אני.. קרוב לבית מביט לחלון
חיכיתי.. עד מותו של האור
מתושתש כל כך עוד מהבוקר הקר
אוויר צח בורח מטעם רוחי המר
אני.. לא זז בכלל
הקול שלך עדיין בראשי
נותן לו להחזיק אותי
אני..יורד אל אדמה ואני.. כמו נקודה
מביט בירח הענק החצוי
צד אחד בכל זאת מואר
יורדים משם טיפות שקופות
עיניי ממצמצות ונרטבות
דמעות של גשם מחליקות

ואני.. שכנו של האור
גר תחת וילון שחור
צד אחד של ירח בכל זאת מואר
אבל הוא כל כך צר

את..תמיד היית רחוקה מן העין
מיהרת לברוח לקחת את תכלת השמיים
ועכשיו את.. שופכת עלי שאול,
מבקרת בדמיון,
נקטלת עוד ועוד בראש..

ואני.. שכנו של האור
גר תחת וילון שחור
האם הפכת לשמש
האם את ממשיכה להאיר
מחכה שגם יגיע תורי
עד יומי האחרון

צד אחד של הירח בכל זאת מואר
אבל נסיכת אופל שלי, הוא כל כך צר