אני משער שרובינו עברנו את הפאזה הזאת- הרצון להתאבד. הן בגלל דיכאון נעורים או אובדן של אדם קרוב.
מעניין אותי לדעת מה הייתה התשובה שהשבתם לעצמכם בסופו של דבר לשאלה הגדולה הזאת.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

כאילו שאין מספיק סכנות למוות בחוץ, עברת שירות צבאי, העידן המטורף בו אנחנו חיים. אז עם כל זה ואתה עדיין חי, אין שום סיבה שהורייך יקבלו את ה"מתנה" הזו (וככל שההורים מבוגרים יותר, אתה מעריך שהם אכלו מספיק חרא בחייהם, אז ביישורת האחרונה שלהם, ואין סיבה לשבור אותם לחלוטין) ממך

ב. להתאבד זו דרך קלה, קלה מידי.. אתה צריך להיאבק או פשוט להשלים עם הגזירה והגיד תודה על מה שנשאר, כי יש אנשים עם סבל רב יותר..

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

עצם הידיעה שזה גל של מצב רוח שעובר אמור להיות אינדיקציה שאין מה לקחת ברצינות הרגשה אובדנית ולהתחיל לתכנן (הרגשה שלך, לא של אחרים. הרגשה אובדנית של אחרים צריך לקחת ברצינות).

קראתי איזה מאמר לפני שנה שבו נתנו דוגמאות ממכתבי התאבדות - הרבה מהסיבות להתאבדות היו דברים חולפים.
אהבה כושלת, גזענות ביחידה, כשלון מקצועי/אקדמי... רק לחשוב שאם היה לאנשים האלה אפשרות לראות מגבוה את הסיטואציה שלהם ולראות שזה רק פסיק בחיים שלהם שאפשר לפתור בקלות יחסית - הם אולי לא היו מתאבדים.
אבל להם זה נראה כאילו בפסיק הזה מתחיל ונגמר העולם.
אני מכיר גם סיפור התאבדות כושל שהשאיר אדם נכה ואז החיים פשוט המשיכו והלכו ונהיו טובים, יכל לחסוך את הנסיון הזה ולהיות אדם בריא עם חיים טובים יותר.

אם יש לך הוט VOD - יש שם סדרה תיעודית קצרה על התאבדות. בטח גם באתר שלהם.

אה אממ בתחום הנימוקים - העתיד מעניין ובלתי צפוי, אחרי החיים אני מאמין שאין כלום אז הכלום יכול לחכות.
מצד שני, יש נחמה כשמישהו מתאבד כי היה לו לא נעים בחיים, ועכשיו הוא במצב של כלום, אז זה שיפור משהו מבחינתו.

אל תתאבד

יהיה משהו, כי יש משהו

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=499246

..

אני יכול להסכים בלב שלם עם כל הנימוקים שמעלי. אך אם אתה רוצה סיבה יותר מוחשית\פרקטית, אומר שזה מפני שהתאבדות היא בחירה אקטיבית, בעוד שרוב הבחירות של רוב האנשים הן פסיביות.
וזה בגלל שבחירה אקטיבית דורשת הרבה אומץ.

משהו לא טוב קורה פה...

אני לא פוסל התאבדות.

אתן דיעה שונה מאלו שמופיעות מעליי, וסביר להניח שגם חורגת מהנורמה.
אינני סבור שהתאבדות איננה פתרון לכל המצבים.
אכן, סטטיסטית, אני מניח, שהתאבדות איננה פתרון. ככל הנראה, רוב המתאבדים שולחים יד בנפשם עקב בעיות זמניות או כאלו שלא מצדיקות מעשה זה (ולא ארחיב על כך, אחרים עשו זאת קודם).

עם זאת, יש מקרים בהם התאבדות היא בהחלט פתרון.
זהו קונספקט שקשה לתפוס ולעכל, אך קיימים מצבים בהם ניתן לשקול התאבדות בכובד ראש, תוך בחינת כל האופציות בצורה נינוחה - ולהגיע למסקנה שעבורך, כל רגע נוסף בחיים האלה הוא סבל בלתי נלאה.

הבעיה היא, כמובן, שסביר להניח שחלק ניכר מהמתאבדים רואה את הקונספט הנ"ל כמניע לשליחת יד בנפשם, על אף שהם אינם נתונים למצב הנ"ל (כלומר, אינם בחנו את כל האופציות ולמעשה לא הבינו את המצב על בוריו.
(במצבים כאלו, רבים נוטים לתפוס את המציאות בצורה שונה מכפי שהיא באמת - דבר הגורר החלטות שגויות מבלי להבין שהן כאלו).

רוצה לומר, קיימים מקרים, נדירים אמנם, בהם התאבדות יכולה להוות פתרון לא אימפולסיבי לבעיה נתונה.

כואב לכתוב את הדברים הנ"ל, כואב לחשוב עליהם - אך לצערינו, קיימים הם.

חוב לאיש עולם תחתון? אולי מחלה קשה? אולי שניהם? איפה עובר הגבול? מתי זה "כן" לגיטימי ומתי זה "לא"?

כאמור, מתי שבחינת כל האופציות לא מותירה ברירה.
יש אינספור מקרים כאלו, אבל אם אתה רוצה דוגמה פשוטה:
הוא חולה סופני, צלול בדעתו, סובל מכאבים גדולים מנשוא, נטל על המשפחה והחברים, ורק מחכה למוות.
(אפשר להוסיף עוד פרמטרי איוב כדי להבהיר את הנקודה, אבל אני מניח שהבנת...).

התאבדות במקרים כאלו עשויה להיות פתרון לגיטימי לבעיה.

גם אם הוא אינו צלול בדעתו.
לי קשה לראות חיים בלי היכולת הבסיסית לחשוב כראוי (רק שפה קשה לקבל את ההחלטה על סמך עצמך).

לדוגמא: שלבים מאוחרים של מחלת האנטינגטון (למי שצופה בהאוס )

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

הוספתי את הפרטמר של "צלול בדעתו" כיוון שכפי שציינת, אם הוא אינו כזה, כל שאר הפרמטרים ברמה האישית לא באמת משנים. כל בנאדם שאינו צלול בדעתו לא בהכרח צריך סיבות הגיוניות להתאבד, ואם קיימות כאלו, הוא ודאי לא ידע להבחין בהן ככאלו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yishain11 אני משער שרובינו עברנו את הפאזה הזאת- הרצון להתאבד. הן בגלל דיכאון נעורים או אובדן של אדם קרוב. מעניין אותי לדעת מה הייתה התשובה שהשבתם לעצמכם בסופו של דבר לשאלה הגדולה הזאת.

זה כואב
אין לי ביצים בשביל זה
לא עשיתי מספיק רע לאחרים כדי להתאבד
אולי נחכה עם זה קצת
מעניין, מה יהיה הלאה

במקרה ודעותיך בעניין ההתאבדות שלך רציניות, מומלץ לפנות לפסיכולוג, או לפחות לדבר על זה עם ההורים.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

שמעתי פעם מישהו אומר: אתה בכל מקרה תמות, אז למה שלא כבר תראה מה קורה בדרך?
אני מתחברת לזה.

אחד הידידים הטובים שלי התאבד. רק המראה של המשפחה השבורה שלו בלוויה הוא כל הסיבות שאני צריכה.

נסיון לקידום אתרים בחתימה אסור על פי חוקי האתר (וגם לא ממש עוזר משום שאנחנו חוסמים אותו בצורה טכנית על פי הנחיות גוגל...), ולפיכך הוסר מחתימתך. הנך מתבקשת לקרוא את החוקים שוב בטרם תכתבי באתר על מנת שלא לעבור על חוקיו בשנית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yishain11 אני משער שרובינו עברנו את הפאזה הזאת- הרצון להתאבד. הן בגלל דיכאון נעורים או אובדן של אדם קרוב. מעניין אותי לדעת מה הייתה התשובה שהשבתם לעצמכם בסופו של דבר לשאלה הגדולה הזאת.

מה דחוף עכשיו? הרי בסוף כולם מתים! למה לא לתת לזה קצת יותר זמן עד שזה מגיע?
ולמה לשבור ת'ראש איך להתאבד? למה לא לתת לגורל /אלןהים לקבוע איך נמות?

כאילו זה מה שאני חושב למה לא להתאבד.

יש לי גם כמה דעות למה כן אבל זה לא חוקי לפרסם אותן.

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur

וברצינות בנאדם:
אני מניח שאתה עובר איזשהו משבר כרגע וכמו כל משבר, אני מניח שהמשבר שלך הוא זמני. כמו שארז אמר - "פסיק" מחייך.
אל ואני מדגיש - אל תיתן לרגשות להשתלט. אני גם עברתי משברים בחיי שלא היו קלים בכלל אבל התגברתי ולעולם לא חשבתי לחתוך את הורידים בגלל זה אם אתה מבין אותי. כי הכל זמני בחיים, גם החיים עצמם.

התאבדות בשבילי אישית, זו בריחה מהמציאות. וזה, פשוט מצב שאני לא מוכן לקבל. לברוח מהתמודדות במקום להתמודד איתה .
החיים מלאים הרפתקאות והפתעות ולא זאת לא קלישאה - זה באמת ככה. גם לאדם עם החיים הכי משעממים בעולם מצופים הפתעות מעניינות בדרך.
אז מה שזה לא יהייה אם : מוות לא צפוי של בן משפחה או חבר קרוב , פרידה מחברה , הפסד כספי, השפלה קשה בעבודה\צבא אל תיתן לפסיק הזה מחייך להשתלט עליך.
ההפך - תראה את זה כאתגר להתמודדות שבסופו תוכל לטפוח לעצמך בגאווה על השכם בידיעה שעמדת איתן עם ראש זקוף ויכלת למכשול. המשך החיים שלך לאחר מכן, יהיו הרבה יותר קלים ויועמדו אצלך בפרספקטיבה הנכונה.

בכל מקרה אני וארז כלא מאמינים יודעים שגם אם חרה בחיים, זה עדיף על הכלום המוחלט והסופי שמחכה לנו אחרי זה. אז לא משנה כמה חרה יהייה לנו (ולי אישית אין תלונות מיוחדות כן?) , אנחנו עדין נעריך את זה שאנחנו בחיים כי אנחנו יודעים (או מאמינים בשבילך), שזה עדיין טוב מאין ערוך ל0 המוחלט שנקבל שרמשים יכלו אותנו.