אפשר לנעול/למחוק/לגולל אותי בזפת ובנוצות אם הסיכה כבר כיכבה באשכולות קודמים. היא אכן נראית לי מוכרת מאוד, אך פשוט לא הצלחתי למצוא למרות שניסיתי לחפש במנגנון החיפוש של הפורום..
נמצאה בחולות. החלק האחורי חסר. הגודל הוא בערך כגודל מטבע של שקל אחד.

הגלגול בזפת ובנוצות הוא כי לא העלית את זה כחלק מאשכול ישן.....

הסיכה מעניינת ונראית לי לא צה"לית... באמת מעניין לשמוע מה הסיפור שלה.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

זה שהלכתי במשך שלוש שעות בגשם עד שמצאתי את המציאה הזאת זה עונש מספיק? חזרתי מגולגל בחול ובוץ, מה שנקרא "שניצל". אבל ברצינות, לפעמים לא ברור לי מה מעצבן יותר - שרשור שמקפיץ אשכול ישן ולאף אחד לא ברור למה, או פתיחת חדש.

גם אני הייתי משוכנע שזה משהו טרום-צה"לי. המראה של החייל - הקסדה שלו, הפאוצ'ים התלויים על החגורה, הספק-רובה ספק-מקלע המיושן - נראו לי מתאימים לסביבות שנות ה-30 או ה-40. בינתיים מצאתי באתר שמוכר כל מיני ממורביליה צבאית סיכה זהה, ושם טוענים שמדובר ב"סיכה ישנה מאוד של בוגרי קורס כושר קרבי", אין לי מושג למה הם מתכוונים. מה שאני כן לוקח מהאתר ההוא, זה שמיקמתי את הסיכה על העוקם. החייל אמור לטפס במעלה גבעה, ולא כפי שצילמתי.

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

משום מה, נדמה לי שהמ"כים שלי בטירונות ענדו דבר כזה בשנת 1970.

.

הסיכה מזכירה את אות הכושר של היום...
אז אני מאמין שזה קשור לאות כושר/קורס כושר כלשהו מלפני כמה שנים טובות...

"אם גילית את הדבר שלמענו אתה מוכן למות, אתה בדרך לגלות את הדברים שלמענם כדאי לחיות ..."

בעקבות ההערה שלך עשיתי חיפוש בעברית, ומצאתי הסבר באתר המצוין "נוסלגיה". מסתבר שהיו שני אותות, ארד וכסף, לפי ההישגים.
באותו עמוד מתואר גם אות הקלע, שאני דווקא זוכר מהשירות שלי. כשעשיתי בה"ד 1, הכריחו אותנו לעשות ושוב שוב ושוב את הבוחן שמעניק את האות, עד שכולנו עברנו אותו (ולכן הוא זכה לכינוי הלא רשמי "עוד תקלה"). באותם ימים (1990), ענידת הסיכה הזאת נחשבה לפדיחה איומה, ואני לא מכיר אף אחד שעשה את זה.
מה שנותן לי רעיון להפוך את האשכול הזה ל"אותות וסיכות שאף אחד לא הולך איתם". למשל, ה"פזגז", שגם זכור לי מהשירות הסדיר שלי שכולנו היינו זכאים לו (בגלל האינתיפאדה הראשונה), אך איש לא טרח.

יש לי גם כמה סוגים של אות הקלע... וגם כאלו שלא מופיעים שם

אפשר לומר שזה הסבא של הסמל של ווינגייט

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mazi.idf.il/sip_storage/FILES/1/1661.jpg]


ויש גם את אות מיצטיין ברואר שזה בעצם אותו סמל רק עכשווי לימינו
(השמאלית עליונה)

"אם גילית את הדבר שלמענו אתה מוכן למות, אתה בדרך לגלות את הדברים שלמענם כדאי לחיות ..."

כנראה שזה באמת סיכה של אותו קורס כושר קרבי , והסיבה שהן לא זהות ב-100% היא כנראה השנה בה יוצרו , מכונות ההטבעה אז לא היו כמו היום.. (אם זה לא נעשה ביד בכלל).


אגב , כיום חניכי קורס של כושר קרבי מקבלים סיכה בסוף הקורס? ואם כן, מותר לענוד אותה על מדי צה"ל אפילו בתור טירון?

הסיכה של מי שעושה קורס מדריכי אימון גופני-נקרא בשפת החיילים מד"סניק/ית
או בשמו הצבאי קורס מדא"גים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://profile.ak.fbcdn.net/hprofile-ak-snc4/41784_8008447977_8041_n.jpg]

(רק כסופה וקטנה)

"אם גילית את הדבר שלמענו אתה מוכן למות, אתה בדרך לגלות את הדברים שלמענם כדאי לחיות ..."

אני לוקח סג"מ טיפוסי ביחידת שדה משנות ה-60. הוא היה חייב לעבור את הבוחן שמעניק לו את אות הכושר הקרבי, היה חייב לעבור את בוחן אות הקלע, ומן הסתם בשלב מסוים היה זכאי לאות השירות המבצעי (פזגז). על זה יש להוסיף סיכת מ"מ, סיכת תפקיד כמו כנפ"צ, צפרגול ודומיהם - ומקבלים עומס רב של יכות, אותות ועיטורים. נשאלת השאלה: האם באותם ימים של תכלת ברקיע מישהו באמת הסתובב עם כל הברזלים האלה על החולצה שלו, ונראה כסניף נייד של צחובוי?

בד"כ הלכו עם שניים עד שלושה סמלים/אותות האחרונים שהתקבלו (כיוון שקודמיהם "יורדים בחשיבותם". סיבה נוספת: לחסוך את הטירחה בהעברתם לחולצה הבאה. ובכלל, לא אוהבים להופיע כטווסים).

גם כיום (למעט גלנט http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...264#post3933688 ) הדבר לא השתנה בהרבה. אצל נספחי צה"ל בחו"ל תמצא יותר סמלים/אותות (משיקולי "ברומא התנהג כרומאי" וגם בד"כ אין את הבעיה של העברה מחולצה לחולצה).