ישראל לא צריכה לשלם דבר ולא צריכה לקלוט דבר
בתגובה להודעה מספר 42 שנכתבה על ידי -TsAcHi - שמתחילה ב "הגיע הזמן להעיף לאלתר את האיום הדמוגרפי, הכלכלי, הבריאותי והקרימנלי הזה"
לא מבין מאיפה בכלל מגיע ההגיון המחשבתי הזה...
לו היה בא אליך מחר בבוקר מישהו, פקיד הבנק בוא נגיד, ומודיע לך שמעכשיו בנוסף לכל המיסים הרשמיים שאתה משלם ישירות או בעקיפין (מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס בריאות, אגרה) יש גם "מלווה מרצון למען המסכנים באפריקה" שירד כל חודש יחד עם "עמלת ניהול העו"ש" האם היית מקבל את זה? מאיפה בדיוק באה ההזיה הזו לפיה הכספים שלי ושלך, או המשאבים שהעבודה שלנו קונה, הם הפקר ויכולים להבזז בשם עניינים שכלל לא מעוגנים בחוק? אנשים לא מבינים שככה מתפוררת מדינת חוק? כשאתה לא מקבל מימון לתרופה מצילת חיים, אבל מגלה שתקציב הבריאות מממן טיפולים לגנבי גבול? כשאתה מעוכב בביקורת גבולות, אבל צה"ל נותן טרמפים לפושעים בגבול אחר?
איך בדיוק יש לאנשים החוצפה לטעון כנגד מי שפונה לרבנים כאשר הרשויות פשוט גאות באזלת היד שלהם? הרי כשערבים מצביעים חמא"ס, או תנועה איסלאמית, אז אפילו אנשי המרכז מצקצקים ואומרים "איזו ברירה יש לילד מרפיח פרט ללהתדרדר לשם?", אז איך לא ברור לאנשים שהתפרצות של גזענות והסתמכות על רבנים (הממסד הדתי הוא תמיד "רשת בטחון" חברתית שנכנסת לפעולה כששאר הרשויות נסוגות: או זה, או הפשע המאורגן: שניהם פורחים היכן שהאזרח מבין שאין לו עם מי לדבר) הם נגזרת של אוזלת היד הזאת, ולא משהו ששלשום בבוקר אנשים החליטו לאמץ?
כולנו גרים פה ויודעים איפה אנחנו חיים. יודעים מה לצפות שיגיד ישראלי שנראה ככה, או ישראלי שמתלבש ככה, ובואן נשים רגע בצד את ההתלהמות: אנחנו יודעים שלגזענות המתפרצת כנגד גנבי הגבול הסודאנים אין שום קשר לגזענות אחרת הקיימת פה! זו פשוט תופעה שנולדה עכשיו, לנוכח השוקת השבורה העומדת בפני מי שלא יכול למכור את דירתו, מפחד לצאת בלילה או אפילו... וזה לגיטימי ... בשכונה שלו הוא רגיל לגור עם מי שמתפלל בסגנון שלו, ולא עם זרים. גם אני חושש מהסודאנים האלה: לא מעניין אותי מה האמת, אבל הדרך שבה הם מביטים בי כשאני הולך עם הילדים, מחדרי המדרגות של הבתים המתפוררים באחד הרחובות, לא משאירה אותי שקט. מעולם לא קראתי לילדים הביתה כשאיזה חברוני צועק ברחוב "אלטיזכייע!", גם לא בשנים הרעות. אין לי שום חשש מהפועלים הסינים שמאכלסים כמה בתים פרטיים סדוקים וכשבדואים מלוד באים ל"מכון מור" וממלאים את חדר ההמתנה, אני לא מרגיש ביני ובין עצמי שום דבר שונה ממה שמרגיש כאשר יושבים סביבי "אנשים כמוני".
המסתננים הללו גורמים לתופעות שלא היו כאן קודם. זו לא שאלה של צדק, או אמת, אלא של מעשיות. השמאלנים הרי לא מטיפים "לחנך מחדש" את הערבים, אלא תמיד "מבינים" אותם (אפילו אהוד ברק אמר שלו היה נולד ערבי הוא היה מחבל...).. אז פתאום כאשר בפני ישראלים רגילים עומדת בעיה ממשית שרק שקרן יכול לטעון שאינה קיימת (="אין מה לפחד מהם"), פתאום נסגרו תעלות ההבנה במוח שלהם? או שמא הם גרים בשכונות רחוקות, ורואים מסתננים רק על קו 27 שעומד לידם ברמזור...
אני שוב חוזר ואומר: מה אומר האו"ם לא ממש משנה... ממתי איכפת לנו מה אומר האו"ם? אין לי מושג למה ישראלים מלכתחילה מציבים לעצמם את האקסיומה לפיה "אנחנו חייבים פה לוותר על משהו" - אין אקסיומה כזו! תוציאו את זה מהראש. יש לישראל מספיק בעיות חברתיות שאנחנו "מחוייבים" לקבל, אם ע"י חוק השבות, אם ע"י חוקי אזרחות ואיחוד משפחות או סתם כי אלה באות מאנשים שהם כבר אזרחים פה. אלה הבעיות שאנו "מקריבים" מחיינו לטובתן, אין שום צורך לחפש עוד בעיות. אני מביט ימינה ושמאלה ופשוט לא מוצא את הישראל הזאת שצריכה פתאום להפגין נדיבות. מביט לצדדים ולא רואה שום דבר - שום כלום - שלא השגנו בעבודה קשה. אבותי היו ה"ניגרס" של מזרח אירופה. אותם ביזו ובהם בעטו. הם התקדמו תוך נשיכת שפתיים ועבודה קשה. רבים בכלל לא הגיעו לשום מקום, אבל מעולם לא קיבלו משהו בחינם. הם עמלו ובנו חברה לא רעה בכלל שמתקיימת בעיקר משום שישנו דבק סודי כמו צוף הדבורה המחבר את העם הזה למרות כל הפערים. החדרת מוסלמים אפריקאים פשוט מפוררת את הדבק הזה - הם גורם שאין לו מקום במשוואה. האם באו לכאן בנקאים מעיראק, או רופאים מרומניה - לחצי שממה הטרשית הזאת שאין בה גשם ומוקפת מוסלמים - בשביל להקים מקלט לאפריקאים? האם הקמנו "סתם עוד מדינה" או "בית יהודי?" - התשובה ברורה: ישראל נועדה להיות בית יהודי, ובו זמנית בית למי שהיה נוכח בה כתושב כאשר קמה. אפשר להתווכח לגבי מי רשאי להיות כלול בנ"ל, אבל בטוח שמוסלמים סודאנים לא כלולים בשום מנדט כזה. לא מעניין אותי לאן ילכו, גם אם למוות, משום שברור לי שאין לי יכולת לעזור להם בלי לפגוע בעצמי. וכאשר אני מוכן שיקיזו מעט מדמי - הפיסי, כלכלי או או רוחני - אני מוכן שיעשו זאת בשביל פלאשמורה, או ערבים מפורודיס שהנחל הציף את ביתם, או הזוג מטייבה שלא יכולים להכנס להריון וצריכים טיפולים סופר יקרים.... כל אלה אנשים שלא מה"מילייה" שלי, אבל אני בשמחה נותן מעצמי בשבילם גם אם ברור לי שקלוש הסיכוי שיוכלו/ירצו לתת בשבילי.
סודאנים? לא ממני בבקשה. לא מעניין אותי מי יתן, ואני אפילו לא רוצה לסייע למצוא אותו. אני מתמקד בעזרה למי שברור לי שאני יכול לעזור לו גם להשתלב, ולא רק "לעבור עוד יום" ובלי לדעת מה יקרה איתי מחר, בגללו. לא מהכסף שלי בבקשה, לא מהזמן שלי בבקשה ולא ממשאבי ה"צדיקות" שלי בבקשה. לא רוצה לתת להם שום דבר מזה. אז אל תנדבו אותי, ואל תדברו בשמי. מי שבשמי מדבר על "לתת" לגנבי הגבול האלה משול לאותו פרזיט חברתי שלוקח, ולא נותן, שלרוב אנו חושבים שאנו רואים רק בשכונות ובלבוש מאוד מסויים. אולי הוא מרוויח עצמו כסף, אבל הוא פרזיט משום שהוא נוטל מכספי ונותן אותו לאחרים שאינם חלק מן החברה הזו, ולעולם לא יהיו.
_____________________________________
.
נערך לאחרונה ע"י g.l.s.h בתאריך 26-12-2010 בשעה 11:31.
|