בימים אלו מופץ ברחבי הרשת ספרון קטן, רהוט, מקיף ומשכנע העוסק בשקר ה"נכבה" הפלסטיני. חתומה על הספר תנועת אם תרצו, הקוראת ל"מהפכה ציונית שנייה". הספרון כתוב היטב, מציג טענות משכנעות ומביא עובדות שרבים מאזרחי ישראל לא הכירו ולא היו מכירים לולא ספרון זה, שהרי איש אינו מטריח את עצמו לקרוא ספרות מחקרית יבשה שבדרך כלל איננה נגישה לציבור הרחב.

המסר המרכזי של הספרון מקופל בשמו, "נכבה חרטא". חרטא, כלומר סיפור הבדים שרקמו הפלסטינים אודות מה שהתרחש כאן ב-48'. תפקידו של סיפור בדים זה הוא קודם כל לגבש זהות פלסטינית בהירה וחדה, אך גם ליצור רגשות אשמה אצל הרוב הישראלי, שמודאג ממידת מוסריותה של מדינתו הבנויה על הסתירה המביכה לכאורה שבין "יהודית" ל"דמוקרטית". מטרת רגשות האשם הללו היא להביא עוד ועוד ישראלים אל המסקנה, שלאחר הכרה ישראלית בזוועות הנכבה ובאשמה היהודית הבלבדית לה, יש לבטל את אופיה היהודי של ישראל ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה.

קשה להפריז בחשיבותו של הספרון הזה. כאמור, הוא ראוי לשבחים ולו רק מפני שהוא מביא עובדות לא מוכרות, כמו המצב הדמוגרפי בארץ ישראל במאה ה-19 (ארץ ריקה למדי) והסיפור האמיתי על נטישת הערבים את חיפה (מחציתם עזבו את העיר הרבה לפני הקרב שהתחולל בה באפריל 48'). אלא שהספרון נושא עמו בעיה מהותית אחת, המעמידה בספק גדול את התואר שלקחו לעצמם אנשי אם תרצו, כאילו הם אלו שנושאים את "המהפכה הציונית השנייה".

המהפכה הציונית הראשונה חתרה לשלום עם העולם הערבי, ונושאיה של המהפכה הציונית הראשונה ידעו ברובם כי הדרך למימושה של הציונות, כמו הדרך לשלום עם הערבים, היא דרך פוליטית הדורשת הבחנות מדויקות ואמיצות. כל זה לא קיים בספרון, ולכן, כל כמה שהוא תורם להבנת "החרטא שבנכבה", מתקיים בו הפסוק "הפוסל במומו פוסל" בכל הקשור למהפכה הציונית. כלומר, הוא חוטא בחרטא משל עצמו.

במה דברים אמורים? בחוסר ההבחנה בין ערבים לבין ערבים. לא בין ערבים "טובים" לערבים "רעים", אלא בין ערבים כמו המופתי, שהיו חלק מצוררי ישראל ורודפי היהודים, לבין ערבים כמו הנשאשיבים, שבדרכם חתרו לחפש דרכים להכרה ופשרה עם הלאומיות היהודית.

המשך: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...&cat=479&loc=21

-----------------------------
S e g m a n y

ביקורת של אנטי ציונים, אין כל כך מה לקרוא, הם קודם כל מזדהים עם הצד הערבי ואח"כ מייצרים תזות שיתאימו להשקפת העולם שלהם.

אבל בכל זאת, קראתי ביקורת ציוניות מימין, מ"המרכז" ובעיקר מהשמאל. את כל טורי הביקורת ניתן לסכם באופן הבא : הם מסכימים עם כל מילה שכתובה בספרון, אבל בכל זאת מסתייגים ממנו כי לא נעים להם. בכל זאת, בתקשורת כתבו ש"אם תרצו" הוא גוף ימין ולכן חייבים למצוא איזו סיבה להשמיץ, לדבר על מה שאין בספרון במקום על מה שיש בו, להתפס לשורה או שניים ולהוציא אותה מהקשרה כדי לכנות את הספרון גזעני, לכתוב שאין בספרון שום פיתרון של שלום - למרות שאין קשר בין הספרון הזה לבין פתרון הסכסוך הבלתי-פתיר. אבל מוכרחים למצוא איזו נקודת מחלוקת, הרי אחרת מסכימים עם "אם תרצו".

גם הטור הנ"ל חוטא באותה גישת "לא נעים לי להסכים איתם" שבהם חוטאים כל המבקרים שקראתי ללא יוצא מהכלל.

אתייחס לקטעים מתוך המאמר שהבאת (אני מניח כאן שאתה מזדהה עם הכתוב בו ותקן אותי אם אני טועה)

"אלא שהספרון נושא עמו בעיה מהותית אחת, המעמידה בספק גדול את התואר שלקחו לעצמם אנשי אם תרצו, כאילו הם אלו שנושאים את "המהפכה הציונית השנייה"

שים לב, כותב המאמר כותב את הספרון מנקודת המבט של מי שבודק את "אם תרצו". למה? מה זה משנה אם הספרון מצדיק או לא מצדיק את התארים שאם תרצו נתנה לעצמה? ונניח שאינו מצדיק, האם המידע שמופיע בספרון אינו נכון? נמשיך הלאה

"המהפכה הציונית הראשונה חתרה לשלום עם העולם הערבי, ונושאיה של המהפכה הציונית הראשונה ידעו ברובם כי הדרך למימושה של הציונות, כמו הדרך לשלום עם הערבים, היא דרך פוליטית הדורשת הבחנות מדויקות ואמיצות. כל זה לא קיים בספרון, ולכן, כל כמה שהוא תורם להבנת "החרטא שבנכבה", מתקיים בו הפסוק "הפוסל במומו פוסל" בכל הקשור למהפכה הציונית. כלומר, הוא חוטא בחרטא משל עצמו"

"במה דברים אמורים? בחוסר ההבחנה בין ערבים לבין ערבים. לא בין ערבים "טובים" לערבים "רעים", אלא בין ערבים כמו המופתי, שהיו חלק מצוררי ישראל ורודפי היהודים, לבין ערבים כמו הנשאשיבים, שבדרכם חתרו לחפש דרכים להכרה ופשרה עם הלאומיות היהודית. "


נכון, הספרון אינו עוסק בחתירה לשלום של התנועה הציונית ואפילו לא בתנועה הציונית עצמה,בשביל זה צריך ספר ולא ספרון, אלא כמו שמשכיל הכותב לומר "בחרטא שבנכבה". התנועה הציונית גם דגלה בהפרחת השממה, בצדק חברתי, בבניין הארץ - כל אלה מטרות טובות וראויות שלא נכנסו לספרון. משום שהספרון עוסק בנכבה. בניגוד לספרון הכחול, מלא ההשמצות של "השמאל הלאומי", הספרון "נכבה חרטא" איננו מתיימר להציג את כלל עמדות התנועה בנושאים מגוונים. בשביל זה קיימים עקרונות התנועה המוצגים באתר האינטרנט שלה - הספרון מתייחס אך ורק לחוסר הצדק ההיסטורי שבשימוש השקרי בנכבה הפלסטינית.

אין להכחיש שהיו בישראל המנדטורית גם ערבים שוחרי שלום, אך כוחם היה זעום. אני מודה שאני לא יודע שום דבר על משפחת נאשאשיבי, אבל אני כן יודע שב - 1948 כשהיישוב היהודי הסכים לקבל , בכאב רב, את תוכנית החלוקה שהותירה בידו שטח זעום של ארץ ישראל, לא הייתה שום אופוזיציה ערבית משמעותית שקראה לעשות את אותו הדבר. לכן משפחת נאשאשיבי לא רלוונטית לעניין הסברת האסון שהביאו על עצמם ערביי ארץ ישראל. משפחת חוסייני והמופתי האנטי יהודים ובעלי ההשפעה הרחבה דווקא כן. הם אלה שאירגנו את מאורעות ה"מרד הערבי", הם אלה שהתנגדו לחלוקה והם אלה שמייצגות באופן נכון את שיתוף הפעולה בין הלאומנות הערבית לאסלאם הפוליטי שבחר לפעול נגד היהודים בארץ ישראל.

האם כותב המאמר ציפה מ"אם תרצו" שתוסיף למסמך הנכבה חרטא נספח בשם "שוחרי שלום ערביים" בו תופיע רשימת כל המשפחות הערביות שתמכו בפשרה עם היישוב היהודי גם אם לא היה להן כוח פוליטי ממשי? איך זה רלוונטי לעניין הנכבה חרטא?

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אז ישנם ערבים כאלו. תמיד יגידו :"ישנם כאלה שלא רוצים בהשמדתנו בתוך ומעבר לקו הירוק." האם זה מזיז בצורה כלשהי את הדרך מקבלי החחלטות ומאשרי ספרי החינוך בחינוך הפלסטיני בארץ ישראל ומחוצה אצל הסורים,הירדנים,לבנונים, עיראקים הקוראים לעצמם פלשתינאים? לא. למה אין רנסנס מהפכות בתוך החברה הפלסטינית לשינוי חברתי ומדיני לשלטון שלא רוצה בהשמדת ישראל ובהאשמת שקרי יום האבל הלאומי על אי השמדת ישראל במלחמת 48 על פי הגדרתם?. מי שקורא ברצינות הספרון צריך להבין את המסר האמיתי. הם לא קיבלו את תכנית החלוקה , רצו בהשמדתינו ולמרבה הנס ניצחנו ולא הושמדנו. אשמתנו? לא. ביום שכיכר השהיד קדוש ברמאאלה תהייה מלאה באנשים שרוצים שינוי אמיתי לשלום אמיתי(שזה נושא שלם בפני עצמו) ולא לחסל את העם היהודי בארצו שלו, אז לכתבה הזאתי תהייה משקל בכלל.

את מי אתה חושב שייבשת בכתבה שכזו? את היהודים? את הציונים? מה הוכחת פה? שהספרון הזה מחנך לשנאת הערבים כולם והחלת הריבונות הישראלית מהנילוס ועד הפרת?. איזה הבחנות בדיוק רצית שיהיו כתובות בספר? שיש ערבים שלא רוצים לחסל את מדינת ישראל מבחינה יהודית? זה ידוע טוב מאוד אצל ערביי ישראל שבתוך תוכם רוצים לחיות תחת היהודים. הסיפרון לא בא כדי להכתים עדת מאמינים שלמה אלא בא לתאר מציאות ואמת שמנסים להסתיר תחת שקרים.

אז נגיד שיהייה כתוב שיש ערבים שנגד החזרה של "הפליטים", האם זה עדיין משנה את הקמפיין נגד מדינת ישראל שנמשך 63 שנה ? אם זה יהייה כתוב תסכים שהערבים לא הסכימו לחלוקה וזו הבעיה האמיתית לכל המצב שקרה?. אין קשר בין הבחנות לבין המהות של הספרון להוכחת השקר ההיסטורי הגדול של המאה ה20 ו21.