות לדורותיהם, על שלל אילוצי הפוליטיקה והסחתנות לה הם נתונים, לא מסוגלים אחת ולתמיד לבנות תקציב עם גרעון מובנה שהוא 0. באם רוצה המדינה להקטין את החוב נומינאלית וריאלית, שומה עליה לבנות תקציב עם עודף, ולהעבירו לטובת החזרי הלוואות. יש לכך השלכות כבירות על עתידנו בטווח הקצר והבינוני, ועל ילדנו בטווח הארוך.

לעיתים חולפים במוחי הרהורי כפירה- אולי נערי האוצר מעדיפים את המצב הזה, בו קשה להעלות מיסים (שכבר גבוהים) וחלק גדול מהתקציב משועבד למשכורות ולהחזר חובות. זה מונע מהממשלה לקחת על עצמה פרויקטים, שכמובן "אינה יודעת לנהל והם מפריעים להתנהלות תקינה וחופשית של השוק".

דומני שהתאוריה הכלכלית המקובלת סוברת שרצוי שלמדינה יהיה גרעון מסוים, אם כי קטן. כמו כן, אגרות החוב הממשלתיות מהוות את הבסיס של החסכון הציבורי - אילו המדינה לא היתה צריכה ללוות כסף אז לא היה אפיק בטוח להשקעת החסכון הפנסיוני שלך, למשל. בהקשר הזה כדאי גם להבהיר שחלק גדול מאד מאותם עשרות מיליארדים שמשולמים בשנה כריבית משולמים בחזרה לאזרחים (שמחזיקים, באופן ישיר או עקיף, באג"ח הממשלתי ובמק"ם) ולכן ההשפעה שלהם על רמת החיים לא גבוהה. זו גם הסיבה, למשל, שמדינה כמו יפן שבה החוב הממשלתי הוא 200% מהתוצר לא עומדת בסכנה מיידית של פשיטת רגל; כמעט כל החוב של יפן מוחזק על ידי תושביה, ולכן היא לא נמצאת בסכנה (כמו יוון למשל) של העדר יכולת לפרוע את החובות לגורמי חוץ.

גם אם החוב לא מעמיד את המדינה בסכנת פשיטת רגל, הוא מונע ממנה לבצע את תפקידיה האחרים, מעבר ל-"לשמור על רמת החיים של האזרחים"*: חינוך, בניית תשתיות, רווחה, איכות הסביבה וכו'. וגם ביטחון.

* גם ב-"תפקיד" הזה, תשלום ריבית על אג"ח מדינה נראית לי במבט שטחי דרך מאוד רגרסיבית ולא יעילה התורמת הרבה למעט אזרחים, בפרט אלו שסוחרים באג,ח או עשירים מספיק כדי להחזיק בו בכמויות גדולות.

אין ספק שראוי להקטין את החוב הציבורי, אבל השאיפה לאפס גרעון ואפילו עודף תקציבי נראית לי מופרזת במקצת ואפילו לא רצויה. בסך הכל, בהתחשב בעובדה שלמרות הנטל הבטחוני הכבד אנחנו היום ביחס חוב-תוצר טוב יותר משל רוב מדינות המערב, נראה לי שהקטנת החוב אינה צריכה להיות המטרה המרכזית של המדיניות הכלכלית.

לגבי העשירים שמחזיקים בכמויות של אג"ח - אני לא עשיר, אבל רוב כספי הפנסיה שלי (כמו של רוב אזרחי ישראל) מושקעים באג"ח ממשלתיות. יוצא מזה שעד שאגיע לפנסיה יהיו שם סכומים לא קטנים כלל.

הנך מערבב שני נושאים שונים שאין בהם "קשר אמיתי", או לאמר "קשר תלותי" מבחינה מתמטית,
והם חוב המדינה, וחסכון הפנסיה שלך.

אילו לא היה למדינה חוב כלל, אזי היו מספר אפשרויות לבטא את אותו חלק בן 30% מהפנסיה
שלך שכיום נמצא בתוך אג"ח מיועדות.

הראשון שבהם הוא שכחלופה לאג"ח מיועדות תהיה ערבות מדינה לכ- 30 אחוז מהפנסיה.
השני זה להחליט, שמאת האחוזים מתיק הפנסיה שלך אתה יכול לנהל כפי שאתה רוצה ולא
רק את 70 האחוזים כפי שקיים כיום.

אם אתה שואל את דעתי האישית: אפשרות 2 עדיפה.
מי שירצה תמהיל פחות מסוכן, ובהעדר כל חוב למדינת ישראל, יוכל להחליט לרכוש אג"ח של מדינות
יציבות אחרות מעבר לים בתור אותו חלק יחסי שהוא מעוניין להשקיע באופן סולידי.
בכך תתאפשר לחוסך גמישות על 100% מתיק החסכון שלו וללא כל מגבלה בידי הרגולטור.

שלושים אחוז מהפנסיה שלי הוא באג"ח מיועדות, ורוב היתר באג"ח מדינה לא מיועדות.
אתה מציע שהכספים יושקעו באג"ח של מדינות יציבות, אבל אתה שוכח שתי נקודות: האחת, שאם ישראל תהיה המדינה היחידה בעולם שתימנע מהנפקת אג"ח ואם זה יצליח, אז גם המדינות היציבות יעשו בדיוק אותו דבר ולא נוכל יותר להתעלק על היציבות שלהן; והשניה (היותר חשובה) היא שגם אג"ח של מדינות יציבות לא יכול להחשב כהשקעה בטוחה. ארה"ב היא אחת המדינות היציבות ביותר, אבל אם הפנסיה שלך היתה מושקעת, למשל, בדולרים שקנית בשנים עברו בארבעה שקלים פלוס אז היום מצבך היה די גרוע.

ישנם כמובן מנגנונים לבטח את יחס השקל דולר, תמורת פרמיית ביטוח (קטנה).

כמו כן חסכון פנסיוני הינו לתקופה ארוכה, עשרות שנים. במצב שכזה תנודות היחס בין המטבעות מתמצע
לאורך השנים ברמה כזו - שלא בטוח כלל שכדאי לבטח את ההשקעה על הדולר מלכתחילה.

חוסך שמגיע לקראת גיל הפרישה, מומלץ שיקטין את סיכוני התיק שלו בשנים האחרונות ויעביר את הכספים
למסלול מבוטח או צמוד שקל.

אגב, אחוז אגרות החוב שהנפיקה המדינה והן אג"ח מיועדות פנסיה מכלל אג"ח המדינה, הינו נתח קטן
יחסית מכלל אג"ח המדינה. אז קודם שיחסלו את כל האג"ח שאינם אג"ח מיועדות ואחרי זה נחשוב מה
לעשות עם היתרה שתיוותר.

יחד עם כל זאת הנני טוען, שהצורך לתת בטוחה לחלק מתוך הפנסיה של החוסך, איננה מחייבת את
המדינה להשתמש באג"ח יעודיות ככלי בלעדי לעניין זה וישנן חלופות נוספות.

ככלל, לא הייתי קושר את החוב הלאומי בנושא הפנסיות. חוב כשמו כן הוא, הלוואת כספים כיום למטרה
מועילה, שנצטרך להחזיר בעתיד. בעניין חובות מדינה, בדר"כ מרבית ההחזר יושת על דור ההמשך.
לא הייתי רוצה להשאיר חובות - לא לעצמי לשנים הבאות, ובטח שלא לילדיי.

בין הסיבות (הלא רבות) שבגינן נבון לייצר חובות מדינה, ישנן אלו אשר תומכות צמיחה כמו השקעה
בתשתיות למשל, שבתורן תורמות לכח כלכלי משופר יותר בהמשך, ובעטיו יכולת טובה להחזיר את החוב
ועוד לצאת עם תשואה עודפת מכל העניין.

ליטול חובות באופן קבע על "בסיס כרוני", ליצור כל שנות קיום המדינה גרעון מבני בבסיס התקציב
שנע (כיום) על כ- 4%, כאשר ההלוואות לא נעדו לשרת מטרות תומכות צמיחה ובדר"כ משמשות
לצערנו הרב ככלי לתשלום סחתנות פוליטית או סקטוריאלית, הינה הפקרות עתיד המדינה על מזבח חוסר
הרצון והכח לפתור בעיות בהווה ולזרוק את האחריות על דור העתיד.

לא היה מזיק להיות במצב של אין חוב, אבל אני בדעה שבתחום הכלכלי אין צורך לצפות מישראל להיות פורצת דרך בעולם. אם נהיה במצב לא פחות טוב ממדינות כמו ארה"ב, גרמניה, צרפת ובריטניה - די לי בזה, כשנגיע לזה נבחן את ההמשך. אז איפה אנחנו ממוקמים ביחס אל המדינות האלה ומדינות מפותחות אחרות? יש שתי רשימות בנושא:
רשימת המדינות ע"פ חוב ציבורי: http://en.wikipedia.org/wiki/List_o..._by_public_debt
רשימת המדינות ע"פ חוב חיצוני: http://en.wikipedia.org/wiki/List_o...y_external_debt
כדאי לציין שהחוב החיצוני כולל גם את מה שחייבים גופים פרטיים לגורמי חוץ. ומה מצבנו בשתי הרשימות האלה?

בתחום החוב הציבורי אנחנו עומדים על 77.3% מהתוצר, דומה מאד לבריטניה (76.5%), קצת פחות מגרמניה וצרפת (83.2% ו-81.7%), יותר מארה"ב (58.9%, אבל זה רק החוב הפדרלי ואינו כולל חובות ברמה המדינתית והמוניציפלית), הרבה פחות מהשיאנית יפן (225%), פחות מאיטליה, סינגפור, בלגיה ואחרות. אגב, אם תסתכל בתחתית הרשימה שם תראה שלמדינות שאין להן חוב יש שני מאפיינים די מובהקים - אלה מדינות שמתפרנסות ממכירת אוצרות הטבע שלהן ו/או שנותנות מעט מאד שירותים לציבור האזרחים (ובדרך כלל הרבה שירותים לכיס של המנהיגים). לוב, גינאה המשוונית, עומאן, אזרבייג'אן...

בתחום החוב החיצוני מצבנו הרבה יותר טוב. הממוצע העולמי הוא חוב של 95% מהתוצר. לארה"ב יש חוב של 97%, לבריטניה 398%(!), לגרמניה 143%, לצרפת 188%, להולנד 344% וכן הלאה - ולנו יש רק חוב של 43% מהתוצר לגורמי חוץ. מכאן שאנחנו מדממים מעט מאד כסף החוצה, יחסית; ההון שלנו נשאר ברובו הגדול אצלנו ומניע את גלגלי המשק.

המסקנה שלי מכל זה היא שהפחתת החוב היא אמנם דבר מועיל, אבל לא הבעיה המרכזית של ישראל ולכן לא היעד המרכזי של המדיניות. אנחנו צריכים להקדיש יותר מחשבה ומאמץ (וכסף) לשאלות מבניות כמו איך אנחנו מעלים את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, איך אנחנו מגיעים למצב שיש לנו מערכת חינוך ומחקר מהמובילות בעולם שיוצרת מצוינות ומשמרת כאן את המצויינים - ואחרי שוידאנו שאנחנו מקדישים לנושאים כאלה את המשאבים הנדרשים נראה אם נשאר כסף כדי להוריד את החוב. לא לפני.

רציתי להאיר פן נוסף במשמעות התקציבית של הביטחון.

כאשר מחשבים את העלות האמיתית של הביטחון צריך לקזז את המיסוי שמערכת הביטחון משלבת ואת הרווחים שנובעים ממכירות לחו"ל.

כל שקל שמשולם לבטחון, חוזר למדינה בצורת מיסוי (ישיר או עקיף). קשה לחשב כמה בדיוק, אך כנראה מעל ל 40% ( 15% מע"מ, מס בריאות, ביטוח לאומי, מס בכנסה). הסכומים שמושקעים בפרויקטים החדשים והיקרים (חץ, כיפת ברזל, מרכבה) כנראה חוזרים הרבה יותר מ 50% בגלל רמת השכר בתעשיה הבטחונית.

פן נוסף הוא ייצוא בטחוני של כ 28 מיליארד ש"ח. המדינה רואה מהסכום הזה כ 50% ממיסים ישירים על החברות, מס הכנסה וכ"ד.

כלומר, 40% מ 80 מיליארד + 50% מ 28 מיליארד נותן 46 מיליארד שחוזר מיידית לתקציב.
לכן, העלות האמיתית של הבטחון היא 34 מיליארד "בלבד".

דרך אגב, ייתכן שפרויקטי פיתוח חדשניים שניתן לייצא אותם, לא עולים לתקציב כלל, אלא להיפך מכניסים.

העלתה טענה שאיננה תקינה בחוקי חישוב.

טענתך שחלק מהוצאות המדינה בבסיס התקציב חוזורת באמצעות מס, הינה טענה מעגלית גורפת
שתקפה לא פחות מאשר לכל אחד מסעיפי התקציב ולא רק לבטחון, בוודאי למשכורות עובדי המדינה בכללן.

הרי גם המורים משלמים משכורות וגם שוטרים וגם שופטים וגם רופאים...
האם ראית חשב מבצע תרגיל בו הוא מראה, שתקציב החינוך למשל איננו באמת 30 מיליארד שקל,
אלא רק 20 וזאת רק משום ש- 10מיליארד חוזרים בחזרה לקופת המדינה כמס הכנסה ממשכורות
המורים ?

ואם כבר הנך מחשב כך (באופן קלוקל) למה עצרת אחרי רק שלב אחד נוסף ?
הרי יכולת לתחשב את השקל ששוב נכנס לקופת המדינה, ואשר יוצא על שכרו של עובד שני בתור,
כך שנתח ממנו שוב חוזר לקופה וכך חוזר חלילה עד איו סוף.
אתה מזהה את הטור המתמטי שקבלת כאן ?

בעריכת חשבון כלכלי לעניין זה - תקציב, כל שקל נספר פעם אחת בלבד ולטובת סבב אחד.

הוצאה הבטחונית כאחוז מנתח התוצר נספרת באותו האופן שבו מחושב התוצר.
אם לא תחשב את כל הסעיפים ואת התוצר על אותו בסיס חשבונאי, חוץ משיצא לך סלט
שכל קשר בינו לגדלים הוא מקרי בהחלט, גם לא תוכל בכלל לדעת מהו גובה התוצר,
וגם לא מהו נתח ההוצאה הסעיפית כאחוז מהתוצר.

כנראה שאתה צודק בקשר לתרגיל החשבונאי שעשיתי...

אבל, עבור תקציבי חינוך / תקציבי העברה אחוז החזרה המיידי למערכת המיסוי משמעותית יותר נמוך (לא שאני מרוצה מכך, אך זה נושא אחר).
צריך להשוות "תפוחים לתפוחים", לכן לדעתי ההשוואה של העלות התקציבית ללא התחשבות בהחזר המס המיידי (לפחות מס הכנסה) תהיה מוטה לרעת תקציב הבטחון ולא נכונה.

הקיום של הייצוא הבטחוני מותנה ברמה של תקציב הבטחון, לכן 14 מיליארד, שהם ההכנסה של המדינה מהייצוא הבטחוני, צריך לקזז.

ממש לא.

לא מבצעים כך, ובטח שלא מחסירים שקל מהוצאה (כקיזוז) וסופרים אותו פעם נוספת בשלב צבירה (כמס)
בעמודת ההכנסה. כמו כן "הכנסות מיצוא בטחוני" אינן סעיף "שנכנס לתקציב" ולכן הוא אינו קשור בהוצאה
הבטחונית לעניין זה, וגם אם כן היה קשור, בטח שלא כך מחשבים כפי שהוסבר קודם בנושא המס - קרא
הלאה.

כל זאת בכל האמור לחישובי תוצר, תקציב, סך הוצאה תקציבית כנתח מהתוצר או כנתח מהתקציב עצמו,
סך ההוצאה הציבורית מסך התוצר, או סך ההוצאה "הציבורית הרחבה" מהתוצר, וכן הלאה וכן הלאה...

אם ישנו רצון לחקור, למשל, מהן התועלת שנוצרות, או מהם התוצרים שנולדים מהשקעה תקציבית כזו וכזו
בתחום זה או אחר, ומעונינים לחשב, למשל, את השפעתם על המשק על כלל רבדיו, זהו וודאי כבר נושא
אחר ואין לערבב מין שאינו במינו.


*על מנת שלא נהפוך, ברשותך כמובן , את פורום צו"ב לפורום יסודות הכלכלה,
אציע לכל אחד שמעוניין להרחיב את ידיעותיו בתחום, לפנות לספר מאקרו כלכלה א'
בתור דריסת רגל רלוונטית לנושאים שעל שולחננו.


לינקים ראשונים מתוך גוגל:
http://en.wikipedia.org/wiki/Macroeconomics
http://economics.about.com/cs/stude...roeconomics.htm

יותר מטריד אותי מגודל התקציב , הוא גודל הבזבוז בתוך המערכת , שרק כאשר התגייסתי לצה"ל נחשפתי אליו.

גובה "הבזבוז" אליו אתה מתייחס, הינו תולדה של מנופחות התקציב מלכתחילה.

איך הגענו למצב הזה:
כאשר רואים שיש כסף כמו מים, אף אחד לא מרים גבה או שואל את השאלות הנכונות,
לא רק אף אחד בתוך המערכת, אלא כמעט אף אחד גם מחוצה לה,
וכאשר כבר כן נמצא מי אשר מעז לשאול את השאלות, ישר עושים לו דלגיטימציה,
עושים ממנו עוכר ישראל - לא פחות, אז מה הפלא ?
איך יקרו תהליכי התפככות ותיקון שהם אחד מעקרונות יסוד במדינה דמוקרטית מתוקנת אני שואל ?

כאשר בכירי וותיקי המערכת נותנים דוגמא אישית שלילית ומשרישים תרבות קלוקלת,
גם בניצול משאבי המערכת, כאשר אירועי ראווה על כל פלוץ (סליחה על הביטוי) הם
עניין שבשגרה, אז מה הפלא שהמערכת נראית כפי שהיא נראית ?

התופעה הזו החריפה עם השנים:
פעם, לפני כמה עשורים טובים הצבא היה צנוע, כך גם היו משכורות הקצינים והתנאים.
הצבא שידר צניעות ויעילות בכל פינה, קצינים התביישו להתנהג באופן ראוותני או
בזבזני, היה חינוך עם ערכים לחסכון כבר משלב הכניסה, עוד בהתחלת הטירונות
הרביצו לחיילים השכם והערב: צה"ל הוא צבא עני, שמשרת מדינה ענייה, ועל כל אחד
מהחיילים לזכור זאת היטב ולהתנהג בהתאם.

אז ידעו לספר שאין מספיק כסף לתחמושת ועל כן להשתמש בה בתבונה רבה באימונים, כי באמת לא היה.
והיום ?
היום מספרים את אותם סיפורים על חסכון בתחמושת, מספרים שאין כסף,
רק בהבדל אחד והוא, שהפעם זה לא באמת שאין, אלא שיותר מדי נושאים שאינם
תורמים במישרין לבטחון כבר נטלו את חלקם יותר מדי.

לצערנו "לוועד עובדי מערכת הבטחון" יש לובי חזק כמו לוועד עובדי חברת החשמל.
הנה רק השכילו לאחרונה סוף סוף להקים וועדה שתבחן את מבנה התעסוקה במערכת
הבטחונית כשעל הפרק גיל הפרישה ורמות השכר, וישר נתקלו בקיר בטון שעשה
הכל על מנת להגן על תנאיהם המנופחים והדיספרופורציונאליים של משרתי המערכת ולעשות מהוועדה סמרטוט.
על וועד עובדי מערכת הבטחון אי אפשר לחלוק, אי אפשר להעז ולבקש גילוי נאות תוך
חשיפת נתונים לבקרה רצינית, שכן בטחון המדינה הוא עניין מסווג, ותקציב מסווג כידוע אינו עניין לציבור.

הרי ראינו בשרשור זה את סדרי גודל הסכומים שהמערכת "מסוגלת לחלוב" מהציבור,
והוא כמו עיזה עוורת הולך ואומר אמן. תקוותי ששרשור צנוע זה שנמצא כאן, יצליח
למצוא את מקומו בהמשך הדרך לשיח הדיון הציבורי. כי רק משם יכולה להתחיל הדרך.
רק ברגע שכל אזרח משלם מיסים לפתע יתעמת עם מפלצת הר השקלים שהוא מוציא
מדי כל חודש מכיסו, הוא יתחיל בעצמו לשאול את השאלות ולבקש דין וחשבון,
מה עושים לעזעאזל עם הכסף שלו ואיך בדיוק משתמשים בו.


ושלא תהייה לאף אחד אי הבנה:
בטחון הוא הכרחי ואין חולק על כך. השאלה היא כמה.
כמו כן משרתי ועובדי מערכת הבטחון הינם אנשים יקרים, תרומתם לחברה מכובדת
ומוערכת - גם אף אחד לא חלילה מאשים אותם ברמה האישית.
הטרוניה שלפנינו מופנית לפתחם של מקבלי ההחלטות לדורותיהם אשר "השכילו"
להביאנו למצב הנוכחי, ולפריצי השחיתות - שבחוצפתם תורמים לשימור המצב, תוך
מלחמה עקשת בכל מי אשר רק מעז לחשוב אחרת.

להבדיל מההסברים הכלכלים המשכנעים והברורים והמקצועים שלך ההסברים שלך על החלק השני של המשוואה הינם די חובבנים במקרה הרע וסתם דעתך הלא מבוססת במקרה הטוב.
קודם כל הסיפורים על המדינה העניה לא מענינים אף אחד, המדינה כבר לא עניה ואם את המצפה מאנשים טובים שישארו בצבא יהיו די עניים וצנועים כשסביבל כל אידיוט עושה כסף בקרן הון/ כוכב נולד/ הי טק וכו' אז הרמה של האנשים והרמה של הביטחון יהיו נמוכים מאוד, וכבר היו המצב בינוני.... לכן גם הערתך שהלובי של "הועד" הוא מצער לא מתאים לדעתי, טוב שיש לובי, זה עדיף מלובים אחרים חשובים הרבה פחות והמצב גם ככה הוא סביר, לא יותר..עם כל הנתונים היפים על כמה שעולה למדינה המשכורות ביחס לפעם זה עדיין לא מאפשר להשאיר את האנשים הטובים שנשארו פעם..נכון שיש כאן גורמים רבים והפן הכלכלי הוא לא אחד מהם..אבל להקטין את המשכורות והצ'ופרים בטח לא יעזור...
מעבר לכך, לא הצגת שום פרויקט או נושא שמשקיעים בו שבעצם לא נכון להשקיע בו והוא בזבוז..אני לא ממ שמכיר כזה בגבולות הסביר כמובן..בארגון ענק כמו צה"ל אני יודע להצביע כמובן על מקומות פחות יעלים ובזבזניים, אבל אתה רמזת על דברים יותר מערכתיים מאשר הבזבוז הרגיל של ארגון גדול..אז בוא נשמע על זה קצת..

!Ya Gotta Believe

לדעתי זה לא נכון לבדוק את צרכי הביטחון לפי אחוז מהתמ"ג, אלא לראות מה האיומים ולראות מה הצרכים.
היום אנחנו בנקודת זמן ייחודית שלדעתי חייבים להצטייד במערכות מסויימות בעיקר הגנתיות (כי בהתקפה יש לנו די הרבה יכולות כבר ממילא) שישפרו משמעותית את יכולות ישראל, ואסור לקצץ בהן, צריך להיות מוכנים לכל מצב. אני מדגיש שההצטיידות היא חד-פעמית ולכן חבל לדחותה משיקולי תקציב. אם צריך, שייקחו הלוואות.

המערכות כוללות:
1.מערכות כיפת ברזל. 13 סוללות מוערכות ב- $1.5B
2. מערכת שרביט קסמים שבפיתוח (למענה על טילי M-600 ואחרים לטווח בינוני של חיזבאללה)
3. תוספת טילי חץ אם חסר (למענה על מאות טילי שיהאב 3 שבידי איראן, שזאת לא תהיה הסיבה לא לתקוף באירן). כל טיל חץ מחירו $3M . לדעתי צריך 1000 טילי חץ לפחות ב-$3B .
אני לא יודע כמה קיימים, להערכתי הרבה פחות.
4. מערכת "מעיל רוח" להגנה על טנקים ורכבים אחרים מנ"ט

מצד שני הרכש העיקרי של צה"ל בתכנית החומש "חלמיש" הם מטוסי F35.
20 מטוסים ראשונים יעלו $3B
אם יחליטו לקנות עוד, 60 מטוסים יעלו $10B

לדעתי מכיוון שזו ההוצאה העיקרית, צריך לבדוק היטב את הרכישה הזאת, עד כמה היא הכרחית ואין חלופות, ועד כמה ניתן לדחותה כל עוד אין איומים ספציפיים שמטוסי F15 , F16 לא עונים עליהם .

למשל, זה נכון שבעתיד ייתכן שייכנסו לזירה מערכות נ"מ שיסכנו את המטוסים הקיימים, אבל כל עוד זה לא קורה (והרי נדע על כך כנראה זמן רב מראש, כך שיהיה מספיק זמן לרכוש מטוסים ולהכין מערך) אולי עדיף לדחות את הרכש. זה יכול גם להוזיל את הרכש, כי ייתכן שישולמו כבר על ידי המדינות הרוכשות האחרות, חלק מעלויות הפיתוח, וזה יוזיל את מחיר הרכישה.
אני לא מבין הרבה בנ"מ ומטוסים, אבל לפי הדיווחים ישראל שכנעה את רוסיה לא למכור S-300 לאירן.
סוריה מתפרקת, ולא נראה שיהיה איום רציני ממנה בזמן הקרוב . גם אם יעלה שלטון אחר איסלמי, הם היו ויהיו בבעיות כלכליות שלא יאפשרו להם לשפר את צבאם משמעותית.

לגבי אירן, אולי צריך לחכות ולראות איך העניינים מתפתחים. יש אפשרות שמהפכה תפיל את השלטון, ואז לא יהיה צורך ב-F35. כרגע אן להם S-300. יש אפשרות שיתקפו באירן בשנים הקרובות (או ארה"ב או ישראל), ויביאו את המדינה להחלפת משטר או קריסה כלכלית בתוספת הסנקציות, ואז שוב, בשביל מה אנחנו צריכים את ה-F35 היקר מאוד ($150M למטוס), כשמטוס F16 עולה עשרות מליוני דולרים ?

א. כל הכלים הנ"ל מיוצרים בישראל ע"ב כסף ישראלי - אף 35 מגיע מכספי סיוע
שלא ניתן להשקיעם בארץ
ב. מי שמך להחליט מה צה"ל צריך מבחינה התקפית אני ועוד עשרות אנשים בפורום שמבינים "קצת" יותר ממך יודעים כל אחד בתחומו איפה החוסרים והם קיימים וגדולים.
ג. לפני שתתחיל בהתנפלות על למה מעליבים אותך כל מי שחושב שאף 35 הוא "חזות הכל" בהצתיידות של צה"ל לא מבין שום דבר בביטחון ישראל או בכלל .

אני יושב במחשבים של האוניברסיטה כל היום.

קודם כל אני רוצה לציין שלא טענתי שאני מבין גדול. יש דברים שאני יודע ויש הרבה שאיני יודע.
אני שואל שאלות, כותב את דעתי שיכולה להיות מוטעית ומפתח דיון, ולומד אם מתקנים אותי. הבעייה שאתה תיקנת בסיסמאות בלי לפרט, ובלי להסביר. לכן לא שכנעת כי לא אפשרת לבחון את דבריך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי pack leader א. כל הכלים הנ"ל מיוצרים בישראל ע"ב כסף ישראלי - אף 35 מגיע מכספי סיוע שלא ניתן להשקיעם בארץ

חסרה לך במקרה זה הבנת הנקרא.
זה לא רלוונטי, כי בניגוד למה שהבנת ולא כתבתי, לא כתבתי שאם יבוטל ה-F35 ניתן יהיה להשקיע את הכספים במערכות שציינתי שכן צריך להשקיע בהן.
מה שכתבתי לגבי הצורך בהשקעה במערכות ההגנה האלה בנקודת זמן זו, היה בהקשר של תגובה לפותח האשכול על הצעתו לקצץ בתקציב הביטחון. טענתי שצריך לבדוק מה הצרכים והאיומים ולפי זה להשקיע במה שצריך, ושלא נכון להסתכל על האחוז היחסי של תקציב הביטחון לעומת התמ"ג, גם אם הוא גבוה,ולכן דווקא לדעתי צריך להשקיע במערכות שציינתי, בהקשר לקיצוץ שהוא ביקש לתקציב הביטחון, ולא בהקשר ובלי קשר ל-F35.

גם בלי קשר לזה, אני יודע שה-F35 מגיע מכספי סיוע שלא ניתן להשקיעם בארץ, ועדיין אתה לא צודק.
1. זה לא נכון בדיוק, לפי התנאים ניתן להשקיע 25% מהסיוע בארץ בשקלים, אבל נעזוב את זה עכשיו, זה לא הטיעון העיקרי.
2. דבריך הם נכונים רק במקרה שבכספי הסיוע יש רזרבות שלא משתמשים בהן, ואז רכישת ה-F35 תשתמש בכספים אלה. אבל המצב היום ובעתיד הוא ההיפך: משתמשים וישתמשו בכל כספי הסיוע באופן מלא גם בלי רכישת ה-F35, וכעדות והוכחה לכך ברק ביקש השנה תוספת סיוע של 20 מיליארד דולר מארה"ב בנוסף לסיוע $3B השנתי עקב המצב במזה"ת, כלומר אין מספיק סיוע יחסית לצרכים של ישראל. רכישת ה-F35 לכן תבוא על חשבון דברים אחרים (לא המערכות שציינתי) שנרכשים ויירכשו מכספי הסיוע.
זה יחייב או לוותר עליהם לחלוטין, או לרכוש אותם בשקלים מתקציב הביטחון.
לכן יש השפעה לרכישת ה-F35 על הצורך בהגדלת או הקטנת תקציב הביטחון השקלי, והרכישה הזאת היא לא ב"חינם" בגלל שהיא באה מכספי הסיוע שניתנים ממילא.
3. אני חושב שדבריך אינם נכונים גם מכיוון שחלק מההמערכות שדיברתי עליהן כמו חץ ושרביט קסמים מפותחים בשיתוף עם ארה"ב, ולכן ניתנים לרכישה בכספי הסיוע, כאשר הייצור כולו או חלקו ייעשה בארה"ב.

ציטוט:

ב. מי שמך להחליט מה צה"ל צריך מבחינה התקפית אני ועוד עשרות אנשים בפורום שמבינים "קצת" יותר ממך יודעים כל אחד בתחומו איפה החוסרים והם קיימים וגדולים.

כפי שכתבתי לא טענתי שאני יודע הכל.
אם אתה טוען שקיימים חוסרים גדולים מבחינה התקפית, מדוע אינך מפרט מהם? פרט ואולי אלמד משהו.
זריקת תשובה כזאת בלי להסביר מהם החוסרים לדעתך (אפילו בראשי פרקים), לא משכנעת אף אחד.

ציטוט:

ג. לפני שתתחיל בהתנפלות על למה מעליבים אותך כל מי שחושב שאף 35 הוא "חזות הכל" בהצתיידות של צה"ל לא מבין שום דבר בביטחון ישראל או בכלל .

לא נעלבתי, אני לא נעלב מאנשים שאני לא מכיר בפורום אינטרנטי.
אבל שוב אתה טוען טענה ולא מסביר כלל את דבריך.
אם ה"אף 35" הוא לא "חזות הכל" בהצטיידות של צה"ל (ולא טענתי שהוא חזות הכל, אלא שהוא רכיב ההצטיידות העיקרי והיקר ביותר מבחינה כספית בלבד!),
הסבר למה לא, ואיזה מערכות אחרות שמצטיידים בהן הן משמעותיות יותר מבחינה כספית.
אני יודע שרכיב ההצטיידות הוא לא רכיב ההוצאה העיקרי של צה"ל, ושיש גם את עניין המשכורות והפנסיה.
וגם אם ה-F35 זה לא רכיב ההצטיידות העיקרי, כל זה לא רלוונטי לעובדה, שה-F35 זה רכיב שניתן לחסוך בו המון , כמה מיליארדי דולרים, אם אכן טעו בשיקולים לרכישתו עכשיו ולא לדחיית הרכישה(ולא קבעתי שטעו, אמרתי דעתי שיש פוטנציאל שטעו וביקשתי לפתוח על זה דיון, שבסופו אולי אלמד שיש דווקא סיבות נכונות לרכישתו עכשיו) וזה היה נושא הדיון.

נושא האף 35 :
עד שנת 2020 צה"ל יוציא משרות בין 100 ל 150 מטוסים תלוי למי אתה מאמין, מפאת התיישנות
( כ25% מסד"כ ח"א) מכיוון שעליונות אווירית היא תנאי בסיסי לעליונות הצבאית של צה"ל ואין יכולת לממש את אותה עליונות ללא מספר סביר של מטוסי קרב מתקדמים ולכן לכל הפחות 75% מהסד"כ הניגרע חייב להיות משוכלף במטוסים חדישים מיכוון שקו הייצור של האף 16 ניסגר וקנייה ואחזקה של מטוסי אף 15 נוספים היא סיוט תחזוקתי (כמעט אותו מחיר אחזקה יקרה בהרבה מאף 35) .
התקבלה החלטה לקנות את היורש המסתמן של האף 16 האף 35 (כ 80 כלים עד סוף העשור)
אם המצב הכלכלי ימשיך להשתפר והמצב ביטחוני ימשיך להיות גרוע יותר (כצפוי ) אולי יגדילו את הרכישה .
נושא כלים הגנתיים :
בכל הפרוייקטים המשותפים שציינת הצד הישראלי מייצר את טכנולוגיית הליבה ואילו האמריקנים בונים את המסביב (החשוב בפני עצמו) בכדי לחסוך כסף למשלם המיסים בצד הישראלי ובכדי למנוע מכירה של הכלים לצד ג' בצד האמריקני .
לכן בהנחה שאתה לא רוצה עוד 10000 מהנדסים מובטלים והפסד של מיליארדים ברווחי יצוא אי אפשר לבצע את רצונותיך הלא ריאליסטיים.
נושא כלים התקפיים :
תחפש בפורום נושא שלי על התוכנית הרב שנתית החדשה של צה"ל שצפויה להתחיל ב2012 .
יש שם מגוון דעות והצעות רלוונטיות המשך ערב טוב
זאב

אני יושב במחשבים של האוניברסיטה כל היום.

בניגוד לטענתך, קו הייצור של ה-F16 לא נסגר.
לפי הכתבה בקישור, ההזמנות מתדלדלות, אבל יש כרגע 62 הזמנות שלא מולאו ל-F16 חדשים, כאשר האחרון מביניהם צפוי להיות מיוצר באמצע 2013 .
מנהל המכירות משוכנע שייכנסו הזמנות חדשות שימשיכו את ייצורו עד סוף העשור.
בכל מקרה, זה כנראה מעיד על כך שאם ישראל היתה מזמינה מטוסים נוספים, אין בעיה עם זה, וניתן היה לייצרם.

http://www.mcclatchydc.com/2011/05/...-dwindling.html

ציטוט:

במקור נכתב על ידי tec לדעתי מכיוון שזו ההוצאה העיקרית, צריך לבדוק היטב את הרכישה הזאת, עד כמה היא הכרחית ואין חלופות, ועד כמה ניתן לדחותה כל עוד אין איומים ספציפיים שמטוסי F15 , F16 לא עונים עליהם . למשל, זה נכון שבעתיד ייתכן שייכנסו לזירה מערכות נ"מ שיסכנו את המטוסים הקיימים, אבל כל עוד זה לא קורה (והרי נדע על כך כנראה זמן רב מראש, כך שיהיה מספיק זמן לרכוש מטוסים ולהכין מערך) אולי עדיף לדחות את הרכש. זה יכול גם להוזיל את הרכש, כי ייתכן שישולמו כבר על ידי המדינות הרוכשות האחרות, חלק מעלויות הפיתוח, וזה יוזיל את מחיר הרכישה.

אולי, אולי, אולי? אתה אוהב את המילה אולי..
אולי כבר עשו את כל מה שאתה מבקש שיעשו כאן?..ואולי יותר מזה אפילו, אולי חלקם גם פורסמו שעשו ובדקו וונרכשו http://en.wikipedia.org/wiki/Pantsir-S1
http://en.wikipedia.org/wiki/Buk_mi...ystem#Operators
ואולי, אם אתה כבר גנרל מקלדת, תעשו את בעצמך איזה בירור באינטרנט לפני שאתה מבקש שיעשו כל מיני דברים שכבר עשו מזמן...
בהצלחה

!Ya Gotta Believe

לדעתי אתה נובח על העץ הלא נכון.

אין ספק שתקציב הביטחון טעון שיפור ניכר, אך הרפורמה תיקח זמן רב והשפעתה על התקציב תהיה מועטה.

המחלה הגדולה של מדינת ישראל הנה ההון השחור, וישראל מובילה בראש טבלת ההון השחור במדינות המערב ומפסידה עשרות מיליארדי ש"ח של מיסים מידי שנה בעקבות אוזלת ידה של רשות המיסים.
http://www.news1.co.il/archive/001-...ml?tag=16-09-52

אותם עשרות מיליארדים הניתנים לגביה מיידית וחוקית יפתרו למעשה את רוב בעיות התקציב של רוב משרדי הממשלה וכן סביר להניח יפחיתו באופן ניכר את גובה מס ההכנסה שאנו משלמים.
וכל זאת מבלי לגעת בתקציב משרד הביטחון.

כל המגיבים הלא מסיכים, כמו שנכתב בספר המתכונים למרוקאית - "קודם כל תרגעי".

לדעתי, NEC מציג פרספקטיבה מעניינת על עלות הבטחון.
גם אם אני לא מסכים אולי עם חלק מהדברים או עם הדרך שבה מוצגים הנתונים, לא ניתן לפסוק: "זה לא נכון! העלויות האדירות של מערכת הביטחון מוצדקות".
כמו שלא נכון לקבוע: "הזבוז האמיתי נמצא במקום אחר".

"במערכת הביטחון" קיים בזבוז משאבים, כמו בכל מערכת גדולה.
ככל שגדלה כמות המועסקים במערכת, ובייחוד כמות הפקידים המועסקים - חוסר התועלת עולה בצורה חדה.

לדעתי, אין שום הבדל בין ניסיונות חליבת כספים של פקידי משרד הביטחון לטובת פרוייקטים שלהם לבין ניסיונות דומים של פקידי ממשל אחרים. אמירות בסגנון "הביטחון קודם לכל", לא רלונטיות.

"אין זו סבלנות לשאת את שאתה יכול לשאת בסבלנות. סבלנות היא לשאת את שאינך יכול לשאת."

אני לא חושב שקיים בזבוז חד-משמעי כלשהו בכל הקשור לשימוש בכספי הסיוע, למשל.
בנוסף, מבנה המערכת התקציבית במערכת הבטחון מרכזת את מרבית אישורי התקציב אצל מעט מאוד גורמים (העוגה התקציבית מבוזרת ואז עוברת לאישור דרך כל השרשרת הרלוונטית והאישור למימוש התקציב שאושר מבוצע על ידי משהב"ט, כאמור).

יש חלק עצום מהתקציב שפשוט אי אפשר לעשות איתו כמעט כלום כי הוא מגיע לתשלום משכורות וגמלאות.
האוצר מנסה לממש תהליכי חסכון גם על זה - ניתוק הגמלאות משכר משרתי הקבע, למיטב זכרוני, הוא סלע מחלוקת שמונעת עד היום מענק יוקר שהובטח למשרתי הקבע כבר לפני חצי שנה וניתן לכל שאר עובדי המדינה (אולי גם בבנק ישראל הוא לא ניתן, מאותה סיבה). צעדים נוספים הם כמובן כל נושא חלוקת משק הקבע לראשוני ומובהק והמעבר מפנסיה תקציבית לצוברת, אבל אלה תהליכים שהפירות שלהם ייראו בעיקר בעוד 40 שנה....

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

התהליכים עליהם הצבעת בסיפת דבריך, אלו הם תהליכים חדשים יחסית שהחלו רק בשנים האחרונות
ומשמעותם לא מבוטלת כלל. למיטב זכרוני, השפעתם מבחינה תחשיבית יראו תוצאות שלא רק אחרי 40
שנה, אלא כבר אחרי 20 (משך חיי משרת קבע).
הרי אלו שנכנסים כעת בתנאים החדשים, ישתחררו עוד כ- 20 שנה לערך ויגרעו ממצבת מקבלי פנסיה
תקציבית כבר אז, לא בעוד 40 שנה.


העניין הוא שהכסף הגדול באמת, טמון במקום אחר - הוא נמצא בשלושה סעיפים גרנדיוזיים:

1. מצבת תקן משרתי המערכת הבטחונית
ישנם שומנים עתירים שזועקים לשמיים בהשוואה למגזר האזרחי (במיוחד הפרטי).
תקורה בלתי סבירה, כפילות מערכות, כפילות תפקידים, מערכות ומחלקות שלעיתים מייצרים תוצרים
שאינם נדרשים כלל ואפשר לסגור אותם...

2. רמת השכר ותנאי המשרתים
בשרשור לעיל ניתן להיווכח בתור דוגמא מייצגת, ברמות השכר של משרתי הקבע מרמת סא"ל ומעלה.
יודגש כי רמות השכר שתוארו אינן מכילות את התוספת שמקבלים משרתי הקבע הקרביים והן הצביעו
רק על "ממוצע השכר" לאותה דרגה.
אין אף מניעה לבצע קיצוץ רוחבי (לא דווקא לינארי) ברמות השכר (כמו גם בסעיפים סוציאליים נוספים
שלא צויינו).
אין אף מניעה למשל, לשלם לראש המטה הכללי שכר שאינו עולה על זה של ראש הממשלה, לא
זו תהה הסיבה שבגינה לא יהיו מתמודדים ראויים על התפקיד.
באופן דומה תקפה הטענה לכל אחת מהדרגות הלאה.
יתרה על כך: אין מאבק על כל משרת קבע אל מול מה שמוצע לו במגזר האזרחי, טענה שהועלתה לפני
כעשור לערך ואשר התבררה לימים (כשהנושא נבדק מקצועית) כטענה מופרחת.

3. מבנה ההעסקה
חלק לא מבוטל מאנשי מערכת הבטחון משרתים רק כמחצית הקריירה, עד גיל שנות הארבעים
לערך ויוצאים לפנסיה. לא משנה הוא הדבר שפנסיה זו כיום היא כבר פנסיה צוברת.
עדיין, זו היא פנסיה שמומנה רק במשך כ- 20 השנים שהמשרת שהה בשירות, והיא אמורה לספק אותו
מגיל הפרישה ולמשך עוד כ- 28 שנה בממוצע (במקום רק 13). ישנו כאן בזבוז משווע.

אילו אנשים אלו היו נשארים במערכת עד לגיל הפרישה התקני 67, או אז היה נחסכים סכומי עתק
(אפשר לכמת אותם כמובן אך לא נעשה זאת מעל דפי האינטרנט מטעמים מובנים).

וודאי שאין כל מניעה כי משרת קבע או עובד משרד הבטחון שאיננו בתפקיד לוחם,
(ואלו הם רובם המכריעה של המשרתים) ישרת עד גיל 67. בסעיף זה אין כל מאפיין
יחודי לאוכלוסיה זו ביחס לכל עובד אזרחי אחר במשק.

בכל האמור למשרתי הקבע הלוחמים (על כל סוגיהם) הפתרון עבורם הוא שברגע שאלו מגיעים לגילאי
שנות הארבעים לחייהם וכושרם הגופני והפיסי אינו מתאים עוד לשירות כלוחמים, יעברו הם לשרת
בתפקיד שאינו לוחם. באם המערכת הבטחונית מעוניית בכך, אפשרי גם לבנות מודל לפיו חלק מאנשים
אלו יצא מהמערכת הצבאית (באם לא ימצא מקום עבורם) ויעברו לשרת במגזר הממשלתי - אשר
יהנה מאד מנסיונם העתיר כלוחמים ואנשים בעלי כושר הנהגה.


מתן מענה ולו לשלושת הסעיפים שפורטו לעיל בלבד, יצלח בהורדת נטל ההוצאה הבטחונית "בסדר
גודל" וזאת מבלי לפגוע כהו זה ביכולת הצבאית - שכן נשים לב: לא צומצמה אף יחידה צבאית או סד"כ
אפקטיבי.

ורק לאחר שיבוצע האמור לעיל, ועדיין ימצא צורך בקיצוץ נוסף, ישנה אפשרות להחיל תהליך בחינת
אופטימיזציה בסד"כ עצמו ובאופן מושכל:
קיצוץ ו/או הסטט משאבים, כשהמטרה המנחה היא מקסימום חסכון במינימום איבוד כח צבאי.
מחד יבוצע קיצוץ תקציב הכח והסד"כ ב- X אחוזים, אך תמורת פשרה בהספק הכח הצבאי
שתעמוד על פחות מ- X אחוזים.

2. השכר של הסא"לים ומעלה הוא חלק קטן למדי מהתקציב, ובסך הכל שכר די הוגן יחסית לתובעניות של התפקיד והשכר הנמוך שקיבלו אותם קצינים לפני כן.

3. יש למשהב"ט מצגת יפה מאוד על התקציב שמוכיחה שהארכת גיל הפרישה מעבר למצב שנקבע כיום רק תפגע בכלכלה הישראלית... כמובן שזה לא חל על עובדי משהב"ט, שלפחות להיכרותי דווקא מבוגרים למדי.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

2. החלק העיקרי של תקציב מערכת הבטחון (וזה לא רק צה"ל להזכירנו) מוצא על שכר. ספציפית לצה"ל,
נתח מקבלי השכר מדרגות סא"ל ומעלה הוא נתח מסיבי ביותר מסך בהוצאה על שכר, שיש לזכור גם
משליך בהמשך על ההוצאה הפנסיונית.
כמו כן העובדה שרמות השכר של סא"ל ומעלה רק הם אלו שצויינו לעיל, לא באה חלילה לטעון שבעלי
דרגות נמוכות יותר כמו רס"ן או נגדים חפים מצורך בקיצוץ שכרם ו/או תנאים נלווים - שים לב שאנו מדברים
כאן באופן כללי בדיון ואסור לשכוח זאת.

טענה כי הדרישות מאנשי הקבע (למשל) הן תובעיות, נאמר יותר מאזרח, מצביע על כך, שטרם צברת
כנראה (ומבלי להכליל) מספיק שנים (או נסיון) על מנת ללמוד, שהדרישות בחיים האזרחיים תובעניים לא
פחות בתפקידים ומעמדים מקבילים לאותו משרת קבע.

הטענות שמשרתי הקבע "עובדים קשה יותר", למי שמכיר את העניין על בוריו ומשני צדדיי המתרס (אם יותר לציין),
ודאי כשהוא מגיע לבחון הסוגיה נקי כפיים, אינן אלא טענות שגויות.
חברים רבים לי שפרשנו מהמערכת. כאשר באנו לחיים האזרחיים מתוך אמונה שעבדנו קשה והנה נגיע
סוף סוף למנוחה (או כך לפחות היתה התודעה ששררה בקרב משרתי מערכת הבטחון, וודאי הקרביים),
והנה זו תפחה על פנינו. **אם יעניין אותך לפתח את הנושא יותר לעומק עד רבה.


3. לעניין מצגות של משה"ד בעניין שכר ומבנה העסקה, ניתן לאמר בעדינות הראויה, שלא נותנים לחתול
לשמור על השמנת ויש לכך סיבה טובה.
היחידים שיכולים לבצע בחינה עניינית ונקיית כפיים בעניין תקציב משה"ד וחלוקתו, וודאי בענייניי שכר ומבנה
העסקה, הם אך ורק גורמים חיצוניים חסרי אינטרס בנושא, שכן אף אחד לא יכול לבקר את עצמו ושכרו
כאשר לתוצאת הבקרה ישנן השלכות עליו אישית.

בכל הנושאים הללו, בכל מצגות משהב"ת בנושא שכר ומבנה העסקה עולה כל פעם אותה תמונה,
שכשהן נבחנות ע"י גורמים מקצועיים מביני עניין - מתברר כי מדובר בלא יותר מאשר נפנופי ידיים ונסיון
הצגה עם אג'נדה.

הגורם המתאים לבחון את מבנה העסקה והשכר במשה"ת הוא גורם חיצוני, כמו למשל ממשרד האוצר, זה
שאמון על שמירת הכסף שלנו ועל הבקרה שהוא יחולק באופן יעיל, ראוי, הוגן ותוך מניעת בזבוזים.


בתור דוגמא לעניין חוסר הניהול היעיל של משהב"ת נזכיר לכולנו, שכאשר בעבר תשלום ימי המילואים לא
בוצע ישירות מתוך תקציב משהב"ת אלא מביטוח לאומי, והצבא הרגיש כאילו מדובר בקופה בלתי מוגבלת,
בכסף חינם ממש, הוא לא וויתר על אף מילואמיניק לבצע כל משימה, לרבות אם היא לא באמת נחוצה, או
לא מועילה, או שאפשר היה לבצע אותה באופן אחר עם כח אדם חלופי.

יום אחד החליט מי שהחליט (בחוכמה) והעביר את הנתח התקציבי על ימ"מ לתוך תקציב משהב"ט שהוא
ינהל אותו במישרין - כך שכל יום מילואים עולה לצבא באמת כסף, מה שעד אותו הרגע היה נזכיר "כאילו חינם".
מאותו רגע הפלא ופלא כמות הימ"מ שהצבא הפעיל ירדה דרסטית. לפתע הצבא הבין, שהוא יכול להשתמש
הרבה פחות באנשי מילואים, במיוחד למשימות משניות או שאינן בליבת עיסוקם של אנשי המילואים
כמו אבטחה למשל.
הצבא לא רק שקיצץ את כמות המילואים ככלל, אלא החל להפעיל אנשי חובה וקבע לבצע משימות אבטחה
שקודם ניתנו לאנשי מילואים כרפלקס אוטומטי.
כלומר: ברגע שהעבירו את האחריות להוצאה תקציב המילואים לצבא במישרין, ברגע שהכסף היה שלו,
פתאום המערכת החלה להפעיל שיקול דעת, לייעל את התהליך תוך מקסום הפעלת אנשי המילואים וזימונם כמעט אך ורק לשם אימונים.

זה פעל מצויין, היום כמעט ולא נראה אדם שמשתכר 30 אלף ש"ח הולך לצבא לבצע עבודת אבטחה
שמאבטח עושה תמורת חמשת אלפים ש"ח. המשק הרוויח שלוש פעמים: גם התוצר של אותו עובד בכיר
לא נפגע ולא נגרט ממצבת תוצר המשק מחד, גם הצבא החל להפעיל שיקול דעת וייעל תהליכי אבטחה על
מנת לחסוך בכסף, וגם נמצא מקום עבודה לבחור צעיר משוחרר טרי בתחום האבטחה. נוצר מצב התאמה
יעיל יותר בין אדם, התוצרת שהוא יכול לתת לשוק, לבין העיסוק שלו במשק.

כל זאת הושג רק תמורת תיקון שלכאורה נראה על פניו פעוט, הרי מה זה משנה מאיזה חשבון הכסף עבור
הימ"מ יוצא, אך השלכותיו מהדהדות בעוצמה שאף אחד לא דמיין מראש:
שכן כשזה עולה לך כסף, ישירות מהכיס שלך, רק אז אתה מתחיל לשקול היטב את השימוש בו.

ציטוט:

מתן מענה ולו לשלושת הסעיפים שפורטו לעיל בלבד, יצלח בהורדת נטל ההוצאה הבטחונית "בסדר גודל" וזאת מבלי לפגוע כהו זה ביכולת הצבאית - שכן נשים לב: לא צומצמה אף יחידה צבאית או סד"כ אפקטיבי. ורק לאחר שיבוצע האמור לעיל, ועדיין ימצא צורך בקיצוץ נוסף, ישנה אפשרות להחיל תהליך בחינת אופטימיזציה בסד"כ עצמו ובאופן מושכל:

הרושם שלי הוא הפוך-תחילה צריך להנחיל אתוס ארגוני, להכשיר את הקצונה הקיימת לפיו, ורק אז (או במקביל) לצמצם את התקנים ולהרע את תנאי השירות. אחרת, תיתקע עם מצבה קטנה של קצינים לא-הכי-טובים, שייכרעו תחת עומס הבירוקרטיה הקיימת. כשהקצינים יהיו יותר מקצועיים, אפשר יהיה להקטין את מספרם בלי פגיעה בביטחון. להיפך- תהליכי העבודה רק יתקצרו וישתפרו.
למשל:
* ב-2005 היו בצה"ל 82 תא"לים (אגב, דרגה שכלל לא היתה קיימת ב-67'), מהם רק 31% למדו במב"ל.
מקור
לו הכשרת הקצינים היתה אחידה ומקיפה יותר, היה צריך להשקיע פחות מאמץ (ותקנים) בתיאום בין מפקדות, ואפשר היה לתת לכל קצין מוטת שליטה רחבה יותר.
* ניפוח מפקדות:

ציטוט:

תקן קצין המודיעין של מפקדות הפיקודים היה עד 1973 סא"ל, הרי כיום במחלקת המודיעין של אחד מהפיקודים המרחביים במלחמה יושבים תא"ל, 7 אל"מים ו 6- סא"לים!

מקור