ועדת החוקה אישרה הצעה הקובעת כי יוטלו סנקציות כבדות על ישראלים שיוזמים או מקדמים הטלת חרם. משרדי המשפטים והחוץ: ההצעה עלולה לפגוע ביחסי ישראל בעולם.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4029026,00.html

אחד החוקים ההזויים ששמעתי מימי.
חרם צרכנים הוא אחד הביטויים הקלאסים של דמוקרטיה בשוק חופשי.

Vi Veri Veniversum Vivus Vici

היה ראוי שיחול חוק כזה על עובדי מדינה, בעיקר אם הם משתמשים במשאבי המדינה לפעול נגדה. אבל אזרח מן השורה צריך להיות חופשי לפעול בתחום הזה.

אזרח מהשורה שפועל נגד המדינה, צריך לאבד את האזרחות של המדינה שנגדה הוא פועל (ובלבד שמסוכנותו תוכח בבית משפט ולא באופן מינהלי). מבחן של נאמנות למדינה, אמור להיות תנאי מוקדם מחייב לאזרחות בכל מדינה מתוקנת, על אחת כמה במדינה שקיומה מאוים ללא הרף, מיום כינונה (ואף קודם לכך...). בנוסף ראוי שמי שפועל לפגוע בבטחון המדינה ובחוסנה ייחשף לסנקציות נוספות.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

יש די והותר חוקים לטיפול במי שפוגע בבטחון המדינה. חרם הוא פעולת מחאה אזרחית לגיטימית (וגם אפקטיבית) ואיסור על קידום חרמות הוא צעד שמצר את חופש הביטוי בצורה לא סבירה. לעומת זאת סביר בעיניי שהמדינה תוכל לפטר עובד מדינה שפועל להפעלת חרם נגדה, ואם הוא עושה זאת תוך שימוש במעמדו או באמצעים שהמדינה מעמידה לרשותו ראוי שגם אפשר יהיה לקנוס אותו ולתבוע נזקים.

פרט להתנגדותי העקרונית להצעת החוק, הרי שאני גם מאמין שמבחינה פרקטית תהליך החקיקה ירוקן את החוק מתוכנו, והמאבק עליו רק ידרבן את הפועלים נגד ישראל וישמש להם חומר בערה. לחרם על ישראל על צורותיו השונות היה עד כה אפקט קטן למדי. לדעתי זה שילוב של מאבק של אנשים וארגונים נגד החרם, העובדה שהחרמה של ישראל ותוצרת ישראלית תגרום אי נוחות רבה למחרימים, וגם חוסר הצלחה של המארגנים לשכנע את הצבור שהחרם מוצדק ומידתי. כלומר, במישור האזרחי-פרטי המלחמה בחרם היא עד כה מוצלחת. החקיקה בסופו של דבר לא תועיל ותמשוך תשומת לב של ציבור שהיה עד כה אדיש, ולא משום שהוא מחבב את ישראל.

האפקט שלו ישיר, חריף - ובוטה.
העובדה שמדינת ישראל לא טרחה לחוקק חוק שמעניש חברות
שנכנעוץת לחרם הערבי (בעוד שבארה"ב, כאמור, קיים חוק שכזה)
היא תופעה הזוייה.

אין שום דבר שקשור בחופש ביטוי בכך שסוחטים מישהו ומאלצים
אותו להשתתף בחרם - זה מצב הפוך בדיוק.

באשר לקביעתך שלעובד מדינה אסור להשתתף בחרם עליה. האם
הדבר נכון גם לגבי שחקן בתאטרון ציבורי? למרצה באונ'
ציבורית? הם חלק מהמגזר הציבורי, אבל הם לא עובדי מדינה.


למדינה יש הצדקה מוסרית להתגונן מפני ניסיונות לעשות
דה-לגיטימציה לאזרחיה ולכלכלתה, באמצעות איומים בחרם.

הסיבה לחוק היא ניסיון הסחיטה ברוואבי - וכאמור, אין מוצדק
ממנו.

הרשות מחרימה חברות ומוצרים שמקורם ביש"ע והקבלנים והספקים עושים חשבון פשוט - ומעבירים את העסק. קנס של 30 אלף ש"ח פלוס נזקים לא ישנה את המאזן שלהם. מה יכול לשנות? אם תחסום את החברות הללו ממכרזים ציבוריים ותשלול מהם הטבות מס, אז אולי זה ישנה. אבל זה לא מה שמציע החוק - הוא הרבה יותר כללי ומתייחס לא רק לחרם מצד מדינה (בדומה לחוק האמריקאי) אלא לחרם כלשהו.

לשאלתך לגבי עובדי ציבור שאינם עובדי מדינה - אם תחיל הגבלות על כל אלה, אזי תצר מאד את חופש הביטוי בישראל, פשוט משום שהמגזר הציבורי הוא גדול מאד. כמו שלא הכל שפיט, לא הכל חקיק - יש דברים שצריך לתת לציבור, למוסדות, ארגונים וחברות להתמודד איתם. אם מרצים במוסד אקדמי פועלים נגד האינטרס של המוסד, אזי המוסד צריך לטפל בהם באמצעים שלו - ואם הוא זקוק לתזכורת מצד חבר התורמים שלו, צריך לשכנע אותם לעשות זאת. אם הציבור לא יכול לצאת מאדישותו - אז חקיקה לא תשנה דבר.

הדבר נובע מכך שהוא נוסח כתגובה ישירה להתנהלות החצופה
של הרש"ף.
סעיף 4 של החוק אומר כך:

חוקקה ישות מדינית זרה חוק המטיל חרם על מדינת ישראל וכל עוד לא ביטלה אותו, או קבעה הממשלה ברוב חבריה כי ישות מדינית זרה עוברת על הוראות סעיף 2, וכל עוד לא התקבלה בממשלה החלטה אחרת:

(1) ייאסר על הישות המדינית הזרה או על מי מטעמה לבצע כל פעולה בחשבונות בנק ישראליים, במניות הנסחרות בישראל, בקרקע, או בכל נכס אחר הדורש רישום לצורך העברתו;

(2) לא יועבר לישות המדינית הזרה או למי מטעמה מאורגן של מדינת ישראל שום סכום כסף או נכס שהוא לפי כל דין, הסכם, או החלטת ממשלה שהתקבלה טרם הקביעה לפי סעיף 7 או חקיקת החוק הזר;

(3) אזרח ישראלי או אוצר המדינה, שנפגעו מחרם של ישות מדינית זרה, יוכלו לתבוע פיצוי מתוך הסכום שנצבר בהתאם לאמור בסעיף 3(ב) ובשינויים המחייבים.

הסנקציות המוצעות כאן כנגד הרש"ף (שמוזכרת כאן בכל אמצעי,
פרט לשם - הביטוי "יישות מדינית", הוא לא מקרי...) הן קשות,
כיוון שבניגוד לכל "יישות מדינית" אחרת בעולם, הרש"ף מקבלת
מידי ישראל ה-מ-ו-ן כסף (באיזה מטבע לדעתך משולמות
משכורות ברש"ף?), מקבלת מישראל החזרי מע"ם בסכומי עתק,
וכןם הלאה וכן הלאה.
החרמות הפלסטיניים מנוגדים מהותית להסכם פאריז (הנספח
הכלכלי של אוסלו), ולכן לישראל הסמכות להפרה משל עצמה -
החזרי המע"ם והעברות המזומנים לבנקים הפלסטיניים, הם
הדבר הקריטי ביותר במאפשר למשק של הרש"ף לתפקד.

קביעה משפטית שהרש"ף עברה על החרם הזה - שתוביל
להפעלת הסקציות המופיעות בסעיף 4, היא "קצת" יותר חמורה
מה30,000 שקל קנס שישלם מי שייכנע לרש"ף...
אכיפה של החוק הזה מול הרש"ף, תזיק להם, ביום הראשון של
הפעלת הסנקציות, יותר ממה שהחרם שלהם הזיק לנו מרגע
הטלתו...

לגבי שאלתי: רציתי רק להבין היכן בעיניך עובר הגבול של אסור
ומותר בהחרמות - וראיתי שלא כתבת מילה על העברת כספים
ממשלתיים לאותו מוסד, אלא עסקת רק בכספי תרומות. האם
אני צריך להסיק שאתה חושב שממשלה חייבת לממן גופים שעובדים שלהם עוסקים באופן פעיל בהחרמת המדינה או
אוזרחיה, ודרך הפעולה היחידה נגד גופים אלה צריכה להיות
בצורה של פנייה לתורמים הפרטיים של מוסדות אלה?

שלושים אלף שקל זה לאזרח או תושב נכון?...

אין מחלוקת על כך. אני חושב, עם זאת שלקנוס או לעצור מרצה שמאלן מאוניברסיטת חיפה שקורא להחרים את ישראל זה צעד מוגזם.

לגבי העברת כספים למוסדות - אם יש מדיניות מוסדית נגד המדינה, אז מובן שצריך לעצור את הכספים. למשל, אם תאטרון זה או אחר יחרים את אזורי יו"ש, יש להפסיק את התמיכה בו. אם התאטרון לא מחרים באופן רשמי, אבל רוב עובדיו מחרימים את יושבי יו"ש, גם אז צריך להפסיק את המימון. אבל, אם באוניברסיטת בן גוריון יש קומץ רעשני של מרצים שעושים לעצמם שם בתחומם על ידי הכפשת ישראל ופעולה נגדה, לא צריך להפסיק את מימון המוסד שיש בו הרבה חוקרים שעושים את עבודתם נאמנה ולא מערבים בה פוליטיקה. שר החינוך יכול וצריך לנזוף בראשי האוניברסיטה, והוא יכול למרר לאוניברסיטה את החיים, אבל את הסנקציות העיקריות צריך להפעיל הציבור והמוסד עצמו.

מה הקשר בין האשכול למה שאתה כתבת?
אתה מבין שלפי החוק הנ"ל אם אני חושב שחברה מסויימת, למשל חברה סלולרית, נוהגת באופן לא הגון, ואני רוצה לארגן חרם צרכנים כדי למחות על כך, זה לא חוקי?

Vi Veri Veniversum Vivus Vici

במציאות, החוק מיועד למטרה פשוטה: להפריע לרש"ף ולNIFים לקדם
ניסיונות פגיעה במדינת ישראל, מתוך המדינה.
אנשי העבודה, שחלקם, נשואים לבכירים בNIF, באמת לא מפתיעים
איש בזעמם הקדוש על החוק. הערבים תומכים בצד השני (אתמול
קרא טיבי למצרים לפתוח את הסכם הגז עם ישראל, ולדרוש העלאת מחירים...), ובקיצור - כבוד קטן מאוד מאוד להתנגד להצעת החוק
הזו - אבל מכיוון שרוב המתנגדים לה, לא כ"כ מבינים במה היא עוסקת, אלא עסוקים בלבשר לנו מהי הפרשנות של ווינט לחוק - יסולח להם...

אני יודע בדיוק מה הייתה הכוונה של המחוקקים, אבל מה לעשות שהם לא יכולים לחוקק חוק אד-הוק, ולכן החוק הזה, בניסוחו הנוכחי, לא קשור בכלל לשמאל או ימין.
לצורך העניין, אם החוק הזה יעבור, ומחר ברוך מרזל ירצה לעשות חרם על חברת נדל"ן מסויימת כי היא בונה בתים לערבים בשטחי ארץ ישראל השלמה, גם הוא לא יוכל לעשות זאת.
אין פה שום קשר לפרשנות NIFית או לא - זה החוק וזאת משמעותו, ומה בדיוק ניסו להשיג בכך שחוקקו אותו, לא צריך לעניין אף אחד.

Vi Veri Veniversum Vivus Vici

NIF=קרן לישראל(לישמעאל יותר נכון לומר)החדשה?

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

יש כאלה שקוראים לגוף הזה "הקרן החדשה לישראל",אבל נדמה לי שיותר נכון לקרוא "הקרן לישראל החדשה". זה נשמע יותר הגיוני(מהנקודת מבט של מי שהקים את הגוף הזה)..בכל מקרה,צריך לדעתי להכניס לכלא את מי שקורא להחרים.

זה לא משנה כי כנראה לא קראת את לשון הצעת החוק הברורה-מאוד. מי שינסה להשתמש בחוק כדי לאסור חרם
צרכנים פנימי, ייזרק לכל הרוחות מכל בית משפט.

אני מציע שפעם הבאה שאתה בא לבקר חוק, במקום לצטט לנו מה חושב עליו כתב ווינט, נסה לקרוא בעצמך את ההצעה, עשה
מאמץ עליון להבין את הטקסט - ואז תשתפך באופן חופשי...

וכדי לחסוך לך מאמץ למצוא את הצעת החוק עצמה (שקיימת
באתר הכנסת - נטולת פרשנות NIFית מבית ווינט), אני מביא
לך את הלינק הישיר אליה...

http://www.knesset.gov.il/committee...-27-37_2505.rtf

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

החוק גם אומר שאם זרים יטילו חרם אז הם לא יוכלו להכנס לעשר שנים...זה מעט מדי...

אני יודע שדף המסרים השבועי קובע ש"חרם צרכנים הוא כלי
דמוקרטי", אבל כאן לא מדובר על חרם צרכנים - אלא על כפיית חרם
במטרה לגרום נזק - או מתוך קבלת טובות הנאה מגורמים זרים.

בארה"ב קיים חוק פדראלי נגד החרם הערבי. למה קיים חוק כזה?
כי אין כאן חרם צרכנים אמיתי, אלא ניסיון סחיטה של חברות
וגורמים ואילוצם להחרים, באמצעות איום בחרם. זה מה שעשתה
הרש"ף, וזו הסיבה לחוק.
ישראל יכלה להגיב לחוק בצורה ברוטאלית יותר, ופשוט להטיל
חרם כלכלי ולחנוק את מה שנשאר מכלכלת הרש"ף, אבל אז
הבכיינים ש"פוחדים מזעם בינ"ל" היו שוב "חוששים מזעם בינ"ל".
בקיצור, האפשרויות היו להבליג על צעד שמשמעותו סחיטת
חברות ישראליות לכניעה לחרם ערבי חדש, או לפעול נגדו באופן
חוקי באופן דומה לדרך שבה פועל הקונגרס כנגד החרם הערבי
(והקונגרס, אגב, שבר באופן מעשי את רוב החרם הערבי
הלא-ישיר).

יש גבול לחוצפה הפלסטינית, ואילוץ חברות לא להיכנע לחרמות
שלהם, ייאלץ אותם לעשות חושבים, האם שווה להמשיך במשחקי
החרם. בסופו של דבר, למרות כל משחקי ההפחדה, מדובר
בכלכלה שהתלות שלה בנו היא טוטאלית.

באשר למחרימים האקדמיים ושאר חנטרישים: כאן מדובר
בגורמים שרובם ככולם נהנים מכסף מחו"ל, ובעצם מקבלים
טובות הנאה ישירות מהמלחמה המכוערת שלהם כנגד הבוחר
הישראלי, שמשום-מה מסרב להצביע עבור הרעיונות
השלומיסטיים שלהם.
אין לי שום התנגדות לכך שחארות יכריזו חרם צרכני - רק ראוי
שבאותה עת ינתקו עצמם מכל מוסד שנתמך ע"י הקופה הציבורית הישראלית (ולא משנה אם זה אונ', תיאטרון, גלריה
או סתם בית מחוקקים...). שיסתפקו בכסף שNIF וגרורותיה
משלמים להם...

1+

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

ממכולת שפתח ערבי עולה חדש מעזה או שועד תושבי שכונה בדרום תל אביב יפרסם כרוזים המחרימים חנות אופניים שעובד בה שב"ח סודני שצעד ת"ק פרסאות דרך הדמוקרטיה התחרירית הגדולה במזה"ת שעל היאור ועד לארץ הגזירה המרושעת והגזענית ישראל - האם גם אז יתבכיין המתבכיין ויסנגר על זכות חרם הצרכנים?

[בחרתי בדוגמא של חנות אופניים מהסיבה הפשוטה - בכל יום, בנוסעי ובהולכי מחוץ ללהלהלנד אני רואה סודנים נוסעים על אופניים חדשות אבל מעולם לא הבחנתי בהם עומדים בתור בחנות עצמה. מכאן אין לי אלא להגיע למסקנה שהם מייצרים אותם בעצמם והם הם מקור ומעיין האופניים בעולם כולו]

הדבר אינו נובע מהחוק החדש, אלא מהחוקים הישנים, או יותר
נכון, מ"פרשנות המשפטאים המובהקים" לחוקים אלה...
להווי ידוע שחרם מעין זה, הוא אקט גזעני מובהק, מהסוג שגורם
לסאאב עריקאת להבין שאין בצד שלנו כל פרטנר אמיתי לעשיית
שלום.
חרם זה הוא דבר אסור והוא זהה בדיוק למה שעשו לנו הנאצים,
אפילו אשרת קוטלר חושבת ככה!

אמון שהתערער בגלל בג"ץ, אמון שהתערער בגלל הפחד של המחנה הלאומי מעצמו, אמון שהתערער בגלל השתלטות גורמים אנטי ציוניים על מוסדות משפטיים ואקדמאים.

חייבים להודות - הכנסת הזו היא הכנסת הכי לא אימפוטנטית בעשר השנים האחרונות.

לגבי החוק הנדון - מטרת החוק היא לא למנוע חרם צרכנים פנימי נגד חברת סנו או בייגל בייגל בגלל שהוסיפו למוצרים שלהם חומרים בלתי רצוים. מטרת החוק היא למנוע הפעלת לחץ כלכלי על ידי גורמים חיצוניים נגד ישראל כדי לאלץ אותה לפעול בניגוד לאינטרסים המדיניים שלה הנקבעים באמצעות בחירות דמוקרטיות וחופשיות. למעשה מטרת החוק היא למנוע מישראלים לסייע למדינות זרות לרמוס את הדמוקרטיה הישראלית לטובת האינטרסים שלהן. אשר על כן - מדובר בחוק דמוקרטי לעילא ולעילא.

ייתכן שבמסגרת יישום החוק יהיו אזורים אפורים והנושא יגיע לערכאות משפטיול - אבל אין ספק /שהחוק הזה דרוש לישראל.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

מה זאת אומרת אזורים אפורים? שאולי החוק לא חוקתי?...ובאשר לחוק,הוא לדעתי פרווה מדי מכיוון שאני חושב שלהטיל סנקציות זה לא מספיק,אלא צריך להכניס אותם לכלא.

+1

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur

החוק הזה יכול רק לחזק את מדינת ישראל ולא להחליש אותה...

-----------------------------
S e g m a n y