09-12-2010, 14:28
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
למיטב זכרוני מדובר בבחירה של הנאמשים עצמם.
מי שנראים במדים הם בעיקר הגנרלים קייטל ויודל: שניהם אנשי צבא מובהקים שלבשו מדים כל חייהם. כמו כן שניהם נעצרו בידי בעלות הברית בצורה מסודרת, כולל כבודתם, ולכן היו להם מדים מסודרים ללבוש (שניהם חתמו על כניעות של הצבא הגרמני אחרי שהוזמנו לטכס כניעה , ושניהם עוד התנהלו כאנשים חופשיים זמן מה לאחר מכן). אני מניח שהם דבקו בתפקיד איש הצבא גם כנאשמים: גם משום שזה היה המעמד והכבוד שלהם, ואולי כי חשבו שכך יוקל עליהם ליצור רושם של :"אדם שמילא פקודות".
קארל דוניץ היה אמנם איש הצי הגרמני, אבל בתפקידו האחרון הוא היה ראש המדינה הגרמנית (סוג של פירהר, למרות שלא היה כזה בהגדרה). הוא נעצר באופן מסודר, שבועות אחרי הכניעה, בעודו לובש מדים, אבל למשפט בחר ללבוש חליפה (שירר לועג לחליפתו המסומרטטת באפילוג של "נפילתו של הרייך השלישי"): בהחלט יתתכן שבעצת עורך דינו כחלק מן המאמץ להרחיקו ממעמד של מי שהיה מקבל החלטות ראשי ויותר לכוון של "פקיד". דוניץ הצליח, כזכור, לחמוק מחבל התליה לא מעט בזכות הגנה טובה ושימוש בעדויות דווקא של אישים מבעלות הברית.
גרינג, שלא נחשב לדמות רציונאלית, לבש בעיקר את המדים הייצוגיים שממילא תפרו עבורו.
רוב האחרים לבשו חליפות: בין אם לא היו להם מדים זמינים במטען שנלכדו עמו (אנשים כמו ריבנטרופ נלכדו אחרי מרדף ולא באופן מסודר) או שפשוט העדיפו שלא להראות לבושים בצורה שתגביר את הזיהוי שלהם כדמויות מפתח ברייך השלישי (רבים מהצופים במשפטים ציינו כי פרט לגרינג, שפאר או האנס פראנק, רוב הנאשמים האחרים נראו "בריות בינוניות ועלובות במקרה הטוב"). אסור לשכוח שברייך השלישי, ובמיוחד בתקופת המלחמה הטוטאלית, כמעט כל בעלי התפקידים לבשו מדים, גם אם מדים סמי צבאיים שנתפרו ועוצבו עבורם אישית. שפאר, בזכרונותיו, מציין כי הוא סלד מהמדים אבל נאלץ ללבוש אותם.
ויזנטל, בספרו (המומלץ גם היום) "הרוצחים שביננו" סיפר כי ללא מדי ה-SS אייכמן, הישוב בתא הזכוכית בירושלים, נראה היה כמו איזה מנהל חשבונות אפרורי, ולכן הוא חשב שעל הישראלים להלבישו במדי SS....יש צדק, אין צדק בדבריו... ברור שבמקרה של אייכמן המדים עשו הבדל עצום.
_____________________________________
.
|