http://www.news1.co.il/Archive/003-...html#PTEXT23644


הקדמה
טרילוגיית המאמרים העוסקת ברפורמה הנדרשת במערכת הביטחון וצה"ל מוקדשת לזכרו של אלוף משנה, הד"ר עמנואל ולד, מגדולי הוגי הדעות בתחומי הביטחון הלאומי של מדינת ישראל בכל הזמנים. הד"ר ולד התבקש לאחר מלחמת לבנון הראשונה על-ידי הרמטכ"ל משה לוי, להכין דוח העוסק בבניין צה"ל ובניתוח לקחי המלחמות קודמות.

ולד הכין דוח ביקורתי שהכה בהלם את צמרת צה"ל, שניסתה למנוע את הפצתו ואת השלמתו. בין היתר, נעשה ניסיון נואל ולהאשימו בריגול ובעברות ביטחוניות חמורות. שר הביטחון דאז, יצחק רבין, הורה לרמטכ"ל לקיים במטה הכללי דיון מקיף בדוח ולד, ולאחר שדיון זה לא קוים התפטר ולד מהצבא. כאשר הועלה הנושא במליאת הכנסת ובוועדת חוץ וביטחון התעוררה סערה ציבורית.

ולד חיבר בין השאר, את הספרים "קללת הכלים השבורים" 1987, את "הקשר הגורדי", 1992 ואת "הינשוף של מינרוה", 1994. בספר הראשון חקר את מחדלי הפיקוד של צה"ל במלחמות השונות ובשלבי בניית הכוח הצבאי ביניהן. בשני תיעד את המיתוסים של "השמדה דמונית" והביטחון מוחלט" שמקנים "מכפילי-איכות" טכנולוגיים המדחיקים דילמות אמיתיות של הביטחון הלאומי: של מדינה ההופכת לקהילה דו-לאומית, הנתונה בתסבוכת בלתי פתורה של יחסי דת ומדינה, המתקשה לבצע רפורמה צבאית להקמת צה"ל אחר.

בספר שלישי, ששמו נגזר מהינשוף של מינרווה – אלת החוכמה במיתולוגיה היוונית, מבקר ולד קשות את המנהיגות הישראלית המסתמכת על "עבר מוכח" כדי לטוות לנו "עתיד מובטח". כך מפרשים לדעת ולד, מקבלי החלטות אלה סיטואציות אסטרטגיות עכשוויות באופן "המבטיח" הגנה, יציבות ושקט לאורך זמן. זאת ועוד, אותם מקבלי החלטות פועלים מתוך שיפוט אימפולסיבי, שבויים בקיבעון פאטאלי, בגזירה קדומה או קבועה מראש, ומשיגים בכך תוצאה של הרס עצמי.

ספריו של ולד הם אספקלריה חדה וממוקדת להבנת תהליכים מדיניים וצבאיים שהתרחשו בישראל ובמזה"ת לאחר מלחמת לבנון הראשונה, האינתיפאדה הראשונה, ועידת מדריד, הסכמי אוסלו, הנסיגה מרצועת הביטחון, האינתיפאדה השנייה. מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת ....
(המשך המאמר באתר)
לדעתי זה כואב ומציק עד כמה שזה נראה נכון...

נ.ב.
רעיון עם ד"ר ולד

http://www.erez.israel.net/vald-fed-up-corruptors.htm

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

והיכן היא אותה

ציטוט:

טרילוגיית המאמרים העוסקת ברפורמה הנדרשת במערכת הביטחון וצה"ל

?

כבודו של הדוקדטור במקומו מונח , והאמר לא מוסיף לו (ביחוד למי שמכיר את התשובות המקוריות שענה ד"ר ולד ברעיונות דומים).
אם אתה מעוניין לפתח דיון בנושא הדוח של ולד ומדוע צה"ל גנז אותו אז זה סיפור אחר.
הדו"ח שהוזמן ממנו היה דוח על בנית צה"ל ב 10 שנים הבאות , במקום זה התקבל דו"ח של ביקרות על התנהלות צה"ל בעבר. למרות של דו"ח כזה יש מקום (ואף מקום חשוב) זה לא מה שנתבקש.
זה בדיוק כמו שמנהל החברה בה אני עובד יבקש ממני דוח לעתיד החברה ומה ניתן לשפר בעתיד ואני אתן לו בתמורה דוח שיתאר כמה המנהלים של החברה היו גרועים וכמה החברה נהייתה כושלת (במקרה שלי רק דוגמא :-)) .

אתה במקום להתייחס לגוף הנושא מביא דוגמאות אחרות.
האם הדו"ח של ד"ר ולד הוא שגוי? האם כל שנכתב, יש כאן משהו עם ריח של פוליטיקה?
לפעמים האמת היא לא נעימה וכואבת, אך מה לעשות-זאת האמת.
כולנו היינו בצבא או עדיין, אם לא נכתוב על כך זה יהיה סימן שאצלנו הכל בסדר...אשרי המאמין.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

המאמר מתחיל בהתנתקות (בציטות מהעיתון האמין של חב"ד) ...

בנוסף המאמר חוטא באי דיוקים רבים , מציין מטרה ואז מעוות את הנתונים לפי הצורך לדוגמא : "וגדוד 9 של השיריון, שבפעם השנייה לאחר מלחמת יום הכיפורים 1973 - הושלך אל השמדתו הגמורה בנחל הסלוקי בלבנון, בדיוק כפי שנזרק אל מוצבי תעלת סואץ בצהריי הששה באוקטובר 1973 - בהתאם לתוכנית ההגנה האובדנית והכושלת של "שובך יונים" בקו "בר-לב"6."

קרב הסלוקי היה קרב קשה , אבל הגדוד לא הושמד בו , היו 7 הרוגים בקרב ונפגעו מספר גדול של טנקים אבל לא גדוד של טנקים.
ודוגמאות אחרות שעל חלקן קשה לי לחלוק בגלל מגבלות צנוזרה.

צה"ל רחוק מלהיות מושלם אבל לא בעלי אגנדה מסויימת יתרמו לשינוי המיוחל.

תסכים איתי שכל כותב כאן או כותב מאמרים בעיתון יש לו איזה דיעה פוליטית, אפילו שופטי בית המשפט העליון שלנו יש להם איזו דיעה בנושא. אך זה ממש לא לעניין. תעזוב את העיתון או הדיעות הפוליטיות של הכותב. תתמקד במה שכותב על הצבא. הדו"ח של ולד לדעתי לא היה "נגוע" פוליטית, אלא עם מחט קטנה
דקר בנו עם האמת שלו. מה לעשות את האמת הזאת אם היא מוטחת ישר בפנים אנו לא אוהבים לשמוע.
האם הוא טעה בניתוח שלו? האם אנו למדנו במשהו? האם נלמד מזה אי פעם?
לדעתי אנו לא למדנו מזה, וגם לא נלמד.
תכן אותי בבקשה אם אני הטועה.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%E4%E9%E1%F9%E4

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

זכרתי שהתפרסם אך איך אמרו חז"ל: "יגעת ולא מצאת-אל תאמין"...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו