13-01-2011, 10:30
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
השמאל היה בעבר ליבראלי (יחסית לאחרים)
ובדיוק כפי שהאנדרדוג של הפוליטיקה הפרושית בשנת 100 לפני הספירה, הפכה להיות :מיין סטרים" מאה שנה מאוחר יותר, כך גם היורשים הממשיים של השמאל הליבראלי ההגיוני (בהרבה חלקים של העולם) הפך בעצמו להיות ה"ממסד" השמרני. זה עוד בלי להכנס לכך ששוליים רחבים של השמאל זולגים לכוון יעקוביניות ומעודדים אלימות לשמה.
אני אישית האמנתי במה שהאמנתי גם משום ש"אז" התנאים נראו יותר מתאימים למחשבה כזאת, וגם משום שהייתי צעיר מאוד... בעקרון חשבתי ש"שידור כוונות טובות בתדר גבוה" (כפי שהגדיר זאת יפה בני בגין בהקדמה ל"סיפור עצוב") זו טקטיקה שעשויה להיות מנצחת, ובלבד שאתה לא בודד, חזק באמונתך אבל בו זמנית פוקח עין אחת אחורה. ברמות מסויימות של החיים - אבל הרבה מתחת לרמה לאומית - זו עדיין טקטיקה שנכון ליישם אחרי היכרות עם "שדה הקרב" ובשום אופן לא כאמונה דתית.
אבל... באופן כללי טעיתי והבנתי שה"ריאל פוליטיק" ואפילו הלא מתון, הוא גישה מציאותית ותואמת את אופי האדם, בעוד שהגישה ההפוכה היא הזיה. שכר הלימוד ששילמנו, כחברה וכאנשים, כדי ללמוד את זה היה נורא ואיום, אבל זה תהליך קבוע בהתבגרותו של אדם, או התבגרותה של חברה. וכמובן ישנם רבים (אנשים, וזרמים בחברה) שלא לומדים לעולם, גם אם הם עסוקים הרבה בלמידה.
לעניין רבין: בעוד שב"זמן אמת" הביקורת שלי הייתה על עצם העובדה שמבחירה הלכו יד ביד עם השפלים והגרועים, כמו גם על ריצת אמוק לכוון פירוק הקולקטיב, והחלפתו בברית עסקית סופר מפוקפקת עם יזם כושל, נוכל ומרושע, בדיעבד היה אפשר לתת לרבין/פרס נקודת זכות על "ניסוי" לו היה זה באמת מיזם אלטרואיסטי - גם אם תמים ברמה פושעת. העניין הוא שמקורות רבים מעידים כי בעצם אוסלו הייתה קנוניה פוליטית לא פחות מאשר מהלך מדיני. נסיון ליצור מציאות בלתי הפיכה, שלכאורה רק "רבין & פרס יורשי בן גוריון" יוכלו לשלוט בה מצד הישראלים. אני לא רומז שכבר בצעד הראשון זה היה המניע, אבל די ברור שריצת האמוק קדימה הונעה מחרדות עמוקות שמא יום הבוחר יגיע וישלח אותם חזרה לאופוזיציה. למעשה המשימה הצליחה למחצה, ונכשלה למחצה. או במילים אחרות: הניתוח הצליח - החולה מת. ה"פלסטיניזם" וה"אוסלואיזם" שולטים לחלוטין בחיינו - ולא משנה אפילו אם מחר תל אביב תהיה גם וול סטריט, גם בריסל, גם סיליקון וואלי וגם הארווראד... עדיין הפוסטמה מבילעין תשב לנו בכותרות. מצד שני מפלגת העבודה, והשמאל הישראלי, חוסלו ככוח אלקטוראלי כתוצאה ישירה מהשתלטות הפלסטיניזם על חיינו. וזה הצד הכי עצוב בסיפור... היה אפשר להתנחם בכך שבני דודינו החביבים שמילאו את כיכר מלכי ישראל ב 1982, אחרי שפשטו את מדי הסיירת או הטייס, "ירוויחו". העניין הוא שגם הם, וגם "אנחנו" הפסדנו...
ואם נשאר נאמנים לחוקי שימור החומר, הרי שצריך לשאול: ישראל משגשגת, ועדיין הפסדנו... אז לאן נעלמה האנרגיה? התשובה פשוטה: "פלשטין" גנבה אותה.
_____________________________________
.
נערך לאחרונה ע"י g.l.s.h בתאריך 13-01-2011 בשעה 10:35.
|