|
07-05-2011, 16:53
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
|
|
מאנטבה לאבוטבאד כתבה ב"הארץ"
מאנטבה לאבוטבאד\ מאת אמיר אורן
"ואלה האנשים שפעולותיהם עמדו לנגד עיניו של מפקד הכוחות שהרגו את אוסמה בן לאדן ביום ראשון: יצחק רבין, שמעון פרס, מוטה גור, דן שומרון, מתן וילנאי, אהוד ברק, יוני נתניהו, מוקי בצר. באמצע שנות ה-90 חקר אלוף משנה בקומנדו הימי האמריקאי, ויליאם מקרייוון, מבצעי קומנדו ופירסם ספר ובו שישה ניתוחי אירוע. פרק מיוחד הוקדש לאנטבה: החל בהפקת לקחי הכישלון בשחרור בני הערובה במעלות, בצה"ל בכלל ובסיירת מטכ"ל בפרט, עבור באיסוף המודיעין, בדיונים, בהכנות, בהחלטות, בגיבוש מערך הפיקוד והשליטה ובהתנגשויות האישיות בין ממלאי תפקידים וכלה בביצוע. מקרייוון התעניין בכל היבט של הפעולה, גם בשאלה אם לטפל בחוסמי עורקים בפצועים העלולים לדמם למוות. באחד השקפים במצגת שסייעה לו בהרצאותיו נראה תרשים המבנה של בית הנתיבות הישן בנמל התעופה באנטבה, מעין דוד קשיש של מתחם האימונים ששימש את הכוח של מקרייוון, כיום אדמירל וראש מפקדת הקומנדו הבין-זרועית, ג'ייסוק, לחזרות מדוקדקות לקראת מבצע בן-לאדן. ישראל אינה חלק מסיפור המבצע. ההצלחה כולה מתוצרת אמריקה, ואין צורך להידחף אליה, כדי שמישהו יחשוב שברק אובמה עזר לבנימין נתניהו להרוג את בן-לאדן. לפי הרעיון המאורגן סביב השם אל-קאעדה, או הג'יהאד העולמי, השמדת ישראל היא אחד משלבי הביניים בדרך להשלטת האיסלאם על העולם - לאחר גירוש הכופרים ועושי דברם המקומיים מארצות האמונה ולפני כיבוש אירופה ואמריקה. בשוליים, ועל דרך השלילה, הופיעה ישראל גם בתחילת המצוד על בן-לאדן. הדף הראשון בתיק האף-בי-איי של בן-לאדן, פרשייה 1998/20232 לפי ספירת האינטרפול, מציג צו מעצר בינלאומי שהונפק לבקשת - לא ייאמן - שלטונות לוב. משרד המשפטים של מועמר קדאפי הודיע שבן-לאדן וארבעה משותפיו מבוקשים בעוון רצח שני אזרחים גרמנים בעיר הלובית סירתה, ב-1994, ו"החזקה לא חוקית בנשק". בתחתית הדף הבליט האינטרפול, בין ביוזמתו ובין בדרישת לוב, בקשת אזהרה: בקשת ההסגרה מופנית לכל המדינות - חוץ מישראל. תיאודור כץ, שופט בניו יורק, חתם על צו מעצר אמריקאי, שמא יעז בן-לאדן להראות את פרצופו ("מזוקן, משופם, עורו בגון הזית, ללא צלקות") במנהטן. בשנת 2000 עוד היה הפרס על ראשו של בן-לאדן חמישה מיליון דולר. רק לאחר 11 בספטמבר 2001 הועלה הסכום ל-25 מיליון דולר, בתוספת שני מיליון שתרם איגוד הטייסים. ההליכה השיטתית בעקבות הבלדר של בן-לאדן, עד למחבוא, מזכירה כיצד התגלה מקום המסתור של חוטפי נחשון וקסמן, באוקטובר 1994, באמצעות מעקב אחר האיש שקישר בינם לבין העולם. מקרייוון התעלם מכישלון החילוץ בפרשת וקסמן. המעורבות הישראלית בפרשת בן-לאדן מסתכמת באחווה ובהשראה. בקהילה ההדוקה של המודיעין והמבצעים החשאיים, הישראלים מהמוסד, השב"כ, אמ"ן, סיירת מטכ"ל, שייטת 13, שלדג, הימ"מ - הם חברים מוערכים לצד עמיתיהם האמריקאים, הבריטים, הקנדים והאוסטרלים. מכירים אלה את אלה, מנחילים מורשת, חולקים לקחים.
כפיפות זמנית
בשנים האחרונות כמעט לא היה בצה"ל רמטכ"ל, מפקד זרוע או קצין בכיר אחר שצמח ביחידות המיוחדות, שפסח על מקרייוון ושות' בביקורים בבסיסי הכוחות המיוחדים בצפון קרוליינה ובפלורידה. האמריקאים - כולל ראש הסי-איי-אי ליאון פאנטה, שביקר בישראל לפני כשלושה חודשים, התארח אצל ראש המוסד תמיר פרדו וכיבד את הרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי בפגישת פרידה - גמלו להם בגיחות לישראל. נספח צה"ל בוושינגטון, האלוף גדי שמני, מיודד עם יורשו של מקרייוון בג'ייסוק, הגנרל ג'ו ווטל. שניהם היו מפקדי הצנחנים בצבאותיהם וסיימו את מסלול ההכשרה של הריינג'רס, מעין חטיבת סיור מובחרת של זרוע היבשה (שמני, כמובן, כקצין אורח). באחד מתפקידיו האחרונים ריכז ווטל את המאבק במטעני הנפץ הקטלניים בעיראק ובאפגניסטאן באמצעות מינהלה מיוחדת שהוקמה בפנטגון, בכפיפות לתת שר ההגנה. בן שיחו בתפקיד ההוא היה תת אלוף ניצן נוריאל, כיום ראש המטה ללוחמה בטרור. אפשר שלקראת הידוק הטבעת על צווארו של בן-לאדן חלפה בראשו של מקרייוון ההקבלה לאחת הפרשיות שציטט במחקרו על אנטבה: הכוונה, שבוטלה לבסוף, להעמיד את אלוף משנה אהוד ברק מעל ליוני נתניהו, כמפקד כוח סיירת מטכ"ל במבצע. כך נהגו בצה"ל לעתים במבצעים מיוחדים: אם היה ספק ביכולתו של מפקד סיירת, העדיפו להכפיף אותו ארעית לאחד מקודמיו. גד נגבי, לדוגמה, הוכפף למתן וילנאי במבצע של סיירת הצנחנים נגד גשרי נאג' חמאדי במצרים, במלחמת ההתשה. לפני כשבועיים היה מקרייוון אמור לסיים את תפקידו, להעבירו לווטל ולהתכונן להעלאתו בדרגה ולכניסתו לתפקיד מפקד סוקו"ם, פיקוד הכוחות למבצעים מיוחדים. מקרייוון, שמינויו אושר בסנאט, יהיה איש הקומנדו הימי השני ברציפות, לאחר המפקד הנוכחי של סוקו"ם, אדמירל אריק אולסון, בתפקיד בכיר זה. מהדיווחים על מעורבותו של מקרייוון גם בשלב הסופי של מבצע בן-לאדן, אפשר ללמוד שהחילופים בג'ייסוק עוכבו עד להשלמת המבצע. אולסון, מקרייוון והלוחמים שלחצו על ההדק באבוטבאד הם אנשי הקומנדו הימי, אף שהחלק הימי היחיד במבצע הגיע לאחר סופו - שלב השלכת הגופה. זה אינו עניין של מה בכך. הוא מלמד איזו כברת דרך עברו האמריקאים בטיפוס המפרך מכישלונות להצלחה. לא מאליו מובן שקציני הקומנדו הימי, התחום הזוטר והרביעי לצד שלושת התחומים העיקריים בחיל הים (נושאות מטוסים, אוניות שטח וצוללות), יגיעו לדרגות בכירות; ולא מאליו מובן שמבצע מיוחד יאגד ביעילות כוחות מכל הזרועות. האמריקאים של המאה ה-21 מחשיבים את המוצא פחות מאשר את התוצאה. זאת אינה מסקנה מרעישה בתקופה בה יושב אדם שחור לראשונה בבית הלבן, אבל בהקשרים המעשיים והארגוניים זוהי התפתחות חדשה. הגמילה ממוסכמות שמרניות היתה ממושכת וכאובה. התרבות הפוליטית של אמריקה נוסדה על התנגדות לשלטון ריכוזי. התרגום המגושם "ארצות הברית" מכוון ל-13 המושבות שהסכימו לוותר על מקצת סמכויותיהן לטובת העניין המשותף. הפשרה שגיבשו האבות המייסדים כוננה ממשל חלש, שבכוחו להתעצם בשעת חירום, ואז להתרופף שוב כדי להימנע מעריצות. מפקדים עליונים כג'ורג' וושינגטון במלחמת העצמאות ואברהם לינקולן במלחמת האזרחים היו חריגים. עד למאה ה-20, שלט לרוב הקונגרס ולא הנשיא.
צבא כלאיים
ככה אי אפשר לנהל מעצמה עולמית ואי אפשר לבנות מערכת צבאית, דיפלומטית ומודיעינית חדשנית ומהירת תגובה. הצבא, שכלל את זרוע היבשה ואחר כך את חיל האוויר, התנהל בנפרד מהצי, הכולל גם את חיל הנחתים. כל גוף אסף מודיעין לצרכיו והגן בקנאות על אחוזתו. אחדות הפיקוד נחשבה סכנה גדולה לדמוקרטיה. רק ב-1947, אחרי הזעזוע של פרל הרבור, המפגש עם השיטה הבריטית - הצבא מנוהל על ידי ועדת ראשי המטות של הזרועות השונות - וסדרה של תקלות ואסונות, הסכים הקונגרס להקים משרד הגנה על-זרועי. אז הוקמו גם זרוע אווירית עצמאית (לצד האווירייה של זרועות הים והיבשה), סוכנות ביון מרכזית ומועצה לביטחון לאומי. חלפו עוד ארבעה עשורים של מחדלים ובזבוזים, עד שהקונגרס התנער שוב וכפה על הממשל לחזק את מעמדו של יו"ר המטות המשולבים ולהקים את סוקו"ם - פיקוד הנהנה משירותי הכוחות המיוחדים הנבנים בזרועות השונות. זהו יצור כלאיים, כי כאשר מפקד סוקו"ם מציב באפגניסטאן פלגת קומנדו ימי, הוא ניזון ממה שנתן לו חיל הים וחולק את השליטה עם מפקד סנטקו"ם, פיקוד המרכז. היתרון הוא בשרשרת הפיקוד הקצרה ובקשב של המחליטים הבכירים: שר ההגנה ולעתים הנשיא מתעניינים במבצעים המיוחדים ובעיקר באלה של ג'ייסוק, גוף הביצוע שבמונחי צה"ל מאגד את סיירת מטכ"ל, שייטת 13, שלדג וטייסות תובלה ומסוקים הנושאים ציוד וחימוש מיוחדים. בד בבד בוצע תהליך דומה בקהילת המודיעין ובזרועות אכיפת החוק, שגם בהן גרמו המחיצות לאסונות. החומה הבעייתית ביותר, בהנחיית שרי המשפטים, היתה בין הסי-איי-אי, כמודיעין חוץ, לבין האף-בי-איי כמשטרת פנים שהתמחתה באיסוף ראיות לביצוע עבירות והעדיפה את הפלילי על הביטחוני. בגלל הנתק המשולש - בין 16 גופי המודיעין, בין החקירות הפליליות למודיעין ובין המבצעים והמחקר בתוך גופי המודיעין - חמקו 19 החוטפים של 11 בספטמבר. הניתוח שלאחר הפיגועים, שנעשה באף-בי-איי, חשף את הזלזול המוצדק של בן-לאדן במערכת האמריקאית. החוטפים לא הסתוו ולא התגנבו אל יעדיהם מבעד לארובה. הם נכנסו בדלת הראשית, עם דרכונים כשרים, נזהרו מפני ציתות אך לא הסתתרו במחתרת. אמריקה היתה פתוחה לרווחה לפניהם, כמו תאי הטייס באלפי מטוסי נוסעים, שארבעה מהם נחטפו והתרסקו אל מגדלי התאומים והפנטגון. הג'יהאד העולמי מבוסס על ביזור - רשתות מרוחקות, תאים נפרדים, תקשורת באמצעים פשוטים, מוטב פנים אל פנים. ב-11 בספטמבר 2001 גבר הביזור של אל-קאעדה על הריכוז המדומה של המערכת האמריקאית, שהיה בעצם ערב-רב של כפילויות, הפרעה הדדית והעדר יכולת למצות נתונים. 1 במאי 2011 לימד שלאחר עשור של מאמץ, הריכוז ניצח את הביזור. המערכת האמריקאית מימשה סוף-סוף את סיסמתה, "א פלוריבוס, אונום" (מרבים - אחד). השב"כ, אמ"ן, חיל האוויר, פיקוד הדרום, חיל התותחנים וגופים נוספים במערכת הביטחון שיכללו מאוד את שיטת הסיכולים, ששלשום התגאה בה בצדק ראש השב"כ היוצא יובל דיסקין, בדברו על "הסיכול המשולב". בכך ובשיתוף הפעולה בין דרגי העבודה, כדברי דיסקין, ישראל מובילה בעולם. עם זאת, כל ארגון ממשיך לבנות את עצמו בנפרד - למיין, לגייס, להכשיר, להעניק תנאי שירות. מפקד סוקו"ם אינו רק קצין חיל ראשי לכוחות מיוחדים; הוא גם אלוף פיקוד המבצעים המיוחדים, שעיסוקו העיקרי הוא לחימה בטרור. תקציב סוקו"ם, 10 מיליארד דולר בשנה, מתקרב בהיקפו לתקציב צה"ל, בלי הסיוע האמריקאי ובכפוף לשער הדולר. בצה"ל מדברים מעת לעת על הקמת אגד כוחות מיוחדים. הדיבורים לא פתרו את בעיית הכפיפות - סיירת מטכ"ל כפופה לאמ"ן, שלדג לחיל האוויר, שייטת 13 לחיל הים; אבל כל היחידות הללו, ואחרות, מעוניינות להשתתף במבצעים נוספים, החורגים מתחום ההגדרה הצרה של ייעודן. אחד הקצינים המיטיב יותר מכל להכיר את אולסון, מקרייוון וחבריהם הוא האלוף יואב גלנט, יוצא שייטת 13. במוצאי שבת ביוני 2006 ישב גלנט בבית ידידו יום-טוב סמיה, אלוף פיקוד הדרום לשעבר. עם חבריהם, בהם האלוף במילואים גיורא איילנד, צפו הקצינים הבכירים בארגנטינה מנצחת את מקסיקו בשמינית גמר הגביע העולמי בכדורגל. על רקע המשחק סיפר גלנט איך, מאז היה לאלוף הפיקוד האחראי על חזית עזה, מפצירות בו כל היחידות הנבחרות להעניק להן מבצעים מיוחדים. "אל תדאגו", ציטט גלנט את עצמו, "יש מספיק ערבים לכולם". אם התכוון לערבים מלשון בן ערב או דווקא לערבו של יום, לא פירש. אבל למחרת תקפו כמה ערבים את המוצב בכרם שלום, הרגו שני שריונאים, חטפו את גלעד שליט וגרמו בין השאר למינוי איילנד לחוקר החטיפה - פרשה שטרם הסתיימה."
האלוף יואב גלנט על מבצע חנית נפטון:
"באופן מקרי כמובן, נודע לפני כעשרים וארבע שעות על פעולה שבוצעה בימים האחרונים על ידי האמריקאים, והיא חיסולו של אוסאמה בן לאדן. שהוא יותר מכל סמל של רוע וטרור שהופעל כנגד תפיסת העולם המערבית הליברלית והחופשית שבמרכזה עומדת ארצות הברית, אבל ישראל חולקת איתה את אותם עקרונות. ואני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת על מנת לברך ולהוקיר את הכוחות האמריקאים הנושאים בנטל, הכוחות המיוחדים, הסילס האמריקאי. אנשים שאני מכיר אותם למעלה משנות דור היכרות אישית. גם כמבצע בדרג הטאקטי, כמפקד בדרג האופרטיבי, וכמי שדן איתם על דברים גם ברמה האסטרטגית. אני חושב שזה הישג ראוי. הוא מעיד גם על יכולת מקצועית גבוהה גם עם על נחישות וגם על קבלת החלטות בכל הרבדים מהדרג הצבאי ועד הדרג הפוליטי."
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
|
|