14-11-2010, 00:46
|
|
|
חבר מתאריך: 01.03.07
הודעות: 5,639
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי קרן-אור
דומני שהמטריה נפתחת רק כשהצריח מכוון הצידה- כניראה שהשריון בחזית עבה דיו לעמוד במטען הצפוי.
|
תרגם הכתבה שממנה לקוחות התמונות:
אנטולי בחמטוב "רשת נגד פגז"
שימוש מוצלח בימי מלחמת העולם השניה באמצעי נ"ט עם מטען חלול נגד כלים משוריינים הביא את המפתחים והמדענים להמשיך בשיפור של התחמושת מהסוג הזה. בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה יכולת החדירה של פגזי מטען חלול הוגברה כמעט פי שניים. אז כבר היה ברור ששיריון הטנקים הסוביטיים T-54, T-55, T-62 לא מספק הגנה מפני הפגזים הנ"ל. עובי המיגון הקדמי של התובה בטנקים שלנו היה כזה: הלוח העליון - 100 מ"מ בזווית של 60 מעלות, הלוח התחתון - 100 מ"מ בזווית של 55 מעלות, צידי התובה - 80 מ"מ בזווית של 0 מעלות והצריח מקדימה - 170-90 מ"מ בזויות של 23-55 מעלות. לכן להגנה מפני פגז מטען חלול בקוטר 85 מ"מ בעל ליינר נחושת היה צורך בלוח קדמי עליון בעובי של 215 מ"מ, לוח תחתון - 250 מ"מ, צידי התובה - לפחות 250 מ"מ באותם הזויות. להגנה מפני פגזים קינטיים בקוטר 115 מ"מ, הגדלים היו צריכים להיות בהתאמה - 260, 290 ו-200 [אולי היה צריך להיות 300?] מ"מ. גידול כזה בעובי של השריון היה מביא לגידול של 9-10 טונות במשקל הטנקים, מה שלא היה אפשרי מסיבות ברורות.
לכן כדי לפתור את הבעית הגנת הטנקים בכיווני ביצוע הירי וצידי התובה בטווח זויות של 25 מעלות מפני פגזי מטען חלול בקוטר של עד 115 מ"מ, בשנת 1964 פותחה ועברה ניסוים מגוונים ערכת מסך מגן ZET-1. היא כללה מיגון רשת קדמי ופלטות צדדיות.
תכונות המסכים כהגנה נגד מטענים חלולים מבוססת על כך שבעת הפגיעה של הפגז במסך, היזימה התרחשה במרחק מהמיגון העיקרי של הטנק. כתוצאה נוצר זרם של הליינר שעבר מרחק משמעותי לפני הפגיעה בטנק. במהלך התנועה באוויר התרחשה שבירה של הזרם וכתוצאה יכולת החדירה שלו היתה יורדת במהירה והוא כבר לא היה יכול לחדור את השריון.
משקל מסך הרשת היה 60 ק"ג, המרחק המינימלי בין המסך לשריון - 1,800 מ"מ. זמן הפתיחה למצב מבצעי היה 2-3 דקות, וזמן התקנת המסך על הטנק - לא יותר מ-15 דקות. הבדלים במיגון לטנקי T-54/55 ו-T-62 היה רק בקוטר של הבסיס המותקן על התותח. פלטות צדדיות היו עשויות אלומיניום תעופתי ומשקלם היה כ-200 ק"ג. המרחק המינימלי בין הפלטה לשריון היה 1,500 מ"מ, זמן הפתיחה למצב מבצעי - כדקה, וזמן ההתקנה - כ-3 דקות.
המאמץ העיקרי בניסוים של ערכת המיגון נעשה בהגדרת הסרידות שלה לאחר הפגיעות וגם חוזק ואמינות של החיבורים במעלך הפעלת הטנק.
לפי כוונת המפתחים של ZET-1, הערכה הייתה צריכה להבטיח השמדה של חלק אחת בלבד של המסך בפגיעת פגז 85 מ"מ, ושל שני חלקי המסך בלבד בעת הפגיע של פגז 100-115 מ"מ. הניסוים שהתקימו בתחילת שנת ה-1964 הוכיחו כמעט ב-100% את ציפיות המפתחים. בנוסף צויין שהלחפת חלק אחד בתנאי שטח נעשה תוך 2 דקות בלבד. חלק לא פחות חשוב של הניסוים היה בבדיקת האמינות של החיבורים. לשם זה טנקים ניסיוניים T-55 ו-T-62 עברו מבחני נסיעה של 500 ק"מ בשטח עם מכשולים שונים. בסיומם צויין שהחיבורים של הפלטות הצדדיות ומסך הרשת באופן כללי די אמינים. הוועדה הממלכתית ציינה בסיום הניסוים "הגדלה משמעותית ביעילות של מיגון הטנק תוך שימוש במיגון הנ"ל" וגם המליצה "לקבל לחימוש הצבא הסובייטי את המסך הרשת הקדמי ZET-1". בנוגע לפלטות צדדיות הומלץ לבדוק מחדש את אופן החיבור שלהם לטנק.
למרות זאת, גם מסכי הרשת לא ממש קיבלו חיים בצבא - לפי הוראת ראש האגף הראשי לכללי רכב ורקמ"ים השימוש בהם היה מוגבל "לתקופת האיום, בסמוך לתחילת הלחימה". לאחר הכנסתם לשירות של טנקים T-64 ו-T-72 בעלי מבנה המיגון שונה לגמרי (מיגון רב שכבתי) בעל עמידות מוגברת נגד מטענים חלולים, הצורך במסכי רשת נעלם.
ציטוט:
והאם "שייבה" היא גם ברוסית "טבעת"? שם סתמי למערכת נשק.
|
שייבה (אחד הפירושים ברוסית):
השם הזה ניתן ע"י המפתחים בגלל הצורה של הצריח.
אני לא יכול לחשוב כרגע על שם (כינוי) אחד של אמל"ח שאינו סתמי - כולם סתמיים. לפחות כאן יש הסבר הגיוני לשם, בשמות הפרויקטים אין אפילו את זה, בין אם מדובר בשם סודי או לא סודי.
_____________________________________
בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.
|