בלילה הזה, לפני 37 שנים, נערך הקרב השני לכיבוש החרמון.
כבוד לחברי שנלחמו בקרב הזה,
ויהי זכרם של החללים ברוך!

אמן

הטל ספק בכל.

יהי זכר הגבורים האלה ברוך..לא נשכח!

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אני זוכר את הנסייונות לכיבוש מוצב החרמון, את הכמוייות האדירות של פגזים שנורו לשם.
כמה כואב לראות את החברה הנהדרים האלה, מנסים כל פעם מחדש, ולא מצליחים, כואב הלב על החללים ורפואה שלמה לפצועים,

רק מי שחווה את ההרגשה להיות מטווחים כל הזמן ע"י הסורים שישבו בחרמון, יכול להבין את המשמעות של "העיניים של המדינה".

אני לא ממש צריך משהו פורמלי כדי להזכר , אני נזכר באודי אלחנני מספר פעמים בשנה.
וזאת למרות שלא היינו חברים קרובים ( עיר אחרת, שירות צבאי אחר)
יפה הבלורית והתואר ...

עוד שנה עברה. כבר 38 שנים למלחמה ההיא ובפרט לקרב הזה.
הזכרונות לא מתקהים, העצב לא נהיה קל יותר.
יהי זכר הנופלים ברוך!

כבוגר בה''ד 1 אינני יכול שלא לציין
כי אם צוער בקורס היה מגיש תכנית לכיבוש החרמון כפי שהתבצעה
הוא היה מודח מהקורס ללא דרך חזרה
וחבל שכ''כ הרבה חילים אמיצים גיבורים ונחושים שילמו את המחיר הנורא

התכנון לקרב החרמון השני היה לקוי, אבל היתה גם תכנית אחרת: לעלות לחרמון ממזרח (חאדר), ולהפתיע את לוחמי הקומנדו הסורי מעורפם. תכנית זו גובשה בגד' 51 ובסיירת גולני, ואף נבדקה היתכנותה. היא נפסלה ע"י רמ"ט פצ"ן. הזכרתי את הדבר בפורום לפני כשנה.

ודיווחה שהדרך מכיוון זה פתוחה......ולשווא
חבל............................................... ........

בתור מי שישב שם רק לפני כמה שבועות, לא נראה לי שטיפוס מכיוון חאדר היה מביא תוצאה טובה יותר.
הטיפוס תלול מאד, וקשה עוד יותר מהטיפוס מדרום. מה גם שלא ניתן לעשות את חלקו בצורה רכובה.

מה שכן, היה ניתן להנחית את הכוח במוצב החרמון הסורי, כפי שעשו הצנחנים (באיחור של שעה...).
אבל אם יש קרבות יותר קשים מכיבוש החמון, אלו קרבות האגו בצה"ל.
לצערי הן גובות לא פחות קורבנות.

שקדי, תקן אותי אם אני טועה, אבל כוח מטכ"ל (בפיקוד עוזי דיין או יוני נתניהו?) ישבו בפסגה שלימים הוקם בה מצפ"ש, כלומר מצפון ולא ממזרח.

אבל הם הגיעו בנתיב עליו הם המליצו לתקוף ממנו כלומר העליה אפשרית אם כי קשה
לחי''ר מעולה אין הכרח להגיע רכובים לעומת זה זה העליה בכביש זאת בדיוק האפשרות
לה הסורים התכוננו ולכן אסור היה להגיע משם אלא להגיע מעורפם כפי שהומלץ ע''י מטכ''ל

הטיפוס מחאדר למוצב החרמון אכן קשה יותר, פיסית, מאשר בציר שבוצע בפועל. היתרון בציר חאדר היה גורם ההפתעה. הסורים היו ערוכים לתקיפה שבוצעה בפועל.
בדיעבד יתכן שגם ביצוע בציר חאדר היה מיותר, לנוכח הישגי חט' 317; אולם תכנון נכון היה צריך לשלב בין הנחתה מהאויר (כפי שבוצעה) לבין כוח קרקעי בציר חאדר.

.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אם הלכו לקרב הזה כמו שהולכים היום?
כל חייל עם תיק ציוד כשהכח סוחב אוכל מים ותחמושת ל48 שעות? ובמקרה ולא , איך הייתה האספקה?

חגור, נשק, קסדה ופק"ל.

אני לא משוכנע אם כולם יודעים מה משמעות הציוד הזה. במיוחד לא מוכר להם חגור החי"ר עם פאוצ'ים ל- 8 מחסניות הרומ"ט וקסדת המ"י של אותם ימים.

.

עברנו את המור"ק במקום עצמו. אחרי זה אמרתי לקצינים שלא הלכו כאן עם תיקים כמו שהולכים היום.
הם אמרו שכן. מתברר שהנהג אוטובוס שהסיע אותנו חזרה לבסיס היה בקרב ואמר שהם לא סחבו תיקים.
הם אפילו באו לשם על נגמ"שים!!! זחלמ"ים יותר נכון..

אז במה זה בעצם שונה מלבנון 2\עופרת יצוקה? קצינים אמרו לי שהיום יש נ"ט ודברים השתנו.
לידעתם הסאגר השתתף ב-73 ואני לא מבין איך הם משווים את חיזבאללה או חמאס לצבא סדיר.

למה גדוד יכול לטפס ולהלחם מול צבא סדיר בלי אספקה ועוד להגיע ליעד על נגמשים.
ולעומת זה בשביל לכת 2 ק"מ לתוך עזה בעופרת יצוקה חיילים סוחבים עליהם אספקה ל48?

כי הגדוד בא לכבוש את החרמון, ולא להיכנס, להסתובב, להרוג כמה ערבים (זה 48 שעות) ולצאת

ביוני השנה התקיים כנס לוחמי גדוד 51 במלחמת יום הכיפורים, בחרמון.
לפני הכנס וגם לאחריו התפרסמו ב"מעריב" כמה כתבות על קרבות החרמון, כולל כתבה אחת עם כותרת מטעה, שכביכול המוצב הישראלי לא נכבש בידי לוחמי גולני. כתבה זו זכתה לתגובות, כמובן, כולל מאמר של יודקה פלד (מג"ד 51), דוד כץ (מג"ד 17), יועד לודר (קמב"ץ גולני) ורן גינוסר (קמב"ץ 51).
פרטים מלאים באתר לוחמי גדוד 51 במלחמת יום הכיפורים.
עם השנים, מסתבר ,הכאב והצער אינם מתקהים, וגם העניין באירועי המלחמה אינו פוחת.





ן

הולך וגדל העצב והכעס על התכנון השגוי של הקרב
תכנון שלדעתי צוער בה''ד 1 היה מקבל עליו נכשל ברור
תכנון המביא את הכח (המעולה) למקום היחידי בו ממתין לו האויב
לדעתי המח''ט היה חייב לסרב לבצע כפי שהונחת עליו והיו מקרים דומים במלחמה זאת
וזאת כמובן עם הורדת כובע גדולה לחילים ולמפקדים האמיצים הנחושים והעשוים ללא חת שהיו שם.

אגב...הידעתם שאל הכח הצטרפו כמה טנקים מחטיבה 188 כפי שמופיע בספר ''על בלימה''
ואחד מהמט''קים שם (יוסף וייסברוט) היה ההרוג האחרון של החטיבה במלחמת הדמים הנ''ל??

ראשית, ראויים להערכה כלל הלוחמים והמפקדים שלחמו ב"מבצע קינוח". זה היה קרב קשה במיוחד, אחד מקרבות החי"ר הקשים שלחמו כוחות צה"ל מעודו. תנאים קשים, תשישות, וכמובן אויב מיומן ומחופר, כל אלו רק מוסיפים להערכה הרכבה לה ראויים הלוחמים. יחד עם זאת יש לציין שגבורתם אינה מכפרת על תכנון לקוי, נוהל קרב חפוז מדי למשימה שניתן היה להניח (לפחות למן ה-13 באוקטובר) כי עתידה להתממש בקרוב, וביצוע שמאופיין בעיקר במימוש ערך הדבקות במשימה והרעות אך פחות ביצירתיות, הקפדה על תו"ל וחשיבה מקורית. הדבר מתחיל במח"ט, חיים נדל, ובמפקדי הגדודים חזי שלח ואלישע שלם, וכמובן בצנחנים שעליהם פיקדו.

בקשר לקרב עצמו הרי שהצנחנים ביצעו קרב כיבוש מופתי, סדור מאורגן וראוי שילמד. נכון, האויב מולו ניצבו היה מבוצר פחות, כמו גם מנה פחות לוחמים, בהשוואה למספר לוחמי הקומנדו הסורי שאיישו את מוצב החרמון הישראלי, אולם אין בכך בכדי להפחית את ההישג המרשים מאוד של חטיבה 317 מפקדיה ולוחמיה.

באשר לקרב של חטיבת גולני, אמיר דרורי, ראה חשיבות רבה בכך שהמשימה בוצעה, שוב יש בכך הרבה מן הצדק. אבל כמו שבגולני היו יחידות שגילו רוח לחימה וגם התנהלו היטב במלחמה (גדוד 13 במוצבים בקרבות הבלימה, גדוד 12 בקרב ההבקעה לסוריה) היו גם בעיות בתפקוד גדוד 51 בקרב על החרמון (שני הקרבות) וכך גם בתפקוד גדוד 17 והסיירת (שהתפרקה חד משמעית בקרב הראשון וגם בשני, משנהרג ויניק חדלה לתפקד, לא השלימה את משימתה ולא סייעה לגדוד 51). אני לא מזלזל בלוחמים וממעיט באויב ובמשימות שעמדו מולם, ועדיין היה ניתן לצפות לפחות מן הסיירת שתתעשת למרות נפילת מפקדה, שמריהו ויניק ז"ל (שנחשב ללוחם ומפקד מן המעלה הראשונה) ותמשיך בלחימה. דרורי הצניע במהלך השנים, ביקורת גם על הכוח של יוני נתניהו, שלא נתן לו מודיעין ברור וסירב להתערב בלחימה בקרב השני (אגב יכול להיות שמסיבות טובות, לא לי לשפוט). ע"פ הספר "מכתבי יוני " ועדות של עוזי דיין הכוח נתקל בחיילים סורים רבים שנסוגו מן הקרב והרג ושבה רבים מהם. חלק מן הכשלים שהובלו לבעיות שהתגלו בלחימה הן באחריות (שוב, אני איני מאשים) חטיבת גולני ולוחמיה, וחלקם באחריות הפיקוד וגורמים אחרים (רק למען הדוגמה הרעיון המבצעי של לעלות 'דוח אן דוח' ראש בקיר ולא לאגף, הורד לחטיבה ע"י תא"ל דאז קותי אדם ז"ל, שחשב שהגעה מנתיב מסובך יותר היא אולי בשביל הסיירת אבל לא בשביל כלל החטיבה). במלחמה כידוע אין ודאות, וההחלטות נמדדות ע"פ מה שהיה ידוע למפקדים בעת קבלת ההחלטה הן מבחינת מודיעין הן נוכח האתגר המבצעי והן נוכח תורת הלחימה וערכי צה"ל. חוכמה בדיעבד הינה מיותרת. דרורי עצמו, גילה כמח"ט (ע"פ כל העדויות, והן רבות מאוד) דוגמה אישית, רוח לחימה, והוביל את אנשיו כל העת. על כך יש להצדיע לו ולמפקדים דוגמת מג"ד 51, יודק'ה פלד, קמב"ץ החטיבה, יועד זליבנסקי וכמובן קצין האג"ם, יואב גולן (לוי)

החטיבה ספגה כמות נפגעים ניכרת (ככל הנראה אף יותר, אם כי לא בהרבה, מחטיבת החי"ר המקבילה הסדירה השנייה באותם ימים בצה"ל- הצנחנים) באותה מלחמה, וביצעה את כל משימותיה קשות ככל שיהיו (אגב בתור צנחן לשעבר אני לא ממעיט לרגע בהצלחותיה וברמת הלחימה של החטיבה שאליה התגייסתי אני 30 שנים אחרי). כשמסתכלים על האתגרים הקשיים והאבידות שמולם התמודדו לוחמי גולני באותה מלחמה, אי אפשר שלא להשתאות נוכח העובדה שהצליחה להשלים את משימותיה ולנצח. הדבר ללא ספק מתחיל במפקדה באותם ימים אמיר דרורי ז"ל.

מומלץ לקרוא על הקרב את ספרו המצוין של אביחי בקר , "אינדיאנים על גבעה 16 "

להלן מספר קישורים רלוונטים:

הערך על "מבצע קינוח בויקיפדיה"

"גיבור בעל כורחו", מאת אבי צור, ראיון עם יואב גולן קצין האג"ם של חטיבת גולני שפיקד על השלמת כיבוש החרמון, מתוך ביטאון "הלוחם" של ארגון נכי צה"ל גיליון 196 דצמבר 2005, כפי שפורסם באתר "פרש".

"אגדת דרורי", הספד מאת אביחי בקר , "ידיעות אחרונות", ‏ 18.03.2005, עמוד 25, כפי שהועלה באתר "פרש".

"גולני היה חייב לכבוש את החרמון ", מאת עמית נבון ראיון ב"מעריב" כפי שהועלה באתר "פרש".

"הקרב שלא נגמר", מאת אביחי בקר "ידיעות אחרונות" מוסף "7 ימים"‏, ‏ 15.07.2005, כפי שפורסם באתר "פרש".

אחיקם משה דוד, תיק מבצע קינוח יוצא לאור: כך נכבש החרמון, באתר nrg מעריב, 12 במאי 2012.

אלוף משנה אמיר דרורי, מתוך הספר "אני נשבע לך" (סדרת ראיונות בגלי צה"ל שערך אביגדור קהלני עם לוחמי מלחמת יום הכיפורים במלאת 30 שנה למלחמה), הוצאת כתר, 2003, עמודים 301-306.

"פיקד על הכיבוש מחדש של החרמון", מאת אורי דרומי "הארץ", ‏ 22.10.2007.

"הלוחמים חושפים: מה באמת קרה בחרמון?", מאת יועד לודר, יודקה פלד, דויד כץ, רן גינוסר, באתר nrg מעריב, 4 באוקטובר 2012.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

מספר עגול...
זמן לסיכומים (לפחות לסיכומי ביניים)...
הרבה כנסים וימי עיון וספרים...
הלילה 40 שנה לקרב השני לכיבוש החרמון.

רק שעברו 41 שנה.

עם השנים הלכו לעולמם חברים נוספים.
הנשארים עדיין זוכרים.
בקיץ האחרון הופיעה הגרסה לקהל הרחב של מחקרו של משה גבעתי על קרבות החרמון.