סערת אריאל: "אי אפשר להכריח אתכם להופיע"

יוזמי מכתב האמנים שהסעיר את המדינה ולצדם שורה של יוצרים מתחומי התרבות והאמנות, בהם חנה
מרון, דוד גרוסמן, אוהד נהרין, איתן פוקס ואחרים, פונים אל המתעתדים להופיע בהיכל התרבות באריאל:
"העדיפו את צו מצפונכם ואחריותכם הציבורית"

ימים ספורים לפני ששחקני תיאטרון באר שבע יחנכו את הבמה המאובזרת של היכל התרבות החדש
באריאל, פונים אליהם הערב (ו') יוזמי מכתב האמנים שהסעיר את המדינה, ביחד עם שורה של יוצרים
מתחומי התרבות והאמנות השונים, במכתב פתוח שמבקש מהם לשקול בשנית את ההחלטה להופיע
בישוב שמעבר לקו הירוק: "אי אפשר להכריח אתכם להופיע שם", "אנו קוראים להעדיף את צו מצפונכם
ואחריותכם הציבורית".

המשך בלינק:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3980282,00.html

ציטוט:

במקור נכתב על ידי EtEoR סערת אריאל: "אי אפשר להכריח אתכם להופיע" יוזמי מכתב האמנים שהסעיר את המדינה ולצדם שורה של יוצרים מתחומי התרבות והאמנות, בהם חנה מרון, דוד גרוסמן, אוהד נהרין, איתן פוקס ואחרים, פונים אל המתעתדים להופיע בהיכל התרבות באריאל: "העדיפו את צו מצפונכם ואחריותכם הציבורית" ימים ספורים לפני ששחקני תיאטרון באר שבע יחנכו את הבמה המאובזרת של היכל התרבות החדש באריאל, פונים אליהם הערב (ו') יוזמי מכתב האמנים שהסעיר את המדינה, ביחד עם שורה של יוצרים מתחומי התרבות והאמנות השונים, במכתב פתוח שמבקש מהם לשקול בשנית את ההחלטה להופיע בישוב שמעבר לקו הירוק: "אי אפשר להכריח אתכם להופיע שם", "אנו קוראים להעדיף את צו מצפונכם ואחריותכם הציבורית". המשך בלינק: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3980282,00.html

הכלבים ינבחו והשיירה תעבור

אותם אנשים אותם רעיונות פרט לתאריך במכתב שנכתב אין חדש
רצו ורוצים וקבלו רעש תקשורתי
צריך לבדוק בפועל
מי בא ומי לא
אם אלה שיודעים מקדמת דנא לא יגיעו
זה היה ידוע מראש
והרעש התקשורתי שהם חפצים בו נעשה לפי שרצו
חבל לסייע להם

רק חשוב מאוד שאלה שמצפונם נראה ומריח כגללי הגמלים שישארו על הדרך אחרי המעבר של השיירה - לא יקבלו אגורה מתקציב התרבות של הציבור.

צו מצפונם לא הפריע להם או לדומיהם לגור או להופיע באדמות שהיו של כפרים ערביים עליהן הוקמו שכונות יוקרה וקיבוצים בארץ. צו מצפונם לא מפריע להם לעשות הון או להופיע על אדמת הדם של גרמניה, צו מצפונם לא מפריע להם להתחכך כמו פרה שדורשת בכל אנטישמי ערבי כאילו היה יונת השלום, צו מצפונם לא מפריע להם שלא לראות מה עוד משמח את שונאי ישראל שאילהם מכוונת חנופתם, צו מצפונם לא גרם להם לומר מילה רעה על רוצחי המונים שפשטו ברחובותינו בעקבות ההסכם שבני מינם המיטו עלינו. צו מצפונם היה מוביל אותם על ארבע עם ריר בפה להופיע בהיכל התרבות של רמאללה בפני אלה שחילקו סוכריות בזמן הלינצ'. צו מצפונם אפילו איפשר למישהו מהמחרימים לומר כי הוא מזדהה בכל ליבו עם המאבק הלאומי הפלשתיני. אותו מאבק שמפזר חלקי ילדים יהודים על מדרכות תל אביב בחג פורים.

אבל... צו מצפונם מתעורר כאשר צריך להופיע בעיר שנבנתה על גבי אדמות לא פרטיות שהיו אדמות בור שהובטחו למדינה היהודית בועדת סן רמו, הפכו לשטח כיבוש ירדני ומוגדרים כשטח באחריות ישראלית בהסכם אוסלו. מצפונם הוא רקוב ועלוב כמצפונם של שונאי ישראל שבין האינטלקטואלים במצרים. מצפונם הוא הצגה וסיפור בדיה. הדברים המוחשיים היחידים שיש כאן אלה בני אדם יהודים שציניקנים חסרי מצפון מחרימים ואולי יש כאן גם פרסום חינם ותשומת לב באירופה שיכולה לגרום לעוד שונא ישראל קשיש בקופנהגן לקנות ספר מאובק ולשלשל שני סנט למי מהם.

האמת היא שחלקם כבר עשו את הונם ללא מצפון בימי שלטון מפא"י העליזים ובימי הפגנת הנאמנות 'למפלגה' לאחר המהפך. האמת היא שהגילדה שמעניקה פרסי ישראל בתחומי הכלום לפי מד השינאה לציונות ולעם היהודי תמשיך לחלק את חסכונות האזרח הפשוט בין אוהבי אויביו. האמת היא שרובם בדמדומי קריירה ואינם זקוקים לכספי המדינה והאמת היא שכסף רע שטרם ידוע מקורו זורם לארץ ע"י קרנות רשע ויכול לפרנס עוד דורות של עוכרי ישראל ואויבי ציונות. ובכ"ז ראוי ששר החינוך יתעורר מהחלום המתוק של פיטורי גבי אביטל ויזכיר לאוהביו מהפוסט-ציון כי גוף או אמן מחרים לא יתוקצב.

אבל גם אנו מעין כלבים נובחים שהשיירה עוברת על פניהם.
אנו מקדשים את הערך התרבותי של אותם אנשים הקוראים בהתלהבות להחרים את אריאל אבל מעבר לכך לא עושים דבר, (כשם שהאנגלים מדברים על מזג האוויר ולא עושים דבר).
מעבר לקריאות הרפות בגנות אותם מגנים לא ראיתי יוזמה/פעולה/התבטאות מצד ראשי השלטון בגנות המחרימים והקוראים להחרמה.
אם דוד גרוסמן המטיף רוצה להפוך לרפליקה של דוד גרוסמן הסופר (שאין חולק על סגנונו הייחודי), אדרבא שיעשה זאת מכיסו וכספו שלו.
אם חנה מרון רוצה להיות ה"גברת הראשונה" של התאטרון - שתעשה זאת בכפוף ליכולת המשחק שלה, אבל שלא תנשוך את היד שמאכילה אותה.
כנ"ל לגבי כל המטיפים בשער והמשתמטים למיניהם.
אנו המדינה היחידה בעולם שמחריביה ומהרסיה ממשיכים לאכול מאותה יד שעליה יוצא קצפם.

תראה, לשקרנים ובריונים אני רגיל במזרח התיכון. אני שכן של משפחת אסד כבר הרבה שנים אז באמת ששום שטיק של חנה מרון לא יפתיע אותי. הענין הוא שפמפלט פרסום עצמי זה הוא כה רדוד בכזבים שבו שאין ספק שאחמדיניג'אד היה חותם עליו בשתי ידיו ואם לא הוא אז ערפאת - כוס התה של 'האמנים' בעניני מצפון.

הם מציינים כי ליד אריאל יש מחנות פליטים: מחנות הפליטים קרובים יותר לכפ"ס ולאריאל וקיומם קשור לשכונות ערי המרכז ולאדמות קיבוצים ששוחררו במלחמת העצמאות ולא להקמת אריאל.

הם מתארים את מצוקת הפליטים כאילו כוס מים שנשתית באריאל נעשית על חשבון מוחמד מקלקיליה שסבא רבא שלו רצה לרצוח יהודים ונזרק מהחושה בה גר מאז הובא ארצה ע"י מוחמד עלי במאה התשע עשרה. הם יודעים היטב שלמוחמד יש כוס מים בזכות אותה מדינה שהקימה את אריאל ושלבני עמו יש אחריות רבה יותר מלשפרה מאריאל על כך שקפא במקומו 62 שנים. בענין העדר הופעות תרבות הם מוזמנים להופיע שם. בפעם הבאה שיש ערב במחנה פליטים לכבוד שהיד כלשהו נאמר ההוא מהפיגוע בתחנת הדלק של קרני שומרון או זה מצומת בית ליד שיסעו ויופיעו שם. שמעתי שהאיחוד הארופאי והסעודים משלמים טוב. רק שלא יצפו ללווי צה"לי. סוג של חרם מטעמי מצפון, אתם יודעים...

השימוש במילה אפרטהייד כמו הדמוניזציה של תושבי אריאל וקשירתם למחנות הפליטים והצבת המתנחל הצופה בהצגה מול הילד הפלשתיני הרעב היא לא פחות מעידוד והסתה לטרור. 'הנה שם האשמים'...

אפרטהייד יש יותר בסלונים של מעריצי המצפונאים שם הפולש הלא חוקי מסודן מדבר בקול חלש ובראש מושפל כמו שהם אוהבים. כמו שפעם אפשר היה לצפות מהעוזרת התימניה מהמעברה שלא השתינו לכיוונה והיום אוייש... הזמנים השתנו בנפיחון העליון... אפרטהייד יש בקהיליית המגדלים שמופרדת מבני עמה ע"י חלונות כהים בדרך לשדה התעופה ומופרד מהמוסר ע"י 'מצפונאים' מהסוג הזול הזה.

השימוש במושג בלתי חוקי הוא כמובן גם כן בדוי. בשביל 'לא חוקי' יש להם בג"צ אוהד. אם יש לכם קייס תגישו תלונה במשטרה... החוק הבינלאומי כמושג ערטילאי הוא אותו חוק שמגן על האיראנים והגן על סדאם חוסיין שנים רבות וכנראה שמצא מצפון את המין המתאים לו. אבל המצפוניסטים כשחוקי ישראל לא מתאימים להם רצים אל שופטי הצדק בהאג או אל מועצת הבטחון בה יושבות מדינות הצדק לבנון ותורכיה. מעניין אם גרוסמן אסר על תרגום ספריו לסינית ורוסית כי החוק הבינלאומי אוסר את כיבוש טיבט או את שיטות המלחמה בצ'צ'צניה או שסתם 'הכה ביהודים' זו הסיסמה.

הלוא אבותינו מקדמה דנה , אמרו שלכסף אין ריח ולכן אפשר לסגוד לעגל הזהב.
אין טוב יותר מיהודי שמכה על הטוסיק של יהודי אחר.
פעם אמרו כי "כאשר לקטנים חותכים, הגדולים שמחים"
אני רוצה להציע שינוי קטן "כאשר יהודי חותך בבשרו של יהודי, הגויים שמחים".
אני מתחיל להאמין כי כל המשפטים הללו כבר נלעסו בכל זוויות הפה, למעט אצל מי שהיה צריך לחתוך קצת בבשר של אותם מלעיזים ומוציאים דיבתה של הארץ הזאת בעיני העולם.

לגרוסמן אין שום סגנון יחודי,

כמו 99% מהסופרים מוזיקאים הישראלים יצירתו היא פלגיאט של סיפורת אירופאית\אמריקאית.

במקרה שלו ניתן לזהות קו\רעיונות\סגנון\נראטיב המועתקים בשלמות מסופרים צרפתיים שונים

חפש מרסל פרוסט, ועוד.

הבחירה שלו במספר גיבור ילד "נאיבי", היא טריק סיפורי שכבר נעשה בו שימוש לעייפה בסיפורת

המודרנית .

וכמו סגנונו הסיפרותי, גם רעיונותיו הפוליטיים הן פלגיאט, של רעיונות התנועה האנטי מלחמתית

בארה"ב של שנות ה-60, ושל הגדה השמאלית בפאריז .

ולכן הן כל כך מופרכות ולא מתאימות למציאות באזורנו.

לפי השיטה שלך, חצי מהספרות המודרנית היא פלגיאט מהתנ"ך...
ואם כבר תנ"ך, זה מזכיר מה שאמר החכם באדם-
אין חדש תחת השמש...
אפילו במדע, לחלק ניכר מהרעיונות המודרניים יש ביסוס בעבודותיהם של היוונים הקדומים.

כרגע אני קצת עסוק,

אבל כבר ריכזתי אוסף נכבד של ציטטות מספרי עוז,גרוסמן והמקבילות שלהם בספרות האירופאית

וגם של עבודות אדריכליות (של "גדולי" אדריכלי ישראל) והמקור שלהם מהעולם,

לדוגמא קטנה: בנק ישראל, בית אסיה,מוזיאון ישראל הן תעתיק כמעט אחד לאחד של בנינים זרים.

אתה כמובן צודק כשאתה אומר שאין ליצור יש מאין (וברשת גם מסתובבת יצירה מוקדמת שכמעט

זהה לרקוויאם של מוצארט), והתרבות היא נדבך על נדבך.

ולכן מקובל בעולם לתת מעמד של אב רוחני ויוצר דגול, מהסוג שעוז ,גרוסמן ושלו מקבלים בארץ

ליוצרים שהכניסו פן אישי יחודי ביצירה שלא לדבר על פורצי דרך ממציאי סיגנון,

גרוסמן ועוז זוכים למעמד זה רק בגלל הפרובנציאליות הישראלית.

זוהי בדיוק טענת שונאינו החפצים, ממדינת ישראל מדינתנו, לגרשנו.

התעלמות מכך ששונאינו אינם מבחינים בין אריאל לת"א הינה טעות. ההסכמים והסיכונים נעשו ונלקחו מולם ולא בתוך מחננו ואם מלכתחילה לא ויתרו ולא יוותרו על אריאל/ת"א/הנצחת מחנות הפליטים - כדאי שנקח זאת בחשבון בבואנו לבחון בין קיר הברזל לבין שלום שלמרבה הצער לא יתכן בימינו.

חברי כנסת ישרים

חרם לא יעזור נגדם, הם התיישבו קרוב מאוד לצלחת והם יכולים להופיע מול אולמות ריקים ועדיין לקבל קיצבאות מהמיסים של כולנו.
אין שוק היצא וביקוש באומנות, הם המליכו את עצמם כקובעי הדעות ואין מה לעשות נגדם (חוץ מביטול התקציב לתאטרון שלהם).

I, for one, welcome our new arsenic based overlords

ביבי צריך להראות חוט שידרה. התקשורת תאכל לו ת'ראש בכל מקרה - אז שלפחות ירגישו שיש להם
תירוץ לעשות כן...

אגב, באשר למה שנכתב כאן על גרסומ, על כך ש"אין עוררין" שהוא סופר נפלא: לא יודע, אותי הוא שעמם עד
דמעות ולא הצלחתי לסיים אפילו ספר אחד שלו...

אבל הקו בו הוא מנסה לגזול את ביתם של ילדים ישראלים להם נועדו ספריו ושואף לאפרטהייד תרבותי בין ילדי אריאל לשאר ילדי ישראל - הוא הקו בו צריך לומר "עד כאן".

אריך קסטנר שילם מחיר בכדי להשמיע קול כנגד אומה שרצחה יהודים. גרוסמן מציב עצמו לכאורה בשם המוסר ככלי שרת תעמולתי בידי הפלשתינאים המנסים לפגע ביהודי א"י וחתום על פשקוויל השיטנה והבדיה הכורך מחנות פליטים בתושבי עיר שהוקמה באישור ותכנון המדינה בה הוא חי פועל ומתפרנס.


כשאני צופה בו אין לי ספק שאילו היה עומד במבחן אריך קסטנר מול איום אמיתי ועוול אמיתי - לא היה מתייצב בצד המוסרי.

צר לי עליכם נונו ואיתמר שזהו אביכם מולידכם...

אני אשם בכך שכתבתי שבעיני הוא סופר ייחודי.
אותי דווקא ריגש עד דמעות הספר "אשה בורחת מבשורה". ומבלי להיכנס לביקורת בנושא ספרים.
יש משפט שהוא חזר עליו פעם "הייתה לי אז תחושה – או נכון יותר, מִשאלה – שהספר שאני כותב יגונן עליו"
זה הזכיר לי לחש או כישוף שלא הצליח.

אבל מכאן ועד לכיבוד דעותיו - המרחק גדול מאד.
אני סולד מאנשים שניתן להם כוח כלשהו, בין אם זה כתיבה ובין אם זה במה ציבורית - להשתלח בציבור אחר.
בארץ המאסה הזאת הפכה לאומנות ו"שגרירים" כאלה יש לנו בכל מקום בעולם, אוהבים אותם ופורשים להם שטיח אדום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פלמינג אני אשם בכך שכתבתי שבעיני הוא סופר ייחודי. אותי דווקא ריגש עד דמעות הספר "אשה בורחת מבשורה". ומבלי להיכנס לביקורת בנושא ספרים. יש משפט שהוא חזר עליו פעם "הייתה לי אז תחושה – או נכון יותר, מִשאלה – שהספר שאני כותב יגונן עליו" זה הזכיר לי לחש או כישוף שלא הצליח. אבל מכאן ועד לכיבוד דעותיו - המרחק גדול מאד. אני סולד מאנשים שניתן להם כוח כלשהו, בין אם זה כתיבה ובין אם זה במה ציבורית - להשתלח בציבור אחר. בארץ המאסה הזאת הפכה לאומנות ו"שגרירים" כאלה יש לנו בכל מקום בעולם, אוהבים אותם ופורשים להם שטיח אדום.

אולי נזכיר רק שהוא ושותפיו אינם היחידים
יש נוספים בכל המחנות
ורובם מקצות המחנות

אני אוהב מאוד את כתיבתו של סטיבן פריי (ספרו making history היה נהדר, לדעתי) ובכ"ז הנ"ל חתום על
עצומות השלומיסטים ההזויים ביותר בנוגע אלינו.

אני רק רציתי להבהיר שאנחנו לא צריכים לממן להם את הקמפיינים נגדנו עם כסף ציבורי.

בלי שצריך להסכים עם דיעותיו. את הזמן הצהוב קראתי כילד, ממש כשיצא (דומני שערב האינתיפאדה הראשונה) והוא היה מעניין מאוד. ברור שנקודת המוצא שלו מאוד מסוימת (והוא גם לא הסתיר זאת).

יו"ר ועדת הכנסת, יריב לוין, יוזם דיון דחוף בועדת החינוך ובו יציע למנוע העברת כספי מדינה לאלה המחרימים חלק
מתושביה. "יש לעצור לאלתר את הזרמת כספי התמיכות בתחום התרבות, ולקבוע קריטריונים חדשים שישימו דגש
על עידוד יצירות המבטאות את תרבותנו ומורשתנו המפוארת".

פורסם ב"ישראל היום"

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

כשמתחילים בחרם ובחרם נגד חרם וחרם נגד נגד חרם - אף אחד אינו יותע להיכן נגיע.
קריאה/"הסתה" לחרם היא אפילו גרועה יותר מהחרם עצמו. איש איש יכול לבחור את דרכו ולסרב כפרט, לבצוע מעשים/מטלות שאינן נראות לו וגם לשאת את הדין, באם פעולתו/אי פעולתו נוגדת את החוק.

בכלל כל עוד השטחים מוחזקים על ידי מדינת ישראל, חייבים להתייחס אליהם ואל תושביהם, כמו לכלל אזרחי מדינת ישראל. כפי שהם מקבלים שרותי חינוך, בריאות, פיתוח וכו' - כן הם זכאים ל"מנת תרבות".

החרם שלהם נותן גם לגיטימציה לחרמות על מדינת ישראל בגין אי הסכמה בקרב חוגים שונים וממשלות שונות עם דרכנו. לא מגיע לנו למדינת ישראל להפוך ל"מוקצה" מבחינת העולם הגדול למרות הטעויות שאנו עושים.