יש את הרגעים האלו, ביומיום, שבהם מרגישים את ה "אההההה..."

איזה הם הרגעים האלו בשבילכם?

האושר האולטימטיבי: בערב, לפני שהיא הולכת לישון, אני והקטנה נכנסות למיטה שלי, והיא מתכרבלת עלי ושותה את בקבוק החלב החם שלה. שקט, חושך, חמים, היא שולחת יד ומחזיקה את היד שלי... אין רגע של יותר אושר מזה.

האושר העצל: בחוץ קריר, במיטה, מתחת לשמיכת הפוך החדשה שלי, מכוסה עד מעל הצוואר, רואה "בנות גילמור".

האושר של אחרי הסערה: יום שישי בבוקר, סיימתי - הבית נקי, שטוף, רחוץ, מצוחצח, האוכל מתבשל, אני יושבת במרפסת, שותה משהו קר, קוראת עיתוני שבת ומסתכלת על הבית הנקי

היו עוד, אני עוד אזכר...

גם חורף - שזה אומר גשם.

גם פוך...

רק הענין הזה של 'בנות גילמור' - אם אפשר לוותר עליו... זה נשמע לי כמו סדרה של בנות.

לא סדרת בנות. סדרה גאונית. כשנכנסים לזה לא יוצאים.

או.... היום היו כמה וכמה...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

מה החוכמה להגיד את זה ככה בלי לשתף כראוי? פרטי נמקי והביאי דוגמאות, בבקשה

וואי, רגעים טריוויאליים לחלוטין - אבל בהחלט רגעי אושר....
חיבוק, מחמאה לא צפויה, לשמוע על עצמי מנקודת מבט של אחרים ולדעת פתאום שלא הכל בראש שלי....

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

ואני כבר שמחתי בשבילכם וזממתי לקחת את ציור הפרה שלך ולהדביק אותו לקשת בענן או לפחות לשטוף את הג'יפ מלא הבוץ שנגרר מאחורה ולהוסיף סרט מלמלה ואיזה פרח או שניים...

אבל בשביל 'טריוויאלי' אני לא אטריד פרה מריבצה

אתה יודע מה אומרים אצלנו? "אנחנו עוד לא שם.."

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

הרגע שהבת שלי אחרי 24 שעות של צום וחום,בכי ויללות,בחילות והקאות, מסכימה לאכול ולשתות ונראה שהנה היא מבריאה... אאה
זה קרה לפני 15 דקות.

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur