מאמר שלי מ'מערכות' גליון 433.
http://www.fresh.co.il/repository/f...my/Rhodesia.pdf

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

תודה, מאמר מעניין בהחלט.

מאמר מרתק. תודה.

מרתק

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

המתנתי הרבה זמן למאמר הזה.
תודה.

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

מאמר בהיר, מקיף ומעניין.

מעניין שבמשך שנים ארגוני הגרילה לא פיתחו שיטות אפקטיביות נגד הפיירפורס, חוץ מטקטיקה של התרעה ופיזור. "מרכז הכובד" של השיטה הם כלי הטיס. אני מניח שארגוני הגרילה נתמכו ע"י צבאות של מדינות אפריקאיות שכנות, ובמידה פחותה ע"י בריה"מ- הייתי מצפה לחוליות נ"מ עם רובים/מקלעים 7.62, לנסיונות להתקפה על מנחתים ומאגרי דלק ואולי אפילו על שדות התעופה מהם פעלו כלי הטיס.

הבעיה העיקרית הייתה כח-אדם מיומן, וכן הניידות הנמוכה בשטח קשה של אמצעי הנ"מ הכבדים יותר. נסיונות התקפה על בסיסים נעשו, אבל לא צלחו במיוחד, למעט ב-1978, אז הצליחה חוליה של זאנל"א להשמיד את מאגר הדלק הגדול בסליסבורי בירת רודזיה, וכך לצמצם את עתודות הדלק הרודזיות באחוזים רבים בבת-אחת.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

האם תוכל בבקשה להרחיב אודות מבצע "גאטלינג",או בשמו העממי The Green Leader Raid,לתקיפת מחנות הגרילה בתחומי זמביה ע"י ח"א הרודזי (4 קאנברות ו 8 האנטרים) כתגובה להפלת זוג מטוסי נוסעים של חברת התעופה הרודזית. (כשרוב הניצולים מאחת ההפלות נטבחו ע"י הגרילה באתר ההתרסקות).
בתקיפה נעשה ככה"נ שימוש בין גם בפצצות ה"גולף" התרמובאריות.

הקלטת הקשר של התקיפה וסיכום קצר של האירועים כאן

http://www.liveleak.com/view?i=a4d_1185465338

ה "Green Leader" הנשמע בהקלטה הוא סרן כריס דיקסון.

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

יש לי את החומרים, אבל לא הרחבתי בהם עדיין. בנתיים, לטובת הסקרנים, כמה משפטים לקוניים על המבצע:

"
במבצע "גאטלינג" מאוקטובר 1978 הופצץ מחנה זאפ"ו סמוך ללוסאקה בירת זמביה, ומחנה אחר הותקף בידי אנשי סא"ס. מאות, לכל הפחות, נהרגו. הרודזים, בסיוע קצין סי"ס בלבוש אזרחי באחד מבתי החולים בלוסאקה, העריכו כי דובר בלמעלה מ-1,500 איש, רובם לוחמים. זאפ"ו קבע כי 226 נהרגו ו-629 נפצעו, כמעט כולם אזרחים. כמה עשרות חיילים מצבא מוזמביק נפגעו, וכן כנראה מדריכים קובניים. כשלושים אסירי זיפר"א שוחררו.[1] במהלך "גטלינג" השתלטו הרודזים על המרחב האוירי של זמביה במשך זמן ממושך. הקלטת חילופי הקשר בין כריס דיקסון, 'מוביל ירוק' הרודזי, למגדל הפיקוח של זמביה, שבהם ניכרה שליטתם המוחלטת של הרודזים באויר,[2] שודרה ברחבי העולם וסיפקה זריקת עידוד למורל האירופאי ברודזיה.

[1] Flower, Serving Secretly, p. 214; Petter-Bowyer, Ibid., p.335

[2] הנוסח המלא מופיע אצל Moorcraft and McLaughlin, The Rhodesian Bush War, pp. 136-144. הקלטה נמצאת ברשות המחבר. על מבצע גטלינג ר' RAA/2001/086/166, וכן סי. איי. או. Production Report, 20 June 1979 [Acquisition date 16 june 1979], "Zambia: Military and Aviation activities", RAA/2001/086/033; Petter-Boweyr, ibid., pp. 333-336; Lyons, Guns and Guerilla Girls, pp. 123-128; Martin and Johnson, The Struggle for Zimbabwe, pp., 296-297

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

תודה רבה.
אני מעוניין במיוחד בפרטים קצת יותר ספציפיים אודות המטוסים שהשתתפו באותה גיחה.
מה היתה תצורת החימוש שלהם,מספרי הזנב וכו.

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

זה ייעשה, אבל יידחה מעט מסיבות של זמן לא פנוי.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

האם אתה מכיר את הספר הזה?

http://www.amazon.com/Winds-Destruc...5021534&sr=1-28

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

וגם הפניתי אליו בהערות השוליים.

(ובלי קשר, בשנה שעברה גם מצאתי בארכיון הרודזי מסמך שהוא כתב ב-1966 ושלחתי לו. התיאור שלו את אותו מסמך בספר היה מדוייק למדי, ובסך-הכל דרגת האמינות של הספר גבוהה).

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

פצצות אלו נכנסו לשימוש בשנת 1977 והיו על הגבול בין פצצת דלק-אויר לתרמובארית - הפצצות במשקל 450 ק"ג נישאו ע"י מטוסי הפצצה הוקר האנטר, ובהמשך פותחו פצצות "מיני גולף" לנשיאת ע"י מטוסי סיור ססנה 337 שהוסבו לתצורת "לינקס" לסיור חמוש ותקיפה.


הפצצה בתצוגה במוזיאון


העתק הכרזה מאחורי הפצצה


קלוז אפ על המבנה. בתמונת הרקע נראית הפצצה על עגלת חימוש תחת כנף מטוס האנטר.


לינקס נושא פצצת "מיני גולף". מעל הכנפיים הותקנו מקלעי 7.62 מ"מ

הטקסט המלא מתוך הכרזה הנ"ל שמתאר פיתוח הפצצות, ונלקח מהספר Winds of Destruction שאליו התייחסו יגיל וגיל:

ציטוט:

450kg GOLF BOMB This bomb, developed for and by the Rhodesian Air Force, was employed operationally from early 1977. The 450kg version was designed for use by the Hawker Hunter FGA9. A smaller version nicknamed ‘Mini Golf’ was introduced later to give light propeller driven aircraft a huge punch off a low level attack profile. As it happened only the Reims-Cessna F337, converted by Rhodesia for armed use, employed the Mini Golf. This modified aircraft was known as ‘Lynx’ The ‘proboscis’ of the Golf Bomb (and later mini Golf) was designed to detonate the bomb above ground in a manner that limited energy losses to ground and upper airmass. Simultaneous initiation at front and rear of the explosive charge provided a 'squeeze' effect that concentrated energy low and flat across target ground. The 450kg Golf Bomb employed double steel plating to sandwich thousands of pieces of chopped 10mm steel rod. The double skin and chopped rod driven by the high-volume gas generating explosive, Anfo, when added to shredded vegetation proved Golf Bomb to be a truly devastating weapon. A pair of these bombs gave a bush flattening-pattern 90 metres wide by 135 metres in the line of attack with lethal effects extending beyond. BACKGROUND TO THE GOLF BOMB Group Capt. 'PB' Peter Petter-Bowyer MLM (Ops) DCD, MFC (Ops) was head of the project for the Rhodesian Air Force. These projects were named sequentially Alpha, Bravo etc. The result of Alpha was the spherical bomb also displayed here. In Project Foxtrot the Rhodesians attempted to produce fuel-air explosive (FAE) bombs, which American military journalists describes as having ‘near nuclear’ effect. One military article was supported by dramatic photographic records of the total destruction of an old US naval destroyer from just one of these FAE bombs. However, destruction of ships was not America’s real interest in FAE. The weapon had been developed to clear large pathways through enemy minefields by detonating hidden mines with excessive over-pressure of ground. Ethylene oxide was the medium the Rhodesians employed. There were two reasons for the choice of this liquid gas. Firstly, it explodes with as little as two per cent of air inclusion and as much as 95 per cent of air inclusion, whereas most other gases will only detonate within a very narrow gas to air ratio. The second advantage of ethylene oxide is that, when ignited, it produces gas volumes many times greater than any high-speed explosive, such as TNT. Each American FAE bomb was dropped at relatively low level and descended to ground on a parachute. A ground-sensing device perforated a pressure disc to release the bomb’s pressurised liquid contents at about 20 feet above ground and simultaneously fired flares upwards. The upward and downward flight time of the flares allowed the ethylene oxide gas skirt to widen to around 25 metres in radius before the first of the flares contacted the gas skirt setting off a vicious explosion. Lethal over-pressure from a mere five gallons of ethylene oxide dispersed and detonated in this way extended way beyond the edge of the gas skirt. Very often the precise positions of Communist Terrorists (CTs) firing from dense bush were not known and Rhodesia had no single weapon that could produce lethal effect over relatively large areas to cater for such situations. FAE seemed to offer a perfect solution to this on-going problem. Considerable time, effort and cost went into Project Echo during which the Rhodesians succeeded in making huge expensive fireballs before, eventually, achieving two terrific detonations. The first of these broke many windowpanes in the Kutanga Range domestic area that was over 500 metres from the blast. What interested them about successful detonations were the sound effects they produced and the fact that they totally stripped vegetation, including substantial trees, up to 45 metres radius from blast centre. The ground around was pulverised and powdered to a depth of several inches. The sound of each detonation was not a sharp bang, as from TNT, but a loud deep-noted Crruuump from an explosion followed immediately by the Cruump of an implosion. Ethylene oxide is a very dangerous substance to store and with Rhodesia being under UN sanctions it was also very expensive and difficult to source. Considering these issues, and realising that weapons that descend on parachutes would be difficult to deliver accurately, even in the lightest of wind conditions, it was decided to drop the FAE project. Nevertheless, they were still determined to produce high-pressure bombs. They decided to investigate the use of ANFO (the Rhodesian name for Amatol, a mixture of diesel fuel and ammonium nitrate fertiliser) which they could produce very cheaply and easily. Project Golf was initiated by making a direct comparison between an imported 500 lb. TNT-filled medium-capacity bomb and an ANFO-filled 6mm steel casing having equal mass. Both units were mounted vertically on three-foot stands pointing nose down for command detonation from a safe distance. The imported bomb was detonated first. It went off with the usual bright flash, black smoke and a very loud bang with plenty of dust drifting away on the wind. The ANFO bomb was nothing like as impressive to the eye or ear. The explosive flash was nowhere near as bright as the TNT bomb and pasty-grey smoke mingled with dust was drifting off before a deep Crrrrump was followed immediately by a second Crrump. Inspection of the sites showed clearly that they had a winner in ANFO. Loud bangs, such as thunder from lightning, are the product of huge energy releases to atmosphere. In the case of bombs filled with high flame-rate explosives, bright flashes and loud bangs of surface bursts are products of wasted energy following the disintegration of steel casings. When used against buildings, bunkers and other targets where detonation occurs within confined structures, the same energy is highly destructive, but not so in the unconfined conditions of open bush. In the case of ANFO, the steel containers swell in size, as do the high-explosive containers; but ANFO, having a much slower flame-rate, continues its heaving detonation well beyond case disintegration. An ANFO mix, when confined in a steel container and given a hefty thump by an initiator charge such as Pentolite, ignites spontaneously to generate enormous amounts of high-pressure gas in a heaving EXplosion which forces air outwards from the generated gas bubble. The gas cools immediately, creating a void into which the air flows at supersonic speed, causing an IMplosion. The implosion following an atomic bomb blast causes more damage to structure that the initial explosion. In the case of ANFO, explosion and implosion are equally damaging. The production of ANFO, a commonly used mining explosive, simply involves the thorough mixing of a small quantity of diesel fuel into prilled ammonium nitrate fertiliser. In the beginning this was done very basically with a shovel in a wheelbarrow. The process later progressed to a simple motor-driven concrete mixer for large quantity production. ANFO offered a special advantage. From the start the Rhodesians realised that it would not be necessary to use special ammunition dumps for the safe keeping of ANFO bombs. Unlike standard high explosive units that had to be filled in specialised conditions, ANFO bombs could be stacked in the open and only filled when they were needed. Further static 500 lb. ANFO trials were conducted before making a direct comparison between an imported 1000 lb. bomb and an ANFO unit of equivalent mass. The imported bomb explosion had no noticeable effect on the pressure pots and pressure discs beyond 15 metres. Following detonation of the ANFO unit the pressure pots within 25 meters suffered distortion and satisfactory over-pressure readings extended out to 35 metres. Following detonation of the ANFO unit, the Rhodesians had a medical examine the bodies of snakes and frogs that were found on the surface following every single ANFO detonation. All of these cold-blooded creatures, though dead, appeared perfectly normal until dissected. Over-pressure had destroyed their lungs and other vital organs without any damage to outer skin. The frogs, which lived more than one foot below surface, were always found on top of the powdered earth lying belly up. Our first ANFO bombs produced weighed 450 kg, which was equivalent to the imported 1000 lb. bombs. Canberras and Hawker Hunters released these in a series of tests. Although the tests themselves were successful, the Rhodesians were not at all happy with the loss of energy evidenced by large craters in the ground where they detonated. Operational considerations clearly identified Hawker Hunters as the main user of high-pressure bombs, so they turned all their attention to fighter/bomber style steep-dive (60-degree) profile attacks. To maximise blast effect each bomb was fitted with a one-metre long proboscis to ensure airburst. To minimise energy losses downward and upward, and to maximise ground over-pressure, simultaneous initiation of Pentolite booster charges at the front and rear of the ANFO charge resulted in a very satisfactory ‘squeeze’ effect. In doing this, each bomb flattened everything around the point of contact and no energy was lost to punching out ground craters. The entire tailpiece was usually found at the centre of detonation proving that almost no energy was going skyward. During early tests each pair of bombs landed close together; so the Rhodesians decided to improve the 90-metre diameter bush-clearing effect by retarding one bomb to force it to fall short of the un-retarded one. Spring-loaded metal paddles were used initially but these were clumsy and inefficient. They were discarded as soon as the Rhodesians learned how to absorb the high shock loading involved in deploying their own designed and manufactured drogue chutes. The drogue chutes worked well and forced the retarded bomb to fall about 35 metres short of the streamlined unit. From then on a pair of ANFO bombs gave a bush flattening-pattern 90 metres wide by 135 metres in the line of attack. 450 kg Golf bombs were cleared for operational use in March 1977. Testing continued for some time thereafter, resulting in the ANFO bombs being upgraded with double steel cylinders sandwiching thousands of pieces of chopped 10mm steel rod to give lethal shrapnel effect beyond the over-pressure boundaries. Although officially termed 450 kg HP bombs, the project title stuck and everyone knew them as ‘Golf Bombs’. This information is extracted from ‘Winds of Destruction’ by P.J.H. Petter-Bowyer

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מצטרף לתודות, אתמול אמרתי לעצמי שאעיף מבט, ולא יכולתי להפסיק עד שסיימתי לקרוא את המאמר. הנקודות לגבי ההשפעות במישור האסטרטגי והתוצאה הסופית מעניינות מאוד.

רן

בחרת נושא "נשכח", שאינו מוכר לרוב קוראי הפורום, והצגת אותו בצורה מעניינת וקולחת!
ברשותך הערה אחת רלוונטית למאמר ואחת לא.
1. במאמר אתה מציין שחל גידול משמעותי במספר אנשי הגרילה מ 1976 והילך (ואיתו החמרה במצב הביטחוני ברודזיה) אולם אינך מציין במפורש את הקונטקסט הגיאופוליטי שהוביל לכך. לדעתי זה דבר מעניין ששווה אזכור בפני עצמו, בעיקר כי אכן השפיע מהותית על המשך הלחימה. מה שסימן את תחילת הקץ של רודזיה הלבנה יותר מכל הוא כמובן נפילת דיקטטורת סלזר בפורטוגל באביב 1974 והענקת העצמאות למוזמביק בשנה שלאחר מכן ואלו השפעות המהלך:
א. מוזמביק העצמאית הפכה בין לילה מעורף בטוח יחסית למעוז מרקסיסטי עוין, התומך בגרילה ונותן לה מקלט בטוח בשטחו. הגבול היבשתי של מוזמביק ורודזיה הוא הארוך ביותר (ואף הסמוך ביותר לבירה הרודזית) מה שמחמיר את העניין.
ב. מוזמביק העצמאית סגרה את הגישה הרודזית לנמל באירה, בשפך נהר הריו פונג'ה, הוא עורק החיים של רודזיה חסרת המוצא לים.
ג. הדיקטטורה הפורטוגלית הייתה למעשה בעלת הברית היחידה של רודזיה בעולם המערבי (למעט דרא"פ המצורעת) ונפילתה הפתאומית הייתה מכה מורלית קשה לשלטון המיעוט הלבן.
ד. במקביל דרא"פ עצמה נשאבה גם היא יותר ויותר ללחימה קשה מול המרקסיסטים באנגולה (שגם היא קבלה עצמאות מפורטוגל) ולא הייתה יכולה לסייע יותר מדי לבעלת בריתה.

2. (הערה שאינה קשורה במאמר) אחד הסיפורים הפחות מוכרים סביב רודזיה הוא הבלוקדה הימית הארוכה שהבריטים הטילו על נמל באירה הפורטוגלי, וזאת מראשית 1966 ועד אמצע 1975, עם עצמאותה של מוזמביק. באופרציה לקחו חלק כוחות ימיים (בתחילת הדרך אפילו נומ"טים!) וכן כוחות אוויריים שהוצבו במדגסקר הסמוכה (שאז עוד נקראה מלגסי למי שעוד זוכר) והיא נחשבת עד היום לבלוקדה הימית הבריטית הארוכה ביותר בתולדות המאה ה-20 (הבריטים אמנם נטלו חלק גם בבלוקדה הימית על עירק מתום מלחמת המפרץ השנייה ב1991 ועד הפלישה השניה אליה ב 2003 אולם לא יזמו ולא הובילו אותה). הייתה תקופה בהם הבריטים אפילו שקלו להרחיב את הבלוקדה לכל חופה של מוזמביק, אולם הדבר נפסל מאחר והיה מחייב אותם להקצות לכך חלק ניכר בסד"כ הימי שלהם. אפשר לקרוא עוד על האופרציה הנשכחת הזו כאן:
http://findarticles.com/p/articles/...ag=content;col1

תודה רבה!

בהזדמנות הזאת, הספר COUNTER-INSURGENCY IN RHODESIA המלא להורדה דיגיטלית בחינם.
(חוקי, כמובן).

http://www.iss.co.za/pubs/Books/rhodesia/Contents.htm

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

עקב מחסור כרוני בזמן פנוי עדיין לא סיימתי לקרוא אותו, בכל מקרה המאמר מעניין וסוגר עבורי לא מעט פערי ידע ואי-הבנות בעניין. בהמשך השבוע אביא תמונות רלוונטיות למאמר.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ייתכן שהמאמר הזה יכול גם להיות רלבנטי אליך (יש בו התייחסות רבה לרודזיה באופן ספציפי, כך שאולי אתה מכיר אותו כבר, ואם כך ניתן להתעלם מההצעה באלגנטיות):
Luise White (2009). “Heading for the Gun”: Skills and Sophistication in an African Guerrilla War. Comparative Studies in Society and History, 51, pp 236-259

וכרגע אין לי גישה לכתב-העת. אם יש לך (או למישהו אחר) PDF שלו, אשמח לקבל.
תודה!

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ניתן ללמוד מתכנית הביוגרפיה של רוברט מוגאבה שמשודרת בערוץ ההיסטוריה... מוגאבה מוביל את זימבבוואה עד עצם היום, 31 שנים מאז עלה לשלטון בצורה דמוקרטית. כעת שסלאח מסתמן כאקס נשיא תימן, נראה שהוא גם השליט הותיק בעולם, בוודאי שכזה שהעפיל אליו בבחירות.

ב 3 סרטי פרופגנדה מעניינים בהפקה מקומית הזמינים לצפיה ב YOUTUBE. אחת מסגולותיו הרבות של של האינטרנט בכלל ואתר הסרטים הזה בפרט שהם מאפשרים לגולשים הצעירים הצצה אל תוך מדינות כגון דרום ויאטנם ורודזיה שחדלו להתקיים לפני שליש מאה ויותר. נתחיל בשני הסרטים הקלילים יותר. הראשון נותן תמונת מצב של חיל האויר של רודזיה - תמונות נהדרות של האנטרים, קנברה, ונומים, אלואט 3, דקוטות, הקפצות ועוד. הסרט השני מתאר את תהליך הכשרת הלוחם בפלוגת ה SAS הרודזית.

וזה מוביל אותנו לסרט השלישי, אולי העצוב והטרגי מכולם, שצולם ב 1978. רודזיה אמנם הייתה מדינת ענק מבחינה גיאוגרפית (דומה בגודלה לגרמניה!) אבל הלבנים מנו בסה"כ 250K איש, פחות מ 5 אחוזים מאוכלוסיית המדינה, ורובם ככולם מרוכזים בבירה סלסבורי (שבדיוק לפני 30 שנה שונה שמה להררה). כאמור עצמאות המושבות הפורטוגזיות חתמו את גורלה של המדינה הלבנה השנייה ביבשת השחורה מבחינה צבאית ועליית משטר קרטר הליברלי לשלטון בראשית 1977 חתמה את גורלה המוסרי והפיננסי. אמנם רודזיה מעולם לא אימצה חוקי גזע נוקשים דוגמת האפרטהייד הדרא"פ, פעלה בצורה אקטיבית לבטל אפליות וקיפוח, נקטה באינטגרציה (למשל בצבא, ששני שלישים ממנו היו "שחורים") ולרגע אף התהדרה בשלטון משותף לבן-שחור. אולם למרות כל אלו, העולם המשיך לראות בה כיישות גזענית ולא חוקית, לא יותר מעוד שריד אנכרוניסטי לקולוניאליזם האירופאי באפריקה.

הסרט מהווה קריאה נואשת לעזרה ועטוף כולו במסרים נוצריים, דמוקרטיים וקפיטליסטים, המיועדים להעביר לציבור אוהדי רודזיה בבריטניה ובעיקר בארה"ב את המסר שמלחמת הגרילה הקשה עם ה ZANLA היא לא במלחמת גזע בין לבן לשחור אלא מלחמה בין דמוקרטיה נוצרית קפיטליסטית מערבית ובין ארגון טרור אתאסיטי מרקסיסטי ובעיקר רצחני, שאינו בוחל במעשי טבח בבני עמו, באנשי דת ובילדים חפים מפשע. הדוברים המובילים בסרט הם כמרים, האחד צבאי, השני מתנדב אמריקני בוגר ויאטנם (שמקביל כמובן את האויב לוייטקונג) והשלישי ניצול מעשה טבח במיסיונרים, כולם פונים אל הקהל האמריקני האוונגליסטי לא לנטוש את רודזיה הקטנה, המבודדת והמנותקת. מתראיינים שם גם מתנדבים שחורים לצבא רודזיה ומפקד ב ZANLA שבוי המספר על שטיפת המוח המרקסיסטית שעבר וכו' והכל על רק כותרות זוועה מהעיתונות המקומית, תמונות פטריוטיות של צבא רודזיה ולעתים מוזיקת דיסקו קצבית של הסבנטיז. הכל כמובן בבל"ת שקוף ופתטי שמיועד לעורר אמפתיה דתית עמוקה. בזמן צילומי הסרט כבר היה ברור לכולם שהסיפור גמור, טבעת החנק סביב סלסבורי הלכה והתהדקה, מטוסי חברת התעופה הלאומית הופלו בטילי כתף אחרי המראתם מהבירה (ומעשי טבח בוצעו בניצולים), הדרכים ממנה ואליה היו מלאות במוקשים וחדירות האויב הגיעו לפרברים. אפשר להניח שמשתתפי הסרט לא ידעו שכבר בעת ההיא מתנהלים מגעים סודיים להעברת השלטון לידי הרוב השחור ושכל מאמציהם (ההרואיים אמנם) לעצור את רכבת ההיסטוריה ירדו בקרוב לטמיון.

Pride of Eagles: The Rhodesian Air Force


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

Rhodesian SAS


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

Rhodesia Unafraid


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

אין יותר מדי תמונות איכות מתקופת רודזיה, ועל כך יעיד יגיל שהוא אחד המומחים הגדולים לתחום בארץ. אצלי באוסף יש 1000~ תמונות אך רובן קטנות וללא צבע (נראה שלפחות רבע מהן נסרקו מהעיתונים) - יחד עם זאת יש מעט חריגים לטובה, והגיע הזמן לתת להן אור. יש כאן תערובת של חי"ר קל וכוחות אחרים, חלק מהתמונות צולמו באימונים ואחרות במהלך מבצעים ולחימה. בהמשך אוסיף תמונות של כלי טיס, בתגובה נפרדת.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מה שבטוח צניחה מדקוטה זה כמו לקפוץ ממונית, כיף לא רגיל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד אין יותר מדי תמונות איכות מתקופת רודזיה, ועל כך יעיד יגיל שהוא אחד המומחים הגדולים לתחום בארץ. אצלי באוסף יש 1000~ תמונות אך רובן קטנות וללא צבע (נראה שלפחות רבע מהן נסרקו מהעיתונים) - יחד עם זאת יש מעט חריגים לטובה, והגיע הזמן לתת להן אור. יש כאן תערובת של חי"ר קל וכוחות אחרים, חלק מהתמונות צולמו באימונים ואחרות במהלך מבצעים ולחימה. בהמשך אוסיף תמונות של כלי טיס, בתגובה נפרדת. הרכב הראשון בתמונה הוא 'קרוקודיל', ייצור מקומי ממוגן-מוקשים שמתבסס על שלדה של משאית יפנית זו או אחרת. מי שמסתכל על החלק התחתון יראה את ההשראה הברורה שתכנון ה-MRAP וכלים מודרניים אחרים שאב מהנסיון הרודזי והדרום-אפריקאי. הכלי מאחורה הוא יונימוג, בסבירות רבה כלי שלל מפשיטה למוזמביק. זה צילום מפורסם למדי: חבורה של מילואימניקים וסדירים, שחורים ולבנים, במשימת הגנת שיירה. התו"ל פה היה די פשוט: יורים עליך? אתה פותח באש לכיוון הרלוונטי, ואם אתה לא בטוח כולם יורים לכל הכיוונים. עבד. מבחינת כלי הנשק, חוץ מהמקלע יש פה את ה-FAL וגם G3; האחרון, כנראה מסיבה של אחידות וכי לא היו הרבה ממנו, ניתן הרבה ליחידות משמר, כשהחי"רניקים נטו להסתובב עם ה-FAL או קלשניקובים אם תפסו שלל. אפשר לשים לב גם לכך שרוב הרובים צבועים בצבע הסוואה. כח FIREFORCE של ה-RLI - "החי"ר הקל של רודזיה" - מתכונן ליציאה להזנקה. אפשר לשים לב לכך שכל כלי הנשק במצב שמאפשר להפעיל אותם מיד עם ההגעה לקרקע - לא פעם קפצו לתוך קרב ממש. כמו-כן, אפשר גם לשים לב שאין הרבה ציוד; הצניחות במסגרת ה-FF היו לקרבות טקטיים, ומייד עם סיומם היו נאספים וחוזרים לבסיס לכוננות להזנקה הבאה. כמובן, אמל"ח לקחו בשפע. הקסדות, הגם שצבועות בצבעי הסוואה, שימשו בעיקר להגן על הראש בזמן הצניחה, והרודזים לרוב נלחמו ללא קסדות. פטרול רודזי ליד כפר אפריקאי. באופן בסיסי, כל חוליה צויידה לפחות במקלע אחד, ולפעמים בשניים. כמו-כן, התמונה מסבירה לא רע למה נטען פעם שהצבא הרודזי היה היחיד בעולם שנהג לצאת לקרב בתחתונים... מסלול המכשולים באימוני ה-RLI, כמדומני. מלפנים - רכב ממוגן מסוג 'ליאופרד', אחד הנסיונות הרודזיים הראשונים נגד מוקשים. מאחור - כמדומני שזה לנדרובר של המחלקה המיוחדת (SB) של משטרת רודזיה. הצנחה באימון: בקרב לא היו בד"כ טסים בצפיפות כזו, ולפעמים היו מצניחים מגובה נמוך יותר. שריונית 'אלנד' מתוצרת דרא"פ עם תותח 90 מ"מ. שלב מאוחר יחסית במלחמה. מא"גיסט ליד 'קרוקודיל'. מאחור - שריונית 'פֶרֶט'. התמונה הזו, למיטב ידיעתי, אכן צולמה בצניחה קרבית. ה-RLI היה מחולק ל'קומנדו', תתי-יחידות בגודל פלוגה. בתכל'ס, Support Commando זו הפלוגה המסייעת. התמונה היא מ-1978-1979, וגם את המא"ג מסווים.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

אבל למה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיב?

מחר או מחרתיים תהיה לך עוד נגלה להסביר.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

"מי שמסתכל על החלק התחתון יראה את ההשראה הברורה שתכנון ה-MRAP וכלים מודרניים אחרים שאב מהנסיון הרודזי והדרום-אפריקאי."

כאמור שלדת V לרק"ם אופני לא הומצאה בדרא"פ אלא שליש מאה קודם לכן בברה"מ ובגרמניה...

ראה כאן למשל
http://en.wikipedia.org/wiki/BA-64

וכאן
http://en.wikipedia.org/wiki/Schwer...gen#Sd.Kfz._231

(ובפרט כשזה V מלא, שמוכוון-מטה, ולא V שמוכוון לפגיעות צד בעיקר) זכה לפופולריות במיוחד ברודזיה ודרא"פ, וכשבאו לתכנן את ה-MRAP ושאר כלים דוגמתו, לפחות חלק מהמתכננים השתמשו בידע הדרום-אפריקאי (והרודזי) בעניין.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

רואים בחור גבוה במיוחד (המכנסיים שלו מעט קצרות...) ונעליים אדומות. הוא מאוד דומה לבחור בשם מ. שפגשתי בסדיר וששירת כקצין בסיירת צנחנים. הוא אמנם היה מדרום אפריקה אבל אני זוכר את הסיפורים שסיפר על הלחימה ברודזיה. ייתכן וזה הוא.

מאמר מרתק.
אגב, איך החזירו את הכוח בתום הקרב? בכמה סבבי הסקות?

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

1. סבבי הסקות (כשממהרים במיוחד),
2. כלי רכב (כשיש ציר בסביבה)
3. במסע רגלי החוצה (האפשרות הפחות מועדפת על הגייסות...)

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי YGH 1 3. במסע רגלי החוצה (האפשרות הפחות מועדפת על הגייסות...)

מה שכל צנחן לומד, ומהר: על 5 דקות של טיסה בכיף, משלמים ב-5 שעות הליכה מפרכת...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

כמו שכבר הוסבר, הרכבים שיוצרו או שודרגו ברודזיה היו ייחודיים בכל קנה מידה. הם הותאמו הצורה מיטבית לסביבה בה הופעלו, מה שדרש רכב ממוגן היטב (בעיקר נגד מוקשים/מטענים וירי, פחות נגד נ"ט) ועדיין לא כבד מדי. במהלך חיפושי נתקלתי בגולש רודזי בשם loosecannon55 שסרק את התמונות שצילם באחד הבסיסים. מאחר והסדרה המלאה מכילה 50 תמונות, מובאות כאן מספר תמונות עיקריות:

משאיות
מספר דגמים של משאיות ממוגנות הופעלו ברחבי המדינה, חלקן בתפקידי נשיאת חיילים כתחליף לנגמ"ש וחלקן לתפקידי משא. המשאיות היו כמעט כולן הסבות של משאיות 5 טון יפניות של מזדה או איסוזו. במקרים בהם לא היה ניתן למגן את המשאיות בשריון רגיל עקב מחסור בחומרי גלם, נעשה שימוש בשקי חול, זחלי גומי של טרקטורים או רצועות גומי עבות של ציוד חקלאי - כמובן שביצועי המיגון המאולתר היו בהתאם.


קרוקודיל, נושא גייסות ממוגן סגור עם חלונות/חרכי ירי. לכלי הספציפי הזה הותקן צריחון מקלע ממוגן


פומה בגרסת נושא גייסות ממוגן חצי-סגור


פומה בגרסת משא. בחלק מהמקרים ולפי הצורך, תא הנהג הכיל מקום לשני אנשים ובחלק מהמקרים רק לאחד


אונימוג ממוגן. כלי זה נשא מרגמה 81 מ"מ על פלטה מסתובבת, כלים דומים נשאו תול"ר 106 מ"מ או מקלע כבד


רכבי סיור ממוגנים
מגוון רכבים שונים ומשונים שהתבססו על ג'יפים או טנדרים 4x4 עם מיגון V של תא הנוסעים (לרוב כל שאר המכללים נשארו לא ממוגנים, כדי לצמצם את משקל השריון). הדורות הראשונים היו מתוכננים בצורה ספרטנית וגם המיגון לא תמיד היה יעיל, בהמשך יצאו דגמים משופרים וטובים יותר. דרישה ספציפית שנדרשה בכלים אלה היתה גם עבירות גבוהה יחסית, כדי לאפשר ביצועים יעילים במהלך סיורים בסבך האפריקני.


קוגר במבט קדמי


קוגר במבט צידי


לאופרד, רכב דומה שזכה להצלחה רבה ויוצר בכמויות גדולות


קודו MK.10, שבניגוד לקודמיו כלל מיגון דו-שכבתי נגד רקטות נ"ט


כנ"ל, מזווית אחורית


קודו Town, דגם משטרתי להתערבות מהירה עם תא נוסעים ארוך יותר ללא דלת אחורית, ומיגון סורגים


ריינו MK.1, למעשה ג'יפ לנדרובר דפנדר עם "אמבטיה" ממוגנת


ריינו MK.2, דגם מאוחר יותר ומשופר בהרבה


רכבים קלים
חוץ מהכלים הממוגנים הכבדים, נעשה שימוש גם ברכבים בעלי מיגון קל או ללא מיגון כלל.


ג'יפ לנדרובר דפנדר משטרתי "רך", עם מיגון רשתות פשוט


ג'יפ לנדרובר דפנדר צבאי עם פלטת מיגון גחון (לא נראית) וכלוב התהפכות חיצוני


"התקן מארבים", במקרה מארב משיכת כבל ע"י הנהג הפעילה את הרובים שירו אש אוטו' לשני צידי הדרך. בנוסף, תא הנהג מצוייד בתוספת מיגון לצידו האחורי


טנדר אבטחה (לרוב תוצרת יפן) עם צריח מקלע, פותח שיירה אזרחית


כנ"ל, מהצד

תמונות נוספות של כלים אחרים ותמונות מהשטח יועלו בהמשך.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הם נותנים פייט די רציני לרכבי המורדים בלוב וסוריה

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

מעניין מאוד- בפרט כשזוכרים שהם נוצרו בשנות ה-70' במושבה בת כ-250,000 לבנים בלבד.
מבחינת המראה, הפומה, הקרוקודיל והקודו מרשימים יותר מהנ"נ-בטש"ית של צה"ל ומה- gun trucks של ארה"ב בויאטנם, בני אותה תקופה.

אל תתרשם כלכך, אם אני מזהה נכון הכלים הכבדים הם על בסיס לנדרוברים גם כן, אם זה כך הרי שהם בילו את רוב זמנם במוסך...

the only easy day was yesterday

תמונה נדירה של נושאת ברן עתיקה מוסבת לנגמ"ש קל ע"י הוספת מיגון סגור, הדמיון ל-Weasel הגרמני די מדהים


לנדרובר דפנדר סיור פתוח - הוא צוייד בקשת ההתהפכות עגולה וייחודית, הנהג והנוסע לידו ישבו בתוך "אמבטיה" ממוגנת נגד מוקשים


אותו רכב, מבט אחורי - ניתן לראות את מ"ק Clansman הבריטי, ואת פלטת המיגון האחורית של תא הנהג


דפנדר עם תצורת מיגון אחרת


ועוד תצורה שונה, כנראה רכב משטרתי


לאופרד ודפנדר בסבך טיפוסי


פומה דאבל-קבינה


מחלקת אונימוג נושאי מרגמה


אונימוג נשק של selous scouts (הסיירת המיוחדת) חוזרים מפשיטה מעבר לגבול


כנ"ל

"חיל השריון הרודזי": פלוגת טנקי T-55LD מתוצרת פולין, שהוחרמו בקיץ 1979 ע"י ממשלת דא"פ. הספינה שנשאה אותם עגנה בנמל דרבן והם היו בכלל מיועדים לצבא מוזמביק השכנה, שלטונות דרא"פ החרימו את עשרת הטנקים שאוחסנו בבטנה - שניים נלקחו לחקר ביצועים, שמונה הועברו לצבא רודזיה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

בחלק מהתמונות הטנקים עוד לפני הסוואה






שימו לב לעוזי



ה 4 למרץ 1980 יום גורלי בתולדות רודזיה ואנשי פלוגת הטנקים מאזינים לרדיו כדי לשמוע את תוצאות הבחירות החופשיות הראשונות. אולם לא רק לרדיו הם מאזינים אלא גם לרשת הקשר וזאת כדי לשמוע את אות הקריאה ליציאה למבצע "Hectic" הסודי, במסגרתו היה אמור ה SAS הרודזי בסיוע כוחות שריון לפשוט על שלשה מתחמים ברחבי הבירה סלסבורי ו "לערוף" את הנהגות ה ZANLA וה ZIPRA ובכלל זאת מוגבה, סגנו מנדוזה ואחרים. כל זאת בעוד ח"א הרודזי משמיד ריכוזים גדולים של לוחמים משתי התנועות שהתקבצו זה מכבר סביב הבירה לקראת חגיגות סוף עידן השלטון הלבן עם הכרזת תוצאות הבחירות. לא ברור אם מטרת הפעולה הייתה למנוע ממוגבה את השלטון במידה ויזכה בבחירות, או לחילופין למנוע ממנו לבצע הפיכה צבאית ולהשתלט בכוח על המדינה במידה ויפסיד בהן. לא ברורה גם מידת מעורבותו של גנרל וולס, הרמטכ"ל האחרון של הצבא הלבן, שרבים מבין הרודזים קיוו בסתר ליבם שיוביל הפיכה צבאית שתמנע בדרך נס כלשהו את חילופי השלטון, במבצע הנ"ל. בכל מקרה הפעולה לא יצאה אל הפועל, מוגבה אכן זכה בבחירות (בקלות), רוב היחידות הצבאיות הלבנות פורקו בתוך חודשים ספורים ומקצתן מוזגו אל תוך צבא זיממבווה החדש, גנרל וולס הוגלה בתוך חודשים ספורים לדרא"פ (שם מת לפני 3 שנים) וכיום נותרו במדינה כ 20K לבנים בלבד, מחציתם קשישים, מתוך אוכלוסיה שמנתה בשיאה רבע מיליון איש.



וגם טנקי 85-T-34 שלל כביכול - עוד לא ברור לי מהיכן

לגבי ה T34 -
אני זוכר דיון בפורום זר שבו נטען שהם הגיעו ב 1980 מיד אחרי הבחירות.
נראה לי שהמקור הייתה מחתרת FreLiMo ממוזמביק בכלל.
אני לא זוכר באיזה פורום זה היה, יקח לי זמן לנסות להתחקות אחרי המקור (נתקלתי בזה לפני כמה שנים).
המצאות חיילים לבנים עליהם לא עד כדי כך מופרכת ב 1980.
חלקים שלמים של הצבא נטמעו כיחידות שלמות בתוך צבא זימבאבואה ולבנים שרתו בהם מספר לפחות חודשים לאחר הבחירות.
חיל האוויר הרודזי הוא דוגמא לכך.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

מצ"ב האזכורים היחידים שמצאתי לעניין - אמנם מוזכר קרב בודד בין שריוניות לטנקי T-34 במהלך פשיטה רודזית מוצלחת אל תוך מוזמביק ממש בסוף המלחמה אך אין אזכור שטנקים כלשהם נלקחו שלל. אגב פרט איזוטרי אך מעניין הוא שצמד הטנקים הם למעשה שני תתי-דגמים שונים של ה T-34/85 - הקדמי נושא צריח משודרג משנת 1946 בעוד שהאחורי נושא צריח משנת 1944.

http://www.amazon.com/Rhodesian-War...ilitary+History





http://www.amazon.com/Armed-Forces-...nter-Insurgency

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי strong1 שימו לב לעוזי

אני תוהה אם ההימצאות של העוזי הזה שם יכולה גם לרמוז לדרך בה השיגו חלפים ותחמושת לטנקים האלו...

נראה שהפכה לנפוצה בקרב הכוחות הבריטיים באדן ממש ערב הפינוי ב 1967... ומי זוכר היום בכלל שהבריטים החזיקו דווקא שם סד"כ דיוויזיוני (כולל צנחנים, שריון, חי"ר, הנדסה, נחתים, ארטילריה וסיוע ימי ואווירי משמעותי) עד הפינוי הסופי בנובמבר אותה השנה... שימו לב שמקצת הכלים ממותקנים במגוון מכשירי קשר.

. הימנעות מפגיעה: מוקשים וההתגוננות בפניהם.

כבמלחמות גרילה רבות, גם ברודזיה לרוב השתדלו אנשי הגרילה להימנע מקרב סדור אלא אם הייתה להם עדיפות ברורה. לרוב העדיפו מארבי פגע-וברח והנחת מוקשים, וכאשר נתקלו בכוח רודזי נלחמו בעיקר אם לא יכלו להימלט – כמקובל כאשר שימור הכח חשוב יותר מהריגת האויב. כוחות הבטחון וחוואים אירופאים היוו מטרה, בהתקפות מאורגנות יותר ובעיקר פחות. ההתקפה על חוות אלתנה, שלושים שניות של ירי, הייתה דוגמה מייצגת, וכמוה העובדה כי ההרוג הרודזי היחיד בתקרית לא נפגע מאש אנשי זאנל"א אלא ממוקש שהותירו אחריהם.

המוקש הראשון כנגד כוחות רודזיים הופעל ב-27 באפריל 1971, בשטח מוזמביק דווקא, והרג שני חיילים רודזיים[1]. באוגוסט 1972 הונח המוקש הראשון בשטחה של רודזיה, על ידי זאפ"ו. בתחילת אוקטובר הוחלט על הקמת ועדה להתמודדות עם מוקשים (Mine Warfare Committee). זו הוקמה בפועל ב-12 בדצמבר 1972 – בעיתוי שבמקרה חפף כמעט-לגמרי את תחילתה של המערכה של זאנ"ו באותו חודש.[2] לימים אמר לוטננט-קולונל גארת' בארט, שהיה מפקד ה-SAS הרודזי, כי עם פריצת המערכה בדצמבר 1972, "לוחמת מוקשים הפכה לכלי העיקרי של לוחמי הגרילה".[3]

שני קציני נחתים אמריקאיים ציינו כי במהלך 1973 הטקטיקות של אנשי הגרילה

נעשו מתוחכמות יותר, אולם נשארו בכלליות 'פגע וברח'. הם היו בוחרים חווה מבודדת וממקשים את דרכי הגישה לפני היציאה להתקפה. ברגע שההתקפה החלה, היא נשברה במהירות רבה. מרכיבים מקומיים של כוחות הבטחון היו ממהרים לאזור לאורך דרך הגישה ומפעילים את המוקש.[4]

ההיסטוריון אליקים סיבנדה, המחבר האוהד של ההיסטוריה של זאפ"ו, מכנה את התקופה בין 1970-1975 "עידן המוקשים", וטען כי השימוש במוקשים גם אצל זאפ"ו היה "אסטרטגיה שאומצה בצורה נרחבת ב-1970".[5]

השימוש במוקשים איפשר לאנשי הגרילה להטריד ולפגוע בכוחות הבטחון ובאזרחים רודזיים (גם אם הנזקים היו נמוכים יחסית) בלא להסתכן מדי, ובלא לשחוק את כוחם. עיקרו של המיקוש היה כשיטה התקפית שנועדה לשבש את החיים ברודזיה, ולהוביל ללחץ בלתי נסבל על התושבים האירופאים והמשטר הלבן. במילים אחרות, השימוש במוקשים היה בעיקרו אסטרטגי ולא טקטי.[6]

מלבד זאת, שירת השימוש במוקשים גם מטרה טקטית. יכולתם של הרודזים להעביר כוחות בדרך האויר הייתה מוגבלת, ולא כל חשד לזיהוי של אנשי גרילה הצדיק הפעלת מסוקים או מטוסים יקרים. מיקוש הכבישים אילץ את הרודזים להתקדם אט-אט, מנע מהם אפשרות במקרים רבים להגיע במהירות סמוך למחנות-בסיס של אנשי הגרילה, אילץ אותם לצמצם את הפטרולים שלהם ובכך הגדיל את חופש הפעולה והבטחון של אנשי הגרילה.

בתחילה הונחו מוקשים על הכבישים או דרכי העפר, והיו יחסית קלים לגילוי; אולם בתוך מספר חודשים – לא יאוחר מאפריל 1973 - השתכללו אנשי הגרילה, בשיטות שכנראה שימשו בתחילה במאבק נגד הפורטוגזים במוזמביק. מוקשים הוטמנו בבורות שנחפרו בדרכי עפר וכוסו עד אשר כמעט לא היה ניתן להבדילם מסביבתם. לעיתים אף נחפרו בורות בצד הדרך, בצמוד לשוליים או לאספלט בכביש סלול, כדי להכניס מוקש מתחת לכביש ללא שיוותרו סימני חפירה. לעיתים כוסו המוקשים בגומי או הוטמנו בעומק של יותר מ-45 ס"מ, כדי שמגלי-מוקשים ידניים לא יוכלו לגלות אותם. ובעוד שבתחילה השתמשו אנשי הגרילה במוקשים מתכתיים, כבר בדצמבר 1973 התגלה ברודזיה המוקש הפלסטי הראשון.[7] ככלל דובר במוקשים מהגוש הסובייטי, הגם שנעשה שימוש מוגבל במוקשים בריטיים,[8] ייתכן שממחסני צבא זמביה. שיטות הנחת המוקשים בידי הגרילה המשיכו להשתכלל; הן כללו כיסוי המוקש בפנימיות צמיגים או – אלתור מקומי – בסאדזה (Sadza), דייסה המופקת מדגן טחון; מיקומו של המוקש בדרך עפר חרוצה בורות, במקום בו נהג המבקש לעקוף את הבורות ייאלץ לעלות ישירות על המוקש; סימון (כנראה) של מיקומי המוקשים באמצעות שורת עלים לצד הכביש, מעגל אבנים קטן או פיסת בד אדומה, כדי לאפשר למניחים ועוזריהם לדעת בדיוק היכן הטמינו את המוקש, וכן נסיונות להאטת המרדפים – הן על ידי הטמנת אבץ בקרקע, כנראה בתקווה לבלבל כלבים, והן על ידי שתילת עטים כדוריים בקרקע, כדי שייראו כמנגנוני הפעלה-במגע ויאיטו את הרודפים. וכמובן, גם מוקשים אמיתיים הונחו בדרך הנסיגה. בכמה מקרים נפגעו ממוקשים חיילים שרדפו אחרי אנשי גרילה לאחר פיצוץ מוקש בכביש.[9]

לפחות בשנים הראשונות של המערכה, תפוצת המוקשים הייתה מוגבלת, ופגיעה באנשי מפתח יכולה הייתה לשבש את השימוש בהם למשך זמן ניכר. כך, למשל, העריכו הרודזים בספטמבר 1974 כי העובדה שכמעט כל תקריות המוקשים באותו זמן אירעו בגזרה אחת, נבעה מכך שבגזרה השניה ('אזור נהנדה', מוקד תחילת הלחימה) חוסל האחראי הלוגיסטי של זאנ"ו ביולי. אנשיו, מטעמי מידור כנראה, לא ידעו היכן נמצאים כל מאגרי המוקשים.[10] עם זאת, אנשי הגרילה – במיוחד זאפ"ו – עשו מאמצים ניכרים להכניס מוקשים רבים לתוך רודזיה, הגם שחלקם התעצלו כנראה והשליכו את המטען בדרך. למזלם של הרודזים, הם הצליחו לאתר את מאגר התחמושת העיקרי של זיפר"א בזמביה, והשמידו אותו במבצע 'מפץ גדול' (Big Bang) מ-1974. כמחצית המאגר נספרה לפני ההשמדה, והיא כללה מאה ארגזים של מוקשי נ"ט, עשרות ארגזים של מוקשי נ"א, וכמות חומרי נפץ שהוערכה בשלוש טונות.[11] השמדה זו החזירה, כמעט כפשוטו, את יכולתו של זאפ"ו שנים לאחור – שכן הוא נדרש לזמן ניכר כדי לצבור מחדש מלאי מוקשים ראוי לשמו.

ההתמודדות הרודזית עם המוקשים הדגימה כי אם נגרמת בעיה אסטרטגית כתוצאה מאמצעי טקטי שמפעיל האויב, ייתכן כי היא גם תיפתר, או לפחות עוקצה יוקהה, על ידי אמצעים טקטיים פשוטים.

כבר ב-1967 עשו הרודזים נסיונות ראשוניים בכלי-רכב מוגנים בפני מוקשים.[12] באותה תקופה, בהיעדר איום מוקשים ממשי, התקציב היה נחוץ יותר במקומות אחרים, והנסיונות לא הובילו לתוצאות משמעותיות. כאשר עם פתיחת המערכה הפך האיום ממשי יותר, החלו הרודזים בתהליך ללימוד והפקת לקחים. הם יצרוטופס מסודר לדיווח על תקריות מוקשים, שנועד לאסוף מידע שיועיל במיגון כלי-רכב, והקימו תת-ועדה מודיעינית לענייני לוחמת מוקשים, על מנת לנסות ולמצוא מענה.[13]

מכל מקום, הדבר דרש זמן. חיפושים אחר פתרון מהשכנים הפורטוגזיים במוזמביק לא הביא לתוצאות מספקות.[14]

מפני-המוקשים שהוצמדו לחזית כלי רכב והתפוצצו במגע עם מוקש, לא היו פרקטיים במיוחד במקרה בו היה מספר רב של מוקשים,[15] או במקרה בו היה המוקש בעיקול בכביש.[16]

תחילה מוגנו כלי רכב בשקי חול ותוספות גומי, פתרון בלתי מספק בעליל. כלי רכב אזרחיים לא מוגנו כלל, והם היו עתידים להוות את עיקר הנפגעים. עד 1974 נהרגו ברודזיה ממוקשים חמישים ושבעה אזרחים, מהם שלושים-וארבעה אפריקאים, מול 11 או 12 אנשי כוחות הבטחון[17]. בהמשך הפסיק הצבא הרודזי כמעט לגמרי להשתמש בכלי רכב מסוג לנד-רובר, שהיו רכב הסיור הסטנדרטי עד אז, והעדיף להשתמש במשאיות, מתוך הנחה כי ליושביהן סיכויים רבים יותר להישאר בחיים במקרה פיצוץ. רצפת המשאיות דופנה בשקי חול ולוחות פלדה, חגורות בטחון חוברו לכל המושבים, חורים נקדחו בגגות כדי לאפשר לפיצוץ להתפזר, דלתות סולקו, צמיגים מולאו מים כדי להנמיך את מרכז הכובד, למנוע התהפכות ולספוג חלק מאנרגיית הפיצוץ. נקבע כי כלי הרכב צריכים לנוע במהירות נמוכה, לרוב 20 מייל לשעה בערך, כדי שבמקרה פיצוץ לא יהיה נזק נוסף מתאונת דרכים. אנשי המשטרה, שהפטרולים שלהם היו קטנים מכדי להשתמש במשאיות, מיגנו את הלנדרוברים שלהם בשיטה דומה. כמו-כן, נעשו מאמצים לסלול אספלט במנחתים השונים ברחבי רודזיה, כדי לצמצם (אך לא למנוע, כפי שלימד הנסיון הפורטוגזי) את הסיכוי שמוקשים יונחו שם, וכן שימוש במחרשות כדי לפנות ממוקשים דרך בשדה, עבור טרקטורים וקומביינים אזרחיים.

אמצעים פשוטים אלו הצליחו להוריד את כמות הנפגעים הממוצעת.[18] כך, למשל, במקרה אחד ב-4 במרץ 1974, עלתה משאית משטרתית עם 14 איש בתוכה על מוקש נגד טנקים, שהתפוצץ מתחת לגלגל האחורי הימני. המשאית הייתה מצויידת בצמיגים ממולאי מים ובשכבת שקי חול כפולה, והנפגע היחיד היה מי שישב מעל לצמיג שהתפוצץ – שסבל מ "שריטה באף ואצבע נקועה (הוא לא לבש את נעלי הצבא שלו בגלל יבלות באצבעות וכתוצאה מכך ספג את הפציעה)". עם זאת, יעילות האמצעים הייתה מוגבלת – עד 1980 היו עתידים 45 איש להיהרג ו-270 להיפצע ב-162 מקרים שבהם עלה לנדרובר על מוקש; אולם במשאיות כמעט ולא היו הרוגים.[19] ההגנה הפסיבית נגד מוקשים סייעה בהתמודדות, אולם לא היה די בה.


הצעות להתמודדות מול איום המוקשים הרחיקו לעיתים לכת. כך הציע בתחילת 1974 אי-מי מחברי מועצת הבטחון ש"יש להכריח טרוריסטים [שנלכדו] לפנות דרכים ממוקשים על-ידי אילוצם לנהוג כלי רכב בדרכים אלו לפני התקדמות כלי רכב צבאיים או אזרחיים,[20] או ש"ניתן להשתמש בבקר למטרה זו" (מן הסתם פיצוץ מוקשים, לא נהיגה ברכב...) או "לעשות שימוש בכלי רכב קלים יותר באזורים רגישים".[21] לא ידוע על שימוש רודזי בהצעה הראשונה, שנדחתה על ידי הועדה ללחימת מוקשים כבלתי ישימה[22], השניה נדחתה על ידי מומחים מדרום אפריקה כבלתי מעשית, והשלישית הפכה בסופו של דבר לכלים הרודזיים לאיתור ופינוי מוקשים. עם זאת, כאשר הסלימה המלחמה היו שאילצו כפריים לשבת בכלי-הרכב הראשון בשיירה, מתוך אמונה כי יידעו על מוקש בדרכים, ואף סופר על קצין משטרה אחד שריתך כסא למכסה המנוע של הג'יפ שלו ואילץ אפריקאים לשבת עליו.[23]



זמן קצר לאחר פריצת המלחמה הפנו הרודזים את מבטם לדרום אפריקה, שם היו בפיתוח כלי רכב ייעודיים נגד מוקשים, דוגמת ה'גמל שלמה'.[24] זאת על מנת למצוא פתרון מקיף יותר משקי חול, וכן ללמוד מהנסיון הדרום-אפריקאי והרודזי על-מנת להיעזר בטקטיקות ובאמצעים טכניים להתמודדות אקטיבית – קרי, מניעת הפיצוץ וגילוי המוקש – ולא רק בצמצום הנזקים לרכב. נבדקו מגלי מוקשים, הוכשרו כלבים לגילוי מוקשים ואף הופעלו סילוני אויר (מקביל לשיטה הישראלית של 'דקר אויר') לסילוק הכיסוי של מוקשים. הפחתת הלחץ התבררה כבר בתחילה ככיוון מבטיח; כלי רכב חד-מושבי, ה-Amphicat, שחילק את משקלו על ששה צמיגי בלון, התברר כמסוגל לעבור על רוב המוקשים בלי ליצור לחץ מספיק להפעילם – אולם, עקב הגודל המצומצם, הכלי לא היה כשיר לשימוש מבצעי. עם זאת, כבר ב-1974 הוחלט כי כיוון זה מצדיק מחקר נוסף.[25] מחקר זה עתיד היה להתפתח ל'פוקי' (Pookie), כלי רכב שהרודזים הכניסו ב-1976 לשימוש נגד מוקשים, ונחשב לפריצת-דרך בתחום;[26] יורשיו, כמו יורשיהם של כלי הרכב הדרום-אפריקאים, מפנים מוקשים עד היום ברחבי העולם.

מכל מקום, בתקופה עד 1975 די היה באמצעים שהיו בידי הרודזים כדי להוריד מאוד את מספר הנפגעים, אם לא את מספר המוקשים. ב-1973 התפוצצו ברודזיה 16 מוקשים; ב-1974 – 154, כמעט פי עשרה; וב-1975 – 133 מוקשים.[27] למרות זאת, מספר ההרוגים ממוקשים ירד, והם הפסיקו להוות סכנה רצינית בדרכים – לפחות לאירופאים ולכוחות הבטחון. מספר ההרוגים ב-1975 ממוקשים בקרב אנשי כוחות הבטחון היה קטן יותר מהמספר ב-1973, למרות מספר תקריות מוקשים גדול למעלה מפי שמונה.[28] אחד מכלי הרכב הממוגנים המוקדמים ביותר, ה'ליאופרד', שנכנס לשירות ב-1974 ושימש במיוחד את אנשי משרד הפנים, עתיד היה עד סוף המלחמה להיות מעורב בשישים-ושבעה תקריות מוקשים. בכל אותן תקריות נהרג אדם אחד.[29]

הפתרונות הטקטיים איפשרו לרודזיה להמשיך ולתפקד, גם אם בצורה משובשת מעט, ולתושבים וחיילים להגיע ממקום למקום במהירות (בלא להתעכב, כמו הפורטוגזים, בסיורים רגליים איטיים לפני כל שיירה). כמות המוקשים עתידה הייתה לעלות מאוד לאחר 1976, אולם גם אז המוקשים הטרידו את הרודזים, אך לא שיתקו אותם. עם זאת, ככל שאמצעי המיגון הפשוטים (והמורכבים יותר) סייעו לצמצם את הנזק, הם לא טיפלו בבעיית ההגנה על האוכלוסיה האפריקאית. זו לא זכתה להגנה בפני המוקשים, ועתידה הייתה במשך כל המלחמה לספוג את חלק הארי של הנפגעים. לעיתים אף הצליחו אנשי הגרילה לשכנע את האפריקאים הכפריים כי כוחות הבטחון הרודזיים אחראים לפיצוץ מוקשים שמהם נפגעו אפריקאים.[30] ההתמודדות הרודזית לא פתרה את בעיית הגישה לאזורים האפריקאיים, לא סיפקה בטחון לאפריקאים – ובשלבים מאוחרים יותר במלחמה עתידה הייתה לגרום לכך שאנשי הגרילה יוכלו לנתק אזורים אפריקאים שלמים מאנשי משרד הפנים ושירותי השלטון.




[1]Wood, J.R.T., "Rhodesia: Roll of Honor", http://www.jrtwood.com/roll_of_honour.asp, accessed December 1, 2007
[2]OCC/62 (OCC/1/1), "Report on counter-measures to landmining in Rhodesia", 14 May 1974, RAA/2001/086/152
[3]"Explosive Growth", US Industry Today, Vol. 6#5, 2004 http://www.usitoday.com/article_pri...?Articleid=1404. הגם שבארט נוגע בדבר – הוא יו"ר חברה לכלי רכב ממוגנים בפני מוקשים – ציטוטו משקף נכונה את המצב.
[4]Lohman and McPearson, Rhodesia: Tactical Victory
[5]Sibanda, ZAPU, p.165
[6] ר' גם Cilliers, Counterinsurgency, pp. 10-11
[7]MI/34/2, Col. P.F. Miller, DMI to Army HQ, Air Force HQ, "New Tactics, New Weapons, New Materials", 30 April 1973; XYO 2499/20/11/13, Special Branch BSAP Security Report, "Land Mine Incidents: Mana Pools, 7th-10th December 1973", 11 December 1973, RAA/2001/086/054. בדיווח של מילר הוסיף מישהו בכתב-יד את הסוגריים "מוזמביק" אחרי הכותרת, אולם כפי הנראה ההתרחשויות אירעו לא רק שם.
[8]Col. A.H.G. Munro, Deputy Chairman JPS, "Query from Christopher Wain (BBC TV) on British-Made Mines", 1 September 1976, RAA/2001/086/151. המוקשים הראשונים שנתפסו ברודזיה, ב-1966, היו גם הם מתוצרת בריטית. G(ops)/1/37, "Mines", 10 October 1966, RAA/2001/086/250
[9]G(SD) 102/10, Mine Warfare Training Committee, "Mine Warfare Training Instruction #5: Terrorist Tactics", 1 November 1974, RAA/2001/086/054
[10]Minutes of Formation Commanders' Conference, 19 September 1974, RAA/2001/086/196
[11]Cole, The Elite, p. 75; Petter Bowyer, Winds of Destruction, pp. 239-240
[12]G(Ops)/1/37, G.A.D. Rawlins to Maj. L.A.S. Innocentes, Military Adviser, Consulate-General of Portugal,"Mines used by terrorists", 13 September 1966, G(Ops)/1/37, G.A.D. Rawlins to CoS, "Mine Warfare", 13 September 1966, all in RAA/2001/086/250; F.W. Mussell to G.A.D. Rawlins, "Landmines: Vehicle Protection", 23 November 1966; Memorandum and Test Sheets: "Field Trials: Protection of Personnel in Vehicles Against the Effects of Anti-Personnel/Tank Mines", 13 March 1967, RAA/2001/086/054; Mcgriff, Roy III, Mine Resistant Armor Protected Vehicles, Quantico: Marine Corps University, 2005, pp. 12-13
[13]G(SD)102/10,., "Mine Incidents", 12 January 1973; MI/34/2, "Mine Incident Report", 16 January 1973; ""Minutes of the Meeting of the Mine Warfare Intelligence Sub-Committee Held at Special Branch Headquarters on the 2nd February 1973", RAA/2001/086/054
[14] כבר ב-1966 מתחו הרודזים ביקורת על השיטות הפורטוגזיות: "מכשירי דיש ['מורג'] ומכבשים: מגושמים מאוד, איטיים ודי לא יעילים; גילוי על-ידי כלבים מאומנים. מצליח רק בצורה חלקית; שקי חול: נראה שזה הפתרון שלהם" G(Ops)/1/37, G.A.D. Rawlins to Maj. L.A.S. Innocentes, Military Adviser, Consulate-General of Portugal,"Mines used by terrorists", 13 September 1966, RAA/2001/086/250
[15]"Terrorist Mines", 19 January 1973; MI/34/2, J.E. Stevenson, DMI, to Army HQ, "Portuguese Mine Counter Measures", 13 February 1973
[16]Stiff, Taming the Landmine, p. 89
[17]Alex Vines, Still killing: landmines in Southern Africa, New York: Human Rights Watch, 1997. הוא מציין כמקור (תוך ציטוט שגוי של שמו) את ספרו של סטיף לעיל, אך מספרי העמודים מוטעים כנראה. ר' גם Wood, "Roll of Honor". מספרם המדוייק של הרוגי כוחות הבטחון תלוי בשאלה האם אחד מהם נהרג כבר כאשר עלה רכבו על מוקש או כאשר המטוס שפינה את נפגעי התקרית התרסק.
[18] אם כי התברר כי אותו אמצעי עלול להוביל לתוצאה הפוכה בכלים שונים; כך, מילוי צמיגים במים הוביל להפחתת עוצמת הפיצוץ במשאיות, אולם בג'יפי לנדרוברים, מילוי הצמיג במים רק החמיר את המצב (OCC/62 (OCC/1/1), "Report on counter-measures to landmining in Rhodesia", 14 May 1974, RAA/2001/086/152)
[19]Wood, "The Pookie", p. 20
[20] במידה מסויימת מזכיר אמצעי זה את מעשי הגרמנים במלחמת 1870, או הקרון שהפעילו הבריטים בארץ ישראל לפני רכבות בזמן המרד הערבי של 1936-1939, והושיבו בו נכבדים ערבים.
[21]OCC/62 (OCC/1/1), "Report on counter-measures to landmining in Rhodesia", 14 May 1974, RAA/2001/086/152
22] הן משיקולים תדמיתיים, הן כיוון שיקשה לאבטח את הרכב ולמנוע היעלמותו, הן כיוון שקשה למצוא טרוריסטים היודעים לנהוג, ואם יימצאו כאלה – הם עשויים לדעת את מקום המוקשים, לעקוף אותם ולגרום לרכב הבא אחריהם להתפוצץ.
[23]Godwin, Mukiwa, pp. 304-305
[24]MI/LIA/1/5/6, Directorate of Military Inteligence, Pretoria, to Military Intelligence Directorate, Salisbury, "Mine Exploding Vehicle", 15 March 1973, RAA/2001/086/054
[25]OCC/62 (OCC/1/1), "Report on counter-measures to landmining in Rhodesia", 14 May 1974, RAA/2001/086/152
[26] ר' Wood, "The Pookie"
[27]MWC/1 Annex B., "Mine Warfare Statistics: Rhodesia", 3 August 1976, RAA/2001/086/062
[28] ר' למשל ברשימה החלקית אצל Wood, Roll of Honour
[29]Wood, "The Pookie"
[30]Memorandum, GSO1 to Chairman JPS, "Communiques", 4th August 1976, RAA/2001/086/151

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

כאשר הסלימה המלחמה היו שאילצו כפריים לשבת בכלי-הרכב הראשון בשיירה, מתוך אמונה כי יידעו על מוקש בדרכים, ואף סופר על קצין משטרה אחד שריתך כסא למכסה המנוע של הג'יפ שלו ואילץ אפריקאים לשבת עליו.

כניראה שזו שיטה בריטת מקובלת בקולוניות- ראיתי בספר לימוד תמונה מימי המרד הערבי הגדול, של ערבים שהוכרחו לשבת בקרונית שחוברה לפני הקטר, כדי להרתיע מפני מיקוש מסילות הברזל.

אמנם באיחור אופנתי, אבל הנה תמונות של פתיחת ציר כזו:

מתוך ויקיפדיה בני ערובה ערבים פותחים ציר במסילת ברזל בארץ בתקופת המרד הערבי:


עוד אחת, מאוסף ספריית הקונגרס האמריקאי. התמונה בלינק מפאת גודלה וגם כי הנושא אינו בדיוק לב השרשור.

באתר הזה יש מספר תמונות מעניינות וכן רשימה של חללי היחידה במלחמות רודזיה עד 1980 כמו כן פרסומון קטן שיצא ב 1971 לציון עשור להקמת ה SAS הרודזי (שמקורו בבית הספר לצניחה שלהם). שימו לב לכלי הרכב.

http://www.therhodesiansas.com/

http://www.therhodesiansas.com/imag...Anniversary.pdf

התמונה של הג'פסים עם הסמל של הסאס נראית כמו של היחידה הבריטית באירופה במלחה"ע שניה ולא באפריקה

The Rhodesian African Rifles - The Growth and Adaptation of a Multicultural Regiment through the Rhodesian Bush War, 1965-1980

Michael P. Stewart, Major, US Army Command and General Staff College, Fort Leavenworth, Kansas

http://usacac.army.mil/cac2/cgsc/ca...ricanRifles.pdf

מחקר מעניין שכתב חניך פו"ם של צבא היבשה האמריקני על ה RAR, שהיה גדוד בט"ש בצבא רודזיה שרוב החיילים בו היו שחורים והקצינים לבנים ולימים צמח לאגד שלם בן 3 גדודים, שפעלו עצמאית על בסיס טריטוריאלי ולא במסגרת חטיבה מסודרת.

שימו לב אחד הקרבות הקשים במלחמת האזרחים ברודזיה התרחש דווקא... מספר חודשים אחרי סיומה! כאמור במרץ 1980 נבחר מוגבה (ראש ה ZANU, שה ZANLA כזכור הייתה הזרוע הצבאית שלה) בבחירות דמוקרטיות והקים מאין "ממשלת אחדות לאומית" עם המפלגות של איאן סמית' (ראש ממשלת המיעוט הלבן) וג'ושע נקומו (ראש ה ZAPU, מבני שבט הנדבלה, שה ZIPRA כזכור הייתה הזרוע הצבאית שלה). באפריל 1980 העניקה בריטניה עצמאות לרודזיה, שהפכה בין לילה לזימבבווה. מוגבה שאף חיש מהר לדיקטטורה של מפלגה אחת ובעקבות זאת החלו שוב חיכוכים בין שני תנועות המרי השחורות (שנלחמו בינהן עוד במהלך מלחמת האזרחים, לא פחות מאשר נלחמו בשלטון הלבן) שגברו מאד בינואר 1981 עם פיטוריו של נקומו ממשלת האיחוד ואף גלשו בפברואר לקרבות עקובים מדם סביב העיירות אנטומבנה ובולוויו. ZIPRA ריכזו בעיירות עוצבה ובה 6000 לוחמים בוגרי מלחמת האזרחים (והכשרה קובנית) מצוידים בטנקים ונגמ"שים ומוגבה חשש שפניהם להפיכה צבאית נגדו ועל כן שילח בהם גם את אנשיו וגם את צבא זימבבווה החדש ובכלל זאת רגלים ומטוסים. בסופו של דבר נהרגו כ 400 לוחמים של ZIPRA, מרבית הציוד הכבד הושמד וצבאם התפרק בהדרגה בגלל עריקות. שנה לאחר מכן מוגבה סגר סופית את החשבון עם שבט הנדבלה הסורר כאשר שיסה בהם חטיבה (שבדיוק סיימה הכשרה על ידי צפון קוריאנים) וטבח בהם בין 3K-30K (תלוי במקור).

אנקדוטות מעניינות:

1. ה RAR מעולם לא התקשה לגייס מועמדים, אפילו בשלבי האחרונים של המלחמה
2. גיוס מסיבי של שחורים החל מאוחר מדי וגדודים 2+3 של ה RAR רק ב 1975 וב 1979 בהתאמה והשפעתם על מהלך הלחימה היה מוגבל יחסית בהשוואה למצב בו היו מוקמים עוד בראשית שנות ה-70.
3. כנ"ל הסמכת קצינים שחורים - החלה רק ב 1976
4. כנראה בזכות זה שלשת הגדודים של ה RAR המשיכו להתקיים גם בצבא זימבבוואה (ולמעשה עד היום) בעוד ש ה RLI, SAS וסילוס פורקו אחרי העברת השלטון למוגבה.
5. מבצע Murex בנובמבר 1979 - הפשיטה האחרונה של צבא רודזיה אל תוך מדינה שכנה. במקרה זה נשלחה פלוגה מתוגברת לפשוט על מחנה של ה ZIPRA בטנזניה, כאשר חלק נכבד מחה"א הרודזי (7 הנטרים, 3 קנברות, 4 צסנות 337) נקרא לסייע במשימה. הפשיטה, שנערכה במקביל לדיוני בית לנקסטר (לסיום שלטון המיעוט הלבן ברודזיה) הסתיימה בינואר 1980, עם הגעתו של לורד סומס, המושל הבריטי האחרון של רודזיה וההכנות לקראת הבחירות הדמוקרטיות הראשונות.

על ה RAR ככוח התקפי

The RAR only participated in few external operations-notably, Op Mardon and Op Murex later in the war. The great strength of black soldiers in the RAR was in their superior bushcraft and ability to observe and interact with the local population. ComOps tended to employ the RAR inside Rhodesia rather than on the larger raids into Zambia and Mozambique that became defining roles of the RLI and SAS. RAR soldiers, while quite capable of these types of strikes, tended to be less aggressive and more thorough in
executing their missions. Their ability to observe and communicate with the population inside Rhodesia was crucial to internal operations.

על מבצע "מרדון" בקיץ 1976

In the face of evidence, however, Rhodesia could hardly sit and wait for large groups of insurgents gathering across the borders to enter the country and overwhelm security forces there. In one case, Selous Scouts conducted a reconnaissance between 27 May and 4 June 1976, identifying a large ZANLA-FPLM camp on the Mudzi River, about 30 kilometers inside Mozambique. True to Mao’s teaching that “you cannot win at the
conference table what you have not won on the battlefield,” Mugabe was preparing a massive attack by ZANLA into Rhodesia to coincide with the Geneva Conference, planned for October 1976. According to reports, approximately 2,000 insurgents were operating inside Rhodesia by the end of October, with another 8,000 ready to enter from Mozambique. As one officer described the situation, if Rhodesia allowed the buildup to continue unabated in Mozambique, they would find their current problems to be
“the thin end of a very thick and ugly wedge to come.” In response to the intelligence gathered, and to weaken Mugabe’s position going into the Geneva Conference, RSF planned Operation Mardon, a set of preemptive attacks to destroy the Mudzi Camp and others, disrupting the logistical support and infiltration routes into northeastern Rhodesia. Shutting down these bases and routes would also force ZANLA to infiltrate further south along the Mozambique border, where terrain favored Rhodesian detection and fireforce operations. In August 1976, the Selous Scouts had conducted a major attack near this area, killing over 1,000 insurgents in a major ZANLA base at Nyadzonya.

על מבצע "הלנד"

Operation Eland, a flying column of Selous Scouts, with 14 vehicles and 84 troops, armed with vehicle mounted 20mm cannons (taken from scrapped Vampire fighters), twin MAG machine guns, 12.7mm anti-aircraft guns, twin .30 caliber Browning machine guns, and 81mm mortars drove 30 km into Mozambique to a ZANLA training base on the Nyadzonya River known to contain over 5,000 insurgents. The Scouts arrived on the camp wearing FRELIMO uniforms just after ZANLA’s morning parade-as planned-and opened fire, killing between 1,000 and 1,300 insurgents before driving back across the border to Rhodesia. Captured documents and insurgents from the raid clearly indicated the purpose and intent of this camp as a training facility for ZANLA, but ZANU and FRELIMO, as was to be the standard, insisted that Rhodesians were murdering civilians in refugee camps.

על מייג'ור דניסון, שכיר חרב בריטי ומפקד אגדי בשורות ה RAR

Major Dennison rose to be a legend within the Rhodesian Army. Born in Bradford, England, he served in the British Army in several regiments, including 22 SAS in Borneo. He was seconded to the Malaysian Rangers from 1965-68, to the Malawi Rifles from 1969-71 and retired from the British Army in 1975 to accept a three year commission with the Rhodesian Army. Enroute to Rhodesia, Dennison stumbled across a mercenary ring forming up to attack Rhodesia from Zambia. When he notified the Director of Military Intelligence, Lt. Col. Peter Hosking (later the CO, 2RAR), Hosking agreed he should join the group and act as an informant. During a party for the mercenary group on the eve of their departure for Lusaka, the group drew too much attention to itself and lost its sponsor. The group dispersed, and on 1 October 1975, Dennison joined 2RAR to command A Company. He was a no-nonsense leader and an outstanding Fireforce commander, “who inspired his men by example, professionalism and dedication to defending the hard-pressed people of all race groups in Rhodesia.” Andre Dennison was killed on 3 June 1979 by friendly fire

על מצבו של המיעוט הלבן ברודזיה אחרי הנתק מדרא"פ ועצמאות מוזמביק

Perhaps the greater impact of the Kissinger talks and the Geneva Conference was the revelation of a rift between the South African and Rhodesian governments. This was a new development, and its impact on white Rhodesia, when combined with the prospects of more war, increased national service, and tougher economic times ahead, was devastating. At the end of 1976, the number of whites leaving Rhodesia was greater the number of whites entering the country. The ‘white flight’ had begun, due in large part to the perception that Rhodesia was friendless and hopeless. This dramatic change in attitude among white Rhodesians would also affect the war in the coming years. Ian Smith observed that the doubts among the white Rhodesian community “were not about the British, Americans, Europeans or the communist-inspired Commonwealth, whom we had known all along we could not trust. Instead, they were about the South Africans, whom we had believed would stand together with us.”

The Portuguese withdrawal and the subsequent takeover of Mozambique by FRELIMO was a strategic disaster for Rhodesia. Portugal was a crucial ally to the Rhodesian government. They offered military cooperation, trade and access to ports on the Indian Ocean. Despite their tactical ineptitude and relatively poor military attributes, the Portuguese had been fighting a counterinsurgency much longer than their Rhodesian counterparts, and the Rhodesians learned much about what to do (and what not to do) from their Portuguese allies and neighbors. In fact, the Portuguese contribution to
joint military discussions were crucial in developing the early Rhodesian responses to nationalist insurgent operations. PVs and pseudo operations were both patterned after Portuguese examples (the former, unfortunately, was patterned more closely than it should have been). The formation of Grey’s Scouts, a mounted infantry unit, as an effective counterinsurgency force was also a Rhodesian idea with Portuguese precedent. Without Portuguese Mozambique, Rhodesia only had South Africa to turn to for assistance, and that put the Rhodesian government at the mercy of its southern neighbor, under tremendous pressure of its own. As the new government of Mozambique, FRELIMO-already allied with ZANLA by tribal ties and as a fellow nationalist group-subsequently offered its direct assistance, bases and safe haven throughout Mozambique. FRELIMO ceased all assistance to the Rhodesian government, enforced
the UN Embargo, and closed its ports to Rhodesian cargo. With FRELIMO assistance (and without Portuguese Army interference) ZANLA had unrestricted access to Mozambique and another 1,100 kilometers of border along which to stage incursions and strikes. The Rhodesian Army and the RAR would soon have an unsolvable problem on their eastern frontier it would later prove no longer possible to militarily contain the growing insurgency.



The loss of Portuguese influence in Mozambique would have profound effects on the RAR, as the increased tempo of the war stretched its companies more thinly across a wider area of the country. The numbers of insurgents encountered by fireforce operations would quickly increase from dozens to hundreds, while the RLI and SAS strikes targeted thousands of insurgents in external raids.

הקמת הסילוס סקאוטס

By 1973, the Rhodesian Army realized that it had a real problem gathering actionable military intelligence on insurgent locations and activities. Until Operation Hurricane, counterinsurgency operations relied on intelligence primarily gathered by BSAP and Special Branch from willing locals. Due to the insurgents’ shift to a Maoist strategy of coercion and intimidation of local populations, intelligence sources dried up almost
completely in 1971, and something had to be done to get RSF back into action. The Rhodesians studied two very effective examples to accomplish this: the British experience against Mau-Mau guerrillas in Kenya, and the Portuguese example of the fleches,a unit made up of local tribesmen and turned insurgents used to great effect in Angola and Mozambique. Patterned after these examples, small groups of Rhodesian soldiers, with turned ZIPRA and ZANLA insurgents integrated into their organization,
formed into gangs that imitated insurgent tactics to discover the support network and track movements of real insurgent groups. These experiments resulted in tremendous success, and the army formed a regiment to further develop and implement these “pseudo” operations in Rhodesian strategy. The regiment was called the Selous Scouts, named after the renowned Rhodesian hunter, Frederick Courtney Selous.


לגבי חיל האויר הרודזי

מדוע המשיכו להשתמש בדקוטות?

The DC-3 Dakota, called the “Paradak,” could deliver up to 20 paratroops at a time. The Rhodesian use of paratroops in Fireforce was born of necessity, due to a shortage of helicopters: one Paradak delivered the same number of troops as five Alouette helicopters, and increasing numbers of Fireforce callouts against larger groups of insurgents called for airborne insertion in addition to heliborne insertion just to get enough forces on the ground to handle the situation. There were lessons yet to be learned in employment of fireforce, and the weapons and tactics would continue to evolve for the rest of the war-notably with the addition of 20mm Matra cannons to the Alouette gunships (called K-Cars) in June 1974, and the use of DC-3 Dakotas to drop paratroops in 1977 (until 1977 only the SAS were parachute qualified). The concept began with four or five sticks of troopers deploying by helicopter with additional sticks arriving via ground convoy (called the “land tail&#8221, and would eventually evolve into large packages of hundreds of soldiers employed in “jumbo” fireforces conducting external raids into Zambia and Mozambique. The size of the Fireforce was determined by the size of the enemy and the situation on the ground.

ויתר המטוסים

A Lynx was a Cessna 337, armed with .30 caliber cannons and rockets. Lynxes were crucial enablers for Fireforce action, able to move in, stay low over a target area for a long period of time and provide immediate, accurate airstrikes when required, as well as guide in attacks from other strike aircraft. The RhAF was able to employ an aging and tiny fleet of ground attack aircraft with tremendous effect on the battlefield. These included Hawker-Hunter FGA9 ground attack fighters, Vampire FB52 fighters, English Electric Canberra B2 light bombers, Provost trainers (adapted to carry .303 machine guns and napalm bombs). Sales of aircraft, engines and repair parts were the first round
of sanctions imposed on Rhodesia by the United Nations after UDI, and so the fact that these aircraft continued flying throughout the war is a testament to the ingenuity and resourcefulness of the Rhodesian Air Force “blue jobs.”

ועוד על מסוקים

Until 1973, RAF use of helicopters as gunships was largely experimental, and RhAF command continued insisted on using helicopters in a support, rather than combat role. This position would later be reversed at the army’s insistence, RhAF Alouette helicopters equipped with MAGs, twin .303 Browning machine guns with reflexive sights, and by July 1974 with French Matra MG151 20mm cannons, were employed as “K-Cars” in fireforce operations with great effect.

http://www.rhodesia.nl/illliferhod78.pdf



איזה מטוס קובני מעריכים הטייסים הרודזים במיוחד?

ה RLI הגדוד הראשון והותיק בצבא רודזיה נבנה על טהרת התושבים הלבנים, בניגוד ל RAR המאוחר יותר שהיה גדוד מעורב ולימים אף כלל מש"קים וקצינים אפריקנים כפי שניתן לראות לעיל. הבטאון הנ"ל הוא פרידה מהגדוד המפואר הזה, שלחם ברציפות במשך כמעט 20 שנה עד לפירוק בקיץ 1980 בעקבות סוף המלחמה ועליית השחורים לשלטון. ניתן למצוא כאן ראיונות עם מפקדי הגדוד והרס"גים בעבר, היסטוריה של כל הפלוגות והמחלקות ועוד. שימו לב לרשימת חללי הגדוד - ניתן לראות בקלות את הגידול הדרמטי במספר ההרוגים בתקריות ובמארבים אחרי עצמאות מוזמביק והפיכתה לבסיס מרקסיסטי לתנועות ההתנגדות השחורות. שימו לב גם למיעוט המוזר של קצינים בקרב הרוגי הגדוד (6 בלבד על פני 11 שנים, רובם מ"מים זוטרים) לעומת ריבוי זוכי הצל"שים מקרב הקצינים - בהחלט דבר מעניין כאשר מדובר בגדוד חי"ר בט"ש.

http://www.rhodesia.nl/Cheetah%20RL...r%20Oct1980.pdf

ריבוי מעשי הטרור הרצחניים של תנועות ההתנגדות השחורות ב 5 השנים האחרונות לקיומה של רודזיה הביא ככל הנראה ל "פריחה" בשוק הנשק להגנה עצמית בין היתר האקזמפלרים הבאים. רודזיה הייתה (ועודנה) ארץ פוריה ובה אינספור חוות חקלאיות הפזורות על פני שטחים עצומים וכמובן שלא ניתן היה להגן על כולן יומם ולילה בחיילים ושוטרים. על כן, כמו במערב הפרוע, נדרשו חוואי רודזיה להגן על משפחותיהם בנשק אישי מסוגים שונים. רבים צלחו בכך אך מאות אחרים נכשלו ונפלו קורבן לתנועות ההתנגדות השחורות, שבדומה לבני דודנו, לא פסחו על איש (כולל קשישים, נשים, טף ושחורים ידידי הלבנים) במסעות הרצח שלהם שכללו שימוש בנק"ל, משטות ובהמשך מרגמות ומארבי RPGים ומוקשים לאורך אלפי ק"מ של דרכים מבודדות. מעבר למעשי הרצח מבעיתים (שמטרתם לזרוע דמורליזציה בקרב המיעוט הלבן) השחורים נקטו במדיניות של "אדמה חרוכה" ובכלל זאת שריפת מבנים, השמדת יבולים, הרעלת מקורות מים וחיסול בעלי החיים. המלחמה על החוות גבתה את חייהם של אלפי בני אדם משני הצדדים ונמשכה עוד שנים ארוכות אחרי החלפת השלטון, במסגרת מעשי הנקם של השחורים במי מהלבנים שהעז להישאר במדינה.

THE FARMER AT WAR
http://www.rhodesia.nl/farmeratwar.html

Long Range Reconaissance Patrol. ברגע שיש לך מישהו עם עיניים על הקרקע, ניתן להטיס / להסיק / להסיע כוחות סדירים בסד"כ גדול ולפשוט על גרילה ולהפתיע אותו...

לא תפעיל סיור - לא תדע מה לפניך.
לא תדע מה לפניך - תחטוף מכל הכיוונים
אם תחטוף מכל הכיוונים - תיאלץ לנהל קרב חילוץ וההתקדמות תיעצר.
אז לא כדאי להפעיל סיור?
יוכנס פרק "הפעלת מערך האיסוף" בקורס מג"דים ומח"טים מיד ולאלתר (פברואר 2008)

http://www.militaryphotos.net/forum...otographs/page1

RPD מקוצר עם ידית הסתערות, למיטב זכרוני יגיל כתב פעם שהקיצור בוצע ע"י התקנת מכלול הפוך או משהו כזה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אותו מקור

מה מקור השרטוטים?

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

http://www.dtic.mil/dtic/tr/fulltext/u2/a238998.pdf

DINGO FIRESTORM: The Greatest Battle of the Rhodesian Bush War
http://www.amazon.com/DINGO-FIRESTO.../dp/1909384127/

THREE SIPS OF GIN: Dominating the Battlespace with Rhodesia's famed Selous Scouts
http://www.amazon.com/THREE-SIPS-GI.../dp/1909384291/

SHADOWS OF A FORGOTTEN PAST: To the Edge with the Rhodesian SAS and Selous Scouts
http://www.amazon.com/SHADOWS-OF-FO.../ref=pd_sim_b_9







ספרים ישנים יותר

The Rhodesian War: A Military History
http://www.amazon.com/The-Rhodesian.../dp/1848845227/

The Bush War In Rhodesia: The Extraordinary Combat Memoir of a Rhodesian Reconnaissance Specialist
http://www.amazon.com/The-Bush-Rhod.../dp/1581606141/

OPERATION DINGO: Rhodesian Raid on Chimoio and Tembue' 1977
http://www.amazon.com/OPERATION-DIN.../ref=pd_sim_b_8

ZAMBEZI VALLEY INSURGENCY: Early Rhodesian Bush War Operations
http://www.amazon.com/ZAMBEZI-VALLE.../dp/1907677623/

Modern African Wars (1) 1965-80 : Rhodesia
http://www.amazon.com/Modern-Africa.../dp/0850457289/

Fireforce: One Man's War in the Rhodesian Light Infantry
http://www.amazon.com/Fireforce-Man.../dp/0958489092/

SELOUS SCOUTS: Rhodesian Counter-Insurgency Specialists
http://www.amazon.com/gp/product/1907677380/

Counter-Strike from the Sky, Second Edition: The Rhodesian All-Arms Fireforce in the War in the Bush 1974-1980
http://www.amazon.com/Counter-Strik...ref=pd_sim_b_35

Pamwe Chete: The Legend of the Selous Scouts
http://www.amazon.co.uk/Pamwe-Chete.../dp/191987433X/

The Rhodesia Regiment: From Boer War to Bush War, 1899-1980
http://www.amazon.co.uk/The-Rhodesi...=pd_sim_sbs_b_3

THE ELITE Story of the Rhodesian S.A.S
http://www.memoriesofrhodesia.com/p...ks/E/elite.html
















Viscount Down - סיפור הפלת שני מטוסי הויסקאונט האזרחיים בטזק"א
http://hotextract.com/7306/book-rev...tor-keith-nell/

תמונה של ויסקאונט נוסף שחטף טיל אך שרד וכן שרידי אחד המטוסים שהופלו

מאפאי הייתה (ועודנה) עיירת ספר שכוחת אל במחוז גזה (GAZA) שבדרום מערב מוזמביק, בסמוך למשולש הגבולות עם רודזיה דאז ודרא"פ ובסמוך לנהר הלימפופו העצום הזורם דרך המחוז אל האוקיינוס ההודי. מאפאי הייתה גם צומת חשובה על אם הדרך המובילה ממשולש הגבולות מזרחה אל תוככי מוזמביק וככזו הפכה אחרי קבלת העצמאות ב 1975 לבסיס חשוב לפעילות גרילה הן של תנועת ZANLA (שלחמה כנגד רודזיה) והן של תנועת FRELIMO המארחת, שנאבקה הן נגד RENAMO (ארגון מוזמביקי אנטי קומניסטי, בגיבוי רודזי ודרא"פ, במסגרת מלחמת האזרחים שהתחוללה במוזמביק בין 1977-1992) והן כנגד הרודזים עצמם. אלו מיהרו לסמן את מאפאי ולמעשה את כל מחוז גזה כיעד לפשיטות עונשין כנגד המארחים והמתארחים כאחד והחלו לפקוד את המקום כבר באמצע 1976.

חלפו 3 שנים ובקיץ 1979 המצב הביטחוני באזור כבר היה חמור, כאשר הארגונים המרקסיסטים עושים בדרום מזרח רודזיה כבשלהם. בתגובה החליטו הרודזים לצאת למבצע יוריק (URIC) פעילות עומק התקפית רחבת היקף כנגד מעוזי המוזמביקים וה ZANLA ברחבי חבל גזה. לשם כך קובצו כמה מאות לוחמי מה RLI וה SAS ולצידם רוב חיל האוויר הרודזי במה שהיה לאחד המבצעים ההתקפיים חוצי הגבול הגדולים של המלחמה כולה. מאחר ולא היה די במשאביו המוגבלים של ח"א הרודזי כדי לנייד כמות כה גדולה של לוחמים למרחקים גדולים בזמן קצר לא שכן לסייע להם לאחר מכן מהאוויר, התגייס ח"א של דרא"פ להשלים את הנותר ותרם בין היתר מסוקי אלואט, פומה וסופר פרלון, מפציצי קנברה ומטוסי דקוטה על צוותם, כאשר סימני ח"א של דרא"פ הוסרו מרוב כלי טיס שהיו אמורים לפעול מבסיסי הפעלה הקדמיים בתוך מוזמביק עצמה. סד"כ המבצע הקרקעי: פלוגת SAS, פלוגת קומנדו דרא"פ, 2 פלוגות חיר"ם מה RLI ועוד מחלקת חבלה. סד"כ המבצע האווירי: 8 מטוסי האנטר, 6 מפציצי קנברה, 12 מטוסי דקוטה (מקצתם מפקדות מוטסות), 6 מטוסי לינקס, 6 בל 205, 12 פומות, 10 מסוקי אלואט 3 ו 2 מסוקי סופר פרלון.

מטרות המבצע שהיה מיועד להמשך בין ה 1 ל 7 לספטמבר 1979, היו להסב אבדות כבדות ככל האפשר בנפש ובציוד לכוחות המרקסיסטים, להשמיד מהאוויר או בחבלה קרקעית 40 יעדים שונים ברחבי המחוז (ובהם תשתיות תחבורה כגון גשרים, תעלות מים, מסילות ברזל ומיקוש דרכים) וכן לכתר, להרעיב, לכבוש ולזרוע הרס טוטלי בעיירה מאפאי עצמה. כל אלו היו אמורים גם להרתיע את המוזמביקים מלהמשיך ולהתערב במלחמה לא להם ומלסייע ל ZANLA. הימים הראשונים התאפיינו במזג אוויר בעייתי במהלכם הוסקו הכוחות לשדה נחיתה קדמי כ 160 ק"מ בעומק מוזמביק, והחלק ההתקפי יצא לדרך ב 5 לספטמבר 1979 כאשר כוחות בסדר גודל צוותי או מחלקתי פושטים על יעדים שונים בעומק מחוז גזה (אין מה להתרגש יותר מדי מהקילומטרז', מדובר בכל זאת בחבל ארץ שלבדו גדול כמעט פי 4 ממדינת ישראל...). כמו כן החל ריכוך אווירי כבד במטוסי האנטר, קנברה ואחרים על יעדים שונים, ובכלל זאת תחנת מכ"ם (ככל הנראה קובני) במאפאי שסיכנה את המבצע כולו. הכוחות השונים פעלו כמתוכנן והשמידו את רוב המטרות שהוקצו להם ברחבי המחוז הסורר, תוך הסבת אבדות כבדות למגינים המרקסיסטים (בעיקר מהאוויר).

עם זאת לא הכל הלך כמתוכנן. הרודזים איבדו 2 מסוקים - ב 5 לספטמבר הופל מסוק בל 205 שהיה בדרכו לחלץ לוחם SAS פצוע ברקטת RPG בסמוך לעיירה ברגאם במורד נהר הלימפופו, הטייס נפצע קשה והמכונאי המוטס נהרג. למחרת הופל בדרך דומה מסוק פומה ועליו 3 אנשי צוות דרא"פים ו 14 חיילים רודזים שהיו בדרכם למשימת חבלה. כל הנוסעים ניספו בהתרסקות וגופותיהם החרוכות נותרו באתר, תוך ניסיון כושל להשמיד מהאוויר את שרידי המסוק ולטשטש בכך את זהותו (ואת מעורבתם של הדרא"פנים במבצע). 30 שנים לאחר המבצע חזרו למקום האירוע מספר וטרנים רודזים והקימו מצבה על קבר האחים וגל עד צנוע לזכרם. מעבר לצמד מסוקים שהופלו, ספגו מסוקים רבים אחרים נזק מאש קרקעית אינטנסיבית במהלך המבצע.

גם כיבוש מאפאי עצמה לא צלח. הכוחות המרקסיסטים לחמו מעמדות מבוצרות היטב שהוכנו מבעוד מועד, נהנו מיתרון מספרי ניכר (היו להם כ 8500 חייל במחוז כולו מתוכם כרבע במאפאי), מנשק מסייע כבד (ובכלל זאת טנקים, ארטילריה קנית ורקטית, נשק נ"מ מגוון), ומייעוץ אירופאי וקובני בעוד שהכוחות התוקפים היו בסופו של דבר לא יותר מחי"ר קל, שפעל ללא נשק מסייע כבד, ארטילריה או שריון ועל כן היו תלויים לחלוטין בסיוע אווירי וכזה לא היה די כדי לעקור את המגינים מעמדותיהם. עקב האבדות הכבדות יחסית והלא מתוכננות (מדובר היה בשיא הרוגים לצבא רודזיה ביום אחד לאורך המלחמה כולה 1965-1980), מזג האוויר הבעייתי והרגשת המיצוי הכללי בקרב הפיקוד הרודזי הבכיר הוחלט להפסיק את המבצע בטרם עת ולהסיג את כל הכוחות בחזרה מעבר לגבול. תקיפות אוויריות שתוכננו ל 7 לספטמבר בוטלו עקב מזג האוויר הקשה ומאחר ושיחות השלום בבית לנקסטר לסיום המלחמה ברודזיה היו אמורות להיפתח בבריטניה ב 10 לספטמבר הוחלט לסיים סופית את המבצע הגם שלא כל יעדיו הושגו.

פומה 164 בימים טובים יותר


זנב הפומה הדרא"פ מקשט עד עצם היום הזה כיכר תנועה מאולתר ומאובק בעיירה מאפאי


The Search for Puma 164: Operation Uric and the Assault on Mapai
http://www.amazon.com/Search-Puma-1...t/dp/1920143572



מפת מבצע יוריק ברחבי מחוז גזה בדרום מערב מוזמביק



מקורות נוספים
http://en.wikipedia.org/wiki/Operation_Uric
http://www.rhodesianforces.org/OperationUric.htm
http://www.therli.com/HIS_WE_Puma_Mapai.asp
http://www.tekkieraces.co.za/spring...164_tribute.pdf
ומקורות אחרים שהוזכרו לעיל באשכול

אביו של דני עמוס שוער עירוני קריית שמונה בכדורגל היה לוחם ב - SAS הרודזי

NZSAS

ואם כבר ציינת את זה' אז אבא גם לנתן עמוס, פרופ בנבחרת ישראל ברוגבי.

ב 1977 הגבירו הסובייטים את משלוחי הנשק המתקדם לתנועות הגרילה שלחמו ברודזיה ובכלל זאת טילי כתף מהם שוגרו כ 20 כלפי כלי טיס של ח"א הרודזי ואפילו רשמו כמה פגיעות במספר דקוטות, הגם שלא הפילו אותן. שנה עברה ובסטפמבר 1978 ובמרץ 1979 בהתאמה הופלו צמד מטוסי ויסקאונט אזרחיים בטילי כתף בסמוך לעיירת הנופש קריבה שעל גבול רודזיה-זמביה, כאשר חוליות השיגור הגיעו משורות ה ZIPRA - הזרוע הצבאית של תנועת ה ZAPU של ג'ושעה נקומו. יותר מ 100 אזרחים רודזים נהרגו באירועים כולל נשים וילדים ששרדו את ההתרסקות הראשונה ונרצחו על הקרקע על ידי אנשיו של נקומו (הגם שלא קיבל אחריות על המעשה הברברי הנ"ל). הציבור הרודזי הלבן געש וזעם על חוסר האונים וקטל האזרחים ובתגובה יצא צבא רודזיה בסדרת של פעולות נקם על יעדי ZANU בזמביה (שמסורתית נתנה חסות לנקומו ואנשיו, בעוד שמתחרהו מוגבה נתמך על ידי מוזמביק) מבלי לברור יתר על המידה את המטרות והקורבנות. הרודזים אף הכריזו על פרס של 100K ראנד למי שיביא למותו או תפיסתו של נקומו אך ללא הועיל. קיצר הויסקאונטים כמקבילה של 9/11 ונקומו כמקבילה האפריקנית של בן-לאדן.

נקומו אגב נקט באסט' גרילה שונה ממוגבה - הוא מיעט (יחסית) לשגר את כוחותיו לפעולות עומק גדולות ברודזיה אלא החזיק אותם בזמביה, אימן (כולל מדריכים ויועצים סובייטים) וצייד אותם מתוך כוונה לבצע באפריל-מאי 1979 פלישת בליצקריג קונבציונלית רחבת היקף אל תוך רודזיה. תחילה היו אמורים כוחותיו לתפוס את ערי הגבול קאריבה, וואנקי וויקטוריה פולס ולאחר מכן לשעוט במספר צירים אל עבר הבירה סלסבורי ולגרום בכך להתמוטטות השלטון הלבן (ולא פחות חשוב - להקדים את מתחרהו מוגבה, שרקם תוכניות דומות). לרודזים היה מודיעין טוב והם ידעו על תכנוניו של נקומו ועל כן הצורך לפגוע בו היה כפול - הן כנקמה על הפלת המטוסים וקטל האזרחים והן מתוך רצון לשבש את הפלישה הקונבציונלית, שספק רב אם צבא רודזיה דל הכוחות היה מסוגל להתמודד איתה. במרץ 1979, חודש אחרי הפלת המטוס השני, הניחו הסילוס סקאוטס מארב קלימגורים על אם הדרך בין בוצוואנה, ששימשה כמקלט ידוע לאנשי הגרילה, ובין זמביה והעלו בחכתם פרס יקר ערך - אליוט סיבנדה - קצין מודיעין בכיר ב ZIPRA. הנ"ל מסר פרטים רבים על הרגלי הנהגת ה ZAPU/ZIPRA, מקומות המסתור שלהם ותכנוני המלחמה שלהם והפך את הפעולה לאפשרית ודחופה כאחד.

כך יצא אל הדרך באפריל 1979 מבצע "בסטיל" התכנית השאפתנית של הרודזים לערוף את הנהגת ה ZAPU במקום מושבה בלוסקה בירת זמביה. המבצע הצריך תכנון קפדני וביצוע מהיר ונקי, זאת מאחר ובסמוך למפקדת ה ZAPU היו בסיסים של צבא זמביה, המשמר הנשיאותי של זמביה, תחנות משטרה מקומיות ועוד. המשימה הוטלה כמובן על ה SAS הרודזי והתכנון הוטל על שני קצינים מוערכים ונועזים - רס"ן דייב דודסון וסרן מרטין פירס. הכוח הרודזי שמנה 42 לוחמים ינוע מבסיסו ב 7 לנדרובר סייברים, יעלה על מעבורת שתשא אותו לעברו השני של אגם קאריבה (שהיווה ביחד עם נהר הזמבזי האדיר את הגבול בין המדינות) ומשם ינוע במהירות 200 ק"מ צפונה אל בירת זמביה. עם הגיעו ללוסקה יתפצל הכוח לפשיטה על 3 יעדים שונים - ביתו של נקומו וכן בסיס ומצבור נשק במערב לוסקה ששימשו את אנשי ZIPRA. לאחר ביצוע המשימה היה אמור הכוח לשוב אל רודזיה באותה הדרך.

ב 12 לאפריל 1979 יצא המבצע הנועז לדרך אולם כבר בהתחלה התגלו קשיים - הדרך העוקפת לבירה התגלתה כפתלתלה ואיטית ולוח הזמנים השתבש עד כדי איחור של שעה וחצי בהשוואה לתכנון המקורי שהציב את הצוותים בלוסקה ב 2 בבוקר. במהלך הנסיעה המפרכת נתקע אחד הכלים באמצע השומקום ולא הייתה ברירה אלא להשאיר אותו על צוותו מאחור ובכוונה לאסוף אותם בדרך חזרה, כאשר בעקבות אובדן הכלי הזה החליט רס"ן דודסון לבטל את ההתקפה על מצבור הנשק ולהתמקד בחיסול נקומו. לאחר מכן התהפך אחד הכלים ומספר חיילים נפצעו קלות אולם הלנדרובר המשיך לתפקד ועל כן השיירה המשיכה בדרכה אל עבר המכשול העיקרי - מעבר גשר הקפואה, שנשמר על ידי כוח של צבא זמביה. אולם החשש מהתנגשות עם המקומיים התפוגג והשיירה כולה חצתה את הגשר ללא בעייה, אולי בגלל השעה המאוחרת וחוסר העירנות של השומרים, והמשיכה בדרכה צפונה. בשעה 02:40 נכנסה שיירת ה SAS הרודזי אל תוך בירת זמביה, עיקר הכוח המשיך לביתו של נקומו (שזכה לכינוי FAT MAN'S HOUSE על שם מימדיו האדירים של האיש) וכוח המשנה התפצל מהשיירה אל יעד המשנה הראשון (כאמור התקפת יעד המשנה השני בוטלה עקב אובדן הכלי בתחילת המסע).

הרודזים עצרו בסמוך לבית (500 מטרים בלבד מארמון הנשיאות של זמביה) הסתערו פנימה, חיסלו את השומרים ופוצצו את הבניין. אך למרבה ביש המזל נקומו עצמו לא נמצא שם כלל באותה העת. בתחילה טען שנמלט בעור שיניו דרך חלון השירותים עם תחילת הפעולה אולם לאחר מכן נטען שקיבל התראה כלשהי ועזב את הבניין כשעה לפני הגעת הרודזים (ראו בהמשך). בתוך 25 דקות הסתיימה הפעולה ושני הכוחות היו בדרכם אל מחוץ ללוסקה ובחזרה דרומה אל מבטחי רודזיה, אחרי שגם יעד המשנה, מרכז החירות שהיה בסיס של תנועות ה ZIPRA וה SWAPO (תנועת הגרילה קומניסטית אחרת, שלחמה לשחרור נמיביה מהדרא"פנים והתארחה אף היא בזמביה) נכבש והושמד כליל במטעני חבלה. בחילופי האש עם השומרים נפצעו שלשה חיילים ואחד מהלנדרוברים ניזוק ולא הייתה ברירה אלא להשאירו מאחור, אחרי כמובן שפורק מהציוד והועלה באש. למרות שצבא זמביה כבר ידע על ההתקפה והעירנות הייתה אמורה להיות בשיאה, השיירה שוב חלפה באין מפריע על פני גשר הקפואה המבוצר והמשיכה דרומה. ב 10 בבוקר אור יום הונחת בסמוך לשיירה מסוק כדי לפנות את שלשת הפצועים. לאחר מכן חברו הרודזים לכלי התקוע שנותר מאחור וכעבור 18 שעות מפרכות הגיעו לחופי אגם קאריבה ומשם נשאה אותם המעבורת בחזרה לרודזיה ומנוחה ראויה.

הפעולה הנועזת כנגד מנהיג פוליטי מוכר בעולם אולי העלתה את המורל בבית אך זכתה לגינויים גורפים ובכלל זאת מהבריטים ומהאו"ם. ב 2011, התפרסה כתבה ב BBC (ראו מטה) על כך שדבר ההכנות למבצע "בסטיל" דלף כנראה בדרך כלשהי לבריטים ושהם (ספציפית לורד אוון, שר החוץ הבריטי היוצא של ממשלת קלאהן הכושלת) העבירו אזהרה לנקומו על כך כוונות הרודזים וכתוצאה מכך חייו של האיש ניצלו. לורד אוון עצמו לא הכחיש ולא אישר אך טען כי מותו של נקומו היה לא רצוי מאחר והיה רק דוחק את הקץ הבלתי נמנע ולא יותר. הבריטים רצו מאד בסיום הסכסוך ברודזיה בדרכי שלום ובהעברת שלטון מסודרת מהמיעוט הלבן לרוב השחור כדי לשים קץ לפרשת הקולוניה הסוררת, מה שהוביל לבסוף לדיוני בית לנקסטר בספטמבר אותה השנה (תחת לורד קרינגטון, שר החוץ הראשון של ממשלת תאצ'ר החדשה), בהם אכן נכחו בין היתר נקומו ומוגבה. בעקבות הפעולה העתיק נקומו את ביתו לעיר הצפונית נדולה, על גבול זאיר ולבסוף מת בגיל מופלג ב 1999 תוך שהוא מקפיד על גרסתו "ההרואית" לאירועים.

סוף דבר, חודשיים לאחר מבצע "בסטיל" שב ה SAS הרודזי ללוסקה במבצע נועז עוד יותר, CARPET שמו, הפעם תוך שימוש במסוקים לטובת פשיטה על מפקדת ה ZIPRA שבפרבריה הצפוניים של בירת זמביה. הפעולה אמנם צלחה וכמה עשרות אנשי גרילה חוסלו אולם גם מיודעינו סרן מרטין פירס נהרג במהלכה וזכה בכוכב הכסף הרודזי, העיטור השני במעלתו בצבא הלבן שעתיד היה להתפוגג בתוך פחות משנה.

http://www.bbc.co.uk/news/world-africa-14311834
http://www.dnw.co.uk/medals/auction...so?itemid=12427
http://www.dtic.mil/dtic/tr/fulltext/u2/a238998.pdf

התקפות הגרילה על רודזיה מכל עבריה (כאמור החמירו מאד עם העצמאות של מוזמביק ב 1975)



תכנית מבצע "בסטיל"

תרשים מעניין שמצאתי פעם ורלוונטי לדיון

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מה ידוע על מעורבותה של ישראל ברודזיה בשנותיה האחרונות? דומני כי היה שיתוף פעולה בין צבא רודזיה לצה"ל באותן שנים וכי לפחות כמה עשות קצינים וחיילים היו שם.

ת'ורנהיל, הנמצא בליבה של רודזיה/זימבבווה, היה ונותר שד"ת העיקרי של ח"א המקומי. ב 25 ביולי 1982 ביצעו אנשי ZIRPA התקפת קומנדו לילית על השדה – הם חדרו מבעד לגדרות המחנה והטמינו מטעני חבלה בהנגרים ובליין המטוסים וחמקו בחזרה לחשכה ללא פגע. הפיצוצים הוציאו מכלל פעולה 13 מטוסים שונים שהיוו כשליש הסד"כ המבצעי של החיל ובהם ארבעה הוקים חדשים לגמרי של טייסת 2 שנמסרו לזימבבווה רק 10 ימים קודם לכן (!), 8 האנטרים של טייסת 1, מקצתם מקוריים של ח"א הרודזי ומקצתם כאלו שהתקבלו מעודפי ח"א של קניה, ומטוס אחד מדגם FTB-337G. אחד ההוקים הושמד לגמרי, אחר תוקן מקומית ושניים נוספים הוחזרו לבריטניה לשיפוצים. רוב ההאנטרים, שגם כך היו כבר גרוטאות מעופפות, יצאו מכלל פעולה.

ההתקפה הנועזת גרמה מבוכה וזעם בממשלת מוגבה הטרי למדי, שמיהר לגלגל את האשם לכל עבר ובכלל זאת דרא"פ העויינת, יריבו נקומו (ראו בהמשך) ובעיקר על ששה מפקדים בכירים בני המיעוט הלבן שנותרו בתפקידיהם בח"א גם אחרי העברת השלטון לרוב השחור ובכלל זאת סגן מפקד ח"א, אחד מראשי הלהקים, שני מפקדי טייסות ושני קצינים אחרים מבסיס ת'ורנהיל. השישה נחטפו באישון לילה מבתיהם על ידי המשטרה החשאית של מוגבה, עברו עינויים קשים, נסחטה מהם הודאה מפוברקת שעל בסיסה נכלאו ללא משפט. שנה של לחץ בינלאומי הביאה להעמדתם לדין בבית משפט, שזיכה אותם. מיד עם יציאתם מבית המשפט נחטפו שוב על ידי אנשי מוגבה ונדרשו שבועות ארוכים להביא לשחרורם וגם זאת בתמורה לגירוש מידי מארצם.

הפרשה כולה הביא לזעזוע נוסף בקרב הלבנים האחרונים שעוד שירתו את מוגבה וגרם לעזיבתם הן את הצבא ולעתים גם הן את המדינה כולה (ואולי זו בדיוק הייתה מטרתו של מוגבה מלכתחילה?). לא שזה שינה דבר, אבל מקץ כמה שנים יצאה האמת לאור והתברר שמאחורי ההתקפה עמדו כמובן תומכיו של ג'ושעה נקומו, שותפו של נקומו למלחמת עצמאות אך יריבו לאחר מכן בהנהגת המדינה. בפברואר 1982 התגלה מצבור נשק גדול שתומכי נקומו יוצאי ה ZIRPA הכינו ליום פקודה ובתמורה סילק מוגבה את נקומו מהשלטון. הדבר הביא למתיחות ועימותים בין צבא זימבבווה לתומכי נקומו והאחרונים נקמו בשלטון בהתקפה על ת'ורנהיל ולאחר מכן שוב באוגוסט 1982 בהשמדת מצבור נשק גדול של צבא זימבבווה מחוץ לבירה הררה (לשעבר סלסבורי). לימים סייעו הפקיסטנים בשיקום ח"א של זימבבווה והחלפת הקצינים הלבנים שעזבו, כולל אספקת מטוסי F7 איירגארד, הדרכת טייסים ועוד.

הקפצה לטובת תמונות יפות של פצצות הגולף,מיני-גולף והפראטאן התרמובאריות.

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

מקור?

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

על מה אתה מדבר?

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

חלק מהכתם על הקרקע הוא בעצם מחיקה חובבנית. שים לב לתבנית שחוזרת על עצמה.

למה שמישהו יטרח לטשטש את הצל של עצמו?

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

תמונות יפיפיות! תענוג

ססנה















האנטר





לא מכיר את הדגם, הכיתוב של התמונה היה Shitbeetle Mk1...



אלואט 3 מציג את ארגז התחמושת הממוגן לתותח 20 מ"מ

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ומה עם הספר החדש?

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד לא מכיר את הדגם, הכיתוב של התמונה היה Shitbeetle Mk1...

SF-260
שימש כמטוס אימון, אבל גם לליווי שיירות וסיוע קרוב.
אני יכול להבין, עם המבנה הגבנוני שלו, למה כינו אותו חיפושית זבל....

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://military-vehicle-photos.com.s3.amazonaws.com/5639.jpg]






[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i5.photobucket.com/albums/y173/minohtar/Pookie_patrol.jpg]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.africancrisis.org/images/kudu.jpg]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.warwheels.net/images/KuduAPCmk10HAUGH%20(2).jpg]


אלואט