אני מבקש פרטים על מבצע של סיירת מטכ"ל במלחמת ההתשה
בספר "ביבי - מי אתה אדוני ראש הממשלה?" מאת רונית ורדי
מופיעה בעמוד 105 הפיסקה הבאה:
"ב-11 במאי 69' צלחו צוותים של סיירת מטכ"ל ושייטת 13 את התעלה, צליחה שקטה, ללא מנועים. עם הגיעם לחוף הכינו מארב מוצלח על הכביש, הסתערו על רכב מצרי, פגעו בו, גרמו לנפגעים רבים ושבו הביתה בשלום."

שני לילות אחר- כך במבצע נוסף שבוצע באותה הדרך ובאותו נתיב נהרג סג"מ חיים בן יונה ובנימין נתניהו כמעט טבע במימי התעלה. אני מעוניין בפרטים לגבי המבצע הראשון. מי פיקד על הכוח? כמה חיילים השתתפו? כמה מצרים נהרגו? ואם אפשר מה היה שם המבצע?
תודה

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

מתוך ספרו של זאב אלמוג "עטלפים בים האדום" (משרד הביטחון, ההוצאה לאור, 2007):
(עמ' 27)
"בולמוס 4" (13 במאי 1969) במבצע זה נעשה ניסיון חוזר, בפיקוד סא"ל דיגלי, להציב מארב אותה שיטה ובאותו הרכב כוחות כפי שנעשה במבצע "בולמוס 3". חייל מצרי, שהתגלה בתצפית מהגדה שלנו ממש לפני החצייה, גרם לכך שנקודת החצייה הועתקה 800 מטרים דרומה. ניסיון החציה בנקודה החדשה נעשה בניגוד לדעתי וחרף אזהרותי. התנגדתי לכך, מכיוון שהנקודה לא נצפתה משך זמן מספיק, ומשום שהמארב היה אמור להתבצע בסמיכות קרובה מדי למארב הקודם. בעיקר התנגדתי לכוונה לחצות את התעלה בסירות גומי ולא בשחייה - צעד שיחשוף את הכוח להתגלות ולפגיעה. ואכן, זוג חיילים מצריים שהמתין בעמדה פתח באש מטווח קרוב על הכוח החוצה בסירות. קצין מהסיירת (סג"ם חיים בן יונה) נהרג. שאר הכוח נסוג לגדה שלנו בשחייה, תחת אש עזה. המשימה לא הושלמה. כישלון המבצע, שנעשה בניגוד לתפיסה המקצועית של שייטת 13 באשר לאופן מעבר מכשול מים ותוצאותיו, הטיל צל על יחסי השייטת עם סיירת מטכ"ל ושיתוף הפעולה ביניהן קיבל תפנית חדשה."

לשאלתך לגבי הרכב הכוחות - אין פירוט בספר לגבי ההרכב בפעולה מס' 4, אבל לגבי מבצע "בולמוס 3", אומר אלמוג שהוא בוצע על ידי 15 חיילים של היחידה בתובלת 3 ס"גים של ש/13 ובסיוע כוח לתפיסת ראש חוף של השייטת ובסך הכל 8 לוחמים של ש/13.

זהו שאני מחפש פרטים על המבצע שלא התגלה והצליח לפגוע. יחד עם זאת תודה על המידע שעונה לפחות על השאלה כמה אנשים השתתפו בו

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

האם באותן שנים השת"פ נפגע?

נשמע כמו מבצע רביב ( רק שהוא היה במאי )


קישור לויקיפדיה

נאמר בפירוש שזה מבצע "בולמוס 3" אז למה להזכיר אירוע אחר שלא רלוונטי?
אשכול עבר על מבצע "בולמוס 4" (כן רלוונטי) כאן

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

לא שמתי לב שאתה רוצה פרטים על המבצע הראשון.
"'בולמוס 3' (10 במאי 1969) כוח מסיירת מטכ"ל, שמנה 15 לוחמים בפיקודו של סא"ל מנחם דיגלי (שהחליף את עוזי יאירי כמפקד הסיירת), ביצע מארב רכב בכביש שממערב לתעלת המים המתוקים, בקטע הצפוני של תעלת סואץ. חציית התעלה בוצעה בעזרת שלוש סירות גומי סימן 1. כוח של שייטת 13, שמנה שמונה לוחמים, תפס את "ראש החוף" בגדה המצרית ואבטח את החצייה. התוצאה היתה שני מצרים הרוגים והשמדת רכב מצרי. כוחותינו חזרו בשלום."
אלמוג, שם, שם

קודם כל תודה רבה
אם כן שם המבצע הוא "בולמוס 3" ומפקד הכוח היה מנחם דיגלי.
הכוח שמנה 15 לוחמים מ"היחידה" ו-8 משייטת 13 חצה את התעלה הניח מארב בגדה המערבית, על הכביש שמקביל לתעלה. פגע ברכב צבאי והרג שני מצרים. התקפל וחזר לשטחנו ללא אבדות.
זה עונה על כלל השאלות ששאלתי. אם למישהו יש מידע נוסף (האם הצוות שבו היו ביבי ובן יונה ביצע גם את פעולה הזו? ואם לא אז איזה צוות כן? מי פיקד עליו?) אשמח מאוד
בכל מקרה את הפרטים העיקריים קיבלתי
תודה
נ.ב
האם מבצע "בולמוס 3" הינו מבצע הצליחה הראשון שביצע צה"ל לכוחות חי"ר בתעלת סואץ?

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

מבצעי "פינגווין", עליהם מספר אלמוג בספרו (עמ' 23) כללו העברה של לוחמי סיירת מטכ"ל מעבר לתעלה לשם איסוף מודיעין. שייטת 13 תפסה את ראש החוף, אבטחה אותו, העבירה את כוח הסיירת לגדה שמנגד והחזירה אותו בתום הפעולה.
מדובר במבצעים שעל פי עדות אלמוג התקיימו בלילות החושך של שנת 1968.

אני עונה לך כמי שהשתתף בעצמו במבצעים אלה:

כן, הצות שלנו (צות עמירם לוין) השתתף בכל המבצעים הנזכרים לרבות מבצעי 'פינגווין' עליהם גם כתב זאב אלמוג.

סג"מ חיים בן-יונה ז"ל שנהרג לידינו במבצע בולמוס השני (4) היה חבר בצות המקביל (צות עמית בן-חורין). הוא בדיוק סיים קורס קצינים ואינני בטוח אם הצטרף בתפקיד פקודי או כלוחם. אם זכרוני אינו מטעני הוא הצטרף כלוחם.

עמירם לוין השתתף במבצע כמפקד. ביבי נתניהו היה חבר בצות עמירם והיה עמי בסירה כשנפל למים (הוא היה רתום למקלע מא"ג) ואנו חברי הצות שהיינו על הסירה משינו אותו מהמים תחת אש עזה שניתכה עלינו מהצד המצרי. אני חטפתי רסיס קליע ברגל שלא הצריך טפול רפואי רציני. הוצאתי אותו ידנית.

עם הגיענו לגדה המזרחית לצד הישראלי המשכנו רגלית תחת אש מצרית (ארטילריה) עד מחנה בלוזה.

לא, מבצע בולמוס 3 לא היה מבצע הראשון מעבר לתעלה. כבר בשנת 1968 עברנו לגדה המערבית של התעלה בשורה של חציות שקטות (מבצעי פינגווין אותן מזכיר אלמוג) במשך תקופה של כמה שבועות. אינני זוכר כמה פעמים ולאיזה אורך זמן.

אבל סך הכל עם מבצע הצליחה בו נטלתי חלק במלחמת יום הכפורים ב-15 אוקטובר 1973 במסגרת חטיבת הצנחנים 247 - מספר חציות התעלה בהן השתתפתי מתקרב לעשר. אולי אף יותר. כי כאמור אינני זוכר כמה היו ב-1968.

באתר של "סיירת שקד" נטען כי מבצע ויקטוריה הוא למעשה המבצע פורץ הדרך לרעיון צליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים
http://www.gold.co.il/homepages/Heb...00000000/f.html

מבצע "ויקטוריה" * נלמד את המצרים לקח

בשלושים במאי 1970 הרג מארב מצרי ארבע עשר צנחנים ופצע שישה. שניים נוספים נשבו. בעקבות זאת הוחלט על מבצע "ויקטוריה". היעד שנבחר, בק"מ השלושים ושניים מדרום לפורט-סעיד, כלל שורה של מוצבים ועמדות של המצרים. לביצוע נבחרו מאה שלושים וארבעה מלוחמי "שקד" ועשרים לוחמים מ- 707 שנועדו לתפוס ראש גשר. כן צורפו מפעילי סירות מחיל ההנדסה, פלוגת שריון כרתק צמוד, שתי סוללות ארטילריה ומטוסים. בעשירי ביוני התמקם הכוח בנקודת החצייה ומטוסי חיל האוויר וטנקים הפציצו והפגיזו יעדים בגזרה. בשעה 21:00 התמקם הכוח של יחידה 707 בחוף המצרי והשתלט באש על גזרה של כמאתיים וחמישה מטרים. בסיום ההשתלטות הועברו לוחמי "שקד" בעשרים סירות- גומי. דני רהב שלח את פלוגה ד' דרומה. כוח בפיקוד טרטמן נע על דרך האו"ם, וכוח בפיקוד אבנר וייס עבר את תעלת המים המתוקים על קרש, והגיע למסילת הברזל. שני הכוחות, שנועדו לחסום הגעת תגבורות מצריות, התמקמו בעמדותיהם כמתוכנן. פלוגה ג' בפיקוד אברהמי, נעה צפונה. אש נפתחה לעברם מעמדות חבויות וכמה לוחמים נפצעו ובהם המ"פ. לוחמי פלוגה א' עברו את תעלת המים המתוקים על-גבי מזרונים וכמה אלונקות שהונחו על איי הבוץ. הם עלו על מסילת הברזל והמשיכו צפונה. הסמג"ד פאצי נשלח להחליף את אברהמי הפצוע. לעבר כל הכוחות נפתחה אש כבדה וסמל משה בג'יו, שהצטיין במבצע "סרג'נט" נהרג. שפיגל, סגן מפקד הפלוגה, איגף את הבונקר המצרי, השליך רימוני-יד ושיתק את האש. לוחמי "שקד" המשיכו להתקדם ולהסתער על עמדות המצרים. לוחמי החסימה נתקלו בחמישה מצרים והרגו אותם מטווח קרוב. כמה דקות אח"כ הגיעו עוד שישה חיילים מצריים וגם הם חוסלו. על דני רהב הופעל לחץ כבד מהחפ"ק האוגדתי, והוא נדרש להפסיק את המבצע, לנוכח הנפגעים הרבים. הוא סבר כי עליו להמשיך וקיבל את אישורו של שרון (אמיר דרורי שהיה קצין האג"ם של פד"ם עלה מולו בקשר וטען ש- " הם גילו אותנו והולך להיות שמח." רהב השיב לו ש- "אין מה לדבר על ביטול, המקום הכי בטוח עכשיו זה בתוך המערך המצרי, שם הם לא יפגיזו."). זמן-מה אח"כ שבה פלוגה א' לאחר שסיימה משימתה. שיפמן טען כי יכול היה להמשיך עד פורט- סעיד מבלי שאיש יעצרו. פלוגה ג' המשיכה לנוע בשטח כדי לחפש נפגעים. פלוגה ד' טיהרה אלף ושמונה מאות מטרים על דרך האו"ם ושבה לנקודת החצייה. לוחמי 707, שהתמקמו בקצוות הגזרה, סייעו גם הם בריכוז הפצועים וחיפשו נעדרים. בשלוש לפנות בוקר פונה החוף המצרי. הם ספרו כשלושים מצרים הרוגים אך העריכו שיש נוספים בעמדות שהתמוטטו. "שקד" איבדה ארבעה לוחמים ושלושה עשר נוספים נפצעו. כן נהרג מפעיל סירה מחיל ההנדסה. לוחמי "שקד" נלחמו היטב, הרמטכ"ל ברלב, שלא שש לאשר את הפעולה, קבע כעת כי לנוכח כמות הנפגעים, אין בכוונתו לאשר מבצעים נוספים בסגנון זה. המבצע הוסיף יוקרה רבה ל"שקד". מבצע "ויקטוריה" היה גם המודל לחציית התעלה במלחמת יום הכיפורים ובעקבותיו הוכנה ה"חצר" שממנה יצאו הכוחות שצלחו את התעלה

בכתבה אחרת נטען
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...l?itemNo=417459
"למרות הסתייגות המטכ"ל, ביצעה בהצלחה "שקד" שתי פעולות גדודיות בגדה המערבית של התעלה ("סרג'נט" ו"ויקטוריה"), שהיו דגם בזעיר אנפין לצליחת התעלה מערבה באוקטובר 1973. "

בעצם המבצעים הראשונים שבהם צלחו את התעלה למטרות פשיטה, פגיעה ופעילות חי"רית היו של היחידה בסיוע השייטת

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

מפעילים יחידות מעולות של צה"ל כאשר המטרה היא לפגוע בכמה חיילים מצרים בצורה רנדומלית. לא נשמע חכם במיוחד, ויחס הסיכון-סיכוי לא אטרקטיבי. בהיגיון שלי המטרות של סיירת מטכ"ל והשייטת אמורות להיות מטרות איכות מבחינת ציוד, מודיעין או לפחות חטיפת קצינים לצורך החלפת שבויים. הרג כמה חפשי"ם מצריים לא נשמע מועיל במיוחד ויש גם דרכים פחות מסוכנות לבצע אותו.

עקבות ההזדמנויות המבצעיות החדשות והמסעירות, היחידות שעסקו במבצעים מיוחדים ובפעולות עומק עברו קפיצת מדרגה: אחת מהן היא סיירת מטכ"ל. "היינו קבוצה של קצינים צעירים, טענו שאנחנו צריכים להוביל בכל תחום", אומר אלוף (מיל') עוזי דיין, אז מפקד צוות ביחידה ולימים סגן הרמטכ"ל. מנגד עמד דור מייסדי היחידה, בראשם תא"ל אברהם ארנן ז"ל, שמילא אז תפקיד בחיל המודיעין והתנגד בתוקף לשינוי.

במרוצת הזמן ידם של הקצינים הזוטרים הייתה על העליונה – וסיירת מטכ"ל, אז עוד נטולת המוניטין הקרבי, החלה לערוך מבצעים מסוג חדש. "יש אמירה ממלחמת האזרחים האמריקאית, של לינקולן", מצטט דיין. "הוא אמר לאיזה גנרל, 'אם אתה לא משתמש בצבא שלך, אתה יכול להלוות לי אותו לכמה ימים?' אז אני זוכר שאמרתי לארנן, 'אם אתם לא משתמשים ביחידה, תלוו לנו אותה'", הוא צוחק. "איך הם התעצבנו מגודל החוצפה. היינו מאוד צעירים, אבל לא פחדנו משום דבר".






https://www.mako.co.il/pzm-magazine...a6880e31006.htm