|
15-12-2010, 16:03
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
|
|
למרות שאני מעריך את הביינישים ואת פועלם (הייתי מ"כ וסמל של בייני"שים בצנחנים) אני חושב שחליוה (שהיה מג"ד שלי ואני מעריך מאוד) צודק ואיתו צודקים גם עפר שלח במאמרו
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/188/954.html
אמת מושלת בכיפה\ מאת עפר שלח
האליטות החילוניות הפקירו את צה"ל, ועכשיו הוא מתחנף לבני הישיבות כשם שפעם ריכך את פניהם של הקיבוצים. על דבריו של מח"ט הצנחנים
מרגע שפורסמו דבריו של מפקד חטיבת הצנחנים, אלוף משנה אהרון חליוה, על מסלול ההסדר, היה אפשר לנחש את סדר הדוברים בפסטיבל הצביעות. חברי כנסת ורבנים עמדו בתור להביע שאט נפש וזעזוע. לא פחות מזה, אפשר היה לנחש כמה צה"ל עצמו יתחלחל, והתגובה אכן לא איחרה לבוא, כדרכו של צה"ל מאז ומתמיד: בנוהל קרב מקוצר הגיעה לעיתונות תמונתו של הרמטכ"ל עצמו, כיפה גדולה לראשו, בטקס הנחת אבן פינה לישיבת הסדר במודיעין. "אני מצדיע לכם", אמר רב אלוף אשכנזי ל"בני"שים", כפי שבני הישיבות מכונים בצבא. מן הסתם לא כוונו דבריו לבוגר הישיבות חננאל דיין, שסירב בשעתו ללחוץ את ידו של קודמו של אשכנזי בתפקיד, דן חלוץ. מה באמת אמר חליוה? שכקצין שתפקידו להעמיד חטיבה לוחמת טובה ככל האפשר, יש לו בעיה עם מסלולי השירות הייחודיים והמקוצרים. כדבריו, "אני מעדיף מישהו פחות טוב שיישאר לי לשלושה-ארבעה תפקידים, מאשר בני"ש שישתחרר אחרי תפקיד אחד. זה לא משתלם לי ". זו אמירה שאי אפשר בכלל לערער על תקפותה האובייקטיבית, והיא מתארת מציאות שמוכרת לכל מפקד, ודאי בחטיבות החי"ר של הצבא. הבני"שים משלימים את הכשרתו הבסיסית של הלוחם, ובדיוק בזמן שהחטיבה אמורה ליהנות מיכולותיהם כלוחמים מנוסים, הם עוזבים אותה. באותו זמן חבריהם החילונים טוחנים קו ואימון, כעמוד השדרה של היחידה.
רץ מהר לשים כיפה סרוגה על הראש
לכך נוספת המציאות שאליה לא התייחס חליוה בדבריו, והיא שירותם של בני הישיבות במסגרות הומוגניות, ההופכות להיות מחלקה עם צרכים מיוחדים. בצבא עם של מגויסי חובה, אין דבר שפוגע בלכידות יותר מאשר שירות שונה לחיילים האמורים להיות שווים. "אני שונא את המסלול הזה", סיכם חליוה, כשם שקודמיו שנאו את מסלול הנח"ל בימים שבהם סיפק לחטיבה את גדוד הנח"ל המוצנח- עתיר לוחמים טובים, מלאי מוטיבציה, שהשירות של רובם (אלה שלא יצאו לצבא במסגרת ה"אחוזים" ) היה חלקי. אין לי טענות לפוליטיקאים ולרבנים. צדקנותם אומנותם, ויש להם הזדמנות פז להיות בצד של הטובים: בפעמים האחרות שבהן עלה שירות בני הישיבות בצבא לכותרות, זה היה בהקשר של חשש לסירוב פקודה. יותר מזה: הם מרגישים בצדק שהם מובילים ומחנכים קהילה משרתת, שאחוזי ההתנדבות ליחידות קרביות ולקצונה בתוכה הם גבוהים במיוחד. זו בדיוק הסיבה שאשכנזי רץ לשים על הראש כיפה סרוגה בגודל של קסדה, ולומר לאלה שישרתו בקושי שנה וחצי "בשם צבא שלם אני רוצה לומר לכם תודה". ציניקנים יאמרו שהרמטכ"ל מסתכל קדימה, אל החיים הציבוריים אחרי שיפשוט מדים. אני חושב שהוא פשוט יודע את המציאות של צבאו. זהו צבא שאחרי ההתנתקות מינה תא"ל כדי לפייס את ציבור המתנחלים. זהו צבא הסובל בשקט את נוכחותם של רבנים חוץ-צבאיים בקרב הכוחות, שיחד עם עליית כוחה של הרבנות הצבאית נותן ליחידות הלוחמות צביון ברור. זהו צבא שהאליטות החילוניות הפקירו אותו, ועכשיו הוא מתחנף לבני הישיבות כשם שפעם חילה את פניהן של אספות הקיבוץ. קודמו של חליוה בתפקיד, הרצי הלוי, גדל במשפחה דתית. כשסיים תפקיד דיבר בדאגה על המגמות האלה בצבא: הוא עשה את זה בראיון רשמי ולא בשפה המחוספסת של מח"ט המדבר עם חיילים, אבל התוכן היה זהה בדיוק. ככה זה בדרגות הביניים בצבא: אתה אומר אמת כששואלים אותך, ומאמין עדיין שדברי אמת ניכרים. אחר כך אתה נהיה גנרל, מבין את התמונה הגדולה, ורץ מהר לשים כיפה סרוגה על הראש.
| 14/12/2010 13:20
והאלוף במיל' אלעזר שטרן בראיון עימו
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1203448.html
באשר לטענה שקצינים בצה"ל מתנגדים גם לגרעיני הנח"ל יש בה ממש ולראייה
הכתבה כבר לא חטיפים\ מאת בקר אביחי, הראל עמוס משנת 2000 שבה מתראיין מח"ט הנח"ל דאז (לימים אלוף פד"ם) טל רוסו:
"ביולי 82' הוכרז על הקמת חטיבת הנח"ל, אבל עד שהיתה למסגרת לוחמת במתכונת זהה לזאת של החטיבות האחרות, נדרשה דרך ארוכה. גיוס מסודר בבקו"ם הונהג רק בנובמבר 1990 (קודם לכן הסתמכה החטיבה רק על גרעיני הנח"ל); בניית היחידות החטיבתיות הסתיימה ב-93' אבל רק ב-96' שוחררה החטיבה סופית מאחריותו של פיקוד הנח"ל והוכפפה, כשאר חטיבות החי"ר, לאחד הפיקודים. ובכל זאת, מתכונת הגיוס לנח"ל עדיין שונה מזאת של החטיבות האחרות. יש לכך יתרונות, כמו פלוגת בני המשקים- קיבוצים ומושבים - המתגייסת לחטיבה בכל שנה, שרובם מגיעים לתפקידי פיקוד. יש גם חיסרון בולט, בעיני רוסו (שמשקף בכך קונסנסוס בפיקוד הבכיר בצבא): אלה הם גרעיני הנח"ל, 10% מכוח האדם בחטיבה, המגיעים אליה לשירות קרבי מקוצר, שלאחריו הם משובצים למה שמוגדר "משימות לאומיות", כקליטת עלייה ועבודה בשכונות מצוקה. "אין יותר הצדקה למסלול הנח"ל", הוא קובע. "זה כבר לא מתאים לתקופתנו". כיום, קולטת החטיבה רק שתי פלוגות של בני גרעינים בשנה. "זו חבורה איכותית, שלגמרי לא ממצה את עצמה", אומר רוסו. "אני לא אומר שמשימות לאומיות זה לא חשוב, אבל בשביל זה כבר לא צריך את הנח"ל. עדיף היה לקחת פרופילניקים (בעלי פרופיל רפואי נמוך) ושהם יתעסקו בזה. מי שרוצה לתרום עוד יכול לעשות שנת י"ג לפני הצבא, בדיוק כמו שאני עשיתי בזמני כשהדרכתי בסניף של 'מחנות העולים' בקרית ביאליק". מח"ט הנח"ל מבקש גם לנתק כל קשר בין החטיבה שלו לבין הנח"ל החרדי. "מצדי שיקראו להם 'נצח יהודה'. אין להם שום קשר אלינו ואין סיבה שיחבשו כומתה ירוקה"."
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
|
|