השמש השוקעת לשוא מתאמצת ללטף את פני ההולכים על שתיים,
שכן עננים סמיכים וכהים מצטופפים להם בשורה הראשונה וכאילו להכעיס צוחקים בפניה -
קול צחוקם העמוק והמתגלגל נשמע למרחוק, ודמעות השמחה לאיד שלהם מרטיבות את שחקני הבמה.
הרוח בעוז נושבת ומצליפה בפניהם של העוברים ושבים בחדווה יתרה.
עת השמש ויתרה לבסוף וירדה אל מתחת לאופק, מסך ההצגה השחור עולה,
הניצבים הולכים ברחובות עטופים בבגדיהם הכהים, המנוכרים.
נראה שהקור השורר והגשם היורד ללא הפסק זה כמה ימים שאב את שמחת חייהם והגוון השולט ברחובות העיר הוא שחור-חום.

האוטובוס במסלולו הקבוע בדיוק בזמן למרות תנאי הכביש, מוריד באננת אדי מזגן מספר אנשים.
והתחנה עצמה - היא מאושרת שבאו אורחים, יודעת שיישארו יותר מהרגיל שכן הגשם מתחזק, והרוחות מהלכות אימים.

מבטינו יתמקד כעת באופן לא רצוני בהבזק של צבעים, כאשר מטרייה גדולה וצבעונית נפתחת ומושכת כמו מגנט את מבטי האנשים.
מתחתיה דמות דקת גזרה ממהרת בין טיפות השחוק של העננים.

הרוח השובבה מיד עטה על טרפה החדש, משחקת משוך בחבל דמיוני עם לוחמת לא צפויה המגנה בחירוף נפש על גבירתה.
המטרייה הצבעונית שלנו לא תוותר כ"כ בקלות - הו לא! משנסת את מותניה הדקים ומתנפחת לאות אזהרה,
וגבירתה את הרמז מבינה ומורידה פרופיל, למען תחלוף הסכנה, ופנים המטרייה הרגיש ישאר יבש.

הדלת של בית הקפה נפתחת בצליל פעמון ואליו נכנסת במלוא תפארתה נערתינו בעלת המטרייה.
חיש קל היא ניגשת לעבודתה, כמו רופאה - מייעצת ורושמת מרשם, מסבירה בנועם על התפריט הקיים
הרי כל האנשים העצבניים מייחלים כולם לשכך את ההתמכרות שלהם למשקה השחור החם
ההוא רוצה מר ההיא נס, ביד יציבה המלצרית מהנהנת ורושמת את המרשם.

חיש קל למען הטיפ יגדל, הספל המהביל לשולחן מתקרב.
שתיקה רמה עולה ותורמת לאווירת המסתורין, ובאוויר מתווים אדי הקפה סימנים שאף אדם לא יודע פירושם.
הקרשנדו מתקרב כאשר צלוחית הכבוד על השולחן מונחת, נושאת בגאווה את הקלחת הרותחת.
בתוכה שיקוי רב עוצמה, מהביל וארומתי - פועם בעוז בלי שהאנושות תדע מה סודו.

כשייצאו מכאן, לא יישארו האנשים כפי שהיו. הצבע לפניהם חוזר, חום גופם יעלה,
בעיניים בורקות ונחישות יתמודדו עם המלנכוליה שבחוץ.
בית הקפה שלי הוא לא סתם מקום מפגש.
איננו בית מרקחת.
זהו בית מקדש המעניק את מנחתו - משקה האלים - לאדם.

- - -

בעקבות האתגר הנוכחי החלטתי להמשיך יצירה קודמת.
מה דעתכם?

בהמשך לתגובה מאשכול האתגר:

האם במיוחד בחרת בתפקיד הרופאה למלצרית במקום רוחקחת (אף על פי שרוקחת מתאימה יותר) מסיבה מסוימת? והאם יש הקשר לכך בשורות האחרונות?

ציטוט:

בית הקפה שלי הוא לא סתם מקום מפגש. איננו בית מרקחת. זהו בית מקדש המעניק את מנחתו - משקה האלים - לאדם.

ובכן, בכוונה רשמתי שהיא "כמו רופאה".
היא נמצאת על תקן של בין רוקחת לבין "כוהנת המקדש" כשיש בכוונה הקשרים מודרניים יחד עם עתיקים.