18-04-2011, 08:46
|
|
מנהל פורום: דגמים לבניה עצמית, סקופים וחדשות, צילום ווידאו, וכן.... הצ'קלקה הכחולה של פרש
|
|
חבר מתאריך: 01.02.09
הודעות: 6,279
|
|
יומן בניה של הנגר לייצור טנק טייגר 1 בקנ"מ 1:35
סקירה היסטורית
תחילת יצור הטייגר החלה בין יולי 1942ואוגוסט 1942. חברות "הנשל" ו"וואגמן" יצרו עד אוגוסט 1944 1355 יחידות. חברת "הנשל" יצרה את שלדת הטנק וחברת "וואגמן" יצרה את הצריח.
שיא היצור היה באפריל 1944 כאשר בחודש זה נבנו 105 טנקים. הסיבה העיקרית למספרים אלו הייתה העלות הגבוהה של יצור ובנית הטנק.
500 טנקים שרתו ביחידות אס- אס. ב7 ליולי 1943 ביקר השגריר היפני ביחידת 502 והתרשם מאד מטנק הטיגר. טנק אחד בלבד נמכר ליפנים, אולם מעולם לא השתתף בקרבות, לבסוף הושאל החזרה לצבא הגרמני ושירת ביחידה 101. "הנשל" חייבה את היפנים בסכום של 645.000 מרקים גרמנים, עבור טנק מצויד במלואו, כולל תחמושת ומערכות רדיו. (לציין כי המחיר הרגיל של טנק טייגר היה 300.000 מרקים גרמנים).
3 טנקים נמסרו ביולי 1944 לכוחות ההונגרים, מקורות מודיעין של בנות הברית דיווחו על התעניינות של הספרדים ברכישת הטנק-אבל העסקה לא יצאה לפועל.
בטנק הטיגר היו 5 אנשי צוות: מפקד, תותחן, טען, מפעיל רדיו ונהג. פנים הטנק היה מחולק לארבע חלקים: תא הנהג, תא מפעיל רדיו והטען, צריח ותא המנוע. תא הנהג ותא הטען ומפעיל הרדיו היו בעצם תא אחד שנחלק לתאי משנה ע"י מערכת התמסורת ומערכת הנעה קדמית. הנהג תפעל את הטנק ע"י הגה אשר הפעיל מערכת הידראולית. במקרה של תקלה, היו שתי ידיות הפעלה ידניות, ידיות אלו שימשו גם לעצירת/הפעלת כל מערכת זחלים בנפרד וגם שימשו כמעצורי חניה.
טנק הטייגר מייצג את שינוי התפיסה של הצבא הגרמני שעבר ממלחמת "בליץ קריג" (מלחמה מהירה) למלחמת מגננה ונולד עקב הצורך להתמודד עם הטנקים הסובייטיים ושל בנות הברית שהיו עדיפים על הטנקים הקלים שאפיינו את ה"בליץ קריג".העלות הגבוהה של הטנק וקשיי ייצור גרמו לכך שרק 1355 יחידות יוצרו.
הטנק עצמו סבל בעיות טכניות רבות שנבעו עקב משקלו הרב והתכנון המהיר (עקב לחצו של אדולף היטלר לתת מענה מהיר בשדה הקרב) שלא אפשר הרבה ניסיונות, (לדוגמא-זמן החימום לטנק הטייגר לפני נסיעה היה כ-שעתיים) מערכות התמסורות כשלו עקב המשקל הרב של הטנק, ותצרוכת הדלק הייתה עצומה (2.75 גלון דלק למייל בנסיעה רגילה).
לסיכום
הטנק לא היה מהפכני במיגונו. השריון אף לא היה משופע ולא שאב לקחים מההיתקלויות בT-34. למרות זאת, הודות לעוביו היה המיגון חזק מאד וחדירה של הטנק מקדימה בטווחי קרב סבירים הייתה קשה מאד. החימוש העיקרי היה תותח 88 מ"מ, שהיה מבוסס על תותח הנ"מ הגרמני הנודע. תותח ה-88 היה מסוגל להשמיד כמעט כל טנק שבעלות הברית ייצרו במלחמה מטווחים ארוכים ביותר(יוצא דופן הוא טנק הסטאלין הרוסי). הטנק הונע על ידי מנוע בנזין 592 כ"ס בהתחלה, אולם בגרסאות מאוחרות היו מנועי בנזין 700 כ"ס. מהירות הטנק הייתה 38 קמ"ש, איטית יחסית לT-34 אך סבירה בהתחשב במשקל הטנק הגדול(כ-57 טון).
מבחינת ה"שילוש הקדוש" של הטנק, כלומר כוח אש-מיגון-ניידות, נראה על הנייר הטייגר כטנק הטוב בעולם עם ייצורו. המציאות הייתה מסובכת בהרבה. משקלו הרב של הטנק בצרוף למערכת זחלים מסובכת (שני סטים של בוגים, לדוגמא) ומערכת צידוד צריח הידראולית קשה לתפעול, גרמו לבעיות טכניות ובעיות תפעול רבות. הטנקים נטו להיתקע בפעולה, ובשל משקלם רק טייגר אחר יכול היה לחלצם.
כתוצאה מכך הוכתב שהטייגר הופעל ברוב המקרים מול כמות עדיפה בהרבה של טנקים זריזים ואמינים ממנו. הסתבר שהטייגר, יותר משהוא טנק להבקעה, מסוגל להילחם ככלי מגן מול שפעת השריון הסובייטי והאמריקאי ולגרום לה אבדות נוראיות.עצם הופעתו של טנק טייגר בשדה הקרב הייתה לעיתים גורמת פאניקה בקרב צוותי השרמן, וזאת בצדק לאור מקרים בהם טייגר בודד השמיד עשרות כלי רק"ם אמריקאיים לפני שחוסל.
בתכנון היה טנק טייגר 2 (לא הקינג טייגר), אולם טנק זה לא עבר את שלב האבטיפוס.
תרשימים של הטנק.
הטנק המוגמר יוצא מהמפעל. ומובל על גבי רכבת ליעדו הסופי, שימו לב שלא כל גלגלי המז"קום מורכבים, הם יורכבו ביחידת היעד הספוי וגם השרשראות יוחלפו לרחבות יותר.
טיפול בטנק בתנאי שדה.
_____________________________________
|