חטיבת הנח"ל הכתבה על בית ספר גדס"ר נח"ל
אמן לוחם
שיר פילו, תאריך: 25.10.2010 [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mazi.idf.il/Images/trans.gif]
כדי להכשיר לוחם בצה"ל דרוש תהליך ארוך של פיתוח ואימון, במהלכו הופכים נערים צעירים ללוחמים. צוות ביבשה ליווה את מסלול ההכשרה של גדס"ר נח"ל על כל שלביו ונחשף לחיילים שעוברים אותו, למפקדים שמתפתחים במהלכו ולמה שביניהם
אולי יום אחד יקום צבא שיכין את הלוחמים שלו במפעל. הם יצאו מהקופסא חזקים ונחושים. רק יצטרכו ללחוץ על כפתור, והם יהיו מוכנים להסתער ולנצח. בצה"ל דווקא לא מחפשים פתרונות מהירים להכשרת חיילים. את לחיצת הכפתור מחליף תהליך ארוך של פיתוח ואימון, במהלכו הופכים נערים צעירים ללוחמים. ליווינו את פלוגות גדס"ר נח"ל במהלך מסלול ההכשרה, במטרה לראות איך בונים ירוקי הכומתות את הלוחמים שלהם ומה הופך אותם לטובים יותר מאלה שנצליח להוציא מקופסא. כך מורכב המסלול של לוחמי גדס"ר נח"ל, על החיילים שעוברים אותו, המפקדים שמתפתחים במהלכו, ומה שביניהם.
"אם מבקשים מלוחם שסיים אצלנו מסלול לספר מה עבר עליו, רוב הסיכויים שיהיה לו קשה מאוד לענות", מצהיר רמ"ד הכשרות ואימונים של גדס"ר נח"ל, רס"ן ישי כרמלי. הוא לא מזלזל בזיכרון של החיילים. "זאת תקופה של שנה וחודשיים שהיא מאוד עמוסה. זה משהו שקשה להכיל. הם יכולים לראות את זה בתור תהליך שלם עם נקודת התחלה וסוף אבל קשה לפרק אותו לגורמים שבאמצע. החיילים בהכשרה מקבלים המון מידע ומתמודדים עם הרבה אתגרים בבת אחת, ניווט, קרב מגע, כושר גופני, קליעה, הסוואה. זה לא כמו בשיעורי היסטוריה שלומדים נושא אחד, נבחנים עליו, ועוברים לנושא הבא. כשמכשירים לוחם גדס"ר צריך לדעת איך לפתח את כל התחומים במקביל. כל הזמן לאזן את גרף ההתקדמות". הוא מסביר שהמטרה של המסלול היא להכשיר את החיילים למלחמה ולא להתאמן למתאר או משימה מסוימת. "אני רוצה שהם יצאו מההכשרה עם הבסיס הרחב ביותר ושיהיה להם במאגר כמה שיותר ידע. שיהיו מוכנים למלחמה ולא לאיזו פעילות מבצעית ספציפית. כשהם יגיעו לגדוד, יעבדו איתם על נוהל קרב כזה אחר. אם פתאום הם ידרשו לפעילות בשטח בנוי, למשל, יהיו להם כבר את היסודות מהמסלול והם רק יצטרכו לחדד את הטכניקה".
על הקיר במשרדו תלויות עשרות תמונות, מתנות תודה מצוותים שסיימו מסלול. הוא בוחן אותם לפני שהוא מתאר את האופי של לוחמי גדס"ר נח"ל. "אומנם כל צוות שונה כמו שכל מפק"צ שונה, אבל כולם גם מאוד דומים. בסופו של דבר הם גדלו באותו בית גידול. התפתחו לתוך האווירה שיש בגדס"ר, שהוא מקום מבצעי עם דבקות במשימה, חתירה למגע, חדות וניצחון. אצלנו משימות נתפשות כמשהו שעושים בלי להתמרמר. מתמודדים עם כל אתגר שמקבלים, בלי להציג שאלות מיותרות ותמיד על הצד הטוב ביותר”.
שלב 1:
מסע עלייה ליחידה
המשימה: להתרגל למסך הערפל
מטרה: כניסה למשפחת הגדס"ר
בתוכנית: ים, הליכה אגרסיבית וסיפורים על בית ליד
מיקום: מחוף בית ינאי לבסיס בית ליד
"כאן מתחילה ההכשרה לגדס"ר. בסוף המסע זאת תהיה הפעם הראשונה שהחיילים פוגשים את בית ליד, שם הם יעברו את כל המסלול", מספר המ"פ סרן עמוס שור, תוך שהוא צופה בפלוגה שלו מתרוצצת על החוף בהכנות אחרונות. "אי אפשר סתם להגיע לשם באוטובוס, הם צריכים להרוויח את העלייה ליחידה ברגליים", הוא מסביר בגאווה. כשהוא מסתובב בין הצוותים, בודק שהכל מוכן, נדמה שהוא מגלגל בראש את כל מה שהם עוד ירוויחו ביחד בחודשים הבאים. לעומתו, בראש של החיילים המחשבות לא ממש מצליחות להסתדר לנוכח ההתרגשות. השמיים דווקא בהירים לגמרי, אבל הם בטוחים שתיכף מגיע הערפל. אומנם הם רק הספיקו לסיים את האימון המתקדם, אבל גם הם כבר מבינים שערפל אמיתי הם לא ימצאו בעננים בשמיים. כשהם מחכים במתח שיתחיל כבר מסע העלייה לגדס"ר, הם מחפשים את הערפל רק במקום אחד, בעיניים של המפקדים. "עכשיו התחיל ערפל מסלול", מכריז טוראי נופר אשכול כשהוא מעמיס על גבו את הציוד. "אין מושג מה יקרה מחר. עזבו מחר, אין מושג מה אורך המסע שאנחנו יוצאים אליו עכשיו". טוראי אלעד הוס מסביר שהמשמעות של ערפל מסלול היא בעיקר לצפות לכל דבר. "יש מין חוסר ודאות. עד עכשיו החוקים של הבא"ח עטפו אותנו, ידענו שתמיד תהיה שעת ט"ש בלילה, וגם את הלו"ז של מחר. כשאין חוקים מוגדרים זה יותר מפחיד. אני יודע שיהיה קשה אבל אין ממש איך להתכונן. אני מחכה כבר להיבנות ולהתמקצע ולקחת את היכולות שלי לקצה. בינתיים אני בעיקר יודע שאין מה לשאול שאלות. נגלה הכל תוך כדי".
המפק"צ, סגן מתן קימחי, מאמין שלערפל יש סיבות משלו. "הרעיון הוא לא לנטוע פחד, אבל גם לא באים ומכריזים מה יהיה כל שבוע. בסדר, אז הם לא יודעים". הוא מחייך, "יש דברים שהם לא צריכים לדעת. בכלל, מעכשיו משתנה היחס. מצפים מהם ליותר אחריות ובגרות. אני מקווה שמעבר למשימות, שיהפכו מורכבות, גם נפתח בהם עצמאות והגדלת ראש. כשקיבלתי אותם בטירונות הם לא ידעו לשים כומתה כמו שצריך, עכשיו אנחנו מתחילים להתעסק בדברים הרציניים. אני מרגיש שהם מתרגשים, שומע אותם מתלחששים כל היום, מספרים סיפורים על בית ליד. חשוב לי להבהיר להם שעכשיו הם חלק מהיחידה, מהמשפחה. הם דור העתיד".
השמש שוקעת ומסמנת לפלוגה שאפשר להתחיל. בקצה המסע מחכים להם לוחמים ותיקים של הגדס"ר, כתובות אש, צ'ופרים מהאמל"חיה וגם ארוחה חגיגית. "אבל מכל ההפתעות הכי מפתיע יהיה אימון הקרב מגע מחר על הבוקר", משער סרן שור ומצדיק את ערפל המסלול המצופה. הפלוגה נעמדת בח', עם הגב לים והראש לבית ליד, כולם מקשיבים בשקט לתדריך. "ציר התנועה של המסע עובר לאורך הנחל. זה לא יהיה ארוך מדי, לא מורכב מדי, אבל אני רוצה שזה יהיה מושלם. הולכים בדממה מכווצים אחד אחרי השני בלי פערים", מסביר סרן שור ומסיים בטיפ ספק נקודתי למסע ספק שימושי לכל המסלול. "לפעמים ההליכה בחול תהיה קצת קשה, אבל אם תלכו אגרסיבית, תפעילו את הכוח שלכם ותימשכו קדימה עם הרגליים, תגיעו לסוף בלי בעיה".
שלב 2:
אימונים
המשימה: לתרגל לחימה בשטח האש של היחידה
מטרה: לחנוך את החיילים ולהביא אותם לרמה מקצועית גבוהה
בתוכנית: להסתער, לזרוק רימון ולאכול פסטה לארוחת בוקר
מיקום: ליד ראש העין או "מגרש משחקים קטן בלב גוש דן", על פי סגן ציון נחאיסי
החיילים, שנמצאים כבר עמוק יותר בתוך המסלול, מכירים היטב את שטח האש של הגדס"ר ליד ראש העין. כאן הם לומדים את כל מה שהם יבצעו מאוחר יותר בטבעיות, הסתערות על גבעה במסכם, חיפוי על כוח בפעילות המבצעית בגדוד. הכל הוא תוצאה של תרגולים רבים, עבודה קשה וחניכה צמודה של המפקדים באימונים המשובצים לכל אורך המסלול. הפעם הם כאן לניווטים, מטווחים ותרגילי חוליה. "חזרנו בשבע בבוקר מלילה לבן של ניווט, אחר כך ביצענו ירי תחושה ב'נגב' ועכשיו אנחנו מתכוננים לתרגילי הסתערות וזריקת רימון", משחזר רב"ט ערן קליימן, "זה באמת תענוג" הוא מוסיף, כדי שאף אחד לא יחשוב שהוא מתלונן, "נכנסו חזק לראש של המסלול, ניווטים, משקלים, הכנת ציוד. זה כיף לעבוד פתאום מול המון גורמים מקצועיים, סגל המפקדים, משק"י הלוחמה, הסיור וההסוואה. אני מרגיש איך מטפחים אותנו ורואה על עצמי כמה התקדמתי". כמה דקות אחר כך, אחת החוליות כבר מסתערת במרץ על גבעה. מפקד הפלוגה, סרן טל בורשטיין, מלווה מאחור את התרגיל. בין צעקות ה"אש, אש, אש" הוא מסביר שהוא עוקב אחר ההתרחשות כדי ללוות את מפקד הצוות סגן עמית פנסקי. "זאת הפעם הראשונה שהוא זורק רימון עם חיילים, ואני נמצא פה כדי לחנוך אותו. שלא יעשה את זה לגמרי לבד".
כשהם מגיעים לראש הגבעה תופסים חברי החוליה מחסה, וסגן פנסקי מדריך כל חייל בתורו. ביחד הם זורקים אבן, ולאחר מכן רימון גולם. לבסוף נזרק גם הרימון החי, הם קופצים ונשכבים על הקרקע. העשן ממלא את האוויר והתהליך עבר בשלום. "באימונים כאלה אנחנו המפק"צים מהווים חלק משמעותי", מתאר סגן פנסקי, "כאן זאת ההזדמנות להביא מהניסיון שלנו לצוות, לתקן ולתת טיפים מקצועיים. לי למשל, חשוב שהם יהיו בני אדם, שישאירו אחריהם נקי".
בינתיים דואג סרן בורשטיין שיביאו ללוחמים ארוחת בוקר. בתפריט: פסטה עם רוטב. "אנחנו צריכים שהם יהיו חזקים, והם כבר ערים מהלילה", הוא מזכיר, "אימונים כאלה בדרך כלל מועברים על ידי הסמל והמפק"צ, כשאני בתור מ"פ מקבל את רצף השבועות ובונה את הלו"ז. משבץ כמה שעות צריך לכל תרגיל. כמובן שלכל מפק"צ יש את המקום לקחת את הדברים לכיוון שלו. וכל אחד גם לוקח את זה לכיוון שונה. יש כאלה שמחוברים יותר לעניין החינוכי, אחרים שמים דגש על מסעות ואקטים קשים. הם יכולים לבחור אם הם באים בגישה סלחנית, או מענישה, רחוקה או קרובה לחיילים. זה דברים שנמצאים בידיים שלהם".
לא רחוק משם, מבצע צוות נוסף של הפלוגה ירי תחושה במא"ג. בזמן שהחיילים שלו מתרגלים מתפנה המפק"צ סגן ציון נחאיסי להסביר איך הוא משפיע על הצוות שלו. "אני מלווה את הצוות לאורך כל הדרך, מקצועית וחברתית. אומנם את הבעיות בניהם הם פותרים לבד, אבל אני הוא זה שמעביר להם את החשיבות של הקשר והערבות אחד לשני. אני מאמין שלכל אחד מהחיילים שלי יש פוטנציאל מאוד גבוה ואני צריך לדעת איך להביא אותו לידי ביטוי. לשים כל פעם את הזרקור על אחד מהם ולפתח אותם. ימים כאלה של אימון הם זמן ליצור את התהליכים האלה. למרות זאת יש הישגים נדרשים שווים לכולם, והמ"פ צריך לבחור איפה הוא רוצה להשפיע. אם זה בנושאים שחשובים לו במיוחד, או במצבים שבהם הוא מרגיש שמתבקשת התערבות של יד מכוונת בוגרת".
רס"ן כרמלי מסביר שהחופש שניתן למפקדים הוא חלק מההכשרה שלהם. "המפק"צ, שצריך לאמן את הלוחמים, הוא מוקד הכשרה בפני עצמו. תחום עיסוק מרכזי שלי הוא הפיתוח שלו מול הצוות. באימון אנחנו נותנים לו גבולות גזרה, שטח האש ואומרים לו 'תסתדר עם זה ותבנה אימון'. זה תרגיל שכבר עשו חמישה עשר מפק"צים לפניו, והייתי יכול לתת לו תיק תרגיל מוכן. אבל חשוב לי שהוא יתמודד עם זה בעצמו, ילך עם הרצונות שלו והכיוון שהוא חושב. זה מה שבונה אותו מול הצוות. הלוחם רואה שזה לא המ"פ או הרמ"ד שאמר למפק"צ שלו מה לעשות, הוא חשב על זה לבד, וזה מביא המון הערכה. יוצר אורגניות בין המפקד ללוחמים".
הוא מוסיף שלפיתוח המפק"צ יש חשיבות גם בפעילות המבצעית העתידית. "בסופו של דבר הכל נגזר מהמגע עם האויב, מי שנמצא שם בקצה בנקודה בה חותרים למגע הוא המפק"צ. אני רוצה שכשהוא מגיע לסיטואציה הזאת הוא לא יטעה, עכשיו כשהוא בבי"ס, פה טועים. בקרב זה עולה בחיי אדם. כאן מקסימום נופל אימון או מתבטל ניווט. בית הספר הוא כמו רכבת שהקרונות שלה מובלים על ידי המפקדים. אני חייב לרתום ולפתח את המפקדים כי מאחורי כל אחד מהם נמצאים עשרים חיילים. אם הם לא ינהגו בכיוון הנכון ויירתמו למשימה אז הרכבת לא תגיע לשום מקום".
שלב 3:
פעילות מבצעית
המשימה: לתגבר את הגדס"ר בפעילות השוטפת
מטרה: להטמיע בחיילים הרגלים שיהפכו אותם ללוחמים טובים יותר
בתוכנית: פטרול, פילבוקסים ותובנות על הלוחמים הוותיקים
מיקום: מצדות יהודה, חברון
כדי להזכיר ללוחמים שהמטרה העומדת מאחורי ההכשרה הארוכה היא להכין אותם ללחימה בגדס"ר, דואגים לתת להם להתנסות, במלוא מובן הפילבוקס והפטרול, בפעילות מבצעית. "זה פרק בהכשרה שהתרומה שלו לחיילים ולמפק"צים היא עצומה", מתאר הסמ"פ, סגן יקיר טובול. "אחד ההיבטים שלו זה הוצאת נוהל קרב מלא, גם לתכנן את הפעילות וגם להוציא אותה לפועל. יש בזה משהו מאוד מתגמל. בנוסף הם מתנסים בסוגי פעילות עם קונוטציה לדברים שהם למדו באימון, כמו ניווטים מבצעיים. אם לדוגמא הם יוצאים לפטרול בקסבה של חברון, הם מבינים שכל מה שהם למדו, כמו ניווט והליכה בסדר תנועה עם חיפויים, באמת בא לידי ביטוי בזמן פעילות. זה נותן המון כוח להמשך. כמו כן בלי לשים לב מפיקים המון דברים קטנים, לגעת בעזרים ואמל"ח יותר מתקדם, לעבוד מול יותר גורמים. זאת הפעם הראשונה שהם מתנסים בפעילות מבצעית סדירה ואני מאמין שהחיכוך והחיבור עם הגדוד, וההתנסות הראשונית בסביבה יותר מוגנת ותומכת, היא מאוד משמעותית".
ממרומי מגדל השמירה משקיף רב"ט מתן ויינברג על ההתנהלות בגדוד. "זאת הפעם הראשונה שאני רואה איך הדברים עובדים בקו, מה השגרה של הלוחמים. אומנם אנחנו עוד במסלול אז יש הקפדה על הנהלים, אסור לנו לשמוע מוזיקה או לדבר בטלפון, אבל זאת התנסות שונה ומעניינת. אתמול בלילה פיקדתי על פעילות יזומה שכללה תצפית ופטרול. בתור מפקד החוליה ממש למדתי איך הולכת התקשורת בין כל הגורמים, החפיפה בין הכוחות. כשנגיע לכאן בסוף המסלול נבוא יותר מוכנים אבל עכשיו ברור לנו מה מצפים מאיתנו ולאן אנחנו צריכים לשאוף. למשל בתור צוות, אנחנו עוד צריכים להתגבש. זה תהליך שקורה הרבה בהובלת המפק"צ". מי שמסכים עם הקביעה הוא מפקד הצוות עצמו, סג"מ חן פינקלשטיין. "החיילים נמצאים בשלב שבו הם עדיין מנסים להבין מה הם צריכים להפיק מהמסלול", הוא מאבחן, "זה הזמן שלהם לצבור את הידע והמקצועיות שילוו אותם במהלך כל השירות. כאן אני נכנס לתמונה בתור מפקד צוות. כאן הם יכולים להבין למה חשוב להקפיד על כל הדברים הקטנים כמו מסדרים, ניקוי נשק, ציוד משופצ'ר. אלה הרגלים שהם רוכשים דרכי ומה שאני לא אקדם לא יקרה. הרמה שאליה יגיע הצוות בסוף תלויה בי, וכמה הקפדתי על דברים מסוימים. זה בא לידי ביטוי למשל בהתעקשות על מסדרי סוף שבוע במהלכם למרות שלאף אחד אין כוח לעבור על הציוד, לא מוותרים ובודקים את הכל בדקדקנות. ככה חייל שסיים מסלול יתייחס בצורה מכובדת לציוד. יש הרבה הרגלים והבנות שקשה לשנות בקרב הלוחמים אבל מאוד קל להטמיע במסלול".
הלוחמים הוותיקים חוזרים מפעילות, ומהר מאוד ממלאים את המוצב במוזיקה ושירה. רב"ט דרור אזולאי, שבדיוק חוזר משמירה, מביט בהם בהשתאות. "זה מוזר לראות איך הוותיקים מתנהלים. חשבתי שהם לפחות ילבשו מדים", הוא מסביר. "אני שמח שהביאו אותנו לפה, זה מבהיר לי שיש משמעות בשטח לאימונים שאנחנו עושים. אתמול הייתי בפעילות יזומה, והבנתי שבסופו של דבר ברגע האמת אין מי שיתקן אותי או יעיר לי, שאני צריך לסיים את המסלול כשאני כבר יודע טוב מאוד מה אני עושה".
שלב 4:
מסכם חוליה
המשימה: להפוך לחוליה מתפקדת
מטרה: לעודד מנהיגות, לתת לכל חייל להתנסות בפיקוד
בתוכנית: המרוץ למיליון, גרסת הנח"לוואים
מיקום: הרי ירושלים
אחרי שהתמקצעו, השתפשפו, עברו קורסים ייעודיים ואימונים שונים, הגיע הזמן לבחון את היכולות של הלוחמים. תחת ההגדרה הצבאית השגרתית 'מסכם חוליה', רוקחים עבורם המפקדים שבוע מלחמה באווירת 'המרוץ למיליון'. כל חוליה, הבנויה מארבעה לוחמים, מתנהלת במהלך המסכם בצורה עצמאית. אין קשר עם החוליות האחרות, וגם המפגש עם המפקדים נעשה רק במצבים הכרחיים. בכל בוקר מקבלת החוליה מעטפה ובה מפורטת המשימה ליממה הקרובה. כך נדרשים הלוחמים לבצע מארב נגד רק"מ, לגנוב מסמכים מרכב חשוד, לפוצץ אנטנות או לתקוף חוליית נ"ט. כל אחד מחברי החוליה מפקד על משימה אחרת, מתכנן את אופן הביצוע שלה ומוביל את הכוח במהלכה. "הצניחו לכם אוכל", מודיע מפקד הפלוגה סרן אלחנן להמן לאחת החוליות בקשר אחרי שהוא משאיר להם בנקודת האיסוף מנות קרב. "כולנו יודעים שלא באמת הצנחנו אוכל אבל זה אחד מהדברים הקטנים שמכנסים אותם לסרט של התרגיל. לא לפני המון זמן גם אני הייתי מתחת לעמדות האלה ואני זוכר שממש היינו בתוך החוויה". זו שעת צהריים והם נמצאים בעמדות הסוואה שהקימו. "במהלך היום הם מקבלים משימת תצפית. עכשיו למשל הם צריכים לאסוף מודיעין מהישוב הקרוב", הוא מתאר. אחד האתגרים המשמעותיים בשבוע הזה עבור החיילים הוא הפיקוד על החוליה. "המפק"צ מחליט מי מפקד על איזו משימה", מספר סרן להמן. "למשל אם חייל מתקשה במשהו, כדאי לתת לאותו חייל להוביל את המשימה שקשורה בחולשה הזאת, וככה לחזק אותו. בכלל במבנה של חוליה, שלא כמו במבנה של צוות, הרבה יותר קל לכל אחד לבוא לידי ביטוי. גם חייל שבדרך כלל פחות מעורב הופך למקבל החלטות השבוע. פיקוד זה משהו שאנחנו שואפים שכולם יתנסו בו וידעו לעשות". הוא מוסיף שתרגיל התלוי בהובלת החיילים, דורש מהמפקדים לגלות הבנה. "אם רוצים לחנך חיילים לבגרות ואחריות, ולהפוך אותם ללוחמים שיודעים לקבל החלטות, צריך גם לגלות סובלנות לתקלות. חשוב לנו לשדר להם שההצלחה תלויה בהם. הרי מספיק שאחד יגיע לא מוכן, בלי לבדוק פק"ל או כשחסר לו אוויר בערכה, זה הורס את המבצע. בגלל זה המסלול של הלוחם בגדס"ר מפתח תכונות כמו מנהיגות ואחריות שיעזרו לו בסופו של דבר לנווט, להוביל חטיבה, להגיע ליעדים ולכבוש אותם".
סגן תומר קנת מביט בחוליות של הצוות שלו על מסך תוכנת הגי'.פי.אס במחשב. אחת מהן, המסומנת בצורת ריבוע על המפה, נשארה מאחור. "הם קצת הסתבכו בלילה", הוא מסביר ומצביע על הריבוע עם העכבר, "לא הספיקו להגיע לשטח בזמן. הלילה הם יצאו שעה לפני כולם כדי להדביק את הפער. אבל זה כל הרעיון. הם מתמודדים עם הכל לבד, מקבלים במעטפה מפה ומשימה וצריכים בעצמם לנתח את השטח, לבחור דרך פעולה, להכין נוהל קרב. אז יש לפעמים טעויות". הוא נהנה לראות את הלוחמים מתמודדים עם התרגיל. "זה שבוע טוב. אני רואה עליהם שהם מבסוטים, מסופקים. אתמול במשימה ראיתי את מפקד החוליה בעננים. מפעיל את כולם, רץ ממקום למקום. זה חייל שבדרך כלל הוא לא מאוד דומיננטי, אבל פתאום אתגרו אותו והוא פרח".
אחר הצהריים יוצא המ"פ לסיבוב בין העמדות של החוליות. אחרי שיטוט ארוך ביער, שיכול רק להעיד דברים טובים על יכולת ההסוואה של חברי החוליה, נמצאת לבסוף אחת העמדות. בין הסלעים, הרשתות והצמחייה לומדים הלוחמים את צירי התנועה לקראת הלילה. "הייתי אתמול מפקד חוליה ופתאום קיבלתי נקודת מבט שונה", מספר רב"ט יונתן פורת, "הייתי צריך לצאת מהחשיבה האישית ולהגדיל ראש, לחשוב על כולם. גם בדבר הכי פשוט. לדאוג כשהולכים כולם ביחד שאף אחד לא יתעפץ ויעלם. וגם בדברים יותר מורכבים כמו לדאוג לחיפוי מהכיפה ליד שכמפציצים אנטנה. בדרך כלל הייתי מקבל את העובדה שהחיפוי שם כמובן מאליו, אבל גיליתי שבכל דבר המפקדים משקיעים זמן של הכנות, תכנון וחשיבה". רב"ט יוסף בר איתן שיושב ליד, מתנתק רגע מהמפה כדי להסביר את החשיבות של השבוע. "זה עוזר להבין מה המפק"צ עובר. תמיד אתה מסתכל עליו וחושב מה היית עושה במקומו, כשאתה שם בעמדת ההנהגה זה יותר קשה. אני מעריך את זה שנותנים לנו לנסות לעשות את הדברים כמו שאנחנו רוצים, כמעט לא מתערבים. אני מאמין שזה מראה שכבר עברנו משהו במסלול, עצם העובדה שהגענו לרמה כזאת של פיקוד על תרגיל".
שלב 5:
מסכם מסלול
המשימה: לפזר את מסך הערפל, ובאופן כללי לא לעמוד הרבה בצל
מטרה: לבחון את הפלוגה מול כל התכנים שהועברו במסלול
בתוכנית: מעט שינה, הרבה הליכה, והמון ציוד על הגב
מיקום: מדבר יהודה
השבוע האחרון במסלול הוא תמצית מרוכזת של כל מה שהחיילים עברו במהלך ההכשרה. הם נבחנים כלוחמים בודדים, כצוות וכפלוגה בהתמודדות עם כל מה שמדור ההכשרות, השמיים ומזג האוויר יתכננו להם. "הם הולכים כמעט ברצף מתחילת השבוע, יצא להם לישון אולי ארבע שעות", מתאר רס"ן כרמלי ביום השלישי למסכם. "כמה זמן זה יוצא? כל הימים התחברו לי. ביום ראשון פרצה מלחמה ומאז הם מתגלגלים, פושטים על יעדים, מתקיפים וגם מותקלים מדי פעם. עד עכשיו הם הלכו 60 קילומטרים מתוך 80, כשהם סוחבים על הגב 55 אחוז ממשקל גופם. זה מאמץ קשה, חם מאוד, יצא גם שבוע חשוך לחלוטין".
המשימה של הפלוגה הלילה היא להשתלט על שדה תעופה עוין. במרכז הטרמינל הנטוש מחכה להם רב"ט ישראל אביטל, ש"נחטף" במהלך היום ומאז הוא ממתין לחילוץ. "הוא איבד את הצוות, אז לקחנו אותו איתנו", מסביר רס"ן כרמלי את השתלשלות האירועים, "כשהמפק"צ חיפש אותו, הודעתי לו שכוחות עוינים לקחו אותו".
לילה יורד על המנחת והחטוף מתחיל להשתעמם מהתפקיד הדרמטי. "הייתי רוצה לחזור להיות עם כולם. הולכים עם הציוד על הגב, רואים רק כתפיים ורגליים של מי שלפנייך, זה מאוד מיוחד להיות שם. מתקדמים ביחד, יש שקט ומחכים כל הזמן למשימה הבאה". הזמן לבד בשבי מאפשר לו לבחון את המסלול שיסתיים בעוד ימים ספורים. "המסלול דומה בעיני לגשר צר. אני מדמיין אותו עם חבלים ומוטות עץ, רעוע כזה, מתנדנד. חוצים אותו, וזה מאוד מפחיד כי אתה יכול ליפול כל רגע, אבל הצוות והמפקדים תמיד מרימים אותך חזרה, פותחים אלונקה כשצריך לסחוב מישהו, יודעים להגיד מילה טובה או לתת כאפה אם צריך". הוא לא שוכח לראות גם את חצי הכוס המלאה במצבו. "אני מפסיד חלק מהמסכם וזה מבאס. אבל אולי יצא מזה משהו טוב כי יהיה להם הלילה תרגיל יותר חוויתי, הם לא סתם יתקפו אלא יחלצו אותי", הוא נעצר ועל פניו מופיע מבט מודאג, "אם הם יצליחו לחלץ אותי. פתאום חשבתי מה יקרה אם לא". לא נשאר לו הרבה זמן לתהות על גורלו. בתוך החושך מתחיל להישמע זמזום שמתגבר ומהר מאוד הופך לצעדים נמרצים. הפלוגה הגיעה. חלקם סוגרים את המנחת לתנועה, אחרים מתצפתים והשאר תוקפים את האויבים המבוימים שבטרמינל ומשחררים את החטוף, הכל בריצה. רס"ן כרמלי, עם אפוד זוהר שמסמן לדבריו כי הוא "לא חלק מהמשחק", מפיל מדי פעם חייל שלא נזהר. "יש פצוע", צועק אחד הלוחמים ומיד נפתחת אלונקה. "קדימה, להפעיל את המטען ונעוף", מזרז מפקד הפלוגה סרן להמן. באותה מהירות שבא התמלא שדה התעופה הנטוש כך הוא מתרוקן. צעדי הריצה מתרחקים ונעלמים. הפלוגה ממשיכה ללכת עד הבוקר. מניין הפצועים עומד על ארבעה. אחד מהם הוא החייל החטוף שחולץ.
בחמש לפנות בוקר כבר משתלטת הפלוגה על מבנים בלשב"יה של בא"ח נח"ל בתל ערד. הם עולים על הגגות, מחפים בכניסה לבניין, ומפנים את הפצועים במיומנות שאפשר להפגין רק יום לפני סיום המסלול. "הם השתלטו על העניין", מסכם המ"פ בסוף התרגיל ומחייך, "עוד מעט ממשיכים הלאה".
כמו המפק"צים והסמלים, גם הוא הופך בשבוע הזה למתאמן, משאיר את ניהול התרגיל בידיו של הרמ"ד ומוביל את הפלוגה אל סוף המסלול. "המפק"צים והמ"פ עוברים איתם את המסכם במלואו וזה גם מבחן עבורם. לראות לאן הגיעו ומה הצליחו לעשות", מסביר רס"ן כרמלי. אחד ההישגים שסרן להמן מתגאה בהם הוא האתגר האינטליגנטי שמציבים לו החיילים. "זאת מחלה אצלנו שיש לה הרבה יתרונות. הם שואלים הרבה שאלות ולפעמים מעלים טיעונים נכונים. אנחנו צריכים שיהיו לנו תמיד תשובות. כי אנחנו יודעים מה עושים ולא כדי להשקיט". רגע לפני שממשיכים לצעוד, הוא מכנס את המפק"צים לתדריך. "בעבודה שלי מולם אני צריך למצוא את האיזון בין להוות נקודת בקרה לנקודה מחליטה. כמפקד זה לא קל, צריך למצוא את המקומות הנכונים לבוא לידי ביטוי ואת המקומות בהם לתת את הביטוי למפק"צ. ככל שהמפקד יותר חדש אני יודע ללוות אותו באופן יותר צמוד, ככל שהוא יותר ותיק אני צריך לדעת לשחרר. באופן טבעי המ"פ הוא יותר מרוחק, יותר קל לו לדרוש. מפק"צ בעבודה מול החיילים צריך גם לדעת להציב סטנדרטים וגם שיבואו לספר כשקשה".
בזמן ההתארגנות מנסים הלוחמים למצוא מה הקושי הכי גדול במהלך השבוע. ההליכה הממושכת והחום בעמדה נדחים על הסף. "לשים את הנשק כשכבר עלית על התיקים", מציע רב"ט רון קנדליק וזוכה להסכמה. "היופי בקושי הוא שזה גורם לך להעריך את הדברים הקטנים", מתפייט רב"ט יובל מגנוס והופך את הדיון לחיובי יותר, "צל של עץ. אף פעם לא חשבתי איזה דבר מדהים זה עד עכשיו", מספר אחד. "מה שבאמת כיף זה הרעש של התיק פוגע ברצפה כשמורידים אותו", חושף חברו לצוות, "תכלס הכי מספק זה להתמודד עם הכל ביחד כצוות, ולהצליח במשימה". מאז מסע העלייה הם התרגלו ללכת מרחקים ארוכים, לסחוב משקלים כבדים ולהלחם בצורה מקצועית. רק דבר אחד לא השתנה בהרבה, הנוכחות של ערפל המסלול. "הערפל פה מהיום הראשון. התרגלנו אליו כבר, למדנו מאיפה לאסוף את המידע. למשל כשהחטוף חזר מיד ביררנו איתו מה הוא שמע", מסביר רב"ט ליעד ליברמן. "הפכנו חסינים יותר אליו, בכלל אנחנו חסינים כמעט לכל קושי. גיבשנו בצוות את הדברים הכי חשובים והגענו למסקנה שהכי חשוב זה סד"כ, שיהיה מי שיחליף אותך בשמירות, אחר כך מזגן, אחריו שעות שינה, לימבו ג'לי ובסוף כבוד עצמי. זה באמת ככה, לא אכפת לנו מה נעבור, אנחנו כבר יודעים שיהיה בסדר".
ביום חמישי לפנות בוקר מסיימת הפלוגה את המסכם בטיפוס על הר קנאים, ההר של היחידה. בכוחות אחרונים הם עולים למעלה, מהפסגה מעודדים אותם לוחמים ותיקים. את הצעדים האחרונים הם עושים בריצה. "מנסים להעריך את הסוף, להסתכל על התמונה מהצד. אתה עם הצוות מתחת לאלונקה, אחרי כל מה שעברתם". מתאר בדיעבד רב"ט יהב כהן, "זה הזמן לקחת את הדברים הטובים ולזכור את החוויה בתור משהו קשה אבל מאוד יפה". סיכות הלוחם שמחכות בסוף נוצצות כמעט כמו העיניים של הלוחמים, מפקדים וחיילים כאחד. "הם מגיעים אלינו בתחילת המסלול חלשלושים, ותמיד בהר קנאים הם נראים לי פתאום כל כך גדולים וחזקים, זה שינוי שאפשר לראות אפילו רק מהמבט בעיניים", צוחק רס"ן כרמלי ומודה שהמעמד מרגש כל פעם מחדש. "כבר העברתי ככה שבעה מחזורים, והתחושה האישית היא שכל פלוגה שמגיעה לקצה ההר היא הצלחה. זה רגעים שבהם אני מעריך את הכוח שיש לי, להביא את החיילים האלה לרמה של לוחם בגדס"ר נח"ל. זאת חוויה לראות אותם מתחזקים פיזית ומנטאלית, הופכים איתנים וצולחים את המסלול ממשבר למשבר. הרי הם מתמודדים עם המון דברים קשים שבסופו של דבר מחזקים אותם. חשוב לדעת כמובן מה המינונים הנכונים, לזכור כל הזמן שהמטרה היא לא לשבור אותם, אלא לבנות".
בדיוק כשהלוחמים חושבים שזה הסוף, והם נפטרו מערפל המסלול, הוא חושף את האמת על התופעה. "אין שום ערפל מסלול. גם אין כוונה ליצור כזה. נוצר רושם של ערפל כי לחיילים קשה להבין כל שינוי. אם נדחה מסע בשבוע בגלל עומס חום, הם תמיד בטוחים שעובדים עליהם וקרה משהו אחר. מדמיינים שמאזינים להם ומתכננים להם דברים מאחורי הגב. זאת אשליה שקיימת מאז ומתמיד, כשאני הייתי חייל גם הייתי בטוח שיש ערפל".
המסכם מסתכם בארוחה חגיגית והוא כבר צופה את הבאות. "הם יגיעו ללוחמים ושם אין שגרה. במסלול השבוע תמיד התחיל ביום ראשון ונגמר בחמישי. כשאתה לוחם בגדס"ר נח"ל מגיע יום חמישי והפעילות ממשיכה. שם יש ערפל אמיתי ומובנה לכולם. עכשיו הם בטח לא זוכרים את זה, אבל במסלול הסוף הוא רק ההתחלה".
>בית גידול
הידוע גם כהביטט הוא סך כל תנאי הסביבה המשפיעים על התפוצה ועל ההתנהלות של אורגניזם במקום חיותו הטבעי. בית-גידול כולל את המקום הפיזי בו חיים האורגניזמים ואת כל המשתנים (ביוטיים וא-ביוטיים) והגורמים הקבועים שמשפיעים על אורגניזמים במקום חיותם הטבעי. קשה ואף בלתי אפשרי, לבודד כל אחד מהגורמים שמשפיעים על האורגניזם ולכן משתמשים לעתים קרובות במושג זה כביטוי כללי לתיאור של סביבת החיים. לפעמים מתאר המונח בית-גידול טיפוס מוסים של סביבת חיים, כגון סוואנה או חורש ים תיכוני.
>ראש העין
עיר במחוז המרכז בישראל. מקור השם ראש העין בשם הכפר הערבי ראס אל-עין ("ראש המעיין") ששכן בסמוך וננטש בשנות ה-20 של המאה הקודמת. במלחמת העולם השנייה הוקם במקום מחנה צבאי בריטי גדול. היישוב הוקם בשנת 1949 ושימש בתחילה כמחנה עולים ומעברה. בתחילת בשנות ה-90 נבנו שכונות חדשות בראש העין, ואוכלוסייתה שילשה עצמה תוך עשור. בשנת 1994 היא הוכרזה כעיר באופן רשמי.
>הר קנאים
הר הנמצא במדבר יהודה. ידוע בפסגתו הקטומה ממנה נפרש נוף ים המלח והרי ירדן. שתי הדבשות של ההר מתנשאות לגובה של כ-450 מטרים. שמו של ההר ניתן לו לזכר הלוחמים הקנאים בימי המרד הרומי, שהוסיפו להילחם במדבר יהודה גם אחרי שהמרד דוכא במרכז הארץ.
>המרוץ למיליון – THE ANAZING RACE
סדרת ריאליטי במהלכה מתחרים ביניהם זוגות, במרוץ מסביב לעולם. הצוות שמגיע ראשון לסוף המרוץ זוכה בפרס כספי של מיליון דולר. הסדרה עלתה לאוויר בארצות הברית בשנת 2001 וזכתה מאז בשמונה פרסי אמי. גרסאות נוספות של התוכנית הופקו בברזיל, אסיה, אמריקה הלטינית ואף בישראל. במהלך המרוץ הצוותים עוברים בין מדינות שונות ומשתמשים במגוון אמצעי תובלה, כולל מטוסים, מוניות, מכוניות מושכרות, רכבות, אוניות ואף פילים. על המתמודדים לציית לחוקי התוכנית, בין השאר חובה עליהם לנסוע במחלקת תיירים, בהתאם לכך בעונה 12 הודח זוג שגילה עשר דקות לפני הטיסה שהכרטיסים שלו מיועדים למחלקת עסקים
צילומים: איתי כהן וחנן גרינבלט
נערך לאחרונה ע"י nachal933 בתאריך 20-11-2010 בשעה 16:49.
|